אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין למורשע ב- 51 אישומים של התפרצויות לבתי מגורים של קשישים וגניבה בשיטתיות ובתחבולות עורמה

גזר דין למורשע ב- 51 אישומים של התפרצויות לבתי מגורים של קשישים וגניבה בשיטתיות ובתחבולות עורמה

תאריך פרסום : 05/10/2010 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום הקריות
909-07
04/10/2010
בפני השופט:
ד"ר מ.ארגמן סגן נשיא

- נגד -
התובע:
מ.י. לשכת תביעות תחנת זבולון
עו"ד ירון קנטר
הנתבע:
עמיקם כוכבי (אסיר)
עו"ד רייפר
גזר דין

1.       המדובר הוא בפרשיה עניפה של התפרצויות לבתי מגורים של קשישים וגניבה. לאחר שמיעת ראיות בתיק, על ידי חברתי כב' הש' רמה לאופר חסון, הורשע הנאשם ב- 16 מקרים מתוך 51 אישומים שיוחסו לו בכתב האישום. על הכרעת הדין וגזר הדין הוגשו ערעורים לבית המשפט המחוזי על ישי שני הצדדים. המאשימה ערערה הן על זיכוי הנאשם ממרבית האישומים, שיוחסו לו, ודן על קולת העונש. הנאשם ערער על חומרת העונש שנגזר עליו. בפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בשני ערעורים אלו, ע"פ 2028-06-09 וע"פ 8229-06-09, שהדיון בהם אוחד, קיבל בית המשפט את ערעור המדינה והרשיע את הנאשם בכל  האישומים שבהם זוכה בבית המשפט קמא, כך שבעצם הנאשם הורשע בכל 51 האישומים שיוחסו לו בכתב האישום, וקבע כי התיק יוחזר לבימ"ש קמא, לשם שמיעת טיעונים לעונש וגזירת עונשו של הנאשם בהתאם להכרעת הדין המרשיעה אותו בכל האישומים נשוא כתב האישום.

2.       בטיעוניה לעונש טענה ב"כ המאשימה כי לנאשם שבפנינו הרשעות קודמות לא מועטות מתחום עבירות הרכוש, כפי שניתן להתרשם מגיליון ההרשעות הקודמות שלו, (ת/1) . כמו כן הגישה ב"כ המאשימה פלט מאסרים בפועל של הנאשם, (ת/2) . עוד הוסיפה ב"כ המאשימה וטענה, כי הנאשם הורשע בבימ"ש השלום בת"א - יפו, בת.פ. 5391/04, בגין סדרת עבירות דומות, ובין השאר הושת עליו מאסר מותנה בן 8 חודשים, (ת/3) . עוד הוסיפה ב"כ המאשימה כי הנאשם ביצע את העבירות נשוא התיק שלפנינו בהיותו אסיר ברישיון, כפי שעולה מפרוטוקול ועדת השחרורים, (ת/6) . במהלך טיעוניה לעונש הציגה ב"כ המאשימה בפני בית המשפט הצהרות נפגעי עבירה (ת/7 - ת/12) , וכן הפנתה לעדויותיהם של קורבנות העבירה שנשמעו במהלך הדיונים בבית המשפט. כמו כן הגישה ב"כ המאשימה רשימה של שמות קורבנות העבירה והגילאים שלהם, (ת/15) , וביקשה לעמוד על הנזק שנגרם לקורבנות העבירה הן הנזק החומרי והן הנפשי. כמו כן הפנתה ב"כ המאשימה לפסיקה שניתנה בעבירות דומות (ת/13, ת/14) .

בהתייחסה לתסקיר שרות המבחן, שניתן בעניינו של הנאשם, טענה ב"כ המאשימה, כי שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו ואף הפנתה לאמור בתסקיר ממנו עולים דפוסי ההתנהגות העברייניים והמניפולטיביים של הנאשם וחוסר האמפטיה שלו לקורבנותיו. ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה, את מהות העבירות בהן הורשע הנאשם ואת היקף הנזק הממוני והנפשי שגרם לקורבנותיו. לטענתה ניכר כי מדובר בפרשיה שהיא לא רק רחבת היקף, אלא היא אף מן החמורות שהוגשו בבימ"ש השלום במדינת ישראל אם לא החמורה שבהם. בנוסף לריבוי העבירות החומרה שבעבירות ובמעשיו של הנאשם באה לידי ביטוי, באינטנסיביות שבביצוען, פריסתן הארצית, התחכום, השיטתיות, והנועזות, וזאת לאור סוג הקורבנות שבחר, וחומרת נסיבות הביצוע.

עוד מוסיפה ב"כ המאשימה כי הנאשם לא נטל אחריות על מעשיו, הוא ניהל משפט הוכחות משך תקופה ארוכה ולא הביע חרטה. גם כאשר הנאשם הודה בביהמ"ש בפני כב' השופטת רמה לאופר חסון הייתה זו הודאה ב-16 מהאישומים בלבד, ורק לאחר שהתביעה הוכיחה וסיימה את פרשת התביעה, כך שגם הודאתו המאוחרת לא חסכה מזמנו של ביהמ"ש ולא ניתן לראות בה חרטה כנה. הנימוק היחידי שהנאשם טוען לקולא הינו כי הוא ביצע את העבירות כיוון שהוא מכור להימורים, אולם לגישת ב"כ המאשימה אין לקבל טענה זו, ובעניין זה מפנה ב"כ המאשימה לפרוטוקול וועדת השחרורים שם המדינה הסכימה שהנאשם יעבור הליך שיקומי מתום מאסרו הקודם, והסכימה לשחרורו ברישיון, אלא שלנאשם היו תוכניות אחרות לפיהם חזר לסורו וביצע את העבירות נשוא תיק זה. לאור האמור, ביקשה ב"כ המאשימה למצות את הדין עם הנאשם, כך שיראה בכל אישום ואישום כאילו היה מונח בפניו לבדו, ויצבור את העונשים בגין כל עבירה ועבירה. בנוסף ביקשה ב"כ המאשימה להפעיל את המאסר המותנה בן 8 חודשים שעומד ותלוי כנגד הנאשם במצטבר, להטיל על הנאשם מאסר על תנאי מרתיע ופיצוי כספי לקורבנות העבירה שיגלם את הנזקים הכספיים והנזקים הנפשיים שגרם להם.

3.       לעומת בקשת התביעה להחמיר בעונשו של הנאשם, סניגורו, המלומד, טען כי המאשימה מייחסת חומרה יתרה למעשיו של הנאשם עקב שיטת הביצוע, והעובדה כי בחר בקפידה את קורבנותיו כך שהעבירות בוצעו כלפי קשישים, אלא שלטענת הסנגור עובדות אלו לא קיבלו כל ביטוי בעובדות כתב האישום, וכי לא כל הקורבנות היו קשישים. כמו כן לטענתו המאשימה לא הביאה ראיה כלשהי לכך שהנאשם ברר את קורבנותיו לפי שיטה כלשהי. טענת הנאשם היא, כי מי שהיה בבתים אליהם פנה בשעות הבוקר היו אנשים שלא עובדים ורובם מבוגרים. לגישת ב"כ הנאשם, המאשימה בטיעוניה מבקשת ליצור ענישה חדשה בדמות שיטה שלא קיימת במשפט הישראלי, קרי המכפלה של ענישה ראויה במקרה אחד, במספר המקרים בהם הורשע הנאשם. לטענתו אין לעשות אריתמטיקה שכזו ויש לבחון כל מקרה לגופו. כמו כן לטענתו אין ליחס חשיבות יתירה לפסיקה שהוגשה ע"י ב"כ המאשימה וזאת מכיוון שאין שני מקרים דומים והענישה צריכה להיות אינדיבידואלית. לטענתו לא קיימת הלכה שיפוטית לגבי איזו עבירה חמורה יותר, עבירה שבה נכנס הקורבן לביתו ומגלה תוהו ובוהו, הרס רב כשהבית כולו הפוך וחפצים רבים יקרי ערך נלקחו ממנו, או מקרה שבו הוא מגלה בדיעבד ולפעמים לא באותו יום שביתו נפרץ. לגישתו הטראומה לקורבן עבירה אשר נכנס לבית הפוך גורמת לנזק חמור בהרבה מאשר לקורבן שמגלה כעבור מספר ימים שארנקו נעלם מהבית. לגישת ב"כ הנאשם הענישה אותה מבקשת המאשימה מתייחסת אך ורק לרכיב הגמול שבשיקולי הענישה, בעוד שרכיב זה הינו רק חלק אחד משיקולי ענישה, ולגישתו בית המשפט צריך לתת משקל רב לעניין שיקומו של הנאשם היות ולטענתו רכיב זה בענייננו הינו מהותי. לטענת ב"כ הנאשם, שב"ס מודעים לבעיית ההתמכרות של הנאשם, אלא שלנאשם אין אפשרות טיפול בין כתלי הכלא, והדרך היחידה שמצאו למניעת ההימורים הייתה בידודו באגף "עונש" שהוא אגף סגור בתנאים קשים מנשוא. באשר להזדמנות לה טוענת ב"כ המאשימה, אותה קיבל הנאשם לצורך שיקומו והיגמלותו מההתמכרות לסמים, טוען ב"כ הנאשם, כי התמכרותו הייתה חזקה מיכולתו לשלוט עליה, ולכן אין להענישו על חולשותיו והתמכרותו.

במהלך טיעוניו הפנה ב"כ הנאשם לטיעוני ההגנה לעונש כפי שנשמעו בפני השופטת לאופר, וכן לדבריהם של שני עדים שהעידו כראיה לעונש מטעמו של הנאשם. עוד הוסיף ב"כ הנאשם כי לא ניתן לומר כי הודאתו של הנאשם הינה הודיה מאוחרת כפי שנטען על ידי המאשימה, וזאת לאור העובדה לפיה מהיום הראשון לניהול התיק טען הנאשם הן בערכאות שדנו בעניין מעצרו גם במחוזי וגם בעליון וגם בפני כב' השופטת לאופר, שהוא אכן ביצע חלק מהעבירות, אלא שמפאת ריבוי העבירות בהן הואשם וסמיכות המועדים בהם בוצעו חשש הוא מאוד להודות בעבירות נשוא כתב האישום מחמת טעות ולכן לאחר פרשת התביעה עשה במוחו סדר והודה במה שטען שביצע. לדברי ב"כ הנאשם, עוד בטרם התקבלה ההכרעה בערכאת הערעור, התקיים דיון בעניינו של הנאשם בוועדת השחרורים, להפקעת רישיון האסיר בתקופה בה בוצעו העבירות, והרישיון הופקע, כך שנוספו למאסרו עוד שנה וחצי של מאסר בפועל.

לטענת ב"כ הנאשם יש לראות את הנאשם כמי שפעל מתוך דחף עצום של מכור השבוי להתמכרותו, ובשל כך איבד את חירותו על התנהגותו ועל דחפיו. לגישת ב"כ הנאשם אין רלוונטיות במקרה שלפנינו להחמרה בעונש לעובדה שבעבר ביצע והורשע בעבירות דומות. להיפך, יש בכך ללמד כי הנאשם זקוק לטיפול. הוא סבל מאוד בכלא, הודיע בוועדת השחרורים כי יעשה הכל כדי לא לחזור לאותו מקום, אך מייד נפל שוב להימורים, לחובות, ולעבירות שתכליתן השגת כסף להימורים ולתשלום חובות. לאור האמור ביקש ב"כ הנאשם כי בית המשפט ינהג בנאשם במידת הרחמים, ולא יחמיר בעונשו, כמו כן ביקש ב"כ הנאשם לתת ביטוי בגז"ד לתקופת המעצר הארוכה בה שהה הנאשם מיום מעצרו בתנאים קשים מנשוא. ולגישתו עדיין יש סיכוי לשיקומו של הנאשם, ולהצלחה טיפולית שתאפשר בריחה מאותו עולם אכזר של הימורים, והדבר יתכן רק בדרך של טיפול, או ענישה שתאפשר טיפול בהקדם.

דיון 

4.                  העבירות בהן נידון הנאשם בבית המשפט המחוזי

א.     אופי העבירות בהן הורשע הנאשם והיקפן

העבירות אותן ביצע הנאשם הינן עבירות רכוש חמורות שבוצעו באינטנסיביות החל מראשית חודש מאי 2007 ועד ליום 19.8.07, היום בו נעצר. מעיון בכתב האישום ובסעיפי האישום המיוחסים לנאשם ניתן לראות, כי הנאשם הורשע ב- 51 אישומים שבהם עבירות של התפרצויות למגורים וניסיונות להתפרצות לבתי מגורים, יחד עם עבירות של היזק לרכוש במזיד, עבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה, עבירות של גניבה, ניסיונות לגניבה, וכן עבירות בכרטיסי חיוב כגון גניבת כרטיסי חיוב, הונאה בכרטיסי חיוב, הונאה בכרטיסי חיוב בנסיבות מחמירות, וניסיונות להונאה בכרטיסי חיוב. באישום מספר 15 אף הגדיל הנאשם לעשות, כאשר לאחר שהבחינו בו דיירות הבית, עם הרכוש הגנוב בחדר המדרגות, אז זרק הנאשם את הרכוש, נמלט מן המקום, ואח"כ התקשר לבית ובעת ששוטרת גבתה עדות מן המתלוננת בתוך הבית, איים עליה הנאשם בטלפון כי ירצח אותה אם תתקשר למשטרה, ואם יראה ניידת משטרה או שוטרים ליד ביתה היא תצטער על היום הזה, כן הוא אמר לה כי הוא יכה אותה והיא תבקש סליחה על שהתקשרה למשטרה. על מעשים אלו הורשע הנאשם גם בעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, וכן בעבירה של שיבוש הליכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין. לא זו אף זו, באישום מס' 41, כאשר ניסה הנאשם לבצע את זממו בנסיבות דומות לנסיבות שבאישומים האחרים, הבחין המתלונן בנאשם, וחשדו התעורר. אז תקף הנאשם את המתלונן בכך שדחף אותו באמצעות ידיו. בכך הורשע הנאשם גם בעבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין. גם באישום מס' 46 הופתע הנאשם בעת הפריצה, הפעם ע"י שכנה של הבעלים, אז אגב מנוסתו מן הדירה תקף אותה הנאשם בכך שדחף באמצעות ידיו, את ידה הימנית של השכנה אשר הייתה מונחת על משקוף הדלת. גם במקרה זה הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין. לעניין זה יפים דברים שנאמרו בבש"פ 5571 ,5431/98 - רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל . פ"ד נב(4), 268 ,עמ' 271-272, לפיהם:

"מעשים שנועדו לפגוע ברכוש ולשלול רכוש פוגעים בסדרי החברה, פוגעים גם בזכויותיהם היסודיות של יחידיה, ובנסיבות מסויימות יש בהם כדי לסכן את בטחונה של החברה ואת בטחונו של כל אדם בה. בנוסף על כך, עבירות רכוש טומנות בחובן סיכון טבוע, כי בתנאים מסויימים הן יבוצעו באלימות ותוך סיכון חיי אדם, או שלמות גופו; אם לצורך השגת הרכוש, אם לשם שמירה עליו, ואם לצורך המלטות המבצעים מעונש".      

ב.     השיטתיות

מעובדות כתב האישום עולה כי הנאשם פעל בשיטתיות ובתחבולת עורמה, בדרך שאיתר את מספרי הטלפון של קורבנותיו באמצעות שירות 144, התקשר אליהם תוך שהוא מתחזה  לעובד דואר ישראל, או לשליח של חנות פרחים. כשהגיע לבתיהם חיבל הנאשם מבעוד מועד בצילינדר מנעול הדלת של קורבנות העבירה מצידו החיצוני, כך שלא ניתן יהיה לנעול את הדלת, התחבא בקומה אחת מעל דירתם, ואז פיתה את קורבנותיו לצאת מן הדירה לרדת לקומת הכניסה ולצאת מן הבניין, תוך יצירת מצג לפיו איש דואר או שליח מחנות פרחים מחכה להם. בשיטת ביצוע זו פרץ הנאשם לדירות, וגנב מקרובנותיו דברי ערך, לרבות כרטיסי אשראי. הנאשם נהג לבצע בכרטיסי האשראי רכישות, ובחלק לא מועט מן המקרים אף התקשר לקורבנות העבירה, טען כי הוא נציג של חברת האשראי, וביקש כי ימסרו לידיו את הקוד הסודי של כרטיס האשראי, בטענה כי רק כך ניתן לבטלו. לאחר שקיבל מקורבנות העבירה את הקוד הסודי ביצע הנאשם באמצעות כרטיסי האשראי משיכות של כספים. בעיקרם של דברים יוחסו לנאשם בכתב האישום עבירות של התפרצות או ניסיונות התפרצות לבתי מגורים, עבירות  גניבה ומרמה, לרבות עבירות בכרטיסי חיוב, ובחלק מהאישומים יוחסו לו גם עבירות של היזק לרכוש.

על חומרת העבירות אותן ביצע הנאשם, על השיטתיות בה נקט והישנות מעשיו ניתן ללמוד גם מהרשעתו הקודמת בת.פ 5391/04 של בית משפט השלום בתל אביב - יפו, שם הורשע הנאשם ביחד עם אחרים ב-28 אישומים, אשר בהם 26 עבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, בנסיבות דומות לנסיבות שבאישומים שלפנינו. למעשה מעשיו אלו של הנאשם עליהם הוא נידון בתיק שלפנינו, הינם המשך ישיר של המעשים עליהם הורשע שם, והדבר היחיד שקטע את רצף העבירות אותן ביצע היה המאסר אותו ריצה, שהרי מרגע ששוחרר הנאשם ברישיון, שב הוא לבצע עבירות התפרצות והמשיך את רצף העבירות באותה האינטנסיביות ובאותה שיטתיות.   

ג.      מיהות הקורבנות

מעיון בכתב האישום, אין מנוס מלהבחין, כי הרוב המכריע של קורבנות העבירות בהן הורשע הנאשם הינם קשישים. עיון קצר ברשימת קורבנות העבירה וגילם כפי שהוא מופיע ב-ת/16 . מלמד, כי גילאי קורבנותיו של הנאשם נע בין, 60 ל- 94 שנים, וכי רובם המכריע של הקורבנות הינם קשישים בגיל הזהב, חלקם אף ניצולי שואה. לו היה הנאשם פורץ לבית אחד או לבתים אחדים שבמקרה מתגוררים בהם קשישים אולי ניתן היה לקבל את טענתו לפיה לא ברר את קורבנותיו, אלא שהנאשם הורשע ב-51 אישומים של התפרצויות וניסיונות התפרצות לבתי קשישים, וזאת בתכנון והכנה מוקדמים, כך  שלפני הפריצה עשה הנאשם עבודות הכנה ובין השאר, דיבר עם קורבנות העבירה בטלפון, כך שהיה מודע לכך שהוא פוגע  באוכלוסיה חלשה פגיעה וחסרת ישע. על חומרת הפגיעה בקשישים עמד כב' השופט ס' ג'ובראן בע"פ 3307/08 - מדינת ישראל נ' מנסור טועמי (טרם פורסם) בציינו, לאמור:

" הפניה דווקא לאוכלוסיה חלשה, אוכלוסיית הקשישים, מתוך תקווה כי אוכלוסיה זו לא תוכל להגן על עצמה, משקפת אנטי חברתיות עמוקה ומגלמת בתוכה אכזריות ואדישות לחומרת הפגיעה הנגרמת לקורבן העבירה"

אמנם דברים אלו נאמרו בהקשר לעבירת שוד, אך דברים אלו יפים גם לקורבנות הרבים נשוא האישומים שלפנינו, אשר הנאשם מצא בהם טרף קל ובחר לנצל את חולשתם. 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ