אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין העוסק בנאשם שהורשע לאחר שמיעת ראיות בכך שבמספר רב של מקרים ביצע מעשים מגונים בבתו ילידת 1999, דהיינו פחות מבת 16 שנה

גזר דין העוסק בנאשם שהורשע לאחר שמיעת ראיות בכך שבמספר רב של מקרים ביצע מעשים מגונים בבתו ילידת 1999, דהיינו פחות מבת 16 שנה

תאריך פרסום : 25/12/2012 | גרסת הדפסה
תפ"ח
בית המשפט המחוזי חיפה
31800-06-11
20/12/2012
בפני השופט:
1. יוסף אלרון ס. הנשיאה [אב"ד]
2. משה גלעד
3. ד"ר מנחם רניאל


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
פלוני
גזר דין

1.         הנאשם, יליד 1966, הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בכך שבמספר רב של מקרים ביצע מעשים מגונים בבתו ז' ילידת 1999, דהיינו פחות מבת 16 שנה. מעת שלמדה בתו בכיתה ג' ועד 1.9.10, נהג הנאשם מדי פעם להגיע בשעות הלילה לחדר שבו ישנה וללטף את איבר מינה מעל תחתוניה, לשם גירוי וסיפוק מיני. ביום 1.9.10 הגיע לחדרה של בתו, התיישב כשברכיו נוגעות ברצפה וליטף באצבעו את איבר מינה מעל תחתוניה, לשם גירוי וסיפוק מיני, עד אשר התעוררה בתו והנאשם עזב את חדרה. 

על כן הורשע הנאשם בריבוי מקרים של עבירות לפי סעיף 351 (ג) (2) + 348 (ב) בנסיבות סעיף 345 (ב)(1) + 345 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין). הנאשם זוכה מחמת הספק, מביצוע מעשה מגונה בבתו מ'.

2.         מן התסקיר שנערך לנפגעת העבירה, ששירות המבחן ביקש שלא לחשוף בפני הנאשם, עולה, כפי שעלה גם בהכרעת הדין, שמדובר במשפחה דתית חרדית, מכובדת ומלומדת, בעלת הקפדה מיוחדת על צניעות וקיום מצוות. המעשים שבהם הורשע הנאשם גרמו למשבר רגשי, משפחתי, ערכי ואמוני, כאשר ראש המשפחה, שכל בנות המשפחה נשאו אליו עיניהן כדוגמא ומופת וכמי שמנחיל בביתו ערכים מחמירים, נמצא בעצמו פוגע בערכים אלה.

הפגיעה הגדולה, השבר הגדול, התנפצות הערכים שהרכיבו את חיי המשפחה, החסר והניתוק מצד משפחת  האב, השליכו גם על הנפגעת העיקרית וגם על שתי אחיותיה ואמה. מתח רב נוצר בין החינוך לציות למבוגר ולאב כמייצג "דעת תורה", החינוך למשמעת והתגברות על "יצר הרע" והקניית "מידות טובות", לבין מעשיו של האב הנאשם, שניפצו את מערכת הערכים שנדמתה יציבה.

לכך יש להוסיף את הפגיעה החברתית במשפחה, שלא די שהתגברה על ההסתייגויות המובנות וחשפה את הקורה בתוכה, עליה להתמודד עם גירסת הנאשם, שמדובר בעלילת שווא, שהתקבלה יותר על דעת הסביבה שבה המשפחה חיה. הטלטלה שחוותה המשפחה גרמה לה לפנות לטיפול בהתמודדות עם תכנים רגשיים מורכבים כבר בשלב מוקדם של ההליכים, בעוד הנאשם מתחיל בתהליך טיפולי ונסוג ממנו, עם התבצרותו בהכחשת האירועים. הפרוגנוזה הטיפולית היא שלמרות כברת הדרך שעברה המשפחה, הצורך להתמודד עם חווית החסר ולשקם את הדימוי העצמי והחברתי הוא תהליך ארוך טווח שימשך עוד זמן רב. 

יש להוסיף גם את המשא הכלכלי הכבד המוטל על האם, כנובע מפירוק המסגרת המשפחתית והירידה המשמעותית ברמת החיים, התמודדות עם הליכי גירושין והשתלבות מחדש בקהילה הדתית שבה הוכתם שמן של בנות המשפחה על ידי האב, למרות שהוא זה שהורשע בביצוע המעשים המגונים, ובתו היא קורבנו.  

3.         על פי חוות דעת והערכת מסוכנות שנערכה לנאשם, דיווחיו של הנאשם בנוגע לתחום המיני, כמו גם לתחומים אחרים בחייו, היו דלים ביותר והותירו רושם שרב הנסתר על הגלוי. הנאשם שיתף פעולה בשיחה באופן מוגבל, מסר מידע מצומצם ובלט אפקט מרוחק ונוקשות חשיבתית. הוא יצר קשר מרוחק וזהיר עם הבודקת ונראה בורר את מילותיו. לדבריו, לאורך חיי נישואיו עם אשתו, כ- 17 שנים, היו בעיות בזוגיות, שהשליכו על יחסי המין, באופן שהיו חודשים ללא יחסים ביניהם. הנאשם מסר שאשתו העדיפה את הפרישות, בניגוד לעדותה במהלך המשפט, שהטיחה בו שיש לו בעיה עם "המקום הזה", וכי הוא הומוסקסואל או פדופיל או מסתיר משהו גדול, וכי בתגובה אמר לה "נעזוב את התחום הזה ונדבר על זה בשיחה אחרת".

ביחס למעשים שבהם הורשע, הכחיש הנאשם את העבירות והסביר שבלילות הקיץ, לאחר שהמזגן נכבה, נהג להגיע לחדרן של בנותיו כדי לפתוח את החלון, ואז נהג לכסותן וללטפן בראש ובישבן, כמחווה אבהית וללא עוררות מינית. הוא הסביר שהוא מבין כיום שלא מקובל ללטף את הבנות כשהן ישנות בלילה, דבר המעורר חשש של ניסיון הסתרה, וכי מה שנורמטיבי ביום הופך לבעיה בלילה, ויכול להתפרש כמיני.

נציין, מחוץ להערכת המסוכנות, כי במסגרת המשפחתית של הנאשם, האמונה על צניעות יתרה, לא היה זה נורמטיבי גם בשעות היום ללטף את ישבן בנותיו, ובודאי לא את איבר מינן.

לדברי הנאשם, בתו שבמעשים כלפיה הורשע, כלל לא היתה מפותחת מינית באותו זמן, ואילו בתו הגדולה, שמהמעשה בה זוכה, החלה להתפתח מינית, והנושא עניין אותו. לדבריו, האישומים כלפיו הם תוצאת פרשנות לקוייה של אשתו, שחשדה שגלש באתרי פדופיליה, והחשד לא אומת. בתו רק רצתה שיפסיק ללטפה, אבל אשתו היא שפנתה למשטרה. שוב נציין, כי בניגוד לדבריו של הנאשם, אנו מצאנו שהוא לא ליטף רק את ישבנה של בתו, אלא את איבר מינה מעל תחתוניה, תוך שאנו מאמינים לעדות בתו, שהנאשם לא מצא סיבה מדוע תעליל עליו. לא מדובר בפרשנות מרחיבה של האם, אלא במעשה של האב הנאשם, שאין לו משמעות אחרת מאשר המשמעות המינית. עוד מצאה מעריכת המסוכנות, שהנאשם לא הפגין אמפטיה כלפי בנותיו, שנאלצו להעיד נגדו בבית המשפט.

מעריכת המסוכנות מצאה בדבריו של הנאשם עיוותי חשיבה והטלת אחריות על בנותיו, פרשנות לא נכונה של מעשיו, רציונליזציה של נגיעותיו כמאפיינות מגע אבהי, והשלכת האחריות על אשתו, שהוא אינו אחראי למערכת היחסים איתה. כל זאת, בניגוד לקביעותינו בהכרעת הדין. לסיכום מצאה, שעקב הכחשת הנאשם את העבירות, לא ניתן להבין את האטיולוגיה של העבירה, לזהות גורמי סיכון ולבנות תוכנית טיפולית. הנאשם אינו רואה עצמו כבעל פוטנציאל מסוכנות כלשהיא, אינו יכול להתייחס למצוקתה של הקורבן ואינו בעל מוטיבציה לטיפול. כל אלה נמצאו בספרות כקשורים לרמת מסוכנות מוגברת. התחום המיני בחייו של הנאשם נותר בסימן שאלה  ולא ניתן לשלול פדופיליה רגרסיבית. לסיכום, קבעה מעריכת המסוכנות את מסוכנותו של הנאשם ברמה נמוכה- בינונית.  

4.         בגדר ראיות לעונש, הגישה ב"כ המאשימה את גליון ההרשעות של הנאשם הכולל עבירה ישנה שעניינה בניה בניגוד להיתר בניה, ואיננו רואים קשר בינה לבין המעשים המיוחסים לנאשם בתיק זה. הנאשם לא הביא ראיות לעונש. 

5.         בטיעוני ב"כ המאשימה נטען כי לפי סעיף 355 לחוק העונשין, אם הורשע נאשם בעבירה שבה הורשע נאשם זה, לא יפחת עונשו מרבע העונש המרבי שהוא 16 שנה, אלא אם החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו. לטענתה, לא רק שלא מתקיימים טעמים לקולא, אלא יש סיבות רבות לחומרא במעשי הנאשם, כך שיש לגזור לו עונש שאינו פחות משלוש שנים ותשעה חודשים לכל עבירה שעבר הנאשם.

נאמר כבר עתה, להסיר ספק, שאיננו סבורים שהוראת סעיף 355 לחוק העונשין קובעת את הרף התחתון של מתחם הענישה שיש לקובעו לפי תיקון 113 לחוק העונשין, אלא עוסקת בתוצאה הסופית. עוד נציין, כי עונש המאסר שבו מדובר בסעיף זה אינו דווקא עונש המאסר בפועל אלא כולל את גם את עונש המאסר המותנה המוטל על הנאשם.

ב"כ המאשימה סברה, שמתחם הענישה ההולם במקרה זה, בהתאם לעקרון המנחה של החוק, שהוא עקרון ההלימה בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו, הוא בטווח שבין 4 ל- 8 שנים, וביקשה להטיל על הנאשם עונש ברף הגבוה של טווח זה. זאת, בהסתמך על מסוכנותו של הנאשם לפי חוות הדעת שפורטה לעיל והקביעות שהובילו אליה בהערכת המסוכנות. עוד טענה בדבר הפגיעה האנושה והחמורה בערכים החברתיים, שיש להתחשב בה במסגרת קביעת העונש. ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה המציינת את החומרה הרבה של עבירות מין בתוך המשפחה, ולפסקי דין אשר ברובם עוסקים בחיכוך איבר מינו של הנאשם באיבריה המוצנעים של מתלוננת, ואינם רלבנטיים לענין שבפנינו.

ב"כ המאשימה שללה את אפשרות השיקום שיש לשקול אותו לפי סעיף 40ד לחוק העונשין, מאחר שכעולה מהערכת המסוכנות הנאשם הפסיק הליך טיפולי ולא ניתן לטפל בו. כמו כן טענה שהחמרה בעונש ושליחת הנאשם לריצוי עונש מאסר ממושך תקנה למתלוננת תחושת בטחון מפני הנאשם ותגן על שלומה. עונש קל יעביר לציבור מסר שלא יהיה בו משום הרתעת הרבים מביצוע עבירות מין בתוך המשפחה.

ב"כ המאשימה טענה כי הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה לפי סעיף 40ט לחוק העונשין מצביעות על החומרה במעשיו של הנאשם. לכן אין להתחשב בנאשם לפי סעיף 40יא לחוק העונשין. עוד טענה ב"כ המאשימה, כי לפי סעיף 40יג לחוק העונשין, יש להתחשב במספר העבירות, בתדירותן ובזיקה ביניהן, כאשר מדובר במעשים שנעשו מדי כמה לילות בין כיתה ג' לכיתה ה', שוב ושוב. לענין הנזקים שגרמו מעשי הנאשם, הפנתה ב"כ המאשימה לתסקיר הקורבן, ולקביעות בהכרעת הדין בדבר הקושי של המתלוננות לעמוד נגד אביהן.

ב"כ המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם פיצוי לטובת הקורבן בנוסף לעונש המאסר, בהיות המתלוננת נזקקת לטיפול לפי תסקיר הקורבן. כאמור, ב"כ המאשימה ביקשה להטיל על  הנאשם עונש מאסר בפועל ברף הגבוה של טווח הענישה בין 4 ל- 8 שנות מאסר.

6.         ב"כ הנאשם ביקש בתחילת טיעונו לקבוע שמתחם הענישה הוא המתחם הסטטוטורי, דהיינו מאפס עד 15 שנות מאסר, תוך שימוש בסייג המאפשר לפי סעיף 355 להקל עם הנאשם. לטענתו, חוות דעת המסוכנות היא שטחית ויש בה סתירות והיא אינה מבוססת על אינפורמציה שתאפשר לבית המשפט לקבוע את הקביעות המופיעות בה. לדבריו, לא היה ניתן לצפות מהנאשם לספר על הלכותיו המיניות יותר מאשר שאשתו היתה היחידה בחייו, ואין לטעון כלפיו שאינו פתוח. העובדה שהנאשם כופר באשמה אינה עושה אותו מסוכן. בין מעשיו לבין "גילוי עריות" יש מרחק רב, והנאשם אינו מסוכן. לשאלה בדבר טיפול, ענה "מה שתחליטו" והוא מוכן לטיפול. 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ