אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק 47/11

גזר דין בתיק 47/11

תאריך פרסום : 13/08/2012 | גרסת הדפסה
תיק צבאי
בית הדין הצבאי המחוזי מרכז
47-11
24/05/2012
בפני השופט:
1. סא"ל יפעת תומר ירושלמי - אב"ד
2. רס"ן אחסאן חלבי
3. סרן שירז דיגודקר


- נגד -
התובע:
התובע הצבאי
עו"ד סא"ל דורון בן-ברק
עו"ד סרן תאה חרזי
הנתבע:
טוראי אווקה אסמרה
עו"ד אילן כץ
עו"ד אדנקו סבחת
עו"ד נדב גרוס
גזר דין
  1. הנאשם, טור' אווקה אסמרה, הורשע, בתום משפט הוכחות, בעבירה של אינוס בנסיבות מחמירות, בגין כך שביום 12.12.10 בעל את רב"ט ל.ב. (להלן: המתלוננת), ללא הסכמתה, תוך שהוא גורם לה חבלה גופנית. העובדות העומדות ביסוד הרשעתו של הנאשם פורטו בהרחבה בהכרעת הדין מיום 15.11.11, ולהלן יובאו הדברים בקצירת האומר בלבד.
  2. כאמור בהכרעת הדין, בין הנאשם למתלוננת התקיימה היכרות מוקדמת עובר לאירוע מושא ההרשעה. השניים נפגשו בשכונת מגוריו של הנאשם, שם התגוררה גם אחותה של המתלוננת; בשלב מסוים, עברה המתלוננת להתגורר בבית אחותה, ובהמשך הוצב הנאשם ביחידתה של המתלוננת, ובין השניים שררו יחסי ידידות. הם נהגו להיפגש בבסיסם ומחוץ לו. עם זאת, ראוי להטעים כי במסגרת הכרעת הדין דחינו את טענת הנאשם לפיה השניים קיימו מגע מיני עובר לאירוע מושא כתב האישום.
  3. ביום 12.12.10 נפגשו הנאשם והמתלוננת באקראי בתחנה המרכזית בירושלים והמתלוננת נענתה להצעתו של הנאשם והתלוותה אליו לבניין מגוריו. השניים ישבו יחד במחסן שהיה מצוי באותו בניין ושתו משקאות אלכוהוליים שהביא הנאשם. בשלב מסוים, הגיעו למחסן שלושה חברים של הנאשם, ואלה ישבו ושתו עימם. לאחר עזיבתם של החברים, סגר הנאשם את דלת המחסן בחוט ברזל, הצמיד ספה שהיתה במקום אל הדלת והפיל את המתלוננת על מיטה שהיתה במחסן. כאשר החלה המתלוננת לצעוק ולזעוק לעזרה, חנק אותה הנאשם, אמר לה לשתוק ודרש כי תפשוט את בגדיה; כשסירבה המתלוננת לעשות כן, החל הנאשם מפשיטה בעצמו. הגם שהמתלוננת התנגדה למעשים - מילולית ופיזית - המשיך הנאשם במעשיו, וכאשר הוסיפה להתנגד, הכה אותה הנאשם, כך שדם ירד משפתה העליונה וסטר לה על לחייה; חרף ניסיונותיה של המתלוננת לסכל רגליה ולמנוע מן הנאשם לחדור אליה, בעל אותה הנאשם, תוך שהוא מכניס את איבר מינו לאיבר מינה.

נתוניו האישים של הנאשם והערכת מסוכנותו

  1. הנאשם התגייס לצה"ל בחודש מאי 2010, במסגרת מערך המקא"ם. בחודש יוני אותה שנה ניתנה לו דחיית שירות, ובחודש אוגוסט 2010, שב הנאשם לשירות, סיים בהצלחה טירונות והוצב כטבח במפקדת פיקוד המרכז. בחודש דצמבר 2010, נעצר הנאשם בעקבות העבירה מושא הרשעתו.
  2. בהתאם להוראות חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, תשס"ו-2006, לאחר שהורשע הנאשם ועובר לקיום הטיעונים לעונש, הופנה הנאשם להערכת מסוכנות, וביום 9.1.12 נבדק על-ידי הפסיכיאטר ד"ר איגור ברש. בחוות דעתו ציין ד"ר ברש כי הנאשם עלה ארצה בגיל 14, לא למד קרוא וכתוב (לא בעברית ולא באמהרית), וכי הידע הכללי שלו הינו דל מאוד וישנו קושי ניכר בחשיבה מופשטת. הפסיכיאטר התרשם כי הנאשם הינו בעל אינטליגנציה נמוכה, ולאור קביעתו כי יקשה להבדיל בבדיקה קלינית בין פיגור שכלי לבין פיגור סביבתי, המליץ כי הנאשם יופנה לוועדת אבחון מטעם השירות למפגר במשרד הרווחה, על מנת לבחון האם הוא סובל מפיגור שכלי.
  3. אשר להערכת מסוכנותו של הנאשם - ציין ד"ר ברש כי "מצד אחד מדובר בתיק פלילי ראשון, היעדר עדות לנטייה לאלימות ולעבריינות. מצד שני, קיים פער גדול מאוד בין תוכן כתב האישום וגירסתו לאירוע. הנבדק משוכנע שלא אנס, שהמגע המיני בינו לבין המתלוננת היה בהסכמתה המלאה של המתלוננת, שלא השתמש בכוח כלפיה. חסר כל תובנה לסבלה של המתלוננת ולחומרת המעשה נשוא כתב האישום. אי לכך, במידה והמעשים שמתוארים בכתב האישום יימצאו על ידי בית המשפט כעובדות, ניתן להגדיר את מסוכנותו כבינונית גבוהה, לאור חוסר אמפתיה מוחלט של הנבדק כלפי סבלה של המתלוננת והעדר הבנה לכך שביצע מעשה חמור וגרם למתלוננת סבל, כאב ומצוקה רבה. חשוב לציין שהנבדק נוה[ג] לשתות אלכוהול בכמויות גדולות מספר פעמים בשבוע, דבר שמעלה את מידת המסוכנות שלו. יש לציין גם שהערכה זו מתקיימת בעת שהנאשם נלחם על חפותו, לכן קשה לצפות לנכונות להודות במעשיו ובחומרתם" (ב/1).
  4. מאחר שמחוות דעתו של ד"ר ברש עלה, כמפורט לעיל, כי הפסיכיאטר לא היה ער לעובדה כי הנאשם הורשע בעבירה המיוחסת לו, התבקש ד"ר ברש, בהסכמת הצדדים, להבהיר מהי הערכת המסוכנות העדכנית ביחס לנאשם, בשים לב לעובדה כי כבר הורשע.
  5. ביום 15.1.12 הועברה הבהרתו של ד"ר ברש לפיה "לאור זאת שהחייל כבר הורשע...המסוכנות הינה בינונית-גבוהה" (ב/2).
  6. בהמשך להבהרה זו, ביקשה ההגנה כי הנאשם יופנה לוועדת אבחון מטעם השירות למפגר, כפי שהמליץ ד"ר ברש, והנאשם אכן הופנה לבדיקה כאמור. ממצאי ועדת האבחון הוגשו לנו מטעם ההגנה במסגרת הטיעונים לעונש (ס/5).
  7. ועדת האבחון בחנה את עניינו של הנאשם, ובפניה הופיעו גם הוריו של הנאשם ושתיים מאחיותיו (בסיכום האבחון צוין כי באת-כוחו של הנאשם הוזמנה אף היא לדיון, אך לא התייצבה). כן הובאו בפני חברי הוועדה תוצאות אבחון שנערך לנאשם במרכז אבחון, אשר העלו כי הנאשם מתפקד ברמה כללית גבולית וכי קיימת אצלו הנמכה קוגניטיבית. הוועדה התרשמה כי חשיבתו של הנאשם הינה בתחום הפונקציונאלי וכי הידע הכללי שלו דל; בתחום הביצועי עלו סימנים לליקוי אורגני. עוד נקבע כי הנאשם אינו מצליח להפעיל הליכי אנליזה וסינתזה ברמה גבוהה. בסיכום חוות דעתה של ועדת האבחון נקבע כי "חברי ועדת האבחון אשר התרשמו מהמאובחן, מאבחון עבר, ממסמכים מתיקו האישי ומדברי מלוויו, קובעים כי הוא מתפקד ברמה שאינה פיגור שכלי. קיימת אצלו הנמכה קוגניטיבית אך ניתן לייחסה לגדילה בסביבה דלה, הבדלי תרבות וקשיים אורגניים. ניכר בבירור, כי הוא מבחין בין טוב לרע, בין מותר לאסור, מודע להליכי בית משפט ובעלי התפקידים בו, כך גם בעת ביצוע העבירה לכאורה".

עתירת הצדדים

  1. התובעת הצבאית המלומדת, סרן תאה חרזי, ביקשה כי בית הדין ישית על הנאשם עונש מאסר בפועל, לתקופה העולה על 10 שנות מאסר, בצד מאסר מותנה ופיצויים לטובת המתלוננת. התובעת הטעימה כי עבירת האונס היא מן החמורות שבספר החוקים וכי  המקרה שבפנינו "משתייך לרף העליון של עבירות האונס", וזאת בהיותו אונס ברוטאלי ואלים, אשר בוצע תוך שהנאשם הופך את המתלוננת לשק חבטות בידיו וממשיך במעשיו חרף התנגדותה הנמרצת. נטען כי היבט חומרה נוסף גלום בעובדה כי הנאשם ניצל את האמון שנתנה בו המתלוננת ואת תמימותה. התובעת עמדה עוד על הנזק הפיזי והנפשי שנגרם למתלוננת, והדגישה כי הנאשם, אשר לא נטל אחריות למעשיו ולא הביע צער על הנזק שגרם למתלוננת, אינו זכאי להקלה לה זכאים אלה אשר הפנימו את הפסול שבמעשיהם.
  2. באת-כוחו המלומדת של הנאשם, עו"ד אדנקו סבחת, לא חלקה על חומרת העבירה בה הורשע הנאשם, אך ציינה כי הענישה היא לעולם אינדיבידואלית וכי במקרה זה על בית הדין ליתן משקל של ממש לנסיבותיו האישיות של הנאשם. הסנגורית ציינה כי הגורמים המקצועיים, אשר אבחנו את הנאשם בעקבות הרשעתו, כשלו שניהם בכך שסברו כי הנאשם עדיין מנהל את משפטו וטרם הוכרע דינו. לגישת ההגנה, מאחר שהנאשם התבקש למסור התייחסות למעשיו ולפגיעה במתלוננת מתוך הנחה (שגויה) כי משפטו עדיין מתנהל ובעת שהוא עדיין "נלחם על חפותו" - הרי שלא יכולה להיות ציפייה אמיתית כי יקבל אחריות על מעשיו ("הוא עדיין מצוי בהתייחסות שלו כמי שעומד עדיין על הכחשתו ומנהל הליך"). עוד הלינה הסנגורית על כך שהנאשם לא התבקש למסור התייחסות להכרעת הדין, אשר דחתה את גרסתו, וכי ההתמקדות היתה בהכחשתו את האירוע. הסנגורית הטעימה עוד כי חלק מן הדברים שמסר הנאשם לד"ר ברש (כגון העובדה כי אינו מעוניין שהמתלוננת תיפגע כפי שאינו מעוניין כי אחיותיו יפגעו) מעידים דווקא על הבנת ההשלכות של מעשיו.
  3. הסנגורית המלומדת הוסיפה ופירטה כי הנאשם, בן למשפחה בת 14 נפשות, עלה ארצה בגיל 14; ארבעה מאחיו נותרו באתיופיה, והמשפחה התקשתה להסתגל לתנאי החיים בארץ. הוריו של הנאשם אינם עובדים ולוקים בבריאותם, והנאשם נאלץ לעזוב את לימודיו בכיתה י"א ולסייע בפרנסת המשפחה וגם לאחר גיוסו -  קיבל היתר עבודה, כדי להמשיך ולסייע למשפחתו. הסנגורית עמדה על כך שחרף קשיי הקליטה וההתאקלמות, משפחתו של הנאשם הינה משפחה נורמטיבית, העושה כל מאמץ לסייע לנאשם ולשקמו. בהקשר זה הדגישה הסנגורית כי הנאשם הינו בחור צעיר, אשר לא אבדה התקווה לשיקומו, חרף מעשהו החמור. עוד צוין כי מעריך המסוכנות לא התרשם מקווים אלימים או תוקפניים באישיותו של הנאשם, ועל-כן יש להשקיף על מעשה האונס ככישלון בודד, שבוצע על רקע שתיית אלכוהול מאסיבית. בנסיבות אלה, ביקשה ההגנה כי לא נמצה את הדין עם הנאשם.
  4. הנאשם בדברו האחרון ציין כי "מעולם לא חשבתי לפגוע בה, בחיים שלי לא חשבתי לפגוע בבן אדם. אם היא טוענת שפגעתי בה, אני מתנצל. מה שלא הייתי רוצה שיקרה לאחיות שלי, אני לא רוצה שיקרה לאחרים".

גזירת הדין - הערה מקדימה

  1. לפני חודשים ספורים התקבל תיקון מס' 113 לחוק העונשין (ספר החוקים 2330 מיום ט"ו בטבת תשע"ב (10.1.12)). תיקון זה נועד להבנות את שיקול הדעת השיפוטי בענישה, וזאת בעקבות דו"ח ועדת השופט א' גולדברג בנושא זה משנת 1997.
  2. התיקון לחוק קובע את העקרון המנחה בענישה ואת השיקולים בהם רשאי בית המשפט להתחשב בעת גזירת העונש, תוך הבניית הליך גזירת הדין. כן נקבעה חובת הנמקה ביחס לשיקולים העומדים ביסוד גזר הדין.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ