אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק ת.פ. 40073/05

גזר דין בתיק ת.פ. 40073/05

תאריך פרסום : 26/04/2006 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית המשפט המחוזי בתל אביב
40073-05
14/07/2005
בפני השופט:
זכריה כספי

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד הפרקליטה קרן לוי
הנתבע:
אלכסיי בן איוון גרמן
עו"ד גב' תרצה קינן-שחם
גזר דין

מעשי הנאשם והרשעתו

לאחר שמיעת הראיות במשפט, שקלו הצדדים את עמדותיהם וכתב-האישום תוקן בהסכמה. על-פי האמור בכתב-האישום, כפי שתוקן, התפתחה ביום 25.2.2005, בשעה 20:30 לערך, תקרית בין הנאשם, שנהג ברכב, וחברו שישב לידו, לבין קבוצה של שלושה בני-מיעוטים, בטיילת מלון "הכרמל" בנתניה. התקרית, שבמהלכה התפתחו דין ודברים, החלה לאחר שהנאשם וחברו, פנו לצעירה, חברתו של אחד מן השלושה, בשעה שזו שוחחה בטלפון נייד.

במהלך דין ודברים זה, יצא הנאשם מרכבו, שלף את אקדחו והחל לירות. בשל הירי, נפצע אחד מן השלושה בשוק רגלו השמאלית ונגרם לו פצע קרוע קטן עד לשכבה השטחית של השריר. בהמשך, בעוד השלושה נמלטים מהמקום, המשיך הנאשם לירות מספר יריות נוספות.

מיד לאחר האירוע נמלטו הנאשם וחברו מהמקום ברכב.

הנאשם הודה בעובדות כתב-האישום המתוקן ו הורשע בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333, בנסיבות סעיף 225(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

היה לי היתרון של שמיעת העדים כולם, כדי לדעת מדוע וכיצד התפתחה התקרית ועל מה נסבו הדין והדברים שבין השלושה לבין הנאשם וחברו. אלה לא פורטו בכתב-האישום המקורי, אף לא בזה המתוקן, בו הודה הנאשם.

אומר מיד, אי-אפשר לתת אמון במי מבין חבורת השלושה, שכל אחד מהם נתפס באי-אמירת האמת, לגבי חלק מתיאוריו. דבר זה הביא גם למחיקת אירוע נוסף, שתואר בכתב-האישום המקורי, בכל הנוגע לשימוש בנשק, כביכול, על-ידי הנאשם, לצורך איום חמור באמצעותו, על אחד מהם, תוך כיוון הנשק לראשו ולחיצה על ההדק.

אפשר לקבוע בביטחון, כי השלושה הפריזו, מחד-גיסא, בתיאוריהם, בהתנהגותו של הנאשם, והמעיטו במאוד, מאידך גיסא, בהתנהגותם שלהם, סמוך לפני ביצוע הירי. מתוך דברים אלה שלהם הצטיירה תמונה מעוותת של התפתחות התקרית, שהציגה את התנהגותם של השלושה כלפי הנאשם, לאחר שזה פנה בדברים לצעירה, כמנומסת (זו לשונו המפורשת של אחד מהם) ושקטה, כביכול, ואילו את התנהגות הנאשם, כתוקפנית ומלווה בקללות, כבר מראשיתה.

גם חברתו של אחד מן השלושה, חיילת כפי שמתברר, דוברת רוסית, כנאשם וחברו, תיארה את התפתחות התקרית, תוך שימת דגש על פנייה בשפה גסה של הנאשם אליה ופניות של שלושת ידידיה, אליו, לאחר מכן, בניסיון להניעו לעזוב את המקום.

עד ניטראלי, שצפה בתקרית מרחוק, עד שהתקרב למקום, תיאר מכונית מוקפת בשבעה עד עשרה אנשים, תוך שהוא שומע צעקות וקללות ברוסית ובערבית. אנשים אלה, כך סיפר, הפריעו לרכב לנסוע והוא סבור, כי הרכב לא יכול היה לנסוע בשל כך שהקיפו אותו. אנשים אלה נמלטו לאחר שנשמעו היריות.

תיאורי חברו של הנאשם את התקרית, אינם נקיים מנטייה לכוונו של הנאשם, מתוך מטרה לסייע לו. עם זאת ניתן לקבל את התיאור הבסיסי שלו, על כך שהתקרית התאפיינה בצעקות של בני החבורה ובהתחממות האווירה. הוא עצמו לא אישר את טענות הנאשם על כך שאויים בסכין, במהלך התקרית ושלל גם איום כלפיו בשבר של בקבוק.

הנאשם עצמו צבע את התקרית בצבעי איומים כלפיו, באמצעות סכין ושבר בקבוק, ותיאור תחושה של סכנה לחייו. גם כאן ישנה הפרזה. לאיומים המוחשיים האלה, כנזכר, אין בסיס עובדתי.

מצטיירת, איפוא, תמונה, לפיה התפתחה תקרית של צעקות וקללות, בתגובה לפנייה של הנאשם אל הצעירה. במהלך התקרית הזו הקיפה החבורה את רכבו של הנאשם. זה עשה שימוש באקדחו, שהיה ברשותו כדין כמאבטח, כדי להבריח את בני החבורה. הוא ירה באקדחו גם לאחר שאלה נמלטו. כתוצאה מן הירי נפגע אחד מהם ונגרמה לו פציעה קלה בשוק רגלו מאחור.

אי-אפשר לקבוע בביטחון אם המדובר בפגיעת קליע ישירה, שכן הרופא שהעיד, מסר, כי אופי הפצע מצביע, אמנם, על פגיעה כזו, אך לא יכול היה לשלול, לחלוטין, גם פגיעה של נתז כדור.

הערכת מעשי הנאשם ונסיבותיו האישיות

אפילו על-פי האיפיון הנזכר של התפתחות התקרית עד לירי, שבוצע פעמים אחדות, בהפסקה ביניהן, עניין לנו בהתנהגות חמורה ומסוכנת של הנאשם, שעשה שימוש בנשקו, שלא כדין ובנסיבות שלא חייבו שימוש כזה. הסיכון, אכן, התממש, למרבית הצער, והנפגע נחלץ מן האירוע בפציעה קלה בלבד.

הסניגורית הנכבדה, שעשתה הכל, כדי להבהיר את התמונה ואת נסיבות ההתרחשות וחקרה, בהתאם, את העדים במשפט, ביקשה לקבוע, כי המדובר באירוע המשקף, סובייקטיבית, את תחושת הנאשם לצורך בפעולה להגנתו העצמית.

אובייקטיבית, יש להדגיש, אין המדובר באירוע שנסיבותיו הצדיקו ירי לצורך הגנה עצמית. גם קיומה של תחושה בכיוון זה מפוקפקת. הנאשם עצמו הודה, במהלך עדותו, כי עשה טעות בעצם השימוש בנשק, וכי לא היה עושה כן, שנית. בדין הודה, איפוא, באשמה שיוחסה, לאחר תיקון כתב-האישום.

עניין לנו, איפוא, בשימוש בנשק מחמת התנהגות פזיזה ובלהט של ויכוח. לכל היותר מותר לקבל קיומה של תחושת מצוקה כלשהי של הנאשם, שניתן היה לפותרה בדרכים אחרות, מלבד ירי, שנטען להיות על-ידו כירי לקרקע.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ