אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק ת.פ. 3097/07

גזר דין בתיק ת.פ. 3097/07

תאריך פרסום : 23/12/2008 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
3097-07
12/12/2007
בפני השופט:
נאוה בן-אור

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)
עו"ד דניאל מור
הנתבע:
חדר אבו עסב ת.ז. 080422793
עו"ד פראג' הישאם
גזר דין

1.         הנאשם, חדר אבו עצב, הודה והורשע לפי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (ס' 333 בצירוף עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977).

2.         על פי העובדות בהן הודה הנאשם, בזמן הרלוונטי לכתב האישום, התגורר הוא ביחד עם המתלונן ואחרים בחדר במלון צפניה בירושלים. בליל האירוע, התגלע ויכוח בין הנאשם לבין המתלונן, על רקע דרישת הנאשם מן המתלונן כי הלה יתן לו כסף. במהלך הויכוח, התנפל הנאשם על המתלונן, היכה אותו בכל גופו, ניפץ כוס על ראשו וכן נעץ בגבו, מעל מותנו, סכין שאורכה כ- 35 ס"מ ובעלת להב משונן. הנאשם חדל ממעשיו רק כאשר המתלונן אמר לנאשם כי יתן לו כסף, ונתן לו שטר של 20$. עקב מעשיו של הנאשם, נגרמו למתלונן פצע פתוח בקרקפת וכן קרע בכבד. המתלונן אושפז למשך יומיים ופצעיו נתפרו.

3.         הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש. הוסכם בין הצדדים כי ייערך תסקיר מבחן בעניינו של הנאשם. בהמשך הוסכם, כי ב"כ הנאשם יוכל להגיש הודעות של עדים שונים מתוך תיק החקירה, וכן יקבל לידיו את גליון הרשעותיו הקודמות של המתלונן, על מנת שיוכל לעשות בו שימוש במסגרת טיעוניו לעונש, כהבנתו.

4.         בטיעוניה לעונש, עמדה באת כוח המאשימה על חומרת המעשה בו הודה הנאשם. המדובר, לדבריה, בסכינאות, בבריונות לשמה. הקלות בה נעשה המעשה, מחרידה. כל זאת עשה הנאשם בשביל 20$. לטעמה, אין כל הצדקה ואין שום נסיבה מקלה במקרה הזה. יש צורך אמיתי בהרתעה, והדבר עולה גם מפסיקתו של בית המשפט העליון, המנחה להתייחס לעבירות אלימות באופן מחמיר. באת כוח המאשימה הפנתה לגליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם, המכיל 16 הרשעות קודמות, בגינן ריצה הנאשם גם עונשי מאסר בפועל. שיקול הענישה הדומיננטי, לטענתה, הוא הרחקת הנאשם מן הציבור לתקופה ממושכת.

5.         הנאשם, יליד 1965, היינו כבן 42. הוא נולד למשפחה מרובת ילדים, קשת יום, נשר מבית הספר בגיל צעיר והחל לשוטט ברחובות. כדברי הסניגור, המקבלים ביטוי גם בתסקיר המבחן, הנאשם עזוב לנפשו מגיל צעיר ביותר, מכור לסמים ואין לו קשר עם בני משפחתו. הוא עצמו לא הקים משפחה. במהלך חייו עד כה היה חסר מסגרת מגורים, והוא למעשה דר רחוב. ה"מלון" בו התגורר בחודשים האחרונים, ובו אירע גם האירוע נשוא כתב האישום, הינו מקלט עירוני לדרי רחוב בירושלים. מחייתו של הנאשם על קיבוץ נדבות. בשים לב לנתונים אלה, לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית.

6.         הויכוח שפרץ בינו לבין המתלונן, הוא על רקע הלוואה שנתן הנאשם למתלונן, בסכום של 70 ש"ח, ואשר המתלונן לא מיהר להחזיר. בשביל הנאשם, החי, כאמור, על נדבות שהוא מקבץ, המדובר בסכום כסף גדול. באותו ערב היה הנאשם שיכור, וחמתו בערה בו לאחר שהמתלונן דחה אותו שוב ושוב ולא השיב לו את כספו. אחד מן העדים שהודעתו הוגשה על ידי הסניגור מתאר את הנאשם כבחור לא אלים בדרך כלל, ואומר כי יתכן שברגע הדקירה לא היה שפוי. עד אחר מספר כיצד התדפק הנאשם על דלת חדרו, וביקש עזרה משום שדקר מישהו, ואמר שצריך לשמור עליו ולטפל בו (בנדקר). הסניגור ביקש לקרוא על הסיטואציה כולה את הספר "עלובי החיים" של ויקטור הוגו.

7.         גליון ההרשעות הקודמות של הנאשם כולל, כאמור, 16 הרשעות. רובן ככולן עבירות רכוש (התפרצויות), חלקן עבירות של עסקות סמים. הוא נדון בעבר למספר עונשי מאסר. 15 חודשי מאסר הוטלו עליו בשנת 1986 בגין עבירת סמים, 20 חודשי מאסר הוטלו עליו בשנת 1988, גם הפעם בגין עבירת סמים, ו- 24 חודשי מאסר הוטלו עליו בשנת 1990 בגין עבירת סמים נוספת. בעברו שתי עבירות אלימות: האחת משנת 1986, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, עליה נדון לקנס ולמאסר על תנאי, והאחרת משנת 1991, סחיטה בכוח, עליה נדון לעונש של שנתיים מאסר, במצטבר לעונש המאסר בגין עבירת הסמים משנת 1990. עונש המאסר האחרון שריצה הנאשם, 14 חודשים, הוטל עליו בשנת 2000, בגין עבירת התפרצות.

8.         לטענת הסניגור, בנסיבות אלה, יש להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם.

9.         העונש אמור לשקף את שקלול הנתונים, אלה המתייחסים לחומרת המעשה ואלה המתייחסים לאישיותו של העושה.

10.       המעשה בו הורשע הנאשם חמור. הנאשם דקר את המתלונן בסכין בעלת פוטנציאל קטלני, בגבו, מעל מותנו. הוא פגע באיבר חיוני, בכבד, ודומה כי בנס לא קופדו חייו של המתלונן. בנוסף על כך, היכה הנאשם את המתלונן בכל גופו, ואף ניפץ כוס על ראשו. גם בניפוץ הכוס כיוון הנאשם למקום מסוכן בגופו של המתלונן, כשהפגיעה בו עלולה להיות חמורה לאין ערוך מזו שנפגע המתלונן. זוהי התפרצות אלימה ביותר, המעידה על אובדן כל רסן. ואין תימה, שהרי הנאשם היה שתוי עד מאוד. על פי הודעת אחד העדים שהגיש הסניגור, הוא שתה כליטר עראק עובר לאירוע.

11.       בהסתכלות בעיניים רציונאליות, המדובר בהתלקחות חסרת פרופורציה בגין אירוע פעוט, חוב של 70 ש"ח. אולם בעולמו של הנאשם, המנהל את חייו בין קיבוץ נדבות לבין שימוש בסמים ושתייה, המדובר בסכום שיש לו משמעות קיומית. רציונאליות ושיקולים קרי רוח, זרים, כך נראה, לעולמו הפנימי של הנאשם, ומכאן גם הקושי להתייחס לכוח ההרתעה שבענישה ביחס אליו.

12.       גם שיקולי שיקום אינם יכולים למצוא את ביטויים בענישה הראויה, שהרי שירות המבחן לא מצא לנכון להמליץ כל המלצה טיפולית בקשר לנאשם, והמעיין בתסקיר אינו מתפלא על כך.

13.       נותרו לפני שיקולי הגמול, הרתעת הרבים, ומניעה.

14.       שיקול הגמול יש בו כדי לבטא את הסלידה מן המעשה האלים, ולמוד לנאשם כמידת אשמתו.

15.       הרתעת הרבים מתחייבת בשים לב לכך שהאלימות כמכשיר לפתרון סכסוכים או להשגת תכליות כאלה ואחרות, הפכה חזון נפרץ במקומותינו. פעם אחר פעם מעיר בית המשפט העליון בפסקי דינו, על החובה לעשות לשרוש תופעה נפוצה זו, בין היתר באמצעות ענישה מרתיעה. בהקשר זה ניתן להפנות, לדוגמא, לע"פ 6720/04 מדינת ישראל נ. עסאם זחאיקה, תק-על 2004(4), 519.

16.       עברו של הנאשם כולל בעיקר עבירות סמים ורכוש, אולם אין להתעלם מהרשעתו בעבירה של סחיטה בכוח. יחד עם זאת, מעשהו הנוכחי יש בו, כשלעצמו, לעורר חשש כי בהיותו שיכור, מאבד הוא שליטה על עצמו ומסוגל להיות מסוכן לזולתו. די בפרובוקציה בלתי אלימה, גם אם מקוממת מבחינתו, כדי שיאבד רסן. עונש מאסר בפועל לתקופה משמעותית ימנע מן הנאשם את היכולת להגרר למעשי אלימות קשים דוגמת זה שהיה מעורב בו.

17.       שיקולי הענישה שפרטתי לעיל, מביאים אותי למסקנה כי בהעדר סיכוי נראה לעין של שיקום, יש להרחיק את הנאשם מן החברה לפרק זמן משמעותי, בשל החשש הנובע מן המעשה בו הורשע. התפרצות של אלימות חריפה כל כך על עניין של מה בכך, הוא אירוע מסוכן. שיקול הענישה הדומיננטי הינו, אם כן, שיקול המניעה.

18.       אני דנה את הנאשם לעונש של 3 שנות מאסר בפועל, החל מיום מעצרו, 21.7.07.

19.       כמו כן, אני מטילה על הנאשם מאסר על תנאי של 12 חודשים, לתקופה של שלוש שנים. התנאי הוא שהנאשם לא יעבור כל עבירת אלימות  שהיא פשע .

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ