אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק ת.פ. 3068/07

גזר דין בתיק ת.פ. 3068/07

תאריך פרסום : 04/12/2007 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
3068-07
18/10/2007
בפני השופט:
נאוה בן-אור

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד פרקליטות מחוז ירושלים
עו"ד פסק רוסטיסלב
הנתבע:
טאופיק אלסלאימה ת"ז 992531210
עו"ד נמיר אדלבי
גזר דין

הנאשם הורשע לפי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות (סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977) ושהייה בישראל בניגוד לחוק (סעיף 12(1) בצירוף (4) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952).

הסדר הטיעון כלל שינויים מסוימים בעובדות האישום הראשון, בו הודה הנאשם, ומחיקתו כליל של האישום השני שיוחס לו. לא הייתה הסכמה לעניין העונש, למעט ההסכמה כי יוגש בעניינו של הנאשם תסקיר מבחן, מה שממילא מתחייב על פי החוק בשל גילו.

העובדות בהן הודה הנאשם הן אלה:

הנאשם הינו תושב א-רם שמחוץ לשטח ישראל, ואין בידיו היתר שהייה בישראל. בתאריך 28.4.07, סמוך לחצות, עלה הנאשם על מונית, ביחד עם אחר, בשכונת פסגת זאב שבירושלים. השניים ביקשו מנהג המונית (להלן: המתלונן) להסיעם למחסום א-רם. בהגיעם למחסום, ביקשו מן המתלונן כי ימשיך וייסע לתוך שכונת א-רם. כשהגיעו לרחוב חשוך, הורו למתלונן לעצור את רכבו. כשעצר המתלונן את המונית, הצמיד שותפו של הנאשם סכין לגרונו של המתלונן. הנאשם ירד מן המונית, פתח את דלת הנהג, משך את המתלונן בכוח ואמר לו לצאת מן המונית. הנאשם חנק את המתלונן, והשניים השליכו אותו לקרקע, מחוץ למונית. במהלך תקיפת המתלונן, גנבו הנאשם ושותפו את מכשיר הטלפון הנייד שלו. הם נכנסו בחזרה למונית ונסעו מן המקום, כשהם משאירים את המתלונן מאחור. במונית עצמה היה סכום כסף של 1600 ש"ח וכן המחאה בסכום של 860 ש"ח, השייכים למתלונן.

השותף, כך הבנתי מן הטיעונים לעונש, נתפס רק בימים האחרונים וכתב אישום נגדו הוגש עתה.

הנאשם הוא בן 20, רווק. אין לו עבר פלילי. שירות המבחן התרשם כי הוא בעל רמת אינטליגנציה תקינה, ובעל יכולת, מוטיבציה ורצון לנהל אורח חיים תקין. כהוכחה לכך מדגיש השירות את עובדת היות עברו של הנאשם נקי, וכי עד לביצוע העבירה השקיע מאמצים להשתלב בעבודה ולספק את צרכי פרנסתו שלו ושל משפחתו. עוד מתאר שירות המבחן את תנאי המצוקה והעזובה בהם גדל, אשר יכולים לשמש הסבר, גם אם לא הצדקה, למעשים בהם הודה והורשע. שירות המבחן קובע בתסקירו כי הנאשם קיבל על עצמו אחריות חלקית למעשים שביצע. השירות מתאר את הסבריו של הנאשם לביצוע העבירה בקשיים המשפחתיים והכלכליים שהוא חי בהם, אשר הביאו אותו לידי מחשבה מוטעית, שבאמצעות מעשה העבירה יצליח למצוא פתרון קל ומהיר לבעיותיו. נטילת האחריות באופן חלקי מתבטאת בכך שמצד אחד הוא הביע הבנה מלאה לטעות הקשה שטעה בהשתתפו במעשה העבירה, ולהשלכותיו הקשות של המעשה הן עליו והן על הקרבן, ומצד שני ניסה להפחית מחומרת התנהגותו בכך שהכחיש בפני קצין המבחן כל שימוש באלימות פיסית כלפי המתלונן במהלך ביצוע השוד. יחד עם זאת השירות מתרשם כי חרטתו של הנאשם, כפי שהובעה בפני קצין המבחן, היא חרטה כנה. גם בפני ביקש הנאשם להביע חרטה.

המלצת שירות המבחן, המודע לחומרת העבירה בה הורשע הנאשם, היא כי תקופת המאסר שתוטל עליו לא תהיה ממושכת מדי, שכן שהיה ממושכת בין כותלי הכלא תגרום לו להחרפת דפוסי התנהגות בעייתיים הקיימים אצלו ולהפנמת נורמות התנהגות שליליות, וכך יפגעו סיכויי שיקומו בעתיד. שירות המבחן סבור כי תקופת המעצר בה נתון הנאשם, ממאי השנה, היא בבחינת התנסות קשה ומזעזעת, יש בה כדי להבהיר לו את חומרת מעשיו ואת השלכותיהם הקשות, ולהרתיעו מביצוע מעשי עבירה בעתיד. יחד עם זאת, אין השירות ממליץ על הסתפקות בתקופת המעצר.

בטיעוניו לעונש, הדגיש בפני ב"כ המאשימה, את העובדה כי הנאשם שהה בישראל שלא כדין, ולטענתו נכנס לישראל כדי לשדוד מונית. עוד ביקש ב"כ המאשימה לעמוד על הסכנה שבעבירות רכוש בעלות מאפיינים אלימים, העלולות להתפתח לאירוע קטלני. בודאי שכך הדבר בעבירת שוד, שיש בה סיכון אינהרנטי לשלמות גופו או חייו של קרבן העבירה. במקרה שלפנינו המדובר בשוד בצוותא, כאשר השותף לשוד נושא סכין ועושה בה שימוש מאיים ומסוכן, על ידי הצמדתה לגרונו של המתלונן. הנאשם גם הוא לא מנע עצמו מאלימות, ואחריותו לעבירת השוד אינה נובעת רק מדיני השותפות, אלא מביצוע ממש. עוד עמד ב"כ המאשימה על ערך הנכס שנגנב, מונית מסוג מרצדס, ששוויה מאות אלפי שקלים. נהגי מוניות הינם קרבן קל למעשי שוד מן הסוג הזה, והם ראויים להגנה מיוחדת באמצעות גזרי דין מרתיעים. חומרה נוספת מתבטאת, לטענת המאשימה, בכך שהנאשם וחברו הותירו את המתלונן בשעת לילה מאוחרת, במקום חשוך, בלא יכולת להזעיק עזרה, בסמוך למחסום א-רם. אמנם, כך נטען לפני, יש להביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם, אולם אלה מתגמדות לנוכח חומרת המעשה, נפיצותו, והמסר המרתיע שחובה על בית המשפט להעביר באמצעות גזר דין מחמיר.

ב"כ הנאשם טען בפני כי האלימות בה הודה הנאשם מצויה במדרג הנמוך של החומרה, וכי המדובר במעשה שוד שאינו חמור במיוחד בנסיבותיו. לא היה תכנון מוקדם, השניים לא הצטיידו בסכין מראש כדי לבצע את השוד, והאלימות עצמה לא הייתה חמורה. עוד הדגיש ב"כ הנאשם כי בסכין החזיק שותפו של הנאשם לעבירה והוא זה שהצמידה לצווארו של המתלונן. לטענתו, הנאשם היה בבחינת נגרר. ב"כ הנאשם סבור, כי תסקיר המבחן בא בהמלצה מאוזנת, אשר אינה מתעלמת מן השיקולים הציבוריים שעל בית המשפט לשקול, וכי יש אינטרס ציבורי חשוב לעשות הכל כדי למנוע את התדרדרותו של הנאשם לחיי פשע. עוד ציין ב"כ הנאשם את עובדת הודאתו של הנאשם, עובדה שיש בה גם משום הבעת חרטה, גם חיסכון בזמן שיפוטי וגם הקלה עם המתלונן שנחסך ממנו הצורך לבוא ולהעיד. כמובן, הדגיש ב"כ הנאשם את נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם, ואת העובדה שזו לו הפעם הראשונה שהוא מעורב במעשה עבירה, שיש לראותו כמעידה חד פעמית. ב"כ הנאשם סבור כי יש להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם, כ-5 חודשים, ולהטיל עליו מאסר על תנאי ממושך.

הן ב"כ המאשימה והן ב"כ הנאשם גיבו את טענותיהם בגזרי דין מחמירים ומקלים לפי העניין, ושניהם מודים כי ניתן למצוא גזרי דין שיש ביניהם פערים משמעותיים ביותר, לכאן ולכאן.

מעשה העבירה בו הודה הנאשם והורשע הינו מעשה חמור. אמנם, הנאשם הינו בחור צעיר ואין לו עבר פלילי, אך העבירה שביצע מעידה על חוסר יחס לכבודו של אדם, לשלמות גופו ולחייו. לא ניתן להתייחס אליה כאל מעידה רגעית. אכן, כטענת הסניגור, אין בידי לקבל כי הנאשם נכנס לישראל כדי לבצע שוד, שכן אין בעובדות כתב האישום בו הודה הנאשם כדי לבסס טענה זו. אולם, מנגד, ברור הוא על פי העובדות, כי הנאשם וחברו נכנסו למונית בשעת לילה מאוחרת, כשבדעתם לשדוד אותה, ולשם כך ביקשו מן הנהג להסיעם למחסום א-רם וממנו לרחוב חשוך בו יכולים היו לבצע את זממם. הם הותירו את הנהג, לאחר שהותקף, כשמכשיר הטלפון הנייד שברשותו נלקח ממנו, ובכך הקשו עליו להזעיק עזרה. שותפו של הנאשם לעבירה הוא שהצמיד את הסכין לגרונו של המתלונן, אולם הנאשם לא טמן ידו בצלחת, וחנק את המתלונן. איני מקבלת שזו התנהגות נגררת. על מנת שאדם יבצע פעולת חניקה, צריך שתימצא בו מידה רבה של אנטי חברתיות וזלזול בחיי אדם.

נהגי מוניות הם טרף קל. חובה עליהם להעלות לרכבם נוסעים המבקשים זאת (תקנה 501 לתקנות התעבורה), ובהיותם ישובים מאחורי ההגה, הם חסרי יכולת להתגונן. בודאי שכך הוא כאשר התוקפים הם שניים, האחד מצויד בסכין, והאחר מפעיל כלפיו כוח פיסי וחונק אותו. התקנה המחייבת נהג מונית להסיע כל נוסע המוכן לשלם את שכר הנסיעה, והאוסרת עליו לסרב לנסיעה בלא סיבה סבירה, הינה בבחינת שטר ושוברו בצידו. החברה מביעה באמצעותה את תפישתה בדבר חיוניות השירות הציבורי שמספקים נהגי המוניות, ועליה להגן על מי שמספק שירות זה, ומחויב לספקו גם באמצעות סנקציה פלילית הקבועה באותן תקנות. נכון יהיה לצטט את דבריו של בית המשפט העליון (כב' השופט א' רובינשטיין) בע"פ 10828/04 טלאל נ. מדינת ישראל (תק-על 2005(2), 3847), לפיהם: "חובתו של בית המשפט להגן על אנשי עמל, כמו נהגי מוניות, הנותנים שירות לציבור גם בשעות שאינן שגרתיות, ונחשפים לגחמות זדון של עבריינים". בפסק דין זה, אישר בית המשפט העליון עונש של שלוש וחצי שנות מאסר, על צעיר בן 22 בעת מתן גזר הדין, ללא עבר פלילי , אשר ביצע לבדו שוד של נהג מונית. האלימות שנקט בה המערער לפי אותו פסק דין, הייתה חמורה מזו בה הודה הנאשם שלפני, ומנגד, מעשה העבירה בו הודה הנאשם שבפני בוצע בצוותא, וזוהי נסיבה מחמירה. יתר הנסיבות דומות, ובכללן תסקיר מבחן המבקש להדגיש את ההיבט השיקומי ואת החשש מפני הפנמת דפוסים עבריינים בשל שהות ממושכת בכלא.

הסניגור הציג בפני גזרי דין מהם ניתן ללמוד על ענישה מקלה, יחסית, בעבירות דומות לזו בה הורשע הנאשם. אולם, כפי שהערתי לעיל, ניתן למצוא גזרי דין כאלה וכאלה. להשקפתי, על בית המשפט לתת ביטוי לסלידתו ממעשי אלימות בכלל, ולחובה המוטלת עליו להגן על מי שמספק שירות ציבורי חיוני, והמועד לפורענות כמו זו שבאה על המתלונן שבפנינו. המדובר בעבירה נפוצה וקלה לביצוע.

רקעו האישי של הנאשם אכן קשה, ועברו הפלילי נקי. שיקול זה עלי להביא בחשבון, על מנת שלא אשלול ממנו תקווה לחזור למוטב. אולם איני יכולה להפוך שיקול זה לשיקול העיקרי, כפי שביקש ממני בא כוחו. מובן, שגם להודאתו של הנאשם צריך שיהיה משקל בגזירת הדין.

אני מחליטה לגזור על הנאשם עונש מאסר של שנתיים בפועל, אותם ירצה החל מיום מעצרו, ושנתיים מאסר על תנאי. המאסר על תנאי הוא לתקופה של שלוש שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור כל עבירת אלימות או רכוש (למעט עבירה לפי ס' 413 לחוק העונשין). עוד אני מטילה על הנאשם מאסר על תנאי בן 6 חודשים לתקופה של שנתיים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה לפי ס' 12 לחוק הכניסה לישראל. ראוי היה להטיל על הנאשם גם פיצוי על המתלונן, אולם ברור לי כי מי שיחויב בתשלום הם בני משפחת הנאשם, שלא פשעו, ואשר, כמצטייר מן התסקיר, נתונים בקשיים כלכליים חמורים. מסיבה זו, ובשים לב לכך שגם המאשימה לא ביקשה זאת, נמנעתי מהטלת חובת פיצוי.

ניתן היום ו' בחשון, תשס"ח (18 באוקטובר 2007) במעמד הצדדים.

הודעה לנאשם זכותו לערער על גזר דין זה לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

נאוה בן-אור, שופטת

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ