אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק ת.פ. 101/08

גזר דין בתיק ת.פ. 101/08

תאריך פרסום : 04/02/2009 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
101-08
21/07/2008
בפני השופט:
נאוה בן-אור

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד פרקליטות מחוז ירושלים
הנתבע:
1. גאבר אבו סביח
2. מסבאח אבו סביח
3. ג'יהאד אבו צביח

עו"ד עותמאן
גזר דין

רקע

1.         הנאשמים הינם בני משפחה אחת. המתלונן, האני אבו סביח, המשתייך אף הוא למשפחה המורחבת, היה מסוכסך עימם על רקע ריב בין ילדיהם. בתאריך 30.12.07, בשעת בוקר מוקדמת, נסע המתלונן ברכבו בשכונת סילוואן בירושלים, בדרכו לעבודתו. עימו במכונית הייתה אחייניתו. הנאשמים ואחרים הגיעו למסלול נסיעת המכונית בשלושה כלי רכב. אחד מכלי הרכב חסם את דרכו של המתלונן. הנאשמים יצאו מהרכב כשהם מצוידים באלות, ונאשם 1 החזיק בידו סכין. בסופו של המפגש, נגרם למתלונן חתך עמוק החוצה את פניו מאזור המצח ועד השפה התחתונה, באורך כ- 20 ס"מ, וחתך שטחי נוסף לרוחב הלחי. כמו כן, נגרמו לו חתכים בקרקפת באורך כולל של 7 ס"מ, ונדרש איחוי הקרקפת בסיכות. בנוסף, נגרמו למתלונן חתכים בכף ידו, שגרמו לקריעת גיד באצבע, וברך רגלו השמאלית נשברה. מלכתחילה, ייחס כתב האישום לשלושת הנאשמים עבירה של חבלה בכוונה מחמירה (סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977), ועבירה של היזק בזדון (סעיף 452 לחוק הנ"ל).

2.         משפטם של הנאשמים החל להתנהל בפניי, ובישיבת ההוכחות הראשונה נשמעו מספר עדי תביעה, ובראשם המתלונן. האחיינית לא התייצבה לעדות, ונאלצתי להוציא נגדה צו הבאה. לאחר ישיבת ההוכחות, התנהלו מגעים בין המאשימה לבין הנאשמים, ואלה הבשילו לידי הסדר טיעון. הסדר הטיעון מנע את הצורך בהעדתה של אחיינית המתלונן.

3.         במסגרת הסדר הטיעון תוקנו במעט עובדות כתב האישום, בעיקר בכל הנוגע לשיוך מעשים אלה ואחרים למי מן הנאשמים. על פי העובדות בכתב האישום המתוקן, לאחר שיצאו שלושת הנאשמים מרכבם, כשהם מצוידים באלות ונאשם 1 אף בסכין, חבטו נאשמים 1 ו-3 באמצעות אלה, ברכב בו ישבו המתלונן והאחיינית, וניתצו את השמשה הקדמית והאחורית של הרכב. נאשם 3 פתח את דלת הנוסע שליד הנהג, משך החוצה את האחיינית, הורה לה לעזוב את המקום, והיא אכן ברחה משם. נאשם 1 פתח את דלת הנהג ומשך את המתלונן החוצה. המתלונן נפל על הרצפה מחוץ לרכב, ונאשמים 1 ו-2 החלו להכותו באלות בכל חלקי גופו. נאשם 1 דקר את המתלונן במקומות נוספים בגופו. הנזקים שנגרמו למתלונן תוארו לעיל. המאשימה ייחסה את החתך שנגרם למתלונן בפניו לנאשם 1, ואת השבר בברך ייחסה המאשימה לנאשמים 1 ו-2. בשל מעשים אלה ייחסה המאשימה, במסגרת הסדר הטיעון, עבירה של חבלה בכוונה מחמירה (סעיף 329 לחוק העונשין), לנאשם 1. נאשמים 2 ו-3 הואשמו בעבירה של סיוע לחבלה בכוונה מחמירה, ולשלושתם יוחסה העבירה של היזק בזדון (סעיף 452 לחוק). הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש, למעט הסכמה כי ייערכו תסקירי מבחן בעניינם של הנאשמים. הנאשמים הודו והורשעו לפי הודאתם.

טיעוני הצדדים

4.         בטרם החלו הצדדים להשמיע את טיעוניהם, ביקש ב"כ הנאשמים להציג בפניי תמונות של נאשם 1, המתעדות פציעה שנפצע קודם לאירוע בו הודה, לטענתו על ידי המתלונן. כמו כן הגיש קלטת המתעדת את המתלונן, כשהוא נראה מהלך באופן חופשי. על פי הטענה הקלטת צולמה לאחר עדותו בבית המשפט, אליו הגיע כשהוא נתמך בקביים ומתקשה ללכת. כך גם הוגשו תמונות המתעדות את ביתם של נאשמים 1 ו-2, ומהן התבקשתי להתרשם מן הפגיעות שנפגע הבית, ושוב, על פי הטענה, על ידי בני משפחת המתלונן. ב"כ הנאשמים הציג, בנוסף, מכתב שכתב לפרקליט המחוז, ונותר לדבריו ללא מענה, ובו מוחה הוא על כך שתלונת נאשם 1 נגד המתלונן, על כך שפצע אותו וגרם לו לנכות צמיתה באחת מעיניו, לא טופלה על ידי מערכת אכיפת החוק. אלא שהתלונה שהגיש נאשם 1 במשטרה בגין הפגיעה בעינו, הוגשה על ידי המאשימה במהלך שמיעת ההוכחות (ת/9), וממנה עולה כי הוא מייחס את הפגיעה בעינו לראלד ולמוחמד אבו סביח, ושמו של המתלונן בתיק שלפניי אינו מוזכר בה כלל. מכתבו של ב"כ הנאשמים לפרקליט המחוז, המייחס את הפגיעה למתלונן דווקא, אינו עולה בקנה אחד, אם כך, עם תוכן הודעתו של נאשם 1 במשטרה. הפנייה לפרקליט המחוז, המייחסת את הפגיעה למתלונן דווקא, נעשתה לאחר שהוגש כתב האישום בתיק זה, ועל כורחך מתגנב ללב הרהור באשר לטעם העומד מאחורי השינוי בזהות הפוגע הנטען. ב"כ המאשימה ביקשה למחות על הצגת מוצגים אלה, שלא הובאו לעיונה מבעוד מועד ולכן לא יכולה הייתה לבדוק את העולה מהם או את הנטען בהם. ואכן, אני סבורה כי אין לייחס משקל של ממש למוצגים אלה, אשר אין לדעת מתי צולמו, בידי מי צולמו, ומי גרם את הנזקים המופיעים בהם. כך או כך, ברור כי הרקע למעשים בהם הודו הנאשמים הינו מתיחות קיימת בינם לבין משפחת המתלונן. על כך אין חולק.

5.         בטיעוניה, עמדה ב"כ המאשימה על כך כי הסדר הטיעון בא לאחר שהמתלונן העיד, וכן העידו מרבית עדי התביעה. רוצה לומר, הקושי שבהעדת המתלונן אל מול תוקפיו לא נחסך, וכך גם אין לומר כי החיסכון בזמן שיפוטי היה חיסכון מלא. לדברי באת כוח המאשימה, יצרו הנאשמים סיטואציה מעוררת אימה, כאשר חסמו ברכבם, ביחד עם אחרים, את רכבו של המתלונן. נזקי הגוף שנגרמו למתלונן בעקבות מעשי התקיפה היו חמורים ביותר, וניתן היה להתרשם מהם בעת מתן עדותו. על פניו נראתה הצלקת הארוכה, החוצה אותם מן המצח ועד לשפה התחתונה, וגם השבר בברך אינו עניין פשוט. המתלונן נזקק לאשפוז בבית החולים לשם טיפול בפגיעותיו. המעשים בהם הודה נאשם 1 הם מעשים אכזריים, ונאשם 2 הצטרף אליו בהכותו את המתלונן באלה בכל חלקי גופו. מעשים אלה, כך טענה, נועדו, במכוון, להותיר בו צלקת לכל חייו, והם אף יכולים היו לעלות למתלונן בחייו. אמנם לנאשם 2 יוחסה עבירת סיוע, אולם המדובר בסיוע אקטיבי מאוד. חלקו של נאשם 3 חמור פחות מאלה של חבריו, אולם הוא היווה חלק אינטגרלי מקבוצת התוקפים. גם נאשם זה הגיע לזירה כשהוא מצויד באלה, והשתתף, ביחד עם נאשם 1, בניתוץ שמשות הרכב. לנוכח נסיבות חמורות אלה ביקשה באת כוח המאשימה כי אשית על הנאשמים עונשי מאסר ממושכים, איש כפי חלקו, ובנוסף, כי אטיל עליהם מאסר על תנאי מרתיע, פיצוי למתלונן וקנס.

6.         ב"כ הנאשמים ציין בטיעוניו את העובדה כי הסדר הטיעון חסך את העדתה של האחיינית, אירוע שהיה עלול לגרום לשלהוב הרוחות מחדש ולהתפרצות מחודשת של האלימות בין שתי המשפחות. המשפחות, כך טען, השלימו מאז, וכבר שבעה חודשים שאין מתרחשים אירועים אלימים ביניהן. הסדר הטיעון תרם לכך, לדבריו. עוד עמד ב"כ הנאשמים על כך שהגם שהתקיימה ישיבת הוכחות אחת, הרי שבכל זאת נחסך זמן שיפוטי ניכר. הנאשמים הודו ונטלו אחריות על מעשיהם. ב"כ הנאשמים טען כי נאשם 1 נפצע בעינו חודש וחצי לפני האירוע, וראייתו בעינו השמאלית נפגעה ביותר. תלונתו במשטרה לא טופלה, והפרקליטות לא טרחה לברר עניין זה. בנוסף, לטענת ב"כ הנאשמים, האירוע לא היה מתוכנן. נאשם 3 ישן בלילה שקדם לאירוע בבית הנאשמים 1 ו-2, ויצא עימם לעבודה. בדרך קרה האירוע, שהתפתח, כך על פי הטענה, באופן ספונטני. ב"כ הנאשמים עמד על נסיבותיהם האישיות, על כך שנאשמים 1 ו-2 מטופלים בילדים קטנים הזקוקים למפרנס, ועל העובדה שלנאשמים 1 ו-3 אין עבר פלילי. המדובר, לדבריו, באנשים נורמטיביים, המנהלים אורח חיים רגיל ומתחרטים על מעשיהם. עונש מאסר ממושך יחטיא את המטרה ויסיט את מהלך חייהם למסלול בעייתי, ללא תקנה.

תסקירי המבחן

7.          נאשם 1 מתואר בתסקיר המבחן כאדם בן 29, נשוי ואב לארבעה ילדים קטנים. עד למעצרו בגין תיק זה עבד בעבודות מזדמנות. מוצאו במשפחה מתפקדת ונורמטיבית, הנתונה בקשיים כלכליים. ביחס לעבירה התרשם השירות כי הנאשם מתקשה ליטול על עצמו אחריות מלאה לביצועה. הוא הסביר את הרקע לה בסכסוך שהתפתח בין המתלונן לבין אחיו, נאשם 2. לטענתו, הסכין בה תקף את המתלונן הייתה בידיו של המתלונן והוא חטף אותה מידו משום שפחד להיפגע. לדבריו נפגע בעינו ובראשו, והוא זקוק לטיפולים רפואיים שאינו מקבל בבית המעצר. עוד ציין את תחושת התסכול הנובעת מכך שתלונתו ותלונת בני משפחתו במשטרה כנגד המתלונן לא טופלה. תחושת ההשפלה, חוסר האונים ואחריות כלפי משפחתו הם שהובילוהו לאובדן פרופורציה ולנטילת החוק לידיים. שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית ביחס אליו, בשל עמדתו של הנאשם כלפי העבירה ובשל חומרתה, אולם סבר כי על בית המשפט להביא בחשבון את גילו, מצבו המשפחתי ואת העובדה כי זו לו מעורבותו הראשונה בפלילים.

8.          נאשם 2 הוא בן 31, נשוי ואב לחמישה ילדים קטנים. עד למעצרו עבד כנהג משלוחים. על פי התרשמותו של שירות המבחן, הוא גדל על רקע של עזובה רגשית, חינוכית ופיזית קשה. על רקע נסיבות אלה, מתאר קצין המבחן קושי בשליטה וריסון עצמי ויכולת מצומצמת להתגבר על תסכולים באופן בוגר. לנאשם זה עבר פלילי, והוא ריצה בעבר עונשי מאסר. שניים מהם קצרים ביותר, אולם אחד בן 22 חודש, שהוטל עליו עת היה בן 16, בשל עבירות של הצתת רכב מנועי במזיד. אשר לעבירה הנדונה, שירות המבחן התרשם מחרטה של הנאשם בשל מעורבותו בעבירה. גם הוא מסביר את מעורבותו על רקע תחושת התסכול בשל טיפול כושל של המשטרה בתלונת משפחתו נגד המתלונן. עמדת שירות המבחן ביחס לעונש זהה לעמדה שהובעה בעניינו של נאשם 1.

9 .         נאשם 3 הוא צעיר כבן 20, ורווק. שירות המבחן מתרשם כי לנאשם זה כוחות ויכולות לנהל אורח חיים נורמטיבי. כמו כן סבור השירות כי אין למצוא מאפיינים עברייניים באישיותו. אשר לעבירה, קצין המבחן התרשם כי הנאשם מתקשה לקבל אחריות מלאה למיוחס לו בכתב האישום. הוא טען כי אין לו חלק בסכסוך בין המתלונן לבין נאשמים 1 ו-2, שהם קרובי משפחתו. הוא הכחיש כי שבר את שמשות הרכב, וסיפר כי חילץ את האחיינית מן הרכב על מנת שלא תיפגע. מעורבותו בעבירה באה על רקע תחושת מחויבות ואחריות שהייתה לו כלפי קרובי משפחתו, אשר בביתם התארח בלילה שקדם לאירוע. גם בעניינו של נאשם זה חזר השירות על המלצתו להביא בחשבון את גילו ואת העובדה כי זו לו מעורבותו הראשונה בפלילים.

שיקול והכרעה

10.       המתלונן העיד בפניי כשלושה חודשים לאחר המעשים בהם הודו הנאשמים. אותות האירוע, וכן תוצאות הפציעה ניכרו היטב בפניו. הצלקת הארוכה שעל פניו, כך יש להניח, תלווה אותו כל חייו. גם שבר בברך אינו עניין של מה בכך. הנזקים הגופניים שנגרמו למתלונן הינם, אם כן, נזקים חמורים ובעלי השפעה ממשית על אורחות חייו.

11.       התקיפה שתקפו הנאשמים את המתלונן הייתה תקיפה אכזרית, ומתוכננת. הם ואחרים המתינו למכוניתו של המתלונן, חסמו את דרכה, ויצאו לקראת המתלונן כשהם מצוידים בכלי משחית. אין לקבל את הטענה כי המדובר באירוע ספונטני ולא מתוכנן. אדם אינו מסתובב, דרך שגרה, עם אלה וסכין, ובודאי שאין שלושה אנשים יושבים יחד במכונית, סתם כך, כשהם מצוידים באלות, שמא יזדמן להם לעשות בהן שימוש. המסקנה האחת והיחידה מן הנסיבות היא שהנאשמים תכננו את המפגש עם המתלונן ובאו מצוידים לקראתו, כדי לפגוע בו. נאשמים 1 ו-2 הפליאו את מכותיהם במתלונן, גרמו לשבר בברכו, ולחבלות נוספות בגופו. נאשם 1 הוסיף על כך דקירות סכין, ובכללן הדקירה החמורה בפניו של המתלונן. נאשם 3 היה מצויד אף הוא באלה, ועשה בה שימוש כדי לפגוע ברכבו של המתלונן, ולסייע לחבריו הנאשמים. נראה כי חטאו של המתלונן מסתכם בהיותו שייך לאותו פלג מן המשפחה הצוהב את הפלג אליו משתייכים הנאשמים. לא הובאה בפניי כל ראיה כי המתלונן עצמו הוא שפגע במי מן הנאשמים, וככל שהובאה ראיה בעניין אותה פגיעה במהלך המשפט, הרי שיש בה כדי להצביע דווקא על כך שלא המתלונן הוא שגרם לאותה פגיעה. גם הטענה כי הנאשמים, כיתר בני משפחתם, חשו תסכול מאוזלת ידה של המשטרה בטיפול בתלונתו של נאשם 1, היא טענה בערבון מוגבל, בשים לב לכך שנאשם 1 התלונן במשטרה על אותו אירוע למעלה מחודש לאחר שאירע, לטענתו, והסביר כי התאחר משום שהיה חג ומשום שלא חש בטוב מאז. מכל מקום, אין להתיר התאכזרות כזו, גם כאשר נראה כי אין החוק נאכף כראוי.

12.       נסיבות אלה מצדיקות ענישה ממשית וכואבת, אשר תבטא את מידת הסלידה מן המעשים בהם הודו הנאשמים, ותרתיע אותם ואחרים מפני חזרה על מעשים מעין אלה.

13.       מנגד, המדובר בנאשמים ללא עבר פלילי (עברו של נאשם 2 אינו מכביד, והרשעתו הממשית הינה מלפני שנים רבות, בהיותו קטין), ובנאשמים שהודו. אמנם, ההודאה באה לאחר תחילת המשפט, אולם אין להתעלם מכך שבהודאתם חסכו הנאשמים את הצורך בהעדת אחייניתו של המתלונן, בסיטואציה רגישה ובעייתית מבחינתה. כמו כן, גם בשלב בו ניתנה ההודאה נחסך זמן שיפוטי ממשי, שכן לא הסתיימה פרשת התביעה ולא נשמעה כלל פרשת ההגנה, וכן התייתר הצורך בכתיבת הכרעת דין. שלושת הנאשמים הם אנשים צעירים, ושירות המבחן מתרשם כי הם מסוגלים לנהל אורח חיים נורמטיבי. השירות לא בא בהמלצה טיפולית הן בשל חומרת העבירה והן בשל יחסם של הנאשמים לעבירה, כמפורט לעיל, אולם הציע כי תקופת המאסר תביא בחשבון שיקולים כגיל, והעדר עבר פלילי.

14.       כתב האישום בו הודו הנאשמים, יוצר מדרג, מבחינת החומרה, בין שלושתם. נאשם 1 היה הפעיל ביותר, הוא זה שהשתמש בסכין ופצע את המתלונן בפניו. העבירה שיוחסה לו היא עבירה של חבלה בכוונה מחמירה. נאשם 2 השתתף, ביחד עם נאשם 1, בהכאת המתלונן באלות, והוא הודה באחריותו לשבר בברכו של המתלונן, אם כי במעמד של מסייע. נאשם 3, שהוא הצעיר מבין השלושה, לא נטל חלק ישיר באלימות שהופנתה כלפי גופו של המתלונן. הוא ניתץ, ביחד עם נאשם 1, את שמשות הרכב, כשהוא מצויד באלה. גם לו יוחסה עבירה של סיוע לחבלה בכוונה מחמירה. נאשם זה הוא שחילץ מן הרכב את האחיינית והורה לה לברוח מן המקום. מדרג זה מחייב אבחנה בין העונשים שאטיל על הנאשמים, מן הכבד אל הקל.

15.       לאחר ששקלתי את הנסיבות כולן, החלטתי להטיל על הנאשמים את העונשים הבאים:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ