אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק תפח 755/04

גזר דין בתיק תפח 755/04

תאריך פרסום : 14/08/2007 | גרסת הדפסה
פ"ח
בית המשפט המחוזי ירושלים
755-04
21/03/2005
בפני השופט:
1. צ' סגל - סגן נשיא - אב"ד
2. י' נועם
3. ר' כרמל


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד נ' קאופמן מפרקליטות מחוז י-ם
הנתבע:
צאלח ברכאת
עו"ד פ' פרהוד
גזר דין

1.         בגדר הסדר טיעון הודה הנאשם והורשע בכתב אישום מתוקן, המייחס לו את העבירות הבאות: חברות בארגון טרוריסטי - עבירה לפי סעיף 3 בצירוף סעיפים 1 ו-8 לפקודה למניעת טרור, התש"ח-1948 (להלן: "הפקודה"), ושתי עבירות של חיפוי על עבירה, לפי סעיף 95(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

כתב האישום

2.         כתב האישום המתוקן שבו הודה הנאשם מורכב משלושה חלקים:

            באישום הראשון נטען, כי במסגרת לימודיו במכללת "אלבירה" ברמאללה (להלן: "המכללה") התגייס הנאשם בשלהי שנת 1998 לארגון "אלכתלה", אשר הוכרז ביום 31.8.00 על-ידי שר הביטחון כהתאחדות בלתי מותרת כמשמעותה בתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945, והיה פעיל בו עד קיץ 2001.

            על-פי האישום השני בקיץ 2001, פנה אל הנאשם חברו, סלים סעדי (להלן: "סעדי"), וסיפר לו כי הוא פעיל בגדודי עז א-דין אלקסאם של ארגון החמאס. סעדי ביקש מהנאשם לסייע בהחדרת מחבלים מתאבדים לירושלים, אולם הנאשם סירב לבקשתו זו, בהסבירו כי הוא מעוניין להשלים את לימודיו ולעבוד כאימאם. הנאשם נמנע מלהתריע בפני כוחות הביטחון או בפני כל גורם אחר אודות מעשיו וכוונותיו של סעדי. 

            על-פי האישום השלישי, פנה בכיר בארגון החמאס, עמאד שריף (להלן: "שריף"), לפעיל אחר בארגון, אשרף אבו מעלה (להלן: "אשרף"), וביקש ממנו לגייס תושב ירושלים בעל תעודת זהות ישראלית, על-מנת שיבצע תצפיות על מקומות שבהם שוהים יהודים רבים, וכן יוביל מחבל מתאבד לביצוע פיגוע התאבדות בירושלים. שריף הזכיר את שמו של הנאשם, המוכר לו מלימודיו במכללה, כמי שניתן לפנות אליו בעניין זה. אשרף פגש בנאשם וסיפר לו על פעילותו בגדודי "עז א-דין אלקסאם", ועל-כך ששריף המליץ עליו כמי שמתאים, בשל היותו תושב ירושלים ובעל תעודת זהות ישראלית, למשימת איתור מקומות בהם מצויים יהודים רבים לצורך ביצוע פיגוע התאבדות ולצורך הובלת מחבל מתאבד או חומרי נפץ למקומות אלה. בתגובה, תחקר הנאשם את אשרף אודות שריף ולאחר מכן הודיע לו כי אינו מעוניין לבצע את המשימה בשל מחויבותו ללימודיו, לעבודתו ולמשפחתו. אשרף והנאשם סיכמו, כי הנאשם יחפש עבורו תושב ירושלמי אחר לביצוע המשימה, אולם בחלוף מספר ימים התקשר הנאשם לאשרף והודיעו, שאין באמתחתו שם של תושב אחר לביצוע המשימה. הנאשם נמנע מלהתריע בפני כוחות הביטחון או בפני כל גורם אחר אודות מעשיהם וכוונותיהם של אשרף ושריף לבצע פיגוע.

עמדת המאשימה

3.         ב"כ המאשימה ביקש מבית המשפט להביא בחשבון שיקוליו לעונש את העובדה שהנאשם היה חבר במשך תקופה ניכרת בהתארגנות בלתי חוקית, ואף המשיך בחברותו בארגון זה לאחר שהוצע לו לסייע בהחדרת מחבל מתאבד לתחומי מדינת ישראל. ב"כ המאשימה הדגיש את אזרחותו הישראלית של הנאשם, מכוחה מוטלות עליו שורה של חובות, לרבות החובה שלא לחפות על עבירה, ועתר להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל לתקופה שלא תעלה על 12 חודשים.

עמדת ב"כ הנאשם

4.         ב"כ הנאשם עמד בטיעוניו על-כך שהתפקיד אותו מילא מרשו בארגון "אלכתלה" נשא אופי סטודנטיאלי גרידא, וציין כי בעת שהצטרף לשורות הארגון בשלהי שנת 1998 לא ביצע כל עבירה, כיוון שהארגון הוכרז כהתארגנות טרוריסטית רק מאוחר יותר, היינו, בחודש אוגוסט 2000.

            ביחס לצמד עבירות ה"חיפוי על עבירה" שבהן הודה והורשע הנאשם, הדגיש בא-כוחו המלומד את העובדה שמרשו דחה על הסף את הבקשות שהופנו אליו לסייע בהוצאה אל הפועל של פיגועי טרור, וממילא היו אלו הצעות בעלמא שלא הבשילו לכדי תכנון קונקרטי של פיגועי טרור. לדבריו, פעילי הטרור שפנו אל הנאשם בהצעה לסייע בביצוע הפיגועים מוכרים היטב לכוחות הביטחון, כך שמסירת מידע מצד הנאשם אודות מסוכנותם לא הייתה תורמת במאומה. בהמשך, ציין ב"כ הנאשם את עברו הנקי מרבב של מרשו, הפנה לתסקיר החיובי שהוגש מטעם שירות המבחן, אשר המליץ שלא לדון הנאשם למאסר בפועל. לחלופין ביקש, כי אם בכל זאת יורה בית המשפט על הטלת עונש מאסר בפועל, יומר עונש זה לריצוי בדרך של עבודות שירות.

5.         הנאשם הביע את חרטתו המלאה בגין העבירות שביצע, וביקש להדגיש כי מעולם לא הרהר באפשרות לבגוד במדינת ישראל ובאזרחיה.

דיון

6.         הוראותיו של סעיף החוק שכותרתו "חיפוי על עבירה" - בדומה להוראותיו של סעיף 262 לחוק (אי-מניעת פשע) - קובעות "חובת עשה" בדבר מניעת ביצועה, השלמתה או תוצאותיה של עבירה לפי פרק ז' לחוק עונשין (בטחון המדינה, יחסי חוץ וסודות רשמיים), שעונשה למעלה מחמש-עשרה שנות מאסר. מהיבט זה, המדובר כאן ב"עבירת מחדל" על כל המתחייב מכך, הנבדלת מהעבירה של "אי-מניעת פשע" בכך שהעונש הקבוע בצידה חמור יותר, וחובת ה"עשה" המוטלת מכוחה רחבה יותר ומשתרעת אף לעניין מניעת תוצאותיה של עבירה מן המנויות בפרק ז' לחוק, אשר דבר ביצועה נודע לנאשם בדיעבד, קרי, לאחר שביצועה כבר הושלם (עיינו: י' קדמי, על הדין בפלילים, 1995, חלק שלישי, עמ' 1037). 

עבירות מסוג "מחדל" הן בבחינת היוצאות מן הכלל בקודקס הפלילי, שכן עבירות פליליות, על דרך הכלל, נסובות על מעשה; הלאו של חוק העונשין הנו בד"כ לאו של לא-תעשה, והעושה את שנאסר עליו לעשות יחייב עצמו בפלילים. שלא כבעבירות המסבות עצמן על מעשה, עבירות-מחדל מסבות עצמן - כשמן - על מחדל, על אי -קיום חובה שהחוק מטיל. עבירות אלו מעטות וייחודיות הן, וכל אחת מהן היא לעצמה. על טיבן של עבירות אלו עמד בית המשפט העליון (מפי כב' השופט מ' חשין) בע"פ 3417/99 - מרגלית הר-שפי נ' מדינת ישראל (תק-על 2001(1), 904 ): 

"למותר לומר - והכול יודעים זאת - כי חובות עשה מעטות הן במספרן ממספרן של חובות הלא-תעשה. ולא בכדי כך. ניתן דעתנו לדבר, שחובות הלא-תעשה מכבידות על היחיד - על דרך העיקרון - פחות מחובות העשה, קרי: חובות הלא-תעשה פולשות אל תחום חופשו של היחיד פחות מאשר חובות עשה. לשון אחר: ברוח הדמוקרטיה הליברלית וזכויות הפרט - אך גם אחרת - קל יותר להטיל על היחיד חובות לא -תעשה מאשר חובות עשה. נדע מכאן, שעד אשר נבוא להטיל על היחיד חובת עשה, שומה עלינו לשקול ולחזור ולשקול בדעתנו שמא הרחקנו לכת בהחלטתנו, ושמא חרגנו אל-מעבר לראוי ולמותר על-פי השקפות היסוד המקובלות על חברתנו."

(עמ' 908)

בהמשך לאמור לעיל יצוין, כי מדיניות המשפט הפלילי בישראל בשנים האחרונות - בחקיקה ובפסיקה - שואפת להרחיב את חובתו החוקית (להבדיל מחובתו המוסרית) של אדם להושיט עזרה לאדם אחר המצוי בסכנה, כל-שכן עת חובה זו אינה מעמידה את מושיט העזרה בסכנה כלשהי (ראו: חוק "לא תעמוד על דם רעך", התשנ"ח-1998; וכן ע"פ 119/93 לורנס נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(4) 33-29). אמנם, מגמה זו איננה קונסיסטנטית עם הגישה הרווחת בארצות המשפט המקובל (הגם שמספר מדינות בארצות הברית כבר הוסיפו לספר החוקים שלהן את חוק ה"שומרוני הטוב", שעיקרו - הטלת סנקציה פלילית על הנמנע מלהגיש סיוע לרעהו אשר סכנה מרחפת מעל לראשו). יחד-עם-זאת, דומה כי המציאות המיוחדת בארצנו, כמו גם מערכת הקונוונציות והאמונות החברתיות המקובלות במקומותינו מקדמת דנא, מחייבת שלא לאמץ את הגישה האנגלו-אמריקאית. פרופ' א' ברק, בספרו שיקול דעת שיפוטי - הלכה למעשה, 1987, אמר בהקשר זה את הדברים הבאים:

"נראה לי כי בשל תפיסתנו שלנו את קדושת החיים, מן הראוי הוא שלא נלך בעקבות ההלכות האנגליות והאמריקאיות. שופט בישראל מן הראוי שייתן ביטוי לתחושת הצדק החברתי השוררת אצלנו. מן הראוי לו שיתחשב בסביבה החקיקתית הקרובה והרחוקה המעודדת מעשי הצלה. שיקולים נורמטיביים, מוסדיים ובין מוסדיים, מובילים, על כן להכרה בחובת זהירות מושגית המוטלת על כל אדם לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע סיכון של ממש לחיים ולגוף של זולתו, ובלבד שאין בכך כדי להעמידו בסיכון דומה".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ