אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק תפח 1104/04

גזר דין בתיק תפח 1104/04

תאריך פרסום : 27/09/2006 | גרסת הדפסה
פ"ח
בית המשפט המחוזי חיפה
1104-04
24/01/2006
בפני השופט:
1. ש. שטמר [אב"ד]
2. ר. שפירא
3. ר. סוקול


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד תמיר מפרקליטות מחוז חיפה
הנתבע:
סמעאן בן עורסאן סלמאן
עו"ד זילברמן יואן
גזר דין

1.         הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות, ברצח בכוונת תחילה, עבירה לפי סעיף 300(א)(2)  לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ובעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 334 + 335 לחוק העונשין.

2.         העובדות פורטו בהרחבה בהכרעת הדין, ואין צורך כי נחזור עליהן במסגרת גזר הדין. נציין רק כי בהכרעת הדין מצאנו שביום 6.11.2004, בשעות הערב, הגיע הנאשם לביתו של אחיו עיסא סלמאן ז"ל (להלן: "המנוח") כשהוא אוחז ביד אחת סכין ובידו השנייה אוחז במקל. הנאשם הגיע לבית המנוח לאחר שנודע לו כי נשרפה סככה שהייתה ממוקמת על חלקת קרקע לגביה הייתה מחלוקת בינו לבין המנוח. מצאנו כי הנאשם, שכעס על המנוח וחשד בו כי היה מעורב בשריפה, הגיע לבית אחיו כשבלבו כוונה להמיתו.

            בהגיע הנאשם לבית המנוח יצאו לקראתו המנוח ובני המשפחה. בין הצדדים פרצה תגרה, כאשר במהלכה פצע הנאשם את פאדי דעום תוך שהוא דוקר אותו עם סכין בידו. לאחר מכן דקר הנאשם את המנוח, דקירה אחת עם הסכין בלב, וגרם למותו.

3.         בהכרעת הדין בחנו בהרחבה את טענת הנאשם כי ביצע את המעשים בנסיבות העולות כדי הגנה עצמית כמפורט בסעיף 34י לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ודחינו אותה. עוד קבענו כי מחומר הראיות עולה כי הנאשם פעל ללא שקדם למעשיו כל מעשה קינטור מצדו של המנוח. לפיכך קבענו כי התקיימו יסודות עבירת הרצח בכוונת תחילה בהתאם לסעיף 300(א)(2) לחוק העונשין.

4.         לאחר הכרעת הדין ביקש בא כוח הנאשם שהות לשקול הגשת חוות דעת פסיכיאטרית על מנת לבקש ענישה מופחתת בהתאם לסעיף 300א(א) לחוק העונשין. הדיון נדחה ליום 16.1.2006, אך במהלך הדיון הודיע בא כוח הנאשם כי הנאשם אינו מתכוון להגיש חוות דעת פסיכיאטרית. עם זאת טען בא כוח הנאשם כי נסיבות המקרה מצדיקות ענישה מופחתת בהתאם לסעיף 300א(ב) לחוק העונשין, שכן לטענתו מעשהו של הנאשם חרג במידה מועטה בלבד מתחום הסבירות הנדרשת לשם תחולת הסייג של הגנה עצמית.

5.         המאשימה מתנגדת לענישה מופחתת, וטוענת כי בנסיבות המקרה על בית המשפט להטיל על הנאשם עונש מאסר עולם בהתאם להוראת סעיף 300(א) לחוק העונשין.

6.         בא כוח הנאשם חזר וטען בפנינו בהרחבה כי מחומר הראיות עולה שהנאשם הגיע לבית המנוח, שם הופתע על-ידי המנוח, שאחז טורייה, תקף אותו באמצעותה ופצע אותו בראשו, וכי רק לאחר שנפצע כתוצאה מאותה מכה, הגן על עצמו עם הסכין, ותוך כדי כך דקר את המנוח. בא כוח הנאשם חזר וטען בפנינו טענות רבות בעניין היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירת הרצח, וחזר וטען כי לא הוכח שהנאשם גיבש כוונה להביא למותו של המנוח. בטיעוניו ביקש שבית המשפט יחזור וישקול את הראיות ויקבע כי המנוח הוא שתקף ראשון את הנאשם, ולכן המקרה נופל לנסיבות הסייג של הגנה עצמית כאמור בסעיף 34י לחוק העונשין, או לכל הפחות מדובר בנסיבות החורגות במידה מועטה מתחום הסבירות הנדרשת לתחולת הסייג, ולכן יש מקום להסתפק בענישה מופחתת על-פי סעיף 300א(ב) לחוק העונשין.

7.         באת כוח המאשימה ציינה כי טיעוני הנאשם חורגים מהקביעות העובדתיות שבהכרעת הדין, ולכן ביקשה להתעלם מהם. לטענתה, לא הובאו שום ראיות המצדיקות ענישה מופחתת, שכן לא הוכח כי הנאשם פעל בנסיבות הקרובות להגנה עצמית. כן ציינה כי הנאשם הוא שהביא את עצמו לאותן נסיבות בהן אירע אירוע הדקירה, ולכן אפילו היה מקום לשקול את טענת ההגנה העצמית, הרי שסייג ההגנה העצמית לא יכול לעמוד למי שהביא את עצמו למצב דברים שכזה. עם זאת הסכימה באת כוח המאשימה כי כל עונש שיוטל על הנאשם בגין דקירתו של פאדי דעום ירוצה בחופף לעונש מאסר העולם שיוטל על הנאשם בגין עבירת הרצח. באת כוח המאשימה הציגה לפנינו גם גיליון הרשעות קודם של הנאשם, ממנו עולה כי לנאשם מספר הרשעות קודמות בעבירות סמים, תקיפה, אחזקת נכס החשוד כגנוב ועוד.

8.         דין טענת הנאשם לעניין ענישה מופחתת להידחות. טיעוניו של בא כוח הנאשם מתעלמים לחלוטין מהקביעות העובדתיות שבהכרעת הדין. בהכרעת הדין ציינו בצורה מפורשת, בפסקה 52, כדלקמן:

"מהראיות האמורות מתבקשת גם המסקנה כי לא עומד לנאשם סייג ההגנה העצמית. מי שהגיע למקום האירוע לאחר הכנה קודמת והחליט להמית את הקורבן, אינו יכול לטעון להגנה עצמית. מכל מקום, מהראיות עולה כי הנאשם כלל לא הותקף על-ידי המנוח, אשר אחז במקל - או בטורייה - רק כדי להתגונן מהנאשם שבא לפגוע בו. בכל מקרה, הנאשם הביא עצמו למקום התגרה תוך צעקות ואיומים כשבידו מקל וסכין, וכאמור אינו יכול לטעון לתחולת הסייג כאשר הביא בהתנהגותו שלו למצב בו נאלץ המנוח לקחת מקל ולהגן על עצמו".

            עוד ציינו בהכרעת הדין כי שוכנענו כי הנאשם הכין את הסכין עוד בבית אחותו ולפני שיצא לדרכו לפגוש את המנוח. קבענו שהנאשם החזיק את הסכין בידו, וגם אם בשלב כלשהו הסכין הייתה מקופלת ומוסתרת, הרי שהנאשם הוציאה ממקום המחבוא ופתח את להבה. קבענו גם כי הנאשם פעל בלא שקדם למעשיו כל קינטור, וקבענו כי מהראיות יש להסיק כי הנאשם הגיע לבית המנוח לאחר שהחליט להמיתו.

9.         סעיף 300א(ב) לחוק העונשין חל מקום שמעשהו של נאשם חרג במידה מועטה בלבד מתחום הסביר הנדרש לתחולת הסייגים לאחריות, לרבות לפי סעיף 34י לחוק העונשין. בערעור פלילי 3596/93, מחמוד אבו סרור נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(2) 481, בעמ' 493 אומר בית המשפט:

"גם טענה זו דינה להידחות. ההכרעה בשאלה, אם מעשהו של נאשם חרג רק במידה מועטה מתחום הסבירות, חייבת להתגדר במסגרתו של סעיף 34טז. משמע, כי רק במקרים גבוליים, שבהם קיומו של סייג לאחריות הפלילית, לפי אחד הסעיפים 34י ("הגנה עצמית"), 34יא ("צורך") ו-34יב ("כורח"), נשלל אך ורק בשל חריגת מעשהו של נאשם ברצח מתחום הסבירות, יהיה מקום לשקול, לעניין העונש שיוטל עליו, אם חריגתו של המעשה מתחום הסבירות הייתה אך מועטה. לא כן כאשר נמצא - כמו בענייננו - שהתנאים הראשוניים לתחולת הסייג לאחריות הפלילית אינם מתקיימים. כאשר אלה הם פני הדברים, השאלה מה מידת חריגתו של המעשה מתחום הסבירות, כלל אינה מתעוררת. הלוא עניינו של סעיף 300א(ב) הוא במעשה שבו גרם העושה, בכוונה תחילה, למותו של הקורבן. במעשה כזה טבועה חומרה רבה וכלל לא יעלה על הדעת לתארו כחריגה מועטה מתחום הסבירות. כזה הוא, כאמור, גם מקרהו של המערער".

            דברים אלה נכונים גם במקרה שבפנינו. כאמור, קבענו כי התנאים לתחולת סייג האחריות הפלילית של הגנה עצמית כלל אינם חלים במקרה הנוכחי, הואיל ולא שוכנענו כי המנוח תקף את הנאשם, ומכל מקום שוכנענו כי הנאשם הוא שהביא את עצמו למקום התגרה והביא את עצמו לאותו מצב עניינים שהוביל למעשה הרצח. ברי שבנסיבות כאלו אין כל מקום לשקול את תחולת הוראת סעיף 300א(ב). שאלת סבירות ההתנהגות כלל אינה מתעוררת מקום שקבענו כי הנסיבות מעידות על כוונת תחילה להמית את המנוח (ראה גם ע"פ 4574/00, רומן רזילוב נ' מדינת ישראל, דינים עליון סב 892). לפיכך דין הבקשה לענישה מופחתת על-פי סעיף 300א(ב) להידחות.

10.        הואיל ולא מצאנו מקום לקבוע ענישה מופחתת, ובהתאם לסעיף 300(א) לחוק העונשין, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים כדלקמן:

א.         מאסר עולם בגין עבירת הרצח.

ב.         בגין עבירת התקיפה מאסר בפועל של 18 חודשים. עונש מאסר זה ירוצה בחופף לעונש מאסר העולם בגין עבירת הרצח.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

ניתן היום כ"ד בטבת, תשס"ו (24 בינואר 2006) במעמד הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ