אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק תיק צבאי 3402/13

גזר דין בתיק תיק צבאי 3402/13

תאריך פרסום : 10/10/2013 | גרסת הדפסה
תיק צבאי
בית הדין הצבאי המחוזי לנוער ביהודה
3402-13
28/07/2013
בפני השופט:
סא"ל שרון ריבלין - אחאי סגנית הנשיא

- נגד -
התובע:
התביעה הצבאית
עו"ד סגן דביר ויזל
הנתבע:
מועאד גמיל סאלם אלחריבאת
עו"ד נרי רמתי
גזר דין

הנאשם, יליד 1996, הורשע לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירה של ידויי אבנים לעבר חיילי צה"ל. נסיבות האירוע נשוא ההרשעה פורטו בהרחבה בהכרעת הדין. בקצרה ניתן לומר, כי ביום 7/6/13, הנאשם ביחד עם צעירים נוספים, יידה אבנים לעבר חיילים, אשר התמקמו בתוך בית נטוש, ממרחק של כ - 40 מטרים מאותו הבית. הנאשם נתפס ונעצר בתום מרדף, כאשר במהלך המרדף עטה על עצמו אפוד המזהה אותו כאיש תקשורת מטעם ארגון "בצלם", החזיק מצלמה בידו, וטען כי הוא צלם של הארגון הנ"ל.

כראיה לעונש, הוגשו לעיוני הכרעת דין וגזר דין קודם של הנאשם, מהם עולה כי לפני כשנה, הורשע הנאשם בכך ש"יידה אבנים לעבר כוחות צה"ל באופן אינטנסיבי ומתמשך ביום 21/03/12". במסגרת הסדר טיעון נגזרו על הנאשם 5 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 5 חודשי מאסר על תנאי שהם כעת ברי הפעלה, וקנס בסך 1500 ש"ח. עוד אציין כי בדברו האחרון לפני גזירת עונשו אמר הנאשם "חאלס, בוא נגמור עם זה".

התביעה הצבאית טענה, כי יש להחמיר עם מי שמעז ליידות אבנים לעבר אנשי כוחות הביטחון, בייחוד כשזה עושה את המעשה תוך שהוא מנסה לחסות תחת אצטלת התקשורת ולנצל את מרחב הפעולה לו זוכה התקשורת, למטרת ביצוע עבירה. עוד הדגישה את עברו של הנאשם ואת העובדה כי לא נטל אחריות ולא הביע חרטה על מעשיו, וכי דבריו לפני גזר דינו הקודם מלמדים על כך שגם אז לא הביע כל חרטה על מעשיו. לבסוף טענה, כי הנאשם כיום הוא על סף הבגירות ולכן אין לתת משקל משמעותי לעובדת היותו קטין. לאור האמור ביקשה התביעה כי אגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל מרתיע וכי אורה על הפעלת עונש המאסר המותנה מתיקו הקודם, כולו במצטבר, באשר אין כל טעם לחרוג מן הכלל שקבע המחוקק לעניין זה.

הסנגור טען, כי השיקול המרכזי במלאכת הענישה, צריכה להיות מהות המעשה שעשה הנאשם. לטעמו של הסנגור, מעשהו של הנאשם נמצא בתחתית מדרג החומרה בעבירות מסוג זה. לדבריו, מדובר בידויי אבנים בידיים (להבדיל מאשר באמצעות מקלע), ממרחק של כ-40 מטרים, לעבר חיילים שהיו בקומה השנייה של בית נטוש. הסנגור טען כי המעשה הוא בבירור מעשה של התרסה ולא מעשה שנועד לפגוע באדם ולא נשקפה ממעשה זה כל סכנה לאיש.

עוד הוסיף הסנגור, כי אף שהנאשם חזר לסורו, עדיין מדובר בקטין, אשר הנזק שייגרם לו ולאינטרס הציבורי כתוצאה מכליאה ממושכת, עולה על התועלת החברתית שיכולה להיות לכליאה כזו. הסנגור ציין, כי בישראל נוהגים לגזור על קטינים שיידו אבנים עונשים שאינם כוללים כליאה ממשית ולעתים אף נמנעים מהרשעתם, וכי על בית המשפט הצבאי לנוער לנהוג ברוח זו. הסנגור הגיש אסופת גזרי דין, לתמיכה בטענתו זו. לאור האמור ביקש הסנגור, כי אסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם כמאסר לריצוי בפועל, וכי אורה על הארכת העונש המותנה שנגזר עליו בתיקו הקודם, לצד קנס כספי.

הנאשם בדברו האחרון הוסיף וטען כי לא ביצע את המיוחס לו, ואמר כי כל שיחליט בית המשפט יהיה מקובל עליו.

דיון והכרעה

חוק העונשין (תיקון מס' 113) התשע"ב 2012, (הבניית שיקול הדעת בענישה),לא החיל עצמו על עניינם של קטינים (ר' סעיף 40 טו לחוק). זאת לאור העקרונות של ענישה אינדיווידואלית, ומתן בכורה לשיקולי השיקום הקבועים ב חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), להלן - "חוק הנוער". מובן שהשיקולים הכלליים הקבועים בתיקון, הבוחנים את מהות המעשה ואת מיהות העושה, הם שיקולים שיילקחו בחשבון בכל מקרה.

ברי, כי עונשו של נאשם אשר חזר לסורו, צריך להיות עונש מרתיע, שהרי הנאשם במעשיו מלמד על כך שלא היה די בענישתו בתיקו הקודם כדי להרתיעו. אף כי זוהי נקודת המוצא בענייננו, חובה להתייחס למהות מעשהו של הנאשם במקרה דנן. לעניין זה,  מקובלת עליי טענת הסנגור, לפיה מעשה העבירה עצמו, נמצא בתחום הנמוך במדרג המסוכנות הגלומה בעבירות שעניינן ידויי אבנים. מובן שכל עבירה של ידויי אבנים לעבר חיילי צה"ל מגלמת בחובה מסוכנות כללית ויש בה כדי להפר באופן חמור את הסדר הציבורי באזור. לפיכך ענישה בעבירות אלו מטרתה העיקרית היא הרתעתית לצורך שמירת הסדר הציבורי באזור. מאידך, המרחק והאופן שבו נעשה ידויי האבנים במקרה דנן, והמטרה הממוגנת אליה כוון, מלמדת על סיכון מינימאלי לגופו של אדם. לפיכך נכונה אני לראות את המעשה כמעשה ש"הגמול" עליו, בפני עצמו, הוא ברף הנמוך של מתחם הענישה הנוגע לעבירות של ידויי אבנים.

כאמור, העיקרון המנחה בענישתם של קטינים, הינו עקרון הענישה האינדיווידואלית ובחינת סיכויי השיקום לגופו של קטין. לאור האמור, מתחם הענישה בעבירות של ידויי אבנים, אשר בוצעו על ידי קטינים, הינו מתחם נרחב. הכלל הנהוג בפסיקת בתי המשפט הצבאיים, הינו כי עבירה כזו, אף אם מדובר באירוע חד פעמי, מחייבת מאסר ממושך מאחורי סורג ובריח, אולם ברח "חוק הנוער", נקבע כי בנסיבות בהן העבירה לא גרמה לפגיעה בגוף, וכאשר ישנם סיכויי שיקום טובים, יש לתת משקל רב לשיקולי השיקום,  ולהעדיפם על פני שיקולי ההרתעה וההלימה.

כך למשל ב - עד"י 1374/10, נקבע כי עונש מאסר של 91 ימים בפועל, לצד עונש מאסר מותנה של 10 חודשים וקנס בסך 1000 ש"ח, לצעיר בן 16 וחצי שיידה אבנים לעבר כביש, מבלי שגרם לנזק, הינו עונש שאינו מצדיק התערבות ערכאת הערעור:

 "כאשר מדובר במעידה ראשונה של צעיר, בגילו של המשיב, שגם אם אינו מוגדר כקטין לפי דיני האזור, הוא קרוב מאוד לגיל הקטינות, ומוגדר כקטין לפי הדין בישראל, וכאשר עסקינן באירוע שמבלי להקל ראש בחומרתו, עדיין מדובר בנסיבות שאינן מן החמורות בסוג זה של עבירות, וכאשר ניתן להתרשם כי מדובר במשפחה נורמטיבית, וכי הנאשם מביע חרטה, אכן ראוי לתת משקל בכורה לאינטרס השיקומי, ולתת למשיב הזדמנות נוספת להיטיב את דרכו בעתיד. במיוחד אמורים הדברים כאשר לעונש המאסר הקל יחסית, מצטרף גם רכיב של מאסר על תנאי לתקופה משמעותית, וגם קנס לא מבוטל. אני סבור כי יש בכל רכיבי הענישה הללו כדי ליצור תמהיל ענישה סביר, שמאזן כראוי בין האינטרסים השונים."

יצוין כי במקרים חריגים, של קטינים צעירים מאוד, או בעלי נסיבות אישיות ייחודיות, וכאשר נסיבות המעשה לא מלמדות על מסוכנות משמעותית, הסתפק בית המשפט לנוער אף בעונשי מאסר מותנים, או בעונשים של מספר ימי מאסר בפועל (לרוב במסגרת הסדרי טיעון, אך ר' גם תיק יהודה 3768/12 שם הסתפקתי בהטלת עונש של 60 ימי מאסר על מי שהיה על סף הבגירות בעת ביצוע עבירה של ידויי אבנים לעבר חיילי צה"ל, וזאת לאור תסקיר חיובי והתרשמות חיובית ממשפחתו של הנאשם).

להתרשמותי, המצב בישראל אינו שונה. בתי המשפט בישראל, כפי שניתן ללמוד גם מאסופת הפסיקה שהגיש הסנגור, רואים באופן עקרוני בעבירה שעניינה ידויי אבנים, כעבירה המחייבת כליאה ממשית, גם כשנעברה על ידי קטינים.  עם זאת, בית המשפט ישקול בכל מקרה לגופו, אל מול חומרת העבירה, את השאלה מיהו הקטין שעומד לפניו, ומהם סיכויי השיקום שלו, כדברי בית המשפט העליון ב ע"פ 5026/12:

"ברי, עם זאת, כי קטינות כשהיא לעצמה, לא יכול שתהיה תריס בפני פורענות, כחסינות מפני מאסר. אדרבה, כל פי רוב לא כך, אלא רק בהיקבץ יחדיו נסיבות מיוחדות של המעשה ושל העושה; כשהמעשה הוא חד פעמי ובמידרג חומרה נמוך וכשהעושה, לבד מהיותו קטין, נמצא ראוי להתחשבות, וסיכויי שיקומו טובים המה. רבים ממיידי האבנים הם קטינים, ואף על פי כן לגבי מרביתם אין מנוס מפני הרחקה עונשית אל מאחורי סורג ובריח, למען יראו ויראו הם, ואחרים שכמותם. ההרתעה היא הכרח בל יגונה...שיקומם של עבריינים צעירים הריהו חשוב עד מאוד; אך בטחון הציבור, שלמות הגוף, וחיי אדם חשובים עוד יותר".  (ר' גם דברים דומים שנאמרו ב - ע " פ 6401/11)

יצוין, כי הדברים הללו נאמרו בכל הנוגע לעבירה של ידויי אבנים לעבר רכב נוסע, שהיא עבירה חמורה יותר מהעבירה שבפנינו. מנגד, בענייננו נסיבותיו של הנאשם, אינן כאלו המחייבות חריגה משמעותית ממתחם הענישה הנוהג והראוי.

מסקירת פסיקת בתי המשפט הצבאיים, כמו גם פסיקת בתי המשפט בישראל, עולה כי המקרים בהם בתי המשפט נתנו משקל בכורה לשיקולי השיקום וסטו באופן משמעותי ממתחם  הענישה הנוהג, היו במקרים בהם ניתן לציין אחת או יותר מהנסיבות הבאות:

גיל צעיר במיוחד, נטילת אחריות, תסקירי מבחן חיוביים, חלוף זמן ניכר בין מועד ביצוע העבירה למועד מתן גזר הדין, התרשמות חיובית ממשפחות הנאשמים ונכונותן לסייע בשיקום הנאשם, התרשמות חיובית מהנאשם ונכונותו להשתקם.

לצערי, אף לא אחת מהנסיבות הללו עומדות לטובת הנאשם: הנאשם היה בעת ביצוע העבירה בן 17 וחצי, אמנם קטין, אולם כזה המסוגל בהחלט להבין את השלכות מעשיו, בייחוד לאור העובדה שכבר נתן את הדין בגין מעשים דומים בעבר. מעשיו של הנאשם מעידים על ההיפך מקבלת אחריות: מעבר לכך שחזר לסורו, ניסה לעשות זאת בדרך מתוחכמת ולהסוות עצמו כאיש תקשורת מטעם ארגון זכויות אדם. הנאשם לא הביע חרטה על מעשיו, גם בני משפחתו לא גילו מעורבות בהליכים המשפטיים ולא הביעו נכונות לסייע בשיקומו. הנאשם נתפס בכף מייד לאחר ביצוע העבירה, נעצר והועמד לדין. משפטו של הנאשם התנהל באופן מהיר והכרעת דינו, בתום משפט הוכחות מלא, ניתנה חודש לאחר ביצוע העבירה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ