אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק תיק צבאי 2620/12

גזר דין בתיק תיק צבאי 2620/12

תאריך פרסום : 16/12/2012 | גרסת הדפסה
תיק צבאי
בית הדין הצבאי המחוזי יהודה
2620-12
12/11/2012
בפני השופט:
רס"ן מאיר ויגיסר

- נגד -
התובע:
התביעה הצבאית
עו"ד סגן ברק טמיר
הנתבע:
אסלאם מחמד ג'מאל נועמאן עלא אלדין נתשה
עו"ד פאדי קוואסמה
גזר דין

1.              ביום 04/09/12, הורשע הנאשם, לאחר שחומר הראיות הוגש ונשמעו שני עדים, בעבירה של זריקת חפצים לעבר כלי תחבורה נוסע. בקצירת האומר יוזכר, שביום 11/04/12, נסעו הנאשם וחבריו בכביש מס' 60 מבית לחם לכיוון חברון. הנאשם נהג ברכב, לצידו ישב שריף נירוח', מאחוריו לואי פראח ומאחורי שריף סאמר נתשה. הארבעה זיהו את הרכב בו נהגה המתלוננת, הגב' רעות טוביה, אשר נשא לוחיות זיהוי ישראליות (להלן: "רכב המתלוננת") והחליטו לידות לעברו אבנים. ההחלטה התקבלה במהלך הנסיעה, באופן ספונטאני, וללא תכנון מראש. הנאשם עצר את רכבו, סאמר ולואי ירדו, לקחו כל אחד אבן שגודלה ככף יד או כגודל כדור טניס ועלו בחזרה. או אז, החל הנאשם בנסיעה מהירה, צמצם את המרחק ועקף את רכב המתלוננת מצידו השמאלי. לואי וסאמר השליכו את האבנים, ברגע שבו כלי הרכב נסעו במקביל במהירות של 80 קמ"ש לערך, וכאשר המרחק ביניהם הוא פחות ממטר. ברגע הזריקה, רכבו של הנאשם הקדים במעט את רכבה של המתלוננת. לואי וסאמר זרקו את האבנים ממצב של ישיבה ברכב ובאופן דומה: בתנועה סיבובית מלפנים לאחור ושלא בחוזקה. אחת האבנים פגעה במכסה המנוע. לאחר מכן, נמלטו הנאשם וחבריו מן המקום.

2.              הצדדים טענו לעונש והתמקדו בחומרת המעשה ובסיכון הפוטנציאלי שנשקף למתלוננת. התביעה ביקשה להחמיר עם הנאשם ולהשית עליו עונש מאסר בפועל ממושך, הדומה בחומרתו לעונש שהושת בתיק בית משפט צבאי יהודה 1847/12 התביעה הצבאית נגד יוסף אלעלאמה (טרם פורסם; 17/10/12) - 18 חודשי מאסר בפועל. אלעלאמה הורשע בידוי אבנים מרכב נוסע לעבר כלי רכב של כוחות הביטחון שנסע בנתיב הנגדי. באותו מקרה, קיבל כבוד השופט היילברון את הטענה שפוטנציאל הסיכון הנובע מיידוי אבנים מרכב נוסע לעבר רכב הנוסע לקראתו בנתיב הנגדי הוא גדול ביותר; לכן, פסק שיש להחמיר בענישה. בענייננו, הסכימה התביעה כי הנסיבות הן חמורות פחות, אך הטעימה, כי כאשר האבנים נזרקות בעת עקיפה, ניתן להגיע לרמת דיוק גבוהה יותר בזריקת האבנים.

3.              עוד טענה התביעה, כי יידוי אבנים על כלי רכב אזרחי הנוסע בכביש מהיר עלול להבהיל את הנהג ולגרום לתאונת דרכים קטלנית, שתוצאותיה פגיעה בנוסעי הרכב ובעוברי הדרך. הנאשם, אשר נהג ברכב, נטל חלק פעיל בביצוע העבירה; הנאשם עצר את הרכב על מנת לאפשר לחבריו לאסוף את האבנים ובהמשך הגביר את מהירות נסיעתו, עקף את רכבה של המתלוננת וייצר הזדמנות נוחה עבור חבריו ליידות את האבנים. התביעה הדגישה כי מעשי הנאשם וחבריו היו מתוכננים מראשיתה של הנסיעה ובכך ביקשה לראות חומרה נוספת.

4.              הסנגור טען שנסיבות המקרה אינן חמורות יותר מיידוי אבנים של אדם העומד בצידי הכביש לעבר רכב הנוסע בכביש. לשיטתו, אדם שמיידה אבנים מצידי הכביש בעוצמה או באמצעות מקלע מסכן את כלי הרכב עליו נזרקים האבנים יותר מן הסיכון שנוצר בענייננו. הסנגור הזכיר, כי העדים הבהירו שהאבנים לא נזרקו בעוצמה.

5.              הסנגור הדגיש כי הנאשם הוא צעיר שעברו נקי וזהו עבורו כישלון חד פעמי. הוא הודה כבר בחקירתו, לקח על עצמו את האחריות לביצוע המעשה וחסך מזמנו של בית המשפט. לטובת הנאשם יש להתחשב בכך שהחבורה לא תכננה מראש ליידות אבנים, אלא החליטה על כך רק לאחר שהבחינה ברכב המתלוננת. כן ציין הסנגור כי הנאשם נישא לאחרונה ומבקש לפתוח דף חדש בחייו.

6.              בדברו האחרון, הביע הנאשם חרטה כנה על מעשיו. הנאשם הבהיר כי כחודשיים לפני ביצוע העבירה הוא התחתן וביקש לבנות משפחה. בעקבות מעצרו, נסגר העסק שניהל והוא סבל מהפסדים הנאמדים באלפי שקלים.

דיון והכרעה

7.              כבר בפתח הדברים יובהר, כי עבירה של יידוי אבנים לעבר כלי תחבורה נוסע היא עבירה חמורה, שהמחוקק מצא לנכון לקבוע בצידה עונש של עד עשרים שנות מאסר; הטעם לכך, הוא סיכון חיי האדם בכוח ובפועל, בשל החשש להתרחשות תאונת דרכים, כתוצאה מיידוי אבנים לעבר רכב הנוסע בכביש. לכן, נקבעה בעבירה זו רמת ענישה הנעה בין 10 ל-12 חודשי מאסר בפועל וכן קנס כספי (ראו עד"י (איו"ש) 277/03 התובע הצבאי נגד מוצטפא אל אטרש [פורסם בנבו; 23/09/03]).

8.              קיים מדרג חומרה ברור בעבירות של יידוי אבנים, שנקבע על פי נסיבות ביצוע העבירה; אין דומה יידוי אבנים ממרחק רב לעבר כוח צבאי המצויד באמצעי מיגון שונים ליידוי אבנים לעבר כלי תחבורה אזרחי הנוסע בכביש. מובן גם, שיידוי אבנים לעבר כלי רכב צבאי ממוגן הנוסע בנסיעה מבצעית בתוך הכפר חשוף פחות לנזק (ובהתאם לכך, במקרים אלה, לעיתים מייחסת התביעה לנאשם עבירה של יידוי אבנים לעבר אדם או רכוש); יש משמעות ליעילות זריקת האבנים ולסיכון הפוטנציאלי, כגון, האם האבנים נזרקו באופן ישיר אל המטרה או מעל למכשול, המרחק ממנו נזרקו האבנים, האמצעי ששימש לזריקה (כלומר, האם נעשה שימוש במקלע), גודלן של האבנים וכדומה. ולבסוף, יש חשיבות רבה לשאלת הנזק: האם האבנים פגעו ביעדן, האם נגרמו נזקים לגוף או לרכוש.

9.              אין חולק, כי התופעה של יידוי אבנים מרכב נוסע לעבר רכב נוסע אחר לא הייתה מוכרת בעבר ולא נמצאו תקדימים לרמת הענישה הראויה. ואכן, מדובר בעבירה חמורה שיש למגרה באמצעות ענישה הולמת ומרתיעה. יתר על כן, בענייננו, מצטרפות מספר נסיבות נוספות לחומרה:

(א)    רכבה של המתלוננת נסע בכביש מס' 60, כביש מהיר המהווה ציר תחבורה ראשי; 

(ב)    ברכבה של המתלוננת ישבו באותה העת ארבעה נוסעים נוספים, אשר עלולים היו להיפגע;

(ג)      האבנים נזרקו ממרחק קצר יחסית והסיכוי שיפגעו במטרתם היה גבוה;

(ד)    האבנים נזרקו מרכב נוסע בעת עקיפה, כאשר יש בכך כדי להגביר את הסיכון להתרחשות תאונה קטלנית - סיכון לנוסעי הרכב אליו נזרקו האבנים בפרט ולעוברי הדרך בכלל;

(ה)    העבירה בוצעה על ידי חבורה, כאשר שניים מבני החבורה יידו את האבנים יחדיו;

(ו)      הנאשם נטל חלק פעיל באירוע, כאמור בטיעוני התביעה;

(ז)     אחת האבנים פגעה ברכב וגרמה נזק קל לפח;

הנה כי כן, הנסיבות שבפנינו ממוקמות גבוה במדרג החומרה.

10.          ודוק, בנסיבות האירוע שבפנינו פוטנציאל הסיכון איננו מתמצה רק בעצם יידוי האבנים לעבר כלי רכב הנוסע בכביש; אלמנט חומרה המוסיף על פוטנציאל הסיכון לכל עוברי הדרך מצוי בנהיגתו הפרועה של הנאשם בכביש ובכך שיידוי האבנים נעשה תוך כדי העקיפה המסוכנת. בית המשפט העליון בישראל קבע לא אחת, כי יש להשית על נאשמים המסכנים חיי אדם בנתיב תחבורה עונשי מאסר ממושכים, כגמול על מעשיהם החמורים, וכביטוי להוקעתם על ידי החברה. בהקשר זה, יש להפנות במיוחד אל הענישה המחמירה, הכוללת, בין היתר, תקופות משמעותיות של פסילת רישיון נהיגה בפועל, שנקבעה על מנת למגר את תופעת המרדפים בדרום מדינת ישראל (ראו ע"פ 4844/09 חאתם מסעאד נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו; 31/05/10]; ע"פ 3141/08 מדינת ישראל נ' דבארי [פורסם בנבו; 28/07/08]; ע"פ 2079/06 אבו עצא נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו; 07/06/08]; ע"פ 7632/05 אלאטרש נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו; 02/08/06]; ע"פ 342/05 אלרביעה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו; 27/06/05]).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ