אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 999/03

גזר דין בתיק פ 999/03

תאריך פרסום : 11/10/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
999-03
19/12/2005
בפני השופט:
1. ב. אזולאי - ס. נשיא - אב"ד
2. ח. סלוטקי
3. ר. ברקאי


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד יואב עטר
הנתבע:
סויסה אמיר
עו"ד גילת וקסלר ממשרד עו"ד זילברברג
גזר דין

התקבל לתיק ביהמ"ש מכתב מאימו של הנאשם, והוא נמסר לצדדים.

גזר דין

1.      הנאשם, יליד 1983, הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירה של מעשים מגונים עבירה לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: " חוק העונשין").


2.      עובדות כתב האישום, בהן הודה הנאשם, מלמדות כי ביום 18/04/03 נהג הנאשם יחד עם חברו שחר פחימה (להלן: " שחר") ברחוב אילות באילת, שם עצר את רכבו על ליד קטינה ילידת 25/07/88 (להלן: " המתלוננת") וחברתה א.א, קטינה ילידת 02/06/88 (להלן: " א.א") ולאחר שיחה בת מספר דקות, בה ציינו המתלוננת וא.א את גילן, הציעו להן הנאשם ושחר להתלוות אליהם לבילוי. המתלוננת וא.א הסכימו ונכנסו לרכבו של הנאשם.

3.      הנאשם נהג לכיוון מלון המלך שלמה על מנת לקחת מחברו מפתח ליחידת דיור (להלן: " הדירה"), ומשם שמו פעמיהם לדירה, לא לפני שקנו בקבוק וודקה ומיץ תפוחים. לאחר ששתו בצוותא עזבו שחר וא.א את הדירה  והמתלוננת נותרה לבדה עם הנאשם בדירה.

4.      הנאשם נכנס עם המתלוננת לחדר והחל לנשקה בהסכמתה, פשט את חולצתה ומישש את חזה. או אז, החל הנאשם לפתוח את מכנסיה של המתלוננת וכשזו התנגדה לכך, הרפה הנאשם ממנה והחל להתפשט. הנאשם רכן על המתלוננת פשט את מכנסיה והחל נוגע באיבר מינה. המתלוננת שהתנגדה לכך וניסתה ללבוש את מכנסיה, אמרה לנאשם שאינה רוצה שייגע בה מתחת למכנסיה וניסתה להדוף את הנאשם מעליה, אולם ללא הועיל. הנאשם פשט את מכנסיה וחלץ את נעליה והחל לחכך את איבר מינו באיבר מינה, ללא הסכמתה. הגם התנגדות המתלוננת וניסיונותיה להדוף את הנאשם מעליה, המשיך הנאשם בשלו, תוך שהוא תופס את ידיה וממשיך לחכך את איבר מינו באיבר מינה בכוח ואומר למתלוננת כי אם תתן לו לעשות את שהוא רוצה במשך שתי דקות, אז הוא יאפשר לה ללכת. הנאשם המשיך במעשיו עד אשר בא על סיפוקו המיני.

במעשים אלו הודה הנאשם ובכך יוחסה לו העבירה כמפורט לעיל.   

5.      מטעם ההגנה העיד מר חיים אוחנה אשר מכיר את הנאשם למן ינקותו, וסיפר על טוב ליבו ועזרתו לזולת. אימו של הנאשם, סוויסה רוזליה, אף היא העידה בזכות בנה  והוסיפה כי בנה תומך בה כלכלית וסיעודית. לדבריה מאז חלתה איבדה היא את מקור פרנסתה ונותרה ללא כל כשהיא מתקיימת כיום מקצבת ביטוח לאומי (לכך צירפה אסמכתאות מתאימות). עוד הדגישה האם כי הנה סובלת ממחלות רבות וכי הנאשם, בנה היחידי,  הוא זה אשר סועד אותה וקם אליה בלילות כשהיא זקוקה למכשיר ההנשמה. לפיכך, ביקשה אימו של הנאשם שלא להטיל עליו עונש מאסר בפועל, על מנת שלא תיוותר לבדה.

כמו כן הוגשה מטעם ההגנה חוות דעת, ערוכה על ידי הפסיכולוג ד"ר אילן בירן, ממנה עולה כי הנאשם מתייסר ומגלה חרטה על התנהגותו העבריינית, מבין את הטעות שעשה ומלא רגשי אשם על הנזקים ועל עגמת הנפש שגרם למתלוננת, למשפחתו ולעצמו. מציין המומחה בחוות דעתו כי מדובר בבחור בעל אינטליגנציה גבוהה מהממוצע  ובעל אישיות מאורגנת היטב עם ערכים נורמטיביים ויכולת הבחנה בין טוב לרע, כמו גם עולה מחוות הדעת כי התעוררותו וסיפוקו המיני אינם מותנים במגע מיני חריג או סוטה, ואת אשר הניע את הנאשם בביצוע העבירה היה המתח בו היה שרוי באותה עת שגהר על המתלוננת, תחת ההתחשבות בה. לאור האמור סבר המומחה כי אין סכנה להישנות התנהגות שכזו בעתיד.

6.      התובע, בטיעוניו לעונש, הדגיש את האירוע הטראומטי שעברה המתלוננת. הגם שתחילתו של אותו אירוע היה בהסכמה תמימה מצד המתלוננת - ביקש התובע לשים את כובד המשקל על התעלמות הנאשם מרצון המתלוננת, קטינה בת 15,  עד אשר ביצע בה את המעשה המגונה בכוח ובא על סיפוקו המיני, למרות התנגדותה. התובע התייחס לכך כי הנאשם נעדר עבר פלילי וכן כי בא ממשפחה נורמטיבית ואולם סבר כי אגב כך יש להטיל עונש מרתיע  הן כלפי הנאשם והן אחרים כמותו. כמו כן התייחס התובע לתסקיר שירות המבחן, שהוגש בעניינו של הנאשם, בו מצביעה קצינת המבחן על חשש למסוכנות מצד הנאשם להישנות המעשים. בהקשר זה טען התובע, כי אין בחוות הדעת שהוגשה מטעם ההגנה כדי לאיין את מסוכנות הנאשם כפי שבאה בתסקיר שירות המבחן. לאור כך עמד התובע על הצורך בהשתת עונש מאסר ארוך ומרתיע, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת.

7.      ב"כ הנאשם ביקש ללמד סניגוריה על הנאשם וציין בפתח הדברים את עובדת הודאת הנאשם בתחילת משפטו, דבר שחסך מזמנו היקר של בית המשפט והמעיד כי הנאשם לוקח אחריות על המעשים שביצע ובכך אף חסך את עדותה של המתלוננת בבית המשפט. הסניגור המלומד הדגיש כי תחילתו של האירוע הוא בקשר שנרקם בהסכמה בין הנאשם למתלוננת, בין צעירים, לאחר שהמתלוננת עלתה לרכבו, בעוד שהנאשם סבר כי המתלוננת בגיל 17, וכן כי המגע הראשוני בניהם היה בהסכמתה המלאה של המתלוננת. לפיכך, ביקש הסניגור לא לדרג את האירוע ברף העליון והחמור של עבירות המין. עוד ציין הסניגור המלומד את חלוף הזמן מביצוע העבירה באפריל 2003 כאשר על ראש הנאשם מתנוסס כתב אישום חמור ומעמידו במצב חרדה וחוסר ודאות לאורך זמן, וכן הצביע על מצב בריאותו הירוד של הנאשם ושל הוריו, שהנם גרושים, בפרט זה של האם.

כמו כן ביקש הסניגור המלומד לתת משקל ראוי לחוות הדעת הפסיכוסקסואלית של המומחה מטעם ההגנה, לפיה אין סכנה להישנות העבירה מצד הנאשם. לאור האמור ביקש הסניגור המלומד כי לא יושת על הנאשם עונש מאסר בפועל וביקש להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות, כשהוא תומך עמדתו באסופה של פסקי דין בהם הוטלו על נאשמים בעבירות מין עונשים שאינם עולים כדי מאסר לתקופה של ששה חודשים, לריצוי בעבודות שירות.

8.       שירות המבחן, אשר נדרש לתת תסקיר בעניינו של הנאשם, התרשם כי הנאשם בעל יכולת וורבלית ואינטליגנציה תקינה ולמד ממנו על קושי בהתמודדות עם דחיית סיפוקיו וקושי בזיהוי והכרה בקיומם של צרכי האחר. כך למדה קצינת המבחן כי ככל שהתקדם האירוע נשוא כתב האישום, גברו ציפיותיו של הנאשם ועוררתו המינית, עד אשר התקשה לעצור בעצמו תוך תחושה של אובדן שליטה. הגם שהבחין בהתנגדות המתלוננת, המשיך בכפיית רצונו וצרכיו. כמו כן התרשמה קצינת המבחן כי הנאשם לא חווה את האירוע כחריג עבורו, אלא לאחר הגשת התלונה נגדו במשטרה כעבור כמה חודשים. בנוסף התרשמה כי הנאשם חווה את החוויה כבלתי משמעותית עד כדי טשטוש רצונותיה וצרכיה. שירות המבחן העריך כי הגם ההליך המרתיע המתנהל כנגד הנאשם כיום, משתקפת בהתנהגותו רמת מסוכנות בינונית להישנות עבירה מסוג זה בעתיד. עוד התרשם שירות המבחן כי החרטה שהביע הנאשם היא מילולית וחיצונית בלבד וכי מתרכז הוא באופן בלתי מודע ומוצהר בקורבנותו שלו על רקע ההליך המשפטי המתנהל נגדו ובכך התקשה בהתחברות רגשית ואמיתית לחומרת העבירה ופגיעתה במתלוננת. לאור כך לא בא שירות המבחן בהמלצה להתערבות טיפולית וסבר כי עונש בדרך של עבודות שירות, עלול להוות לנאשם מסר מפחית מחומרתה של העבירה שביצע במקום צמצום מסוכנותו והבאתו ללקיחת אחריות מהותית על התנהגותו הכושלת ועל כן המליץ על השתת עונש מוחשי.


9.      בדבריו מעל דוכן העדים, הביע הנאשם חרטה עמוקה בפני המתלוננת, בפני הוריו וביקש לראות באירוע בבחינת מחדל חד פעמי וכי ננהג כלפיו לפנים משורת הדין.

10.  לית מאן דפליג כי מעשיו של הנאשם ראויים הם להוקעה בשל חומרתם, הוקעה שאמורה להתבטא בעונש מרתיע הן כלפי הנאשם והן כלפי כלל הציבור.

הנאשם לא שת כלל לרצונה ולהתנגדותה של המתלוננת להמשך המגע עימו, תוך שהוא כופה עליה ביד חזקה את הקרבה והחיכוך המיני עד שבא על סיפוקו וזאת לאחר שהמתלוננת מנסה להדוף אותו מעליה שוב ושוב אך ללא הועיל. הנאשם בשלו כאילו הייתה המתלוננת לצנינים בעיניו, ממשיך לתפוס את ידיה, לבל תתנגד ותפריע לו לבוא על סיפוקו המיני, כשהוא אומר לה כי יניח לה אם תחדל מהתנגדותה למשך שתי דקות.  די בשורות אלו כדי לתאר את המעשה החמור שדבק בנאשם וביסודו השלטת רצונו בדרך הכוח, ההשפלה והביזוי של המתלוננת תוך התעלמות מקיומה.

אף שלא הוגש תסקיר נפגע העבירה, ניתן בנקל לקבוע כי במעשיו הבזויים והשפלים של הנאשם במתלוננת, יש כדי פגיעה קשה וכואבת בנפשה ובשלמות גופה. מעשים אלו מחייבים ענישה שתביע את הגמול הראוי למי שמבצע עבירות אלו כמו גם תרתיע את הנאשם כמו גם אחרים כמותו. ואולם, שיטת משפטינו אינה נוקטת בדרך הנקמה וההרתעה שאין בלתם, אלא בהתייחסות אינדיווידואלית לכל נאשם ונסיבותיו באשר הוא.

הצדדים הניחו בפנינו פסיקה רבה אשר היה בה כדי ללמד על טווח הענישה הרחב הקיים בעבירות אלו כשהדבר נובע לרוב מן הנסיבות המאפיינות כל מקרה ומקרה. ככל שפער הגילים בין הנאשם למתלוננת היה רב יותר או ככל שהנסיבות לימדו על ניצול  משפיל של קטין או בן משפחה או אף הישנות מקרים נהגו בתי המשפט בצדק ביד קשה ושלחו נאשמים לעונשי מאסר מאחורי סורג ובריח. ככל שהנסיבות לימדו על מעשים מגונים ברף הנמוך של המעשה עצמו, כגון ליטוף מעל הבגדים, ובנסיבות בהן דובר בבני זוג בגילאים קרובים נטו בתי המשפט בדרך השיקום על פני הגמול.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ