אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 8272/07

גזר דין בתיק פ 8272/07

תאריך פרסום : 18/05/2009 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
8272-07
02/09/2008
בפני השופט:
צלקובניק יורם

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד שולי רוטישלד
הנתבע:
1. אילזרוב אלברט
2. קוקולייב גרמן

עו"ד אבו עאמר
עו"ד סיל יפעת
גזר דין
  1. שני הנאשמים הורשעו על פי הודאה, בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, חטיפה  וקשירת קשר לפשע. נאשם 2 הורשע בנוסף, בעבירות של נהיגת רכב ללא רישיון נהיגה, ונהיגת רכב ללא ביטוח.
  1. הנאשם 2 ביקש לצרף כתבי אישום שהוגשו נגדו בתיק בית משפט לתעבורה בבאר שבע ( 1077/06) ובבית משפט השלום לנוער באשדוד ( 311/06) והורשע על פי הודאתו, בעבירות המיוחסות לו בתיקים אלה: נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה בזמן פסילה, ונהיגה ללא ביטוח.
  1. על פי עובדות כתב האישום המתוקן בו הודו, נודע לנאשם 2, בחודש מרס 2007, כי המתלוננת, ילידת 1926, נושאת על גופה סכומי כסף גבוהים. בחודש ספטמבר 2007, קשרו שני הנאשמים קשר לחטוף את המתלוננת ברכב, ולשדוד את כספה. במסגרת הקשר עקבו אחרי המתלוננת, הצטיידו בכיסוי ראש ובכפפות, ורכשו רכב מסוג רנו אקספרס, בו היה אמור לנהוג נאשם 2, בעת שהמתלוננת תוכנס על ידי נאשם 1 לרכב. יצויין כי אותה עת לא היה הנאשם 2 מותר בנהיגה, לאחר שרישיון הנהיגה שלו נפסל, על פי החלטת בית המשפט לנוער באשקלון ( ת.פ 132/05).

ביום 20.9.2007, סמוך לשעה 19:00, ארבו שני הנאשמים בחניית ביתה של המתלוננת באשקלון, ומשהבחינו במתלוננת הצועדת לביתה, עצר הנאשם 2 את הרכב לידה, ונאשם 1 פתח את הדלת האחורית של הרכב, אחז במתלוננת והכניסה בכוח ובניגוד לרצונה לרכב, ונאשם 2 נסע מהמקום לשדרות עופר באשקלון. בעת הנסיעה הנאשם 1 היכה את המתלוננת בראשה, והמתלוננת החלה לדמם בראשה ובפניה. בד בבד ערך נאשם 1 חיפוש בבגדיה של המתלוננת, קרע את תחתוניה מעליה, והנאשמים נטלו סכומי כסף שמצאו על גופה של המתלוננת בסך של 9,030 דולר ארה"ב, 1000 ש"ח, ו- 1425 מנט, (מטבע של מדינת אזרביג'אן). לאחר מכן עצר נאשם 2 את הרכב בדרך כורכר, מאחורי הבריכה העירונית, ונאשם 1 הטיל את המתלוננת כשהיא פצועה ומדממת אל מחוץ לרכב, והנאשמים נמלטו מהמקום.

המתלוננת הועברה לבית חולים ברזילי, במצב של סכנת חיים, שם אובחן דימום תוך מוחי, חבלות והמטומות בראשה ובפניה, ונפיחות בארובת העין. המתלוננת הועברה לאחר מכן לבית החולים סורוקה לצורך אישפוז. בעת הגשת כתב האישום -30.9.2007- הייתה עדיין המתלוננת מאושפזת בבית החולים. מהצהרת המתלוננת מיום 26.3.2008, עולה כי מאז המקרה היא סובלת מסיוטים, סחרחורות וירידה בכושר הראיה.

  1. נאשם 1, יליד 1981, נשוי ואב לשלושה ילדים. מתעודה רפואית ודוח ועדת איבחון במשרד הרווחה שהוצגו, עולה כי אחד מילדיו, יליד 2002, לוקה בבעיות קשב והיפראקטיביות, ומשולב בגן שיקומי עקב בעיות התפתחות. אשתו של הנאשם העידה כי הנאשם עבר תקופה קשה לאחר פטירת אימו לאחרונה, והמצב בבית הינו בכי רע נוכח מעצרו של הנאשם, ומצוקתם של הילדים בשל המעצר. עוד ציינה כי הנאשם מגלה רגשי חרטה אמיתיים בגין מעשיו, וכי המעשים אינם מאפיינים כלל התנהגותו.

מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם הגיע לישראל עם אימו מקווקז בשנת 1998. לדבריו, גדל על רקע בעיות התמכרות לאלכוהול של אביו, ומזה מספר שנים הוא אינו שומר על קשר עם האב. לדבריו הוא צורך סמים מאז היותו בן 12, בשלב מסויים חלה הפוגה בצריכת הסמים, אולם נוכח פטירת אימו בשנה האחרונה, חלה התדרדרות במצבו הנפשי, הוא חזר לצרוך חשיש ואלכוהול, מתקשה להתמיד בעבודה, והחל להתרועע עם חברה שולית. עוד צויין כי באופן כללי הנאשם התקשה גם בעבר להתמודד עם מסגרות של צבא, לימודים ותעסוקה. הנאשם הינו בעל יכולת קוגנטיבית מוגבלת ודפוסי מחשבה ילדותיים. הוא מתקשה להגיע לתובנות לעניין דפוסי התנהגותו, ואין לצפות גם שיגייס כוחות התמודדות בעתיד. הנאשם טען כי ביצע את העבירה על רקע תחושות תסכול בשל מצבו הכלכלי ופטירת אימו. ערב ביצוע העבירה צרך אלכוהול, והיה תחת השפעת סמי הזיה, באופן שגרם להפחתת מודעותו למעשיו. הנאשם הביע חרטה וצער על מעשיו, אולם התרשמות שירות המבחן הינה כי הנאשם משמיע את הדברים בשל החשש מהשלכות ענישתו, ואין מדובר בהכרה ממשית של חומרת המעשים. שירות המבחן סבור כי לאור קשייו של הנאשם לגלות תובנה למעשיו, וניסיונותיו לתלות המעשים בנסיבות חיצוניות של שימוש בסמים ואלכוהול, אין מקום להתערבות טיפולית, וההמלצה הינה להטלת "ענישה מוחשית" בנוסף לעונש מרתיע משמעותי.

  1. הנאשם 1 נדון ביום 12.12.2006 בפני בית משפט השלום באשקלון, לשל"צ -ללא הרשעה - בגין עבירת גניבה. ביום 8.4.2008 הופקע צו השל"צ, והנאשם נדון לעונשי מאסר על תנאי, והתחייבות כספית.
  1. הנאשם 2 יליד 1988. לחובתו עבירות לא מועטות:

ביום 17.6.2004, נדון הנאשם בבית משפט לנוער באשקלון ( 1015/02) לעונש של  4 חודשי מאסר למשך שנה, ו - 6 חודשי עבודות שירות, בגין עבירות רכוש, סמים, הפרת הוראה חוקית, זיוף סימני זיהוי של רכב וידיעות כוזבות.

מגיליון הרשעות התעבורה שצורף עולה, כי ביום 23.5.2006 נדון הנאשם בבית משפט שלום לתעבורה באשקלון ל -24 חודשי פסילת רישיון נהיגה, ו- 6 חודשי מאסר מותנים למשך שלוש שנים, בגין נהיגת רכב ללא רישיון נהיגה, וללא ביטוח. במסגרת כתב האישום שצורף בתיק 1077/06, בו הודה הנאשם, עולה כי הנאשם היה מודע לעונש הפסילה שהוטל עליו ביום 23.5.2006, ואולם ביום 4.7.2006 נהג שוב ברכב ללא רישיון נהיגה תקף, וללא ביטוח, ובעת שהיה נתון בפסילה בעקבות העונש שהוטל עליו כאמור.

ביום 10.5.2007 נדון הנאשם בפני בית המשפט לנוער באשקלון (תיק 132/05) בגין עבירת סמים, ומספר עבירות של נהיגת רכב ללא רשיון נהיגה תקף וללא ביטוח. על הנאשם נגזר עונש של  שמונה חודשי מאסר בפועל, הכוללים הפעלת המאסר המותנה בתיק 1015/02. בנוסף הוטלו על הנאשם 6 חודשי מאסר מותנים למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירה לפי "סעיף 10 (א) ו- 67" לפקודת התעבורה. זאת בצד עונש של פסילת רישיון נהיגה למשך שנה, וחתימה על התחייבות בסך של 5000 ש"ח למשך שנתיים, שלא יעבור עבירות בהן הורשע. בית המשפט ציין בגזר דינו כי מדובר בנאשם "חולה הגה" שנהיגתו הלא מורשית מסכנת את הציבור, ואשר אינו נרתע ממאסר על תנאי שהוטל עליו. ריצוי עונש המאסר נדחה, והובהר על ידי הצדדים כי בתיק זה הוגש ערעור מטעם הנאשם שטרם התברר. אין חולק כי עונש זה הינו בר הפעלה, אולם לטענת ב"כ הנאשם יש להתחשב בעת הפעלת התנאי, בכך שערכאת הערעור עוד לא אמרה דברה בעניין העונש שהוטל בידי הערכאה הראשונה.

הנאשם הודה, גם במסגרת תיק 311/06 אותו ביקש לצרף, בכך שנהג ביום 31.10.2005, ללא רישיון נהיגה.

ביום 12.6.2006 הוטל על הנאשם בבית משפט השלום באשקלון (פ 393/06) - בגין הרשעה בעבירה של החזקת נכס שהושג בפשע -  3 חודשי מאסר מותנים למשך שלוש שנים, מיום מתן גזר הדין, שלא יעבור עבירה דומה, וכן התחייבות בסך של 3000 ש"ח, למשך שלוש שנים.

ב"כ הנאשם סבורה כי לא ניתן להפעיל עונש זה, נוכח עבירת התנאי השונה במהותה מהעבירה אותה ביצע הנאשם בתיק זה, ואולם יש לדחות את הטענה, לאחר שהנאשם החזיק ברכושה של המתלוננת, בעקבות ביצוע עבירת השוד, שהינה עבירת פשע, ומשכך "נבלעה" עבירת התנאי בעבירת הפשע שביצע, וניתן להפעיל העונש המותנה (בעניין זה ראו, ת"פ (באר-שבע) 8313/05 - מדינת ישראל נ' דבוייב אמזה ).

עוד יצויין כי על אף שעולה לכאורה, כי נגד הנאשם תלוי ועומד עונש מותנה בר הפעלה, גם בעקבות גזר הדין שהוטל בבית משפט לתעבורה באשקלון ביום 23.5.2006, הרי שלנוכח אי פרוט התנאי במרשם עבירות התעבורה, ומשגזר הדין לא צורף על ידי התביעה, אין מקום להורות על הפעלת העונש.

  1. מתסקיר שירות המבחן מיום 28.4.2008, עולה כי נאשם 2, רווק, עלה לארץ עם משפחתו מחבר העמים בשנת 1999; הנאשם לא סיים לימודים, ולא גוייס לצה"ל, ככל הנראה על רקע עברו הפלילי. הנאשם סיגל לעצמו במהלך השנים דפוס התנהגות עברייני, וטען כי הוא מכור לסמים, והחל לצרוך חשיש בגיל 11, ולאחר מכן החל לצרוך קוקאין. לדבריו, ביצע בעבר עבירות על רקע השימוש בסמים. עם זאת טען כי חדל משימוש בסמים במהלך תקופה ארוכה, וכך אף בעת מעצרו. הנאשם הביע רצון לעבור תהליך גמילה, אולם שירות המבחן התרשם כי מדובר, לכאורה, בהצהרה בלבד. הנאשם היה בקשר עם שירות המבחן במשך 5 שנים, אולם חזר לבצע עבירות, ונכלא, לאחר שלא עמד בעונש של עבודות שירות שהוטל עליו.

הנאשם טען כי הנאשם 1 הוא שהיכה את המתלוננת, והוא ביקשו לחדול ממעשיו. לדבריו לא שלט היטב בנעשה, נוכח כך שהיה נתון להשפעת סמים בעת האירוע. שירות המבחן מתרשם כי הנאשם "נוטה לצמצם את אחריותו", ולהשליכה על גורמים חיצוניים. אין הוא מגלה אמפטיה למתלוננת. ההתרשמות הינה כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות "פורצת גבולות" בעתיד, ואין ביכולתו של הנאשם להשתלב במסגרת טיפולית, שיהיה בה כדי למנוע הסתבכות חוזרת בפלילים. בנסיבות אלה, שירות המבחן אינו בא בהמלצה כלשהי לעניין העונש. 

  1. התביעה מבקשת להטיל על כל אחד משני הנאשמים עונשי מאסר ממושכים, בנוסף להפעלת העונשים העומדים נגד נאשם מס' 2, עונש של פסילת רשיון נהיגה על נאשם זה, וכן פיצויים למתלוננת. עונשים אלה מתחייבים, כך נטען, נוכח נסיבות תקיפתה ופציעתה החמורה של המתלוננת, בת 81 שנים בעת האירוע, לאחר תכנון ממושך של המעשה, כפי שפורט לעיל. נטען עוד כי על העונש לשקף צורכי ההגנה על חסרי ישע וקשישים, והוקעת מעשי אכזריות מעין אלה שהתגלו בפרשה זו, שבאו לידי ביטוי גם בהחמרת העונשים בעבירות אלה, על פי הוראת סעיף  368ו לחוק העונשין, העוסק בתקיפת זקן.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ