אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 8266/04

גזר דין בתיק פ 8266/04

תאריך פרסום : 18/09/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
8266-04
09/08/2005
בפני השופט:
ח. עמר

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד ד. מזור
הנתבע:
1. לטיף בן ישראל
2. עזרא פיטרס

עו"ד י. הוד
עו"ד ת. אורינוב
גזר דין

1.         הנאשמים הורשעו, על פי הודאתם - ובעקבות הסדר שהושג בין הצדדים (בעיצומה של פרשת הראיות) בדבר תיקון כתב האישום - בעבירת סחיטה באיומים, לפי סעיף 428, רישא, לחוק העונשין, התשל"ז - 1977; ובעבירת החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7 (א)+(ג), סיפא, לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג - 1973.

            נסיבות ביצוע העבירות - כמפורט בעובדות כתב האישום המתוקן, ואשר בהן הודו הנאשמים - הן, כדלהלן:

            בעקבות סכסוך כספי שהתגלע בין המתלונן לבין אחותו של הנאשם 1 (שהיא חברתו של הנאשם 2 - להלן: "גבריאלה") - ואשר לפיו טענה גבריאלה, כי המתלונן מחזיק בידיו מזה כשנתיים קודם לכן, כסף שנמסר לו עבורה, בגין עבודתה עימו (להלן:" החוב הנטען") ואילו המתלונן הכחיש את הטענה - הגיעו שני הנאשמים, שחברו לשם כך יחדיו, לביתו של המתלונן ביום 29.10.04 בשעת לילה, ודרשו מהמתלונן כי יחזיר לגבריאלה את החוב הנטען; ומשלא השתכנעו מטענת המתלונן בפניהם כי החזיר לה את החוב האמור, דרש הנאשם 2 הימנו למסור לו את השרשרת שענד לצווארו; ומשהמתלונן סירב, החזיק הנאשם 1 בשרשרת הנ"ל, בהיותה על צווארו של המתלונן, עד שזו נפתחה, ואז נטל הנאשם 1 אותה וענדה לצווארו שלו.

            הנאשם 2 לא הסתפק בכך, והוסיף ודרש מהמתלונן, באותו מעמד, למסור לו גם את שעונו; והמתלונן - אשר חשש כי הנאשם 2, שנעמד מעליו, יכה אותו - מסר לו את שעונו.

            גם בכך לא הסתפקו הנאשמים, מש הנאשם 1  הוסיף ודרש מהמתלונן גם את העגילים (שזה ענד בתנוכי אוזניו); והמתלונן - אשר נבהל וחשש מפני הנאשמים - מסר את זוג העגילים, כאמור, לנאשם 1, ועל פי דרישתו של זה האחרון.

            הנאשמים לא עזבו את הבית אלא לאחר שהוסיפו ודרשו מהמתלונן את תכולת כיסיו, ולאחר שנוכחו כי אין דבר בכיסיו; ולא לפני ש הנאשם 2 הוסיף ואיים על המתלונן, באומרו לו, כי הוא קוצב לו מספר ימים, בהם יתן לגבריאלה "מתנה או משהו", כדי לרצותה.

למען שלמות התמונה, ראוי לציין - וכפי שעלה מהעדויות, שכזכור, חלקן נשמעו בטרם הודאת הנאשמים - כי, למחרת (ביום 30.10.04) ומשנמסר טלפונית למתלונן, ע"י חבריו לדירה, כי הנאשמים שבו וביקרו בה בהעדרו הימנה, ולאחר שבעקבות כך מסר הוא תלונה בתחנת המשטרה, הרי שבשובו לדירה (בשעת לילה) מצא את השרשרת זרוקה בסלון,  אחרי הספה; ואילו השעון נמצא מוסתר אחרי מכשיר ה - D.V.D; ונראה - ומשאין מחלוקת בדבר נטילת התכשיטים הנ"ל עימם באירוע הנ"ל - כי בשובם לדירה ביום המחרת, כאמור, החזירו אליה, מסיבה כלשהי, את השרשרת והשעון, באופן האמור.

            ובאשר לעבירת הסמים - המדובר הוא בסם מסוג קנאבוס שהחזיקו הנאשמים, ואשר נתפס בדירתם ביום 31.10.04, בעת מעצרם ע"י המשטרה בעקבות האירוע הנ"ל; כשהנאשם 1 החזיק בחדרו סם, כאמור, במשקל 20.8 גרם; ואילו הנאשם 2 החזיק בחדרו שלו, סם כאמור, במשקל 20.7 גרם.

  1. לדידי, ובאשר לעבירת הסחיטה באיומים, אכן, מסכים אני עם הסניגורים, כי - ומבחינת נסיבותיה הקונקרטיות של העבירה במקרה דנן - אין היא נושאת את המאפיינים החמורים במיוחד, משאין מדובר, למשל, בסחיטת דמי חסות שיטתית, וכיו"ב; ומשלא היתה היא מלווה, בפועל, במעשי אלימות פיזיים, כלשהם. ואולם, ולדידי, הרי שגם גם בלא אלה, עדיין מדובר בעבירה חמורה, כבר מעצם טיבה, טיבעה ומהותה, בהיותה מבטאת את הלך הרוח הפסול והנפסד שפשה, לצערנו, בחברה שלנו - ואשר אין חברה מתוקנת יכולה להשלים עימו - והוא זה הנעוץ בתחושה ובתפיסת העולם המעוותת, כי "לית דין ולית דיין", וכי אף את מה שמגיע בדין, לעיתים, וניתן להשיג על פי דין; וגם את שניתן להביא על תיקונו בעזרת רשויות השלטון ואכיפת החוק, עדיף להשיג במהרה ובקלות, "כאן ועכשיו", בעזרת כוח הזרוע והאלימות, או באמצעות איומים, כאמור.

גישה נפסדת זו מבטאת זילזול מובהק בשלטון החוק, שעל אדניו מושתתים סדרי השלטון והמשטר שבכל חברה מתוקנת; ומקל וחומר אמורים הדברים, שעה שבאמצעים פסולים כאלה מבקשים להשיג את שאין מגיע בדין.

נכון אני להניח - ואף שאני מתיימר להכריע בסכסוך הכספי האמור, משאין נפקא מינה בדבר - כי, אכן ובדין, טענה אותה גבריאלה, לאותו חוב נטען, וכי הנאשמים האמינו בקיומו, אל נכון (ואגב, גם על פי עדותה של גבריאלה מדובר בסכום שאינו עולה על  כ - 1,200 ש"ח). אולם, הדרך בה בחרו הנאשמים "להביא דברים על תיקונם" - הינה נפסדת, כאמור, ומבטאת אותה תפיסה מעוותת, שעימה אין להשלים, ואותה יש לשרש באמצעות ענישה הולמת ומרתיעה.

  1. כן, גם חומרתה של עבירת הסמים - לא נפקד מקומה, משהמדובר בסם שלא לצריכה עצמית (או לא רק לצריכה עצמית). נכון הדבר, כי אין מדובר בכמויות משמעותיות, במיוחד, בהתחשב בסוג הסם. אולם, ומאידך - ובאשר ל נאשם 1 - אין זו הרשעתו הראשונה בעבירת סמים, משאחריו הרשעה קודמת שבגינה ריצה תקופת מאסר, שבעטיים גם תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בן 5 חודשים (ראה ת/5), ואשר גם בו לא היה כדי להרתיעו; וכך גם, וביתר שאת, ביחס לנאשם 2, אשר מאחריו הרשעה קודמת בשורה של עבירות סמים, שבגינן גם ריצה תקופת מאסר.
  1. כן, ובנוסף להרשעות קודמות בעבירות סמים, מאחרי שני הנאשמים הרשעות בעבירות נוספות, ובהן עבירות אלימות ועבירות רכוש; וכל אחד מהשניים הספיק לרצות כבר שתי תקופות מאסר ממושכות (ראה ת/4, ו - ת/6).

כן, גם נגד הנאשם מס' 2 תלוי ועומד מאסר מותנה, בן 6 חודשים, בגין עבירת "אלימות", (ראה ת/7), ואשר גם בו לא היה כדי להרתיעו.

  1. כאן, איפוא, גם המקום להתייחס לטענת סניגורו של הנאשם 2, לפיה המאסר המותנה, כאמור, התלוי ועומד נגד הנאשם 2, אינו בר הפעלה.

כאמור, מאסר מותנה זה - שהוטל על הנאשם 2 בגזה"ד ( ת/7) מיום 8.1.03 בתיק פ' 1818/02 (ו - 2 תיקים אחרים במאוחד) של בימ"ש השלום באילת - הינו בגין " עבירת אלימות נוספת" (כך בלשון גזה"ד). לטענת הסניגור, הרי שמשעבירת הסחיטה באיומים דנן, לא היתה מלווה ב"אלימות פיזית", הרי  שהתנאי האמור, אינו בר הפעלה.

טענה זו, אין בידי לקבל. שכן, כך סבורני, גם אם ספק הוא אם (או לא תמיד) עבירת "איומים" (לפי סעיף 192 לחוק העונשין) והיא לבדה, הינה בבחינת עבירת "אלימות" - הרי שאין כן הדבר, כשמדובר בעבירה החמורה יותר ובהרבה, שעניינה סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 לחוק, ו נוכח נסיבות ביצועה במקרה דנן,  והמצביעות, בעליל, ולמצער, על תחושת האלימות והאימה מפני אלימות, שביקשו השניים לנטוע בלב המתלונן, ואשר באמצעותם גם עלה בידיהם לסחוט הימנו ולהניעו למסור להם את רכושו הנ"ל; ולא שמענו כי "אובייקט" האיומים היה, למשל, פגיעה "בשמו הטוב" ("גרידא") או כיו"ב - שאז ניתן, אולי, לומר כי אין מדובר באלימות, במובן הדווקני של הביטוי; ואין צריך לומר, כי האלימות לא חייבת להתבטא במעשה פיזי דווקא, ודי גם באלימות מילולית, המגולמת מעצם טיבה וטיבעה, בכל התבטאות מאיימת.

  1. בכלל הנסיבות לחומרא, כאמור לעיל, אין בידי לקבל את טענת הסניגורים, כי מוצדק יהא להסתפק בתקופת המעצר בה נתונים הנאשמים בקשר עם העבירות נשוא תיק זה, ותוך הפעלת המאסר המותנה התלוי נגד כל אחד מהשניים באופן חופף. בהיענות לבקשתם זו של הסניגורים, יהא משום החטאת תכלית הענישה והיסוד ההרתעתי המתחייב בעבירות מסוג זה.
  1. יחד עם זאת, אתחשב בהודאת הנאשמים, בסופו של יום - גם אם זו באה בעיצומה של פרשת הראיות; וכן בעובדה, שעל כל פנים, עובדות כתב האישום המתוקן, שעל יסודן הורשעו הם, הינן פחות חמורות, ולא במעט, מאלו שיוחסו להם בכתב האישום המקורי - ועל כל המשתמע מכך, לרבות, מבחינת אימת חרדת הדין שבה היו הם נתונים, נוכח חומרתו הרבה יותר של כתב האישום המקורי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ