אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 8235/04

גזר דין בתיק פ 8235/04

תאריך פרסום : 11/10/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
8235-04
11/04/2005
בפני השופט:
ח. עמר

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד ט. אדיר-כהן
הנתבע:
סלאמה אלחוסה
עו"ד ר. ליטן
גזר דין

1.         הנאשם (אזרח ותושב ישראל) הורשע, על פי הודאתו - ובמסגרת הסדר טיעון בין הצדדים, שכלל גם את תיקון כתב האישום - בעבירת החזקת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144 (א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977; ובעבירת  הובלת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144 (ב) לחוק הנ"ל.

            נסיבות ביצוע העבירות האמורות - כך על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ואשר בהן הודה הנאשם, כאמור - הן כדלהלן:

            בתאריך מסוים בשנת 2002 (כך על פי עובדות האישום השני שבכתב האישום המתוקן) רכש הנאשם רובה קצ'ניקוב, מחסנית ו- 31 כדורים תואמים; ובמועד מסוים אחר, באותה שנה, רכש גם אקדח, מחסנית ו- 6 כדורים תואמים. את כל כלי הנשק והתחמושת הנ"ל החזיק הנאשם במקום מסתור, עד אשר נתפסו כולם, על ידי המשטרה בתאריך 23.9.04.

 כן (כך על פי עובדות האישום הראשון שבכתב האישום) - ובעקבות קשר שנקשר, בשנת 2004, בין אחד בשם פאיז (אזרח ותושב מצרים) ולבין אחרים, לייבא (להבריח) ממצרים ארצה כלי נשק - סוכם בין אותו פאיז ובין הנאשם, כי הנאשם יפגוש את אחד המבריחים באיזור גבול ישראל/מצרים ויוביל ברכבו את הנשק המוברח יחד עם המבריח לאזור רמת חובב שבנגב. ואכן, ביום 6.9.04, ועל פי אותו סיכום, נסע הנאשם לאיזור הגבול, ומשם אסף ברכבו אדם בשם חסן (אף הוא, תושב ואזרח מצרי) ועימו 14 רובי לקצניקוב ו אקדח - אותם הבריח אותו חסן ארצה ממצרים - והובילם אל רמת חובב, שם הסתירו השניים את כלי הנשק הנ"ל במקום מסתור; ולמחרת (ביום 7.9.04) שב הנאשם והסיע את חסן למקום המסתור הנ"ל, ושם מסר חסן את כלי הנשק לאדם בשם סלמאן, כדי שזה יובילם ליעדם. בפועל, נתפסו כלי הנשק הנ"ל על ידי המשטרה, בעת שאותו סלמאן הובילם; וכך נמנעה העברתם ליעדם.

2.         הסדר הטיעון כלל הסכמה (חלקית) גם ביחס לעונש שיוצע לבית המשפט להשית על הנאשם, היינו, כי המאשימה תעתור להטלת מאסר בפועל לתקופה של חמש שנים (כרף עליון) ובצד מאסר מותנה, לפי שיקול דעת בית המשפט; ואילו הנאשם, רשאי יהא לטעון, "באורח חופשי", לכל עונש אחר, ולאחר שיוגש, לבקשתו, תסקיר שירות המבחן.

3.         ואכן, ולבקשת הסניגור, הוריתי על הגשת תסקיר שירות המבחן אודות הנאשם, וזה הוגש.

            מתסקיר זה (מיום 3.3.05) עולה, כי הנאשם - בן 25 ונשוי לאישה המצוייה בהריון מתקדם - התגורר  עד למעצרו בקשר עם תיק זה, עם אמו ואחיו באיזור הפזורה בנגב הדרומי. הוריו גרושים זה מזה על רקע אלימות אביו כלפי אימו - אלימות, שלדברי הנאשם, היה, אף הוא, קורבן לה ואשר הגיעה עד לכדי מצב שבו הוא עצמו (הנאשם) ביקש לשים קץ לחייו.

            הנאשם למד 8 שנות לימוד, בלבד, עקב גירושי הוריו, שבעטיים נטל הוא את תפקיד האב במשפחה, שסבלה קשיים כלכליים.

            בעברו מצויה הרשעה בעבירת נשק, אשר, לדבריו, בוצעה על רקע  רצונו להגן על עצמו ועל בני משפחתו מפני בני משפחת אביו; אך התרשמות שירות המבחן, היא כי הענש הקל שהוטל עליו בגינה (שלושה חודשי עבודות שירות) לא היה בו כדי לשמש גורם הרתעתי מפני הישנות עבירות מסוג זה - הן העבירות נשוא גזר דין זה.

            בהתייחסו לעבירות אלו - אין הנאשם נוטל אחריות עליהן; ולטענתו, עתה, נתבקש להעביר, תמורת כסף, את השקים (שהכילו את הרובים) בלא שידע על תכולת השקים, והוא נאות לכך על רקע מצוקה כלכלית קשה; וביחס לאקדח והרובה (נשוא האישום השני) טען, כי החזיק בהם לשם הגנה. אך, על פי התרשמות שירות המבחן, בוצעו העבירות על רקע מערכת ערכים לקוייה, אשר לה מתכחש הנאשם, ותוך נטייה לצימצום הדפוסים הבעייתיים שבאישיותו.

            בסיכומו של דבר, סבור שירות המבחן, כי  בזו הפעם דרושה "ענישה ממשית, אשר תהווה אלמנט הרתעתי מביצוע עבירות נוספות בעתיד".

4.         חומרת העבירות - והדברים אמורים, במיוחד, ביחס להובלת המבריח וכלי הנשק נשוא האישום הראשון - ניכרת, בעליל, ומדברת בעד עצמה.

            רבות נכתב בפסיקה אודות התופעה החמורה של ההברחות השונות דרך הגבול הארוך והחדיר - גבול ישראל/מצרים - אשר דרכו מוברחים ממצרים ארצה, בין היתר, כלי נשק; סמים; נשים, לשם סחר בהן; ועוד כיו"ב - תופעה אשר חרף כל מאמצי כוחות הבטחון, לא ניתן להתמודד עימה בהצלחה מלאה; וכך נמצאים כל אלה מוחדרים ארצה.

במיוחד גאתה, בשנים האחרונות, תופעת הברחת כלי נשק  ארצה, דרך אותו גבול, כשלצורך זה, חוברים גורמים ממצרים - ולרוב, בסיוע תושבי חבל סיני, המצויים בכל נקיק ורגב אדמה ברחבי סיני - אל גורמים ישראליים, המנצלים את נגישותם החופשית לאיזור הגבול ואת חרות תנועתם, כמי שנושאים תעודת זהות ישראלית, כדי להגיע אליו, ותוך שהם משמשים חוליה חשובה ומהותית ביותר בשרשרת הברחות כלי  הנשק והחדרתם ארצה, כאמור.

כך נהג גם הנאשם דנן, בשמשו חוליה חשובה כזו. הוא, אמנם, לא החדיר לבדו את הנשק; והוא, וודאי, גם לא רכש אותו ולא סחר בו. ואולם, הוא סייע סיוע ממשי ומהותי בהחדרת הנשק ארצה, כאשר - ולאחר סיכום, מראש - הוביל הוא מהגבול את אותו חסן (תושב מצרים, כאמור) ואת הנשק, והראה לחסן את מקום המסתור להסתרת כלי הנשק; וכשברור, לכאורה, כי אילמלא הובלה זו מצד הנאשם ודאגתו להסתרת כלי הנשק במקום מסתור בטוח, ספק רב עד מאד , אם מסוגל היה אותו חסן להעביר את הנשק הלאה לחוליה הבאה, קרי, סלמאן - שהתכווין להעבירו ליעדו; ורק יד המזל ופעילותם של כוחות הבטחון סיכלו את המזימה.

5.         דומה, כי אין צורך להכביר מילים על חומרת העבירות בנשק  - אם ככלל, ומעצם טיבן ומהותן, ונוכח מדיניות הענישה המחמירה שהותוותה בפסיקה בגין עבירות מסוג זה, וגם בימים "כתיקונם" ושעה, שלכאורה, הסיכון הטמון בהן הוא השימוש שייעשה בכלי הנשק על רקע פלילי, "גרידא"; ואם, ובמיוחד, בשנים האחרונות, עם פרוץ "האינתיפאדה השנייה",  ונוכח הסכנה המוחשית, הקרובה לוודאות, כי יעדם של כלי הנשק הוא לידי גורמים עויינים, שישתמשו בהם לביצוע הרג וטרור נגד אזרחי המדינה ותושביה.

            במקרה דנן, יוצא אני מנקודת הנחה, כי הנאשם לא ידע, ידיעה ממשית, מהו יעדם, בסופו של דבר, של כלי הנשק אשר בהברחתם סייע הוא, כאמור.

            אולם, דומה עלי, כי ניתן, בהחלט, לומר כי עצימת עיניים, מצד הנאשם, בפני אפשרות הגעתם לידי גורמים עויינים, כאמור - וודאי היתה כאן; ומכל מקום - ומשכל בר בי-רב יודע לאיזו מטרה משמשים כלי נשק בידי גורמים אשר אינם מורשים להחזיק בו - הרי, שגם אם חשב הנאשם, וזאת למצער, כי הנשק אמור להגיע לידי גורמים פליליים, "גרידא", הרי שגם במצב כזה, עדיין מדובר בעבירה חמורה מאד.

6.         כזכור, טען הנאשם בפני שירות המבחן - ועל כך שב הסניגור בטיעוניו בפני - כי את הרובה והאקדח נשוא האישום השני , החזיק הנאשם, אך לצורכי הגנה עצמית לו ולבני משפחתו, מפני התנכלויות מצד בני משפחת אביו, היריבים. ואולם, טיעון זה מוקשה, במידה לא מבוטלת, נוכח העבירה החמורה ביותר נשוא האישום הראשון - שענינה, הפעם, במספר רב של כלי נשק מוברחים, ותוך גילוי אדישות כלפי הסיכון הטמון בהם - ובאופן, המקשה שלא להתרשם מדבר היות הנאשם מחובר, במידה זו או אחרת, לכלי נשק.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ