אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 823/05

גזר דין בתיק פ 823/05

תאריך פרסום : 16/08/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
823-05
22/09/2005
בפני השופט:
יעקב צבן

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד הדיה
הנתבע:
אחמד ג'אבר
עו"ד און
גזר דין

1.      הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית בעבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן - החוק); חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333+335 לחוק; שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק; סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק; נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 10א לפקודת התעבורה.

ואלה המעשים: בחודש ספטמבר 2004 קשר הנאשם קשר עם שלושה שותפים לשדוד את סוחר התכשיטים מוחמד אל חרוב (להלן - המתלונן). בבסיס הקשר היה מידע קונקרטי שסיפק אחד השותפים, אמג'ד עאראר, שעבד בשירותיו של המתלונן. במעמד קשירת הקשר הנאשם לא ידע כי מי מהשותפים ישא אקדח או יעשה שימוש באקדח באירוע. ביום 18.9.04 בבוקר יצאו המתלונן ובנו מביתם בחברון לכיוון מחסום בית לחם על מנת להיפגש עם אמג'ד שהיה אמור להסיעם ברחבי הארץ. לבקשת המתלונן, אמג'ד הסיעם למקומות שונים שם קנה המתלונן זהב ותכשיטים. באמתחתו של המתלונן היו זהב ותכשיטים בשווי כולל של כ- 30,000 דולר ועוד סכום כסף במזומן. במסגרת הקשר המתוכנן דיווח אמג'ד לקושרים כי הוא נמצא עם הרכב והמתלונן בסמוך לבית שמש ואז הגיח מאחור רכב  בו נהג הנאשם עם הקושרים האחרים. הנאשם חסם ברכבו את נתיב הנסיעה של אמג'ד והמתלונן, הקושרים ירדו מהרכב שבידי אחד מהם אקדח שלוף. הם צעקו לעבר המתלונן שימסור להם את הכסף וירו לעבר המתלונן שני כדורים במטרה לגרום לו חבלה חמורה. כדור אחד פגע בחזהו של המתלונן, כדור נוסף חדר למפשעתו הימנית, לאחר הירי פנו הנאשם והקושרים האחרים למושב האחורי של הרכב, צעקו לעבר בנו של המתלונן שימסור להם את התיק וירו לעבר הבן מספר כדורים שאחד מהם חדר לצווארו, וזאת במטרה לגרום לו חבלה חמורה. הנאשם ושותפיו נטלו את התיק ובו הכסף, נכנסו לרכבם על מנת להימלט ואילו אמג'ד נשאר במקום על מנת להעמיד פני תמים. אותה שעה הגיעו למקום שני שוטרי מג"ב שקיבלו דיווח על הירי. אחד השוטרים קרב לרכב השודדים והורה לנאשם להניח את מפתחות הרכב ולצאת ממנו. בתגובה לחץ הנאשם על דוושת הגז, הרכב האיץ וסיכן בכך את השוטרים. הנאשם החל בנסיעה פרועה כדי להימלט מהמקום תוך סיכון השוטרים ואף נסע בנתיב הנגדי דבר שאילץ רכבים שהגיעו ממול לסטות ממסלולם בגלל שהוא סיכן את נסיעתם. הנאשם נהג ברכב ללא רישיון נהיגה תקף לאחר שנפסל מנהיגה. כתוצאה מהירי נפצעו המתלונן ובנו, נזקקו לאשפוז והבן נזקק לניתוח מורכב.

2.      הנאשם יליד 1984, רווק, תושב יפו, עבד בפחחות רכב. לנאשם עבר פלילי כדלקמן:

            בשנת 2002, נדון לקנס ומאסר על תנאי בגין איומים ותקיפה סתם; בשנת 2003 נדון לקנס והתחייבות בגין החזקת נכס החשוד כגנוב. ביום 15.7.03 נדון בת"פ 5950/03 בבימ"ש שלום בתל-אביב למאסר בפועל למשך 8 חודשים; מאסר על תנאי של 8 חודשים למשך שנתיים מיום שחרורו ופסילת רישיון נהיגה בפועל ועל תנאי למשך 6 חודשים, בגין עבירות של הפרת הוראה חוקית, פריצה לרכב בכוונה לגנוב, פירוק חלקים מרכב, נהיגה פוחזת, איומים והפרת הוראה חוקית. בתיק שבפנינו יש להפעיל את התנאי הן לגבי המאסר והן לגבי פסילת הרישיון.

מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם גדל במשפחה בעייתית, ללא יד מכוונת, התקשה להשתלב במסגרת ונשר מלימודים אחרי 7 שנים. במהלך חייו חווה מצוקה כלכלית אמיתית. הנאשם אמנם נוטל אחריות למעורבות באירוע אך רואה את תפקידו כמצומצם ושולי. הנאשם ביטא רצון לתפקוד תקין ושיקום חייו, אולם בשל עברו הפלילי, התנהגותו הבעייתית ותובנתו החלקית לעבירות, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו.

3.      בפתח טיעוניו, הודיע ב"כ המאשימה כי אחד מהשותפים לביצוע העבירות בתיק זה, ראמי חאמד, נדון ל-8 שנות מאסר בפועל וזאת על-פי הסדר טיעון "סגור" שאושר על ידי בית המשפט. לטענת ב"כ המאשימה העבירות שעבר הנאשם שבפנינו מבוססות על עובדות דומות ולפיכך העונש הנ"ל צריך להוות בסיס לענישה בתיק זה, אלא שראוי הנאשם שבפנינו לעונש מאסר חמור יותר שכן, הוא זה שנהג ברכב השוד, הוא זה שניסה להימלט מהמקום, תוך סיכון השוטרים והנהגים האחרים בדרך ועשה כן כאשר הוא נוהג ללא רישיון נהיגה, שנשלל  קודם לכן על ידי בית המשפט.

            ב"כ המאשימה הדגיש כי השוד המתוכנן והאלים הסתיים בפציעות קשות של שני המתלוננים, האב והבן. על פי הפסיקה במקרי שוד כאלה, בהם מופעלת אלימות קשה, יש למנות שנות המאסר מהעונש המירבי, שהוא במקרה זה 20 שנות מאסר. אולם, מתוך כלל אחידות הענישה, אין לדעתו למצות את מלוא חומרת הדין עם הנאשם שבפנינו, אלא להחמיר יותר מאשר עם אותו ראמי חאמד ולגזור על הנאשם בין 11-12 שנות מאסר. כמו-כן ביקש להפעיל את המאסר על תנאי, ולפסול את הנאשם מנהיגה לתקופה ארוכה, ולחייבו בפיצוי כספי למתלוננים.

4.      ב"כ הנאשם טען, כי הנאשם שיתף פעולה עם המשטרה וחשף מייד את כל הידוע לו על הפרשה ובין השאר אמר, שלא ידע כלל על האקדח, לא מלכתחילה בעת התכנון ואף לא בעת הביצוע. הנאשם הבין כי הוא משתתף בשוד מתוכנן, אך לא "חלם" כי יעשה שימוש באקדח, שתוצאתו אכן חמורה. אי ידיעה זו, אליבא דסניגור, מהווה נסיבה מיוחדת לקולא. עוד טען הסניגור כי הנאשם ראוי לעונש פחות במידה ניכרת מעונשו של ראמי חאמד שכן בעונשו של אותו ראמי, נכללו כמעט שתי שנות מאסר, בחופף, שנגזרו עליו בתיקים אחרים. ובנוסף, עברו הפלילי של ראמי מכביד יותר מעברו של הנאשם, ובניגוד לראמי, הנאשם, לא ידע כלל על האקדח, לפיכך, לא היה מודע לפוטנציאל האלימות שהיה כרוך בשוד זה. עוד טען הסניגור, כי הדגש ששם ב"כ המאשימה על העובדה כי הנאשם הוא שנהג ברכב השוד ונמלט מהמקום אינה במקומה שכן חומרת האירוע הינו בירי באקדח לו אחראים אחרים ולאו דווקא בניסיון ההמלטות.  עוד הוסיף הסניגור, כי הנאשם התארס לאחרונה, פתח עסק של פחחות והוא עומד בפני תפנית בחייו. דבר זה גרם לו גם לגילוי לב מלא בהודעה במשטרה וגם בכך נתן ביטוי לרצון לשים קו על עברו, להתחיל בחיים חדשים. הסניגור ביקש לגזור על הנאשם עונש של מאסר מתון, שלא יעלה על כשנתיים ותמך טענה זו בשורה של פסקי דין, בהם העונש הממוצע על עבירות שוד מזוין ואלים היה עד שלוש שנות מאסר.

5.      בשלב הטיעונים לעונש, נפלה מחלוקת בין ב"כ הצדדים על הפרשנות שיש לתת לעובדות המוסכמות של כתב האישום המתוקן, בו הודה הנאשם ועל פיו, הורשע.

ב"כ המאשימה טען, כי על פי לשון סעיף 2 לעובדות, במעמד קשירת הקשר בלבד, לא ידע הנאשם כי לאחד מהשותפים לקשר ולתכנון השוד יהיה אקדח או שיעשה בו שימוש. ב"כ הנאשם טען, כי על פי עובדות כתב האישום המתוקן, והבנה שהיתה בין הצדדים, התברר לנאשם כי בידי אחד השותפים יש אקדח רק לאחר שבוצע הירי בפועל כלפי הקורבן הראשון.

            הפתרון למחלוקת זו מצוי בעובדות כתב האישום עצמו, בו הודה הנאשם, עובדות המקובלות על ידי שני הצדדים. בסעיף 2 לכתב האישום המתוקן, דובר על תוכנית שתוכננה לביצוע השוד וכי בעת התכנון, הנאשם לא ידע על אקדח, או כי יעשה שימוש באקדח באירוע. האקדח אינו נזכר כלל בהמשך העובדות המוסכמות ורק בסעיף 8 צויין, כי רכב השודדים חסם את דרכו של רכב הקורבנות, הנאשם ושותפיו ירדו מרכבם כשאחד השותפים האחרים מחזיק באקדח שלוף. במקרה זה, יש לתת את הפירוש הנוח לנאשם ולפיו, הוא ידע וראה את האקדח בעת הביצוע בפועל של השוד. כפי שנראה להלן, לנתון זה יש משקל מסויים, בשיקולי הענישה בעניינו של הנאשם.

6.       ההלכה הינה כי מי שהיה צד לעבירה, מבצע בצוותא, משדל או מסייע, ישא באחריות לביצועה של עבירה אחרת, שונה או נוספת, לעבירה המקורית שעובר מבצע אגב ביצוע העבירה המקורית. (י. קדמי "על הדין בפלילים" תשס"ה - 2004, עמ' 397, 399). עלתה השאלה בפסיקה, האם אחריותו של מבצע בצוותא במובן של "חברו יחד" שבסעיף 335 לחוק העונשין (חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות), זהה לאחריותו של מבצע בצוותא לעניין סעיף 29. ונקבע, כי אף שהביטוי "חברו יחד" משמעו ביצוע בצוותא, קיימים שני הבדלים מרכזיים שהמחוקק קבעם בין ביצוע בצוותא לפי סעיף 29 לחוק, שתחולתו כללית והוא קובע דין אחד לכל העבירות, לבין הנסיבה המחמירה הקבועה בסעיף 335(א)(2) לחוק שעניינה דין מיוחד. ככלל, ביצוע בצוותא לפי סעיף 29 אינו מהווה נסיבה מחמירה בעונש, לפיכך אילולא נחקק סעיף 335(א)(2) לחוק, ביצוע בצוותא של חבלה חמורה, הוא כשלעצמו, לא היה מוביל להחמרה בעונש. שנית, נוכחות פיזית בזירת העבירה אינה תנאי לנשיאה באחריות כמבצע בצוותא לפי סעיף 29 לחוק. מנגד, על -פי סעיף 335(א)(2) לחוק, נדרשת נוכחות בזירת העבירה של מי שחברו יחדיו לגרימת החבלה החמורה. דומה, כי המחוקק ראה חומרה מיוחדת כלפי הקורבן בכך שהשותפים לגרימת החבלה החמורה נוכחים בזירת העבירה ותורמים את חלקם להשגת המטרה המשותפת, אף אם לא כולם נוטלים בו -זמנית חלק בביצוע מעשה האלימות בקורבן. לשם הטלת אחריות כאמור על הנאשם להיות מודע לכך שהוא חובר לאחר או לאחרים לשם השגת המטרה המשותפת של תקיפת הקורבן, כשכל אחד תורם את חלקו למטרה האמורה. כן עליו להיות מודע לאפשרות כי ייגרמו לקורבן חבלה חמורה או פציעה. עפ 4693/01 מדינת ישראל נ' בביזאיב, פד נו (5) 580, 590). יחד עם זאת נקבע לעניין סעיף 29, כי לשם ביצוע בצוותא של עבירה אין הכרח בהיוועדות מוקדמת או בתכנון מראש בין השותפים למעשה. גם שותפות ספונטנית שותפות היא, ועושה עבריינים למבצעים -בצוותא. ובפסק דין בביזאיב הנ"ל נשאלה השאלה האם כלל זה חל גם לעניין מי "שחברו יחד לביצוע המעשה" לפי סעיף 335(א)(2) לחוק. ונקבע כי יש להחיל על סעיף 335(א)(2) לחוק את דיני השותפות הרגילים, לרבות ההלכה שלפיה אין הכרח בתכנון מוקדם של השותפות, ודי בשותפות ספונטנית שנוצרה על אתר לשם השגת מטרה משותפת שבני החבורה מודעים לה. הגישה שלפיה יש לראות כנסיבה מחמירה את התכנון המוקדם דווקא, להבדיל מריבוי עבריינים הפועלים במשותף, אינה עולה בקנה אחד עם תפיסתו הכללית של החוק, שכן המחוקק לא הבחין לחומרה בין הביצוע בצוותא לבין מצב של קשר מוקדם ( שם, שם). במקרה שלפנינו, גם אליבא דגרסתו של הנאשם לפיה הוא לא ידע כי בידי חברו היה אקדח, הוא היה שותף למטרה המשותפת של ביצוע השוד ולגרימת חבלה חמורה. גם אם לא היה בידו של הנאשם לסגת מביצוע העבירה, כאשר שמע את מטח היריות הראשון יכל לפחות לנסות למנוע את הירי השני, אשר לא ברור מדוע נדרשו לו המבצעים על פי נסיבות הענין. לעניין זה ר' גם עפ 2948/03 אולג ברזובסקי נ' מדינת ישראל (מיום 20.6.05) (פורסם באתר נבו), שם נדון עניינם של המערערים אשר הורשעו בעבירת רצח, כאשר הם לא הביאו עימם אקדח או כלי הריגה כלשהו, אלא במהלך השוד נטלו מברג וסכין מביתו של המנוח ודקרוהו למוות.  במקרה שלפנינו, אין אנו עוסקים בניתוח יסודות העבירה שכן הנאשם הורשע גם על סמך הלכות השותפות, אולם מיסודות אלה אנו למדים כי גם לצורך הליכי ענישה האבחון בין המבצעים אינו צריך להיות רב.

באשר לנסיבות ביצוע העבירה, לחומרא, עומדת העובדה כי הנאשם תכנן ביחד עם שותפיו את השוד מראש. גם העובדה כי השוד בוצע במקום ציבורי- ברחוב, יש בה כדי להחמיר עם הנאשם. כאשר מבוצע שוד, במיוחד כאשר הדבר נעשה במקום ציבורי שבו עשויים להיות אנשים רבים, יש חשש שמא יפגעו אנשים חפים מפשע. עצם ביצוע השוד פוגע בתחושת הביטחון של עוברי אורח, ובמקרים רבים, עלול מעשה שוד לגלוש לעבר פגיעה פיזית של ממש באנשים הנקלעים למקום השוד (תפ (חי')4027/05 מדינת ישראל נ' חאלד בן ג'מליל שרארי (מיום 10.7.05) (פורסם באתר נבו). בעבירות אלו יש להטיל עונשים מרתיעים, שיביאו בחשבון את צרכי ההגנה על שלומו ובטחונו של הציבור. בנוסף, לעובדת ביצוע השוד בחבורה ישנה משמעות לעניין העונש, והיא באה לידי ביטוי גם בחוק. היות העבירה עבירת אלימות בחבורה, מגדיל את פערי הכוח שבין מבצעי העבירה לבין הקורבן ומגביר את החשש מפני עשיית שפטים בקורבן תוך סיכון רב לשלמות גופו ונפשו, לפיכך ראה המחוקק להכפיל את העונש המקסימלי בגין חבלה חמורה שנגרמה על -ידי שניים או יותר שחברו יחדיו לשם כך.

מעבר לכל האמור עומד השיקול של הגנה על שלום הציבור. ככל שמעשיו של נאשם חמורים יותר כך גם גובר הצורך לשים את הדגש על הגנת הקורבנות, בין אם קורבנות בפועל או קורבנות פוטנציאליים (תפ (חי') 286/02, מדינת ישראל נ' שמשון דדבש (מיום 23.1.05) (פורסם באתר נבו), שם צוטטו דברי בית המשפט בע"פ 4872/95 מדינת ישראל נ' גל אילון ו2- אח, פ"ד נג (3) 1, עמ' 8-9, שם נאמרו גם הדברים הבאים:

"מבחינת האינטרס הציבורי, אין זה מספיק להטמיע בחוק סטנדרטים של התנהגות. הציבור חייב לראותם מיושמים בכל עת ולראות בהם חלק בלתי נפרד מנוהגים חברתיים מקובלים המגינים על גופו, רכושו וכבודו של כל אחד מתוכו. ענישה סלחנית במקרים של התנהגות עבריינית חמורה, עלולה להביא להתמוטטות עכבות מוסריות, להתפרש כהתפשרות על ערכים ועל נורמות, לפגוע באמינות מימושו של האיום בעונש מאחורי החוק ולהעביר מסר שלילי לעבריינים פוטנציאליים המועדים לבצע עבירות מאותו סוג. באותו אופן בו השתת עונש ממשי הוא בבחינת ביטוי חברתי חריף לגינוי לו ראויים המעשים החמורים, כך אימוץ הגישה הסלחנית תחליש הכרת האיסור    שבהתנהגות "

ב"כ הנאשם הגיש רשימה של גזרי דין ביניהם: תפ (חי') 3192/04 מדינת ישראל נ' סרגייל בן בוריס, בו נדון עניינו של נאשם אשר הואשם על פי סעיף 402(א) בכך שמשך שרשרת מצווארה של מתלוננת אשר צעדה ברחוב, הפילה וגרם לחניקתה, ובכך נזקקה המתלוננת לטיפול רפואי. בית המשפט גזר על הנאשם מאסר בפועל של 30 חודשים ומאסר על תנאי למשך 18 חודשים.

בע"פ 3600/04 סעיד עבד אלעזיז (מיום 6.9.04) (פורסם באתר בית המשפט העליון) נדון ערעורו של המערער אשר נדון ל- 40 חודשי מאסר בפועל ו- 30 חודשי מאסר על תנאי, בגין עבירת שוד בנסיבות מחמירות והתפרצות למקום מגורים, חבלה בנסיבות מחמירות וגניבת רכב. בית המשפט העליון דחה את ערעורו, תוך אמירה כי העונש שנגזר על המערער אינו חמור כלל ועיקר לנוכח מעשיו החמורים.

בע"פ 296/05 קורד חמזה נ' מדינת ישראל (מיום 11.7.05) (פורסם באתר בית המשפט העליון) נדון עניינו של המערער אשר נדון לחמש שנות מאסר, מתוכן שלוש שנים וחצי בפועל והיתרה על תנאי. המערער הורשע בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. ערעורו נדחה.

בחינת רמת הענישה בעבירות הנדונות מעלה פסקי דין נוספים, ביניהם: פס"ד חאלד בן ג'מליל הנ"ל, בו הורשע הנאשם בעבירת שוד בנסיבות מחמירות, היזק בזדון, כליאת שוא, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין, בגינן נדון הנאשם למאסר בפועל של 48 חודשים ומאסר על תנאי של 18 חודשים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ