אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 8217/04

גזר דין בתיק פ 8217/04

תאריך פרסום : 20/09/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
8217-04
21/04/2005
בפני השופט:
ח. עמר

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
1. עמראני מוניר
2. שעור חליל
3. אלעמראני עדי

עו"ד הלברשטט
גזר דין

                                                           ( ביחס לנאשם מס' 2)

גזר דין זה מתייחס ל נאשם מס' 2 (להלן: "הנאשם") - ולו, בלבד.

1.         הנאשם הורשע, על פי הודאתו - ובעקבות הסכמת הצדדים,  בעיצומה של פרשת הראיות, בדבר תיקון כתב האישום - בעבירת שהייה שלא כדין בישראל, לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952; בעבירת סיוע  לסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיפים 332 (2) ו - 31 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977; ובעבירת הסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי החוק האמור.

            באירוע נשוא העבירות האמורות היו מעורבים הנאשם ושני הנאשמים האחרים בתיק זה - ובנסיבות כמפורט בעובדות כתב האישום המתוקן, ואשר בהן הודו כל השלושה -וכדלהלן:

            בתאריך 3.9.04, סמוך לשעה 13:00 בקרית-גת, עמד הנאשם - שהינו תושב חברון, ושהה בארץ ללא היתר כדין - יחד עם הנאשמים 1 ו - 3 ליד רכב השייך לאימו של הנאשם 3 (להלן: "הרכב") ולידם עמדו רכב נוסף ואנשים נוספים. השוטר וענונו, משוטרי ניידת שחנתה  במקביל (להלן:" הניידת"), ניגש אליהם - מחשש כי עומדת להיפתח תיגרה במקום - ומיד כשהשלושה הבחינו בו מתקרב אליהם, נכנסו במהירות לרכב הנ"ל, והחלו בנסיעה מהירה מהמקום, כשהנאשם 3 נוהג ברכב (וכשעובר לכך, גם שתה זה אלכוהול - כך הוסיף, באמצעות סניגוריתו, במסגרת הודאתו; והמאשימה הסכימה שלא להביא ראיות לסתור טענה זו). עקב כך, נסעה הניידת אחריהם ושוטריה הורו להם לעצור, תוך שימוש וסימון באור כחול מהבהב על גג הניידת. אולם, הנאשמים לא צייתו, והמשיכו בנסיעה מהירה, תוך ביצוע מספר פניות פרסה, ובשלב מסויים - ותוך שהניידת ממשיכה לדלוק אחריהם - האטו את מהירות נסיעתם, כדי לאסוף חבר נוסף שהמתין להם. במצב זה הצליחה הניידת לעקוף את הרכב ועמדה לפניו, כדי לחסום את המשך נסיעתו. אותו שוטר וענונו ירד מהניידת וניגש לכיוון הנאשם 3, שנהג  ברכב, כדי לעוצרו; ולשם כך, גם הכניס את פלג גופו העליון לתוך הרכב, בנסיון לכבות את המנוע. אלא שאז אחז בו הנאשם 1, כשפלג גופו העליון של השוטר נמצא בתוך הרכב והפלג התחתון מחוצה לו; וכששוטר זה צעק לחבריו לעזרה וביקשם אף להשתמש בנשקם, נסעו הנאשמים לאחור - דבר שאילץ שוטר אחר לקפוץ הצידה,  כדי להימנע מפגיעה בו - ומיד עברו לנסיעה קדימה ובמהירות, וכך התנגש הרכב בעמוד תאורה. תוך כדי כך נחלץ השוטר וענונו הנ"ל מאחיזתו של נאשם 1, אך מעוצמת ההתנגשות בעמוד התאורה, נזרק שוטר זה לעבר ההגה של הרכב וספג מכה בגופו. במצב זה, השתלטו השוטרים על הנאשמים 1 ו - 3, שנעצרו בתוך הרכב; ואילו הנאשם נמלט רגלית,  ולאחר מרדף רגלי קצר נעצר.

2.         טרם הטיעונים לעונש, ולבקשת הנאשם, הוגש תסקיר שירות המבחן אודותיו.

            מתסקיר זה (מיום 30.3.05) עולה, כי הנאשם - רווק, בן 22, בדואי ותושב חברון, כאמור -  שוהה, לדבריו, בארץ מזה למעלה מ - 6 שנים וללא היתר שהייה (ולמעשה, מאז סיים  9 שנות לימוד, לדבריו) ועבד בשטיפת כלי רכב ברהט.

            שירות המבחן התרשם מהנאשם כבחור בלתי בשל, שעודנו בשלבי התבגרות; ופרט לשהייתו בארץ שלא כדין, נראה כי ניהל חיים נורמטיביים; ובשיחה עימו בלטה נכונותו לשיתוף פעולה כן ואותנטי.

בהתייחסותו לחלקו באירוע, הודה הוא בו ונטל אחריות עליו, ובלא שניסה להשליך האחריות על האחרים; ובאשר לשהייתו בארץ, טען כי היה זה לצורכי עבודה וכדי לסייע בכלכלת המשפחה. הוא הביע חרטה על מעשיו; ועל פי התרשמות שירות המבחן, שימש מעצרו בקשר עם תיק זה (מזה כ - 7 חודשים) משום גורם הרתעתי משמעותי.

            כן התרשם שירות המבחן כי, ועל רקע מעצר זה, מצוי הנאשם במצב פוסט-טראומתי וקשיי התמודדות עם תחושות דיכאון וחרדות מתמשכות; וכי קיים חשש משמעותי, כי נמצא הוא בסיכון לשלומו הגופני והנפשי במעצר.

            בסיכומו של דבר - ואם יוחלט להטיל ענש מאסר - ממליץ שירות המבחן, כי יהא זה לתקופה קצרה, ובהתחשב בתקופת המעצר הממושכת עד כה; וכן להורות לשב"ס לברר את הצורך שבהגנה עליו מפני הפיכתו לקרבן סביבתו בכילאו.

3.         לדידי, אכן - ומן הפן הכולל של האירוע בכללותו, כמתואר לעיל - מהווה זה עוד אחד מיני עשרות אירועים להם נדרשתי, כמעט דבר יום ביומו, ואשר נושאים את המאפיינים של התופעה החמורה שפשטה בשנים האחרונות ברחבי הנגב - היא התופעה של נהיגה פראית בדרכים עירוניות ובינעירוניות, תוך סיכון המשתמשים בדרכים - בין נהגים ונוסעים, ובין הולכי רגל - ועד סיכון חיי אדם; וזאת - במהלך מרדפים, להם נדרשת המשטרה, אחר פורעי חוק, המנסים להימלט מפני המשטרה, הדולקת אחריהם, כדי לעוצרם או לעכבם, בשל עבירות שביצעו, או בשל חשד לביצוע עבירה מסויימת, או אך כדי לשים קץ לאותה נהיגה פראית ומסוכנת, שלעיתים, כל שעומד אחריה הוא אך הצורך המפוקפק שבפורקן ריגושים.

            לשיא חומרתם מגיעים אירועים אלו, ועיתים רבות, כאשר אותם נהגים לא מהססים לפגוע, או לנסות לפגוע, ישירות, בניידות הדולקות אחריהם, או בגופם של השוטרים העומדים, לעיתים, במחסומים שהוצבו בדרכם, כדי למנוע את המשך נהיגתם הפיראית - ובלבד שיעלה בידם לחמוק, ובכל מחיר, מידי החוק.

            רבות נאלצתי לכתוב - בעשרות רבות של תיקים שהובאו בפני - אודות תופעה זו;  וכפי שחזרתי והבעתי דעתי, פעם אחר פעם, הרי שאין ספק כי מן ההיבט האמור של נסיון הפגיעה בשוטרים, יש משום קריאת תגר מובהקת על שלטון החוק, בהיות זו מתבטאת בנסיון פגיעה מכוון גם באלה האמונים והמופקדים על אכיפת שלטון החוק והשלטת הסדר הציבורי והמסמלים, באופן מובהק, את משטר שלטון החוק.

            לתופעה זו, שלבשה מימדים של "מכת אזור", נדרש, גם בית המשפט העליון, לאחרונה, בפסק דינו (מיום 11.11.04) בע"פ 2410/04 (מדינת ישראל נגד סלמאן אבולקיען)  במסגרת ערעור על גזר דין של מותב אחר בבית משפט זה - ובו הנחה, והכתיב למעשה, להחמיר בעונשיהם של נאשמים כאלה, מעבר לרמת הענישה שננקטה, עד זה לא מכבר, על ידי מותבים שונים של בית משפט זה, ואשר - כך בלשון בית משפט העליון בפסק דין זה - "ספק, אם רכיב ההרתעה, זכה בה למענה הולם".

בפסק הדין האמור נידון עניינו של נאשם, אשר - ובעקבות אי ציות להוראות שוטרים לעצור את רכבו - נתפתח אחריו מרדף (מסוג המרדפים, כאמור לעיל) שבמהלכו סיכן חיי אדם; ובשלב מסויים - וכשתנאי הדרך אילצוהו לעצור את ריכבו - זינקו שני שוטרים לעברו כדי ללוכדו, אך הוא התעשת עד מהרה, וחידש את נסיעתו, תוך שהוא גורר עימו ברכבו, ואגב כך, אותם שני שוטרים, שאחד מהם נחבל בכף רגלו, כתוצאה מפגיעה של אחד מגלגלי רכבו של הנאשם ברגלו של השוטר.

על יסוד אותה הנחייה בדבר רמת הענישה הראויה, כאמור - ואשר מהווה למעשה הכתבה (ובלשון בית המשפט: "אנו מכתיבים (כי) תיושם על ידי ערכאות קמא" (ההדגשה שלנו - ח.ע.) - החמיר בית המשפט העליון בעונשו של אותו נאשם; ובין היתר, העלה אותו (מ - 24 חודשי מאסר) ל - 4 שנות מאסר בפועל; ותוך שראה להוסיף גם, כי אין זה מדרכה של ערכאת ערעור למצות את הדין עם נאשם.

אלא שיחד עם זאת - וכפי שכבר הספקתי להביע דעתי במספר גזרי דין שיצאו מתחת ידי, לאחר צאת פסה"ד הנ"ל של ביהמ"ש העליון - יש, אמנם, בפסה"ד האמור משום הנחייה, חד משמעית, שמחוייבים אנו בה, בדבר נקיטת ענישה מחמירה יותר בסוג זה של עבירות, במסגרת התופעה הנדונה; ומצווה זו של ביהמ"ש העליון עלינו לכבד. אך - כך ראיתי לפרש את פסה"ד האמור - יש, אכן, בהנחייה ובהכתבה זו כדי להתוות דרך ומדיניות, מן הפן העקרוני של דברים, וכנקודת מוצא. אך, עדיין, אין בה משום הנחייה גורפת או משום כוונה לפטור אותנו מן החובה הבסיסית, שביסוד תורת הענישה, ולפיה יש לבחון כל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו, וכמתחייב מעיקרון האינדיווידואליזציה של הענישה.

4.         ומן הכלל, איפוא, אל הפרט.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ