אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 8171/07

גזר דין בתיק פ 8171/07

תאריך פרסום : 20/05/2009 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
8171-07
26/02/2008
בפני השופט:
רחל ברקאי

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד דניאלי
הנתבע:
שווץ אנטולי
עו"ד אורלי טויזר
גזר דין
  1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן "חוק העונשין") ובעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10 + 62לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961.
  1. כתב האישום מלמד כי ביום 3.6.07, בסמוך לשעה 10:40, נהג הנאשם ברח' הראשונים באשדוד ברכב מסוג רנו מגאן, כאשר לידו יושב נוסע וכאשר הבחינו שוטרים, שהיו בסמוך, שהנאשם מבצע עבירת תנועה, סימנו לו לעצור, אולם, הנאשם לא ציית להוראות השוטרים, הגביר את מהירות נסיעתו ועזב את המקום כשמיד לאחר מכן התפתח מרדף משטרתי אחר הנאשם אשר נהג נהיגה פרועה ומסוכנת ברחובות העיר אשדוד באופן בו סיכן חיי אדם בנתיב תחבורה.
  1. אין חולק כי לנאשם אין הרשעות קודמות, למעט עבר תעבורתי הכולל שתי הרשעות בנהיגה במהירות מעל המותר.
  1. התובעת בטיעוניה לעונש עמדה על מדיניות הענישה המחמירה, הננקטת בשנים האחרונות על ידי בתי המשפט בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, בפרט באזור הדרום, אשר לגביו  הוגדרה התופעה כמכת אזור. התובעת עמדה על הצורך החברתי להמשיך בנקיטת מדיניות ענישה מחמירה שכזו וזאת כדי לבסס את המסר המרתיע הנדרש. לפיכך עתרה כי יושת על הנאשם עונש של מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר מותנה, קנס כספי וכן פסילה מלהחזיק ולקבל  רישיון נהיגה.
  1. מנגד טענה ב"כ הנאשם, בזכות מרשה כשהיא מציינת כי מדובר בבחור צעיר כבן 22, רווק, אשר האירוע בו הודה אינו מאפיין את אורחות חייו וכי רואה הוא במעידה זו כאירוע חד פעמי ומגלה רצון ממשי להשתלב באורח חיים נורמטיבי ולעזור בפרנסת משפחתו.

ב"כ הנאשם הוסיפה ועמדה על נסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן, העובדה כי הינו בן יחיד להורים מבוגרים וחולים התלויים בבנם כגורם תומך כלכלי, פיזי ונפשי. כמו כן עמדה על מצבו הבריאותי של הנאשם והדגישה כי הנאשם סובל ממחלה כרונית שבעקבותיה נוטל הוא טיפול תרופתי, המלווה לא אחת בתופעות לוואי קשות.

ב"כ הנאשם ביקשה כי בית המשפט ייתן משקל מכריע לנסיבותיו האישיות של הנאשם ולרצונו האמיתי לשקם עצמו, רצון המתגלם בעצם לקיחת אחריות על מעשיו והבעת חרטה עמוקה.  בהתאם ביקשה כי בית המשפט יאמץ את המלצת שירות המבחן וינקוט עימו בדרכי טיפול, בדרך של השתת צו שירות לתועלת הציבור ויעמידו בפיקוח שירות המבחן, תחת דרכי ענישה והם שליחתו לעונש מאסר מאחורי סורג ובריח.

  1. שירות המבחן הניח בפני תסקיר מפורט ומקיף בעניינו של הנאשם ובו תיאר את נסיבותיו האישיות של הנאשם, בן להורים מבוגרים, אשר גידלו אותו ביד קשה, על רקע משבר עלייתם ארצה, בהיות הנאשם כבן 4. שירות המבחן נמצא תחת הרושם, כי הנאשם ביצע את העבירה הנדונה כתגובה אימפולסיבית ורגשית למצב שנתפס בעיניו כמעורר חרדה וחשש מפני אפשרות עונשית וכי אין מדובר באדם בעל דפוסי התנהגות עבריינים המחייבים ענישה מרתיעה מחשש להישנות התנהגות פורצת גבולות.

שירות המבחן אף נמצא תחת הרושם כי הנאשם הנו בעל יכולות וכוחות להגיע לתפקוד נורמטיבי חיובי בעתיד וכי השתת ענישה חינוכית שיקומית בדומה לצו מבחן וצו שירות לתועלת הציבור ישיג את מטרתו באופן מספק בעוד שליחתו למאסר בפועל עלולה להביא להתדרדרות במצבו של הנאשם.

  1. מדיניות הענישה אשר התגבשה בשנים האחרונות כדי להילחם באותה "מכת איזור",  הציבה רף של מספר שנות מאסר בתיקי המרדפים. (ראה ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אלקיעאן (לא פורסם); ע"פ 2100/06 מדינת ישראל נ' אבו אלקיעאן (לא פורסם); ע"פ 2079/06 אבו עצא נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - פסקי הדין מפי כב' השופט לוי, בהם הוטלו ארבע שנות מאסר בפועל,  גם כאשר דובר בנאשם בעל עבר נקי)

            יש לזכור כי המדובר בעבירה שהעונש הקבוע בצדה בדין הוא עשרים שנות מאסר.

  1. אין ספק כי אל מול מדיניות ענישה זו עומד הנאשם כאדם, על נסיבותיו האישיות כאשר נדרש בית המשפט לשקול כל מקרה ומקרה לגופו, כל נאשם ונאשם על נסיבותיו ולעשות את האיזונים הנכונים במלאכת הענישה. אומר כל כך בית המשפט העליון מפי כב' השופט מ. חשין ברע"פ 3674/04 מוחמאד אבו סאלם נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך עו, 492:

"עקרון יסוד הוא בדין העונשין: הסמכות לגזור עונשו של מי שהורשע בדינו -לפתחו של בית-המשפט המרשיע היא רובצת, ובית-המשפט אסור הוא להתנצל את סמכותו זו לקביעת העונש. ועם הסמכות תבוא גם האחריות. בית-המשפט העליון יכול, אמנם, להכתיב מדיניות ענישה ראויה, והערכאות האחרות נדרשות לכבד ולקיים הלכות שנקבעו. בה-בעת, ואולם ידענו כי כל כלל מלווים אותו חריג או חריגים, שכן מדיניות נעדרת חריגים אין סופה להתקיים. וכפי שנאמר בפרשת סטמקה ( בג"ץ 3648/97 בג"צ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728, 794): "מדיניות נעדרת חריגים כמוה כמכונת-מסבים בלא שמן להסיכה. מה זו האחרונה לא תפעל ותישרף במהרה, כן דין המדיניות". רק מדיניות שחריגים בצידה סופה להתקיים (כמובן, כל עוד רצויה היא המדיניות לבוראיה). 

וכך, מדיניות ענישה כללית ועקרונית לעולם לא תוכל לבוא תחת שיקול דעתו של בית-המשפט בערכאת הדיון ובנסיבותיו האינדיווידואליות של הנאשם המיוחד שהורשע בדינו. ראו, למשל: ע"פ 433/89 ע"פ 433/89 אטיאס נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4) 170, 175-174 (מפי המישנה לנשיא מ' אלון). "עונשים חמורים כי יטילו בתי-משפט על עבריינים - כך יהיה בעונשים קלים - מעשיהם יזכום, מעשיהם יחייבום, והאחריות על שיכמם תרבוץ": ע"פ 1289/93 ע"פ 1289/93 לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד מח (5) 158, 174. ראו עוד והשוו: ע"פ 6967/94 ע"פ 6967/94 נקן נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(5) 397, 409; דנ"פ 1109/02 דנ"פ 1109/02 שושני נ' מדינת ישראל (לא פורסם))......"

(הדגשה שלי ר.ב.)

  1. בנסיבות העניין, לא ניתן להתעלם מנסיבותיו האישיות של הנאשם עליהן עמד שירות המבחן, בתסקיר המפורט שבא בפני, כמו גם ב"כ הנאשם עצמו. המדובר בנסיבות בהן נמצא הנאשם מעורב בעבירה חמורה ביותר מבלי שהוא נותן את הדעת למשמעות תוצאות מעשיו והכל כתוצאה מתגובה אימפולסיבית ורגשית, אולי אף טיפשית, הנובעת מחששו מפני השוטרים אשר ביקשו לעכבו. אין המדובר באדם חסר ערכים נורמטיביים או באדם שלגביו קיימת סכנה ממשית ומוחשית להישנות התנהגות פורצת גבולות.

הרושם שהותיר הנאשם הוא כי מדובר במעידה חד פעמית אשר ההליך המשפטי לכשעצמו היה בו כדי להשפיע על הנאשם. בנסיבות אלו, לא מצאתי לנכון למצות את הדין עם הנאשם ולשלוח אותו למאסר ממושך, כפי שעתרה המדינה.

יחד עם זאת, התקשיתי לקבל את המלצת שירות המבחן ולהסתפק בענישה טיפולית והרתעתית הצופה פני עתיד מבלי להשית על הנאשם ענישה מוחשית.

כך, בנסיבות ע.פ. 2503/07, מ"י נ. אדם אלעסם (ניתן ביום 3.9.07), דחה בית המשפט העליון את המסלול השיקומי אותו ראיתי לנכון לנקוט עם הנאשם באותו עניין, בנסיבות אף טובות יותר מאלה של הנאשם העומד בפני והשית עליו עונש מאסר בפועל של 18 חודשים. כך גם לאחרונה בע.פ. 10340/07 מדינת ישראל נ. חובלשווילי (ניתן ביום   6.2.08), בנסיבות דומות למקרה שבפני, החמיר בית המשפט העליון בעונשו של המשיב והשית עליו עונש מאסר בפועל בן 12 חודשים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ