אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 8161/05

גזר דין בתיק פ 8161/05

תאריך פרסום : 06/09/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
8161-05
26/04/2006
בפני השופט:
רחל ברקאי

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד תהילה גלנטה
הנתבע:
תייסיר בן עודה אבו ענאם
עו"ד זילברמן
עו"ד בוקובזה
גזר דין
  1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות שבכתב אישום  מתוקן בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 + 335 (א) (1) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין ובעבירות נשק לפי סעיף 144 (א) לחוק העונשין.
  1. כתב האישום המתוקן מלמד כי במועד כלשהו במהלך חודש מרץ  2005 חשד המתלונן כי הנאשם פרץ לביתו בישוב תל-שבע והתלונן בפני בני משפחתו של הנאשם על כך. הנאשם אשר שמע על תלונת המתלונן החליט לנקום בו. ביום 22.3.05, בסמוך לשעה 19:00, הצטייד הנאשם באקדח והגיע למסגד שבישוב תל-שבע והמתין ליד דלת המסגד ליציאתו של המתלונן. כשהמתלונן יצא מדלת המסגד ניגש אליו הנאשם ואמר לו שהוא כועס עליו, שלף את האקדח ואיים על המתלונן באקדח. יום למחרת, בתאריך 23.3.05, בשעות הבוקר, המתין הנאשם למתלונן בשכונה 4 בישוב תל-שבע שהוא מחזיק באקדח. כאשר הבחין הנאשם במתלונן מתקרב לעברו בכלי רכב ועוצר לידו ניגש הנאשם אל המתלונן, פתח את דלת כלי רכבו של המתלונן וירה במתלונן 3 יריות שמהן שתיים פגעו בירכיו של המתלונן. כתוצאה ממעשה הירי הובהל המתלונן לבית החולים, שם נתגלו שלושה פצעי ירי בירכיו והוא נדרש לטיפול רפואי במחלקה הכירורגית ורק ביום 25.3.05 שוחרר מבית החולים. לנאשם לא היה כל היתר כדין להחזיק באקדח.
  1. התביעה בטיעוניה לעונש ביקשה כי בית המשפט ישית על הנאשם עונש מוחשי לתקופת מאסר ממושכת כדי להעלות את תרומתו של בית המשפט בתופעה הממאירה של פתרון סכסוכים בדרך אלימה, ולהעדיף את האינטרס הציבורי על פני נסיבותיו של הנאשם. התובעת הביאה בפני תעודה רפואית המלמדת על היקף הפגיעה ממנה סבל המתלונן, אשר נורה 3 פעמים מטווח קצר ונפצע פצעים בשתי הירכיים מבלי שנותרה לו נכות נוירולוגית או אורתופדית כלשהי.
  1. מאידך ביקש ב"כ הנאשם כי בית המשפט לא ימצה את הדין עם הנאשם, בין השאר לנוכח העובדה כי חסך הוא מזמנו של בית המשפט והודה  בהזדמנות הראשונה לאחר שתוקן כתב האישום וכן הביע חרטה עמוקה למעשים שביצע.  עוד הדגיש הסנגור, כי הנאשם במעשיו לא התכוון לחבול במתלונן חבלה קשה וזאת ביקש ללמוד מנוכח העובדה כי כיוון את כלי הנשק לעבר רגליו של המתלונן ולא לעבר חזה גופו. הסנגור הביא בפני פסיקה רבה ממנה ביקש ללמוד על מידת הענישה הראויה שיש להשית על הנאשם כשהוא מבקש כי בית המשפט לא ישית עליו עונש מאסר אשר יעלה על 3 שנים.
  1. שירות המבחן אשר הניח בפני תסקיר בעניינו של הנאשם, לימדני כי מדובר בבחור צעיר כבן 24, רווק, אשר טרם מעצרו התגורר בבית הוריו בישוב תל-שבע והיה מובטל. שירות המבחן הדגיש כי מדובר באדם צעיר, דל משאבים, בעל נטיות לפריצת גבולות ולמעורבות בפלילים. שירות המבחן הדגיש כי הנאשם אינו לוקח אחריות מלאה וממשית על מעורבותו הפלילית הנדונה ולפיכך, ולנוכח הרשעותיו הקודמות בפלילים, לא בא בכל המלצה טיפולית.
  1. בשורה ארוכה של פסקי דין חזר והביע בית המשפט העליון את הצורך בהשתת ענישה מחמירה בנסיבות של ישוב סכסוכים בדרך אלימה. יש כאלה האוחזים בסכין כדי לפתור סכסוכים ויש כאלה המרחיקים לכת ועושים שימוש בכלי ירי כדי לפתור סכסוכים. אלה וגם אלה ראויים לענישה מחמירה מאחורי סורג ובריח כדי לגמול  לעברינים אשר ידם קלה על ההדק והם עושים שימוש בכלי נשק היכול גם להרוג. זוהי בריונות לשמה וכנגדה יש לצאת במלחמה שערה בדרך של הטלת ענישה מחמירה ומרתיעה.

זו הדרך אותה הטווה בית המשפט העליון מזה ימים ימימה - כך  ראה ע"פ 2909/04 פנחס סדון נ' מדינת ישראל, דינים, עליון, עא 268, שם הושת על הנאשם עונש מאסר בפועל ל- 7 שנים ופיצוי למתלונן בסך של 20,000 ש"ח, בנסיבות בהן ירה הנאשם מעל ראשה של אשתו, יריה אשר חלפה באויר ליד ראשו של המתלונן ולאחר מכן ירה לעבר רגלו של המתלונן ופגע בו.

ראה גם ע"פ 5753/04 מדינת ישראל נ' ישראל רייכמן , דינים עליון כרך עא 156, שם  קובע בית המשפט כי :

"לאחרונה נתקלים אנו במעשי בריונות שלא ידענו בעבר. שאם בעבר יישבו צעירים, וגם מי שאינם צעירים, חילוקי דעות שביניהם בסכינים שנעצו בגופו של הזולת - "תת תרבות הסכין" קראנו לתופעה ממאירה זו - הנה כיום עלינו - או שמא נאמר: ירדנו - ברמה ובחומרה; לא עוד יישוב סכסוכים בנשק קר אלא יישוב סכסוכים בנשק חם. "סכסוכים" קראנו לאותם חילוקי דעות שאנשים מבקשים ליישבם באלימות קשה, אלא שלמרבה התמיהה והצער אין המדובר, ברוב המקרים, בסכסוכים של ממש אלא בסכסוכים שניתן לכנותם סכסוכי-זוטא. סכסוכי-זוטא אלה מעורבים בהם, על הרוב, אנשים צעירים, ועל דברים של מה-בכך נשלפת סכין וננעצת בגוף הזולת. לאחרונה, כאמור, נשלף כלי ירייה קטלני.

תופעה נוראה זו פשתה בחברתנו, היתה כמחלה ממארת, וחובה היא המוטלת עלינו, על בית-המשפט, להעלות תרומתו למלחמה קשה זו. מלחמה היא שאסור לעשות בה ויתורים, שאם נוותר ונסלח תתגבר התופעה ותלך. חברתנו הפכה להיותה חברה אלימה, ותרומתו של בית-המשפט למלחמה  באלימות היא בהטלת עונשים ראויים. בבואנו לגזור עונשים על עבריינים כמשיב שלפנינו, שומה עלינו לשוות נגד עינינו לא רק את המשיב ואת צורכי שיקומו; לא רק את משפחתו הסובלת בשל מעשיו; אלא גם את הנפגעים ממעשיו של המשיב ואת הנפגעים ממעשים-בכוח שייעשו אם לא נגיב בחומרה על מעשים כמעשה המשיב.

ראשית לכל נזכור את יסוד הגמול שבענישה. אדם העושה מעשה רע, מעשה הפורע סידרי חברה, חייב לדעת כי החברה תשיב לו כגמולו. מעשה רע ייגמל בעונש קשה, מעשה רע מאד ייגמל בעונש קשה מאד. כך הוא אף באשר להרתעה, הרתעת היחיד והרתעת הרבים. יד קלה על סכין, אצבע קלה על הדק, כף יד קלה על רימון יד, כל אלה ייענשו בחומרה להרתעת היחיד והרבים."

  1. בנסיבות שבפני לא באה כל נסיבה לקולא וכל נסיבותיו האישיות של הנאשם אשר באו בפני נדחות מפני אינטרס הציבור לגמול ולהרתיע. לנאשם הרשעות קודמות בעבירות רכוש ומעשיו, בהם הודה בכתב האישום כאן, מלמדים על אורחות חייו העבריינים ועל תפיסת עולמו המשובשת והמעוותת לפיה סכסוכים פותר הוא באלימות ולא בישוב הדעת. כן נתתי את הדעת לעובדה כי הנאשם לא הסתפק בדברי איומים על המתלונן, באמצעות אקדח שהיה ברשותו, אלא חזר למחרת היום ועשה כלפי המתלונן שימוש מכוון בכלי נשק חם כשהוא מכוון את נשקו לעבר רגליו של המתלונן ואינו מסתפק ביריה אחת כי אם מבצע שלוש יריות, הכל באופן המלמד כי ביקש הוא לכלות את זעמו במתלונן ולפגוע בו, אשר כל פשעו היה כי התלונן בפני בני משפחתו של הנאשם כי זה פרץ אל ביתו.

העובדה כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה וכי חסך מזמנו של בית המשפט הנה אך נסיבה שולית לקולא אשר יש להתחשב בה. כך גם הנסיבה הנוגעת להיקף הפגיעה במתלונן.

  1. בשקלול כל השיקולים אשר באו בפני הנני משיתה על הנאשם את העונשים הבאים:

א.      מאסר בפועל ל -4  שנים החל מיום 26.5.05.

ב.      מאסר על תנאי ל- 12 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירת אלימות תוך 3 שנים מיום שיחרורו.

ג.        הנאשם יפצה את המתלונן בתשלום של 2,000 ש"ח אשר ישולם תוך 12 חודשים מהיום.

ד.      קנס כספי בסך 1,000 ש"ח או 2 חודשי מאסר תמורתו.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ