אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 8142/05

גזר דין בתיק פ 8142/05

תאריך פרסום : 29/08/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
8142-05
25/06/2006
בפני השופט:
רחל ברקאי

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד שרה טל
הנתבע:
1. אבוטבול יעקב
2. בארביבאי גולן

עו"ד נס בן נתן
עו"ד בן יהודה
עו"ד דקה הזוהר
גזר דין

1.         הנאשמים הורשעו על פי הודאתם, בעובדות כתב האישום, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), בעבירה של פריצה לכלי רכב לפי סעיף 413ו' לחוק העונשין, בעבירה של גניבה מרכב לפי סעיף  413ד (א)  לחוק העונשין ובעבירה של הדחה בחקירה לפי סעיף 245 (א) לחוק העונשין.

הנאשם 2 הורשע גם בעבירות נשק לפי סעיף 144 (ב) ו- 144 (א) + סעיף 29 לחוק העונשין.

כתב האישום המתוקן מכיל שלושה אישומים כדלקמן:

האישום הראשון מלמד כי ביום 23.4.05 סמוך לפני השעה 22:00 קשרו הנאשמים קשר עם אלכסנדר זכרוב (להלן: "זכרוב") לפרוץ לכלי רכב ולגנוב מתוכם דברי ערך. סמוך למועד זה הגיע החייל דניס אושוטקין (להלן: "החייל") לחניית בניין בשדרות שפירא באשקלון בכלי רכב מסוג סיטרואן ועזב את כלי הרכב כשהוא הותיר בתוכו את נשקו האישי וכן מחסנית ובה כדורים לרובה, כשהרובה חבוי על ריצפת כלי הרכב. הנאשמים וזכרוב במסגרת הקשר ולשם קידומו הגיעו לחניית הבניין למקום בו הותיר החייל את כלי רכבו, הבחינו בכלי הרכב וניגשו אליו. הנאשם 1 פתח את דלת הרכב בצד מושב הנהג והנאשם 2 פתח את הדלת הסמוכה כשזכרוב עומד סמוך אליהם מחוץ לכלי הרכב ומשגיח כי איש לא יתקרב.

הנאשם 1 במסגרת הקשר ולשם קידומו פירק את מכשיר הרדיו  - דיסק מסוג סוני שהיה בכלי הרכב והוציא את המכשיר מהרכב.

הנאשם 2 ניגש לדלת מאחור נכנס לכלי הרכב ולקח את הרובה והמחסנית. זמן קצר לאחר מכן חזר החייל למקום והבחין בפריצה לכלי הרכב ואז נמלטו הנאשמים וזכרוב מהמקום עם הציוד אותו נטלו מהמכונית.

זמן קצר לאחר מכן, מכר זכרוב, את הרובה לאחר. הרובה אותר ונתפס על ידי המשטרה.

האישום השני -, המיוחס לנאשם 1 בלבד מיחס לנאשם, מיחס לו כי ביום 1.5.05 בתחנת משטרת אשקלון, כאשר בוצע עימות בינו לבין זכרוב, ובעת שהושארו השניים לבד בתוך החדר, סימן הנאשם 1 לזכרוב לשתוק בכך ששם את האצבע על פיו.

האישום השלישי המיוחס לנאשם 2 - מיחס לו כי ביום 28.4.05, בתחנת משטרת אשקלון, בעת שהתקיים עימות בינו לבין זכרוב, סימן הנאשם 2 לזכרוב לשתוק בכך ששם אצבע על פיו ואמר לו שלא יגיד כי היה מעורב באירוע.

2.      התובעת, בטיעוניה לעונש, הדגישה את התכנון המוקדם של מעשה הפריצה לכלי הרכב ואת חומרת המעשים מקום שנטל הנאשם 2 מתוך הרכב את הרובה. הגם שהסכימה התובעת כי הנאשם 2 לא סחר בכלי הנשק אותו לקח ביקשה היא ליחס למעשיו את החומרה הראויה בראותה את מעשיו משום חוליה הכרחית בשרשרת הפצת כלי הנשק.

התובעת ציינה, ברוב הגינותה, כי הגם שהנאשמים קשרו קשר יחדיו לפרוץ ולגנוב מתוך כלי הרכב,  יש לאבחן בין עניינו של הנאשם 1 לבין הנאשם 2. הדגישה התובעת כי בעוד שהנאשם 1 היה קטין בעת ביצוע העבירות, נשוא כתב האישום, ונעדר הוא הרשעות קודמות, הרי שלגבי הנאשם 2 אין מדובר במעידה ראשונה בחייו וכי צבר הוא רישומים פליליים, ללא הרשעה, בבית משפט לנוער בעבירות רכוש ואלימות. ציינה התובעת כי בית המשפט לנוער נתן לנאשם 2 הזדמנויות לתקן דרכיו כאשר ההזדמנות האחרונה ניתנה לו ימים מספר לפני שביצע את העבירות נשוא כתב אישום זה. כן הצביעה על  העונש אשר הושת על זכרוב, למאסר בפועל של 50 חודשים, כרף ענישה ממנו יש לגזור בהתאמה ובהתאם לחלקו באירוע, את העונש לנאשם 2. זה המקום לציין כי זכרוב הורשע בעבירות של קשירת קשר לפריצה לכלי רכב בעבירה של פריצה לכלי רכב, בעבירה של גניבה מכלי רכב וכן בעבירות בנשק לפי סעיפים 144 (ב2) ו- 144(ב) לחוק העונשין, דהינו מכירת כלי הנשק לאחר.

עוד הדגישה את תעוזתם כאשר הדיחו את זכרוב שלא לספר את אשר ארע.

לנוכח דברים אלו ולנוכח תסקירי שירות המבחן, אשר לא באו בכל המלצה טיפולית ביקשה התובעת להרשיע את הנאשם 1 בדין ולהשית עליו עונש מאסר אשר במידת האפשר ירוצה בעבודות שירות וכן מאסר מותנה ובאשר לנאשם 2 ביקשה כי יושת עליו עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח וכן מאסר מותנה.

3.      ב"כ הנאשם 1 טען ארוכות בזכות מרשו כשהוא מדגיש כי אין דומה חלקו של הנאשם 1 בפרשה כחלקו של זכרוב בפרשה. לטענתו בעת שהחליטו הנאשמים לפרוץ לכלי הרכב לא הייתה להם כל ידיעה כי בכלי הרכב מצוי כלי נשק. ובוודאי לא ידע זאת הנאשם 1 אשר לא הוא זה אשר גילה את כלי הנשק. כן הדגיש הסנגור את דבר התיקון המהותי אשר נעשה בכתב האישום כאשר מכתב האישום המקורי נמחקו כל עבירות הנשק ונותרו עבירות, אשר אילו היה מוגש כך כתב האישום מלכתחילה היה זה מתברר בבית משפט שלום. הוסיף והדגיש הסנגור כי הנאשם 1 נעדר הרשעות קודמות או רישום פלילי כלשהוא וכי, בעת ביצוע העבירות היה הוא קטין בגיל, וכי תקופת המעצר של כחודש וחצי, מאחורי סורג ובריח, היתה קשה עבורו. וכי לאחר מכן שוחרר בתנאי מעצר בית מלאים לתקופה של 7 חודשים. לפיכך עתר כי יושת על הנאשם 1 עונש הצופה פני העתיד.

4.      ב"כ הנאשם 2 טען אף הוא בזכות מרשו כשהוא מדגיש את חלקו המינורי של    הנאשם 2 בפרשה  לעומת זכרובובהתאם טען כי אין לגזור כל מסקנה מן העונש שהושת על זכרוב, לגבי הנאשם 2. כך ציין כי מעורבותו של זכרוב בעבירות הנשק הייתה חמורה  עת סחר בנשק, כי היה אסיר ברישיון בעת ביצוע העבירה ובעל הרשעות קודמות. הסנגור המלומד הדגיש את נסיבותיו האישיות של הנאשם, הצביע על השינוי המהותי אשר חל באורחות חייו של הנאשם 2, אשר  מאז שוחרר   השתלב הוא בעבודה קשה במפעל ברזל, המחייב אותו להשקים קום ולבצע עבודת כפיים מאומצת. הדגיש הסנגור כי הנאשם 2 ניתק כל קשר עם אותם "חברים" אשר גררו אותו לבצע עבירות וכי כיום חי הוא חיים נורמטיביים. לדבריו, שליחתו של הנאשם בשלב זה של חייו תהא בבחינת הרת אסון, לדבריו תקופת המעצר של הנאשם 2, בת כחודש ימים, היתה חוויה קשה ומהווה גורם מרתיע. הסנגור הצביע על תסקיר שירות המבחן וקרא שלא להשית עליו כל עונש מאסר מאחורי סורג ובריח כי אם לתת לו את האפשרות להמשיך בחיים נורמטיביים אותם הוא חי כיום. 

5.      שירות המבחן הניח בפני תסקיר מפורט בענייננו של הנאשם 1 ובו גולל בפני את נסיבות חייו של הנאשם  את השינוי אותו עשה באורחות חייו לאחר ששוחרר ממעצר את העובדה כי עזב את עיר מגוריו, אשקלון, עבר להתגורר באילת והשתלב בעבודת כפיים באופן לכאורה המלמד על בגרותו ועל רצונו לנהל חיים נורמטיביים. אולם, זמן מה לאחר מכן חזר הנאשם לאשקלון כשהוא הולך בטל ומגלה מוטיבציה נמוכה להיעזר בשירותי שירות המבחן ודחה את היד אשר הושתה לו כשהוא טוען כי הוא שלם בדרך בה בחר וכי אין הוא זקוק לכל עזרה. בנסיבות שכאלו נמנע שירות המבחן מלהמליץ על  אי הרשעת הנאשם  ונמנע מכל המלצה טיפולית .

אשר לנאשם 2 -  שירות המבחן פרס בפני את נסיבות חייו של הנאשם 2 וכן המסגרת המשפחתית המורכבת בה גדל. שירות המבחן אף התייחס לרצון הרב אותו מגלה הנאשם 2 להשתלב בחיים נורמטיביים, וכי הפיק את הלקחים מתקופת המעצר בה שהה. בסופו של תסקיר המליץ שירות המבחן כי יושת על הנאשם 2 עונש מוחשי של מאסר לתקופה קצרה אשר ירוצה בעבודות שירות וכן כי יחוייב לעמוד במבחן שירות המבחן לתקופה של 12 חודשים, כדי ששירות המבחן יעמיק את הקשר הטיפולי עמו.

6.      אין חולק כי חטאו הנאשמים כאשר חברו יחדיו לפרוץ לכלי רכב. חטא הנאשם 2 כפליים כאשר נטל מכלי הרכב רובה צה"ל, אותו מצא כשהוא מוחבא בתוך כלי הרכב, רובה השייך לחייל, אשר ברוב טיפשותו ורשלנותו הפקיר את נשקו האישי ברכב. על כך נדרשים הנאשמים לתת את הדין. ואכן כפי שטענה התובעת יש לאבחן בין  הנאשמים לעניין הענישה אשר תושת עליהם וזאת לאור מידת חומרת העבירות אשר יוחסה לכל אחד מהם, כאשר  לנאשם 1 לא יוחסה עבירת נשק, עברו הפלילי של הנאשם 2 לעומת העדר הרשעות לנאשם 1 ועובדת קטינותו של הנאשם 1. הגם זאת, אין להתעלם מן העובדה כי היה זה דוקא הנאשם 2 אשר השכיל להפיק את המירב מן הקשר הטיפולי עם שירות המבחן, אשר אסף כוחות והשתלב  בעבודת כפיים והחל לבנות לעצמו חיים נורמטיביים. זה המקום לציין כי הנאשם 2, הגם שבגיר הוא הרי רק בן 19 שנים הוא היום.

7.      אשר לשאלת הרשעתו של הנאשם 1, הרי שבעוד שבעניינו של בגיר, הכלל הוא כי משנמצא כי אדם עבר עבירה מתחייב הדבר כי ההליך הפלילי ימוצה בדרך של הרשעתו וענישתו והחריג של אי הרשעה יבחן במסגרת ההסדר שבסעיף 71א' לחוק העונשין התשל"ז - 1977, אזי בעניינו של קטין שונה הדבר. בעניינו של קטין, משקבע בית המשפט כי זה ביצע עבירה, עומדות בפני בית המשפט מספר אפשרויות על פי סעיף 24 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) תשל"א-1971. האחת - להרשיע את הקטין ולגזור את דינו, השנייה לצוות על אמצעי ודרכי טיפול מהמנויים בסעיף 26 לחוק הנוער וזאת בלא הרשעה; והשלישית - לפטור את הקטין בלא צו כאמור, ללא הרשעה וללא צו טיפול.  ההוראה האמורה בסעיף 24 לחוק הנוער מדגישה את השוני בין קטינים לבגירים בקווי שיקול הדעת ובאיזונים הפנימיים המופעלים לגבי השאלה ובאלו נסיבות יימנע בית המשפט מהרשעת נאשם קטין שעבר עבירה. לגבי קטין ינתן משקל יתר לנסיבותיו האישיות, סיכויי שיקומו, גילו, נסיבות ביצוע העבירה וכלל הנכונות לסטות מחובת מיצוי הדין ולהימנע מהרשעה הינה פחות נדירה. עם זאת, ישקלו מנגד השיקולים הציבוריים, והם חומרתה של העבירה על נסיבותיה ודרכי ההרתעה וההגנה על הציבור כאשר במקרים מתאימים עשוי האינטרס הציבורי המבקש למצות את הדין, לגבור כאשר מדובר בקטין. (ראה ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני , פד' נד (3) 685; ע"פ 4518/91 מדינת ישראל נ' פלונים, פד' מו (1)   634; ע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך טז 586 וכן  בע"פ 4920/01 מדינת ישראל נ' פלוני, דינים עליון כרך סא' 416 ).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ