אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 8118/04

גזר דין בתיק פ 8118/04

תאריך פרסום : 16/10/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
8118-04
17/02/2005
בפני השופט:
ח. עמר

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
1. מיננה רפאל
2. מיננה יגאל (האישום נגדו נמחק)

עו"ד ש. גלילי
גזר דין

(ביחס לנאשם מס' 1)

גזר דין זה מתייחס לנאשם מס' 1 (להלן:"הנאשם") - ולו, בלבד.

1.         הנאשם הורשע - על פי הודאתו, ולאחר תיקון כתב האישום - בעבירת סחיטה באיומים, לפי סעיף 428, סיפא, לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

            נסיבות ביצוע העבירה - כעולה מעובדות כתב האישום המתוקן, ואשר בהן הודה הנאשם - הן, כדלהלן:

            ביום 29.4.04, הגיע הנאשם לסניף בנק באשדוד, שבו ניהל חשבון, וביקש לשוחח עם מנהל סניף הבנק (להלן:" המתלונן") אך, למרות שהמתלונן סירב לשוחח עימו ודרש ממנו לקבוע פגישה,  עמד הנאשם על שלו ונכנס למשרדו של המתלונן, ושם דרש  מהמתלונן לדאוג לכך שחשבונו בבנק לא יוגבל, וכי הבנק יוסיף לכבד שיקים שהנאשם משך - וכל זאת, למרות שעד אז הוחזרו 9 שיקים שלו, עקב חוסר כיסוי. בתגובה להסברו של המתלונן - כי לא יוכל להיענות לבקשת הנאשם - איים הנאשם עליו, תוך צעקות, כי אם לא ימלא אחר מבוקשו, יתפוס הוא אותו (את המתלונן) מחוץ לסניף ו"יהפוך אותו לנכה". כן, הוסיף ואיים על המתלונן, באומרו לו, כי "לא יהיה לך טוב", וכי "יש לי חברים שיטפלו בך". גם לאחר שהשומר בבנק ביקש להרגיעו, המשיך הנאשם להשתולל ולאיים על המתלונן; ואף חסם את דרכו של המתלונן ולא איפשר לו לצאת ממשרדו. עקב כך, התקשר המתלונן למשטרה, ובתגובה לכך, תפס הנאשם את השולחן במשרד וניסה להטילו לעבר המתלונן; ובפועל שבר חלק מהשולחן והפך את החפצים והניירת שהיו על השולחן. רק עם הגיע שוטרים לסניף, נרגע הנאשם, ויצא ממשרד המתלונן.

            עקב האיומים, כאמור, ופחדו של המתלונן מהנאשם, דאג המתלונן לכך ששיק אחד שמשך הנאשם, יעוכב ולא יוחזר, למרות שלא היה לו כיסוי בחשבון.

2.         טרם הטיעונים לענש, ולבקשת הנאשם, הוגש תסקיר שירות המבחן אודותיו.

            מתסקיר זה (מיום 19.12.04) עולה, כי הנאשם - רווק, בן 34 - מוכר לשירות המבחן עקב עבירות קודמות.

            הוא סיים 12 שנות לימוד, עם בגרות חלקית; שירת שירות מלא בצה"ל; ולאחר שיחרורו עבד בעבודות שונות (כשכיר וכעצמאי) ומאז שנת 2002 הוא מנהל, יחד עם אחיו, חנות ירקות אשר בבעלותם באשדוד.

            שירות המבחן התרשם מהנאשם כבעל סף תיסכול נמוך, הנוטה להתפרץ במצבי לחץ; מתקשה לשלוט בכעסים; מתקשה להתמודד מול סמכות; נוטה להציג תדמית חיובית אודות התנהגותו ומציאות חייו, תוך השלכת האחריות לבעייתיות מעשיו על גורמים חיצוניים; והינו בעל דימוי עצמי נמוך - דבר המתבטא בנסיונותיו להרשים את סביבתו בדבר הצלחתו הכלכלית, שעה שלמעשה, מתקשה בתכנון ושקילת צעדיו הכלכליים, וכך מגיע לחובות כספיים. בהתייחסו לעבירה נשוא תיק זה - ועל אף שהורשע בה, ועל פי הודאתו, כאמור - התכחש בפני שירות המבחן, לביצועה.

            בסיכומו של דבר - ונוכח ההתכחשות, כאמור - לא ראה שירות המבחן לבוא בהמלצה אודותיו.

3.         ראוי לציין, בהקשר זה, כי בדיון בפני מיום 13.1.05, וטרם הטיעונים לענש, ראיתי להפנות תשומת לב הסניגור להתכחשות זו של הנאשם בפני שירות המבחן לעבירה, וכעולה מהתסקיר, כאמור. אך, הסניגור הודיע, מפורשות, כי "הנאשם אינו מבקש לחזור בו מהודאתו המקורית" (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 13.1.05 - ויצויין, כי בפרוטוקול נפלה טעות סופר, משבמקום המילים, במשפט הנ"ל: "מהודאתו המקורית", נרשמו המילים: "מכפירתו המקורית"). כן, יצויין, כי באותו מעמד גם ביקש הסניגור להורות על הגשת תסקיר נוסף , לאחר שהנאשם ישוב וייפגש עם קצין המבחן, וזאת - כך נטען - כיוון "שטיב העבירה לא הוסברה לו (לנאשם - ח.ע) כראוי, הן על ידי קצינת המבחן, והן על ידי הסניגור הקודם". אולם, לא ראיתי להעתר לבקשה זו, והוריתי על שמיעת הטיעונים לענש, כפי שנקבע מראש.

4.         בטיעוניה לענש, עתרה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם "ענש מוחשי ומרתיע", הכולל מאסר בפועל, ובצד מאסר מותנה ופיצויים לטובת הבנק, בגין הנזק שגרם הנאשם לשולחן. זאת, הן נוכח עברו הפלילי בעבירות אלימות ואיומים - אשר, וכמו גם על פי העולה מהתסקיר, מצביעים על אופיו האלים והבריוני של הנאשם, אשר מבקש להשיג את מבוקשו באמצעי אלימות; הן נוכח התסקיר השלילי; הן משהנאשם לא הפנים לחיוב את הליכת בתי המשפט לקראתו, עד כה, בהשיתם עליו עונשים קלים בגין עבירות האלימות בהן הורשע בעבר; והן משעד כה אינו לוקח אחריות על מעשיו נשוא תיק זה, ולא הפנים את חומרתם.

5.         הסניגור, מנגד, ביקש להדגיש כי למרות חומרת העבירה על פי הגדרתה, הרי שנסיבותיה אינן מן החמורות, כגון, סחיטת דמי חסות באיומים - תופעה אשר היא זו, בעיקר, שאליה ראתה הפסיקה להתייחס בחומרה רבה.

            הסניגור, ביקש להסביר כי הנאשם היה נתון בלחץ כלכלי קשה, והוא לא ביקש לסחוט כספים, אלא רק לעכב, למספר ימים, החזרת שיקים ללא כיסוי, וכדי שלא ייקלע למעמד של "לקוח מוגבל" - דבר שהיה גורם לו ולעיסוקו נזק כלכלי חמור - וכי לא לנסיבות שכאלה מכוונת הפסיקה המחמירה בעבירות סחיטה באיומים.

            לפיכך, עתר הסניגור להימנע  מהטלת מאסר, ולהסתפק בהטלת מאסר מותנה, שגם בו יש משום גורם מרתיע; ובצד פיצוי כספי לטובת הבנק.

            בדבריו של הנאשם בפני, במסגרת "המילה האחרונה" של נאשם, חזר וטען כי "בסך הכל" ביקש "לעכב ליום אחד". כן, ביקש להביע צער על "לאן שזה הגיע ולאן שזה התפתח", אלא שבצד זה, חזר וטען שוב, כי " סה"כ היה ויכוח מילולי".

6.         מספר ימים לאחר תום שמיעת הטיעונים לענש ובטרם מתן גז"ד זה, הגיש הסניגור "בקשה להוספת ראיות לענש". המדובר הוא במכתב מיום 21.6.04, הנחזה כמכתבו של המתלונן אל אביו של הנאשם,  ואשר לטענת הסניגור, לא ידע עליו בעת הטיעונים לעונש, אלא רק כעבור מספר ימים, שאז  הוברר לו, על פי הנטען, כי העתקו גם הוצג בפני שירות המבחן (ויצויין, כי בתסקיר אין בא זיכרו). אף שלא נתבקשה תגובת  המאשימה לבקשה האמורה, אתייחס להלן גם למכתב זה.

7.         לדידי, אכן, וכטענת הסניגור מן הפן העקרוני של דברים, אין צריך לומר, כי - ולמעט ביחס לעבירות הקיצוניות בחומרתן, מעצם טיבן, מהותן וטיבען - הרי שלאו דווקא כותרתה של העבירה או סעיף הוראת החיקוק  שעליו היא מבוססת, היא הקובעת את מידת חומרתה, אלא נסיבות ביצועה וכלל הנסיבות האופפות אותה. כך, ולמשל, עבירת גניבה - הנחשבת לעבירה קלה, יחסית - יכול שתתבטא, למשל, בגניבת מוצר מזון ממרכול, להשביע רעב; ויכול שתתבטא, מאידך, בגניבת רכוש בשווי רב, תוך תיכנון מחושב, תיחכום, וכיו"ב. כך הוא גם, ומנגד, בעבירת אינוס, למשל - עבירה הידועה כאחת העבירות החמורות ביותר. גם זו, עלולה להתבטא בשיא חומרתה, כגון, בהיותה מבוצעת בנערה ההולכת לתומה במקום חשוך, והעבריין, שאינו מכירה כלל, מתנפל עליה ומבצע בה את זממו באכזריות ובאלימות; ויש אשר מתבצעת היא במהלך מגע אינטימי מוגבל בין בני זוג, למשל,  ותוך חציית קו הגבול הדק, שיש לעיתים,  בין הסכמה לבין העדר הסכמה חופשית ומלאה, ובלא שהיא מלווה באלימות.

            ובהתייחס, לעבירות הסחיטה באיומים או סחיטה בכוח, הרי, שככלל, ניתן לומר, כי עבירות אלו מבטאות הן את הלך הרוח הפסול והנפסד שפשה , לצערנו, בחברה שלנו - ואשר אין חברה מתוקנת יכולה להשלים עימו - והוא זה הנעוץ בתחושה ובהלך המחשבה, כי "לית דין ולית דיין", וכי אף את מה שמגיע בדין, לעיתים, וניתן להשיג על פי דין, וגם את שניתן להביא על תיקונו בעזרת רשויות השלטון והאכיפה, עדיף להשיג, במהרה ובקלות, בעזרת כוח הזרוע והאלימות, או באמצעות איומים, כאמור.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ