אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 8112/04

גזר דין בתיק פ 8112/04

תאריך פרסום : 20/09/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
8112-04
06/07/2005
בפני השופט:
רחל ברקאי

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד רחל אלמקייס
הנתבע:
1. אלאטרש מטלב
2. אלאטרש ג'ומעה

עו"ד מתתיהו סלע
גזר דין

1.      הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת הראיות ולאחר שהוכרע דינם בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332 (2) בצירוף עם סעיף 29 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") בעבירה של הפרעה לשוטר לפי סעיף 275 לחוק העונשין והנאשם 2 הורשע גם בעבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274 (1) לחוק העונשין.

2.      כאמור, לאחר שמיעת הראיות קיבלתי את גרסת המאשימה וקבעתי, כי ביום 6.5.04 נסעו הנאשמים בכלי רכב בדרך עירונית במהירות רבה ולאחר ששוטר סימן להם לעצור, נמלטו הנאשמים מהמקום בנסיעה מהירה ביותר תוך סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, כשהם מונעים מכלי הרכב המשטרתי לעקוף אותם כדי לעצרם ואף נוסעים בנסיעה עקלקלה תוך סטיית כלי הרכב בו נסעו ימינה ושמאלה, באופן אשר סיכן כלי רכב אחרים אשר נסעו בכביש. לאחר שנעצר כלי רכבם של הנאשמים פנו שני שוטרים לעבר כלי רכבם של הנאשמים. אחד השוטרים ניגש לדלת שליד הנהג, שם ישב הנאשם 2 ופתח אותה, או אז נגח הנאשם 2 בשוטר בפניו בחוזקה וניסה לעזוב את המקום. השוטר הצליח למנוע זאת מן הנאשם 2 והחזיק בו עד להגעת כוחות תגבורת.

3.      התביעה ביקשה להחמיר עם הנאשמים ולהשית עליהם עונשי מאסר לתקופה ממושכת, בהתאם למדיניות הענישה שהותוותה על ידי בית המשפט העליון בעניין ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נגד סלמאן אבולקיען (טרם פורסם). ציינה התובעת כי העבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה הפכו לנגע באזור הדרום ובנגע זה יש להילחם בדרך של הטלת עונשי מאסר לתקופה ממושכת, כפי שקבע בית המשפט העליון כי יש לעשות כן.   התובעת התייחסה לתסקירי שירות המבחן אשר הוגשו בעניינם של הנאשמים, מהם ניתן לכאורה ללמוד על מסוכנותו של הנאשם  1, אשר אינו לוקח אחריות על מעשיו ואשר לגביו לא בא שירות המבחן עם כל המלצה. כך גם טענה לגבי הנאשם 2 אשר אף לגביו הוגש תסקיר שירות מבחן, ממנו עולה לכאורה גרסת הנאשם לפיה לא ידע כי במהלך המרדף רודף אחריהם כלי רכב משטרתי. גרסה זו ביקשה התובעת לדחות מכל וכל בפרט לאור העובדה שהנאשם בחר שלא למסור עדות על דוכן העדים.

4.      מאידך ביקש הסנגור שלא למצות את הדין עם הנאשמים כשהוא מאבחן את הנסיבות אשר נדונו בבית המשפט העליון בפרשת סלמאן אבולקיען (לעיל) לבין הנסיבות דנן. מציין הסנגור כי בנסיבות דנן לא גרמו הנאשמים לכל נזק רכוש או נזק גוף ואירוע תקיפת השוטר אשר בוצעה על ידי הנאשם 2, ארעה בשל מצב שכרותו של  הנאשם 2 כשאירוע זה הסתיים מיד לאחר הנגיחה מבלי שהוא מסלים לנסיבות חמורות יותר. אשר לנסיבות האישיות של הנאשמים הדגיש הסנגור את נסיבותיו האישיות של הנאשם 1, המלמדות על מצבה הרפואי הקשה של אשתו וכן מצבו הרפואי הקשה של אביו. אשר לנאשם 2 טוען הסנגור כי יש לאבחן את עניינו של נאשם זה מעניינו של  נאשם 1, אשר נהג בכלי הרכב והגם שבית המשפט הרשיע אותו בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה מכוח דיני השותפות, יש לאבחן בין השניים בכל הנוגע למידת העונש, לאור העובדה כי אין חולק כי הוא לא אחז בהגה. מציין הסנגור  כי הרשעותיו הקודמות של הנאשם אינן מן החמורות וכי מדובר באירוע שיש לייחס אותו לנאשם כאירוע חד פעמי.

5.      שירות המבחן, אשר נדרש ליתן תסקיר בעניינם של הנאשמים, לימדנו אף הוא על נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, הנמנים על הקהילה הבדואית בנגב. שירות המבחן נמנע מכל המלצה טיפולית בעניינם של הנאשמים ואף מצא לנכון להדגיש כי מן הראוי להשית על הנאשמים ענישה ממשית ומחדדת גבולות, אשר תסייע להם להבין את גבולות החוק והשלכות של התנהגותם על מנת שיופק לקח הרתעתי בעתיד.

6.      על סלידתו של בית המשפט מן התופעה הבריונית החמורה אשר פשטה בשנים האחרונות, בפרט במחוז הדרום, בה שועטים נהגים עם כלי רכבם בכבישים הסואנים בבריחה מאנשי החוק, תוך סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נכתב רבות. תרומתו של בית המשפט במלחמה  בתופעת העבריינית הנדונה, הינה בדרך של הטלת ענישה ממשית ומחמירה וזאת כדי להשיג מסר הרתעתי ראוי.  בית המשפט העליון אשר נידרש לסוגיה זו בעת האחרונה נתן דעתו לכך, בע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' סלמאן אבו אלקיעאן (טרם פורסם) ובע"פ 5536/04 אנואר אלסאנע נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) . כשהוא נוקט בגישה המחמירה, בכך שבמקרה הראשון החמיר בענישה בגין עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, בנסיבות של פגיעה פיסית באחד השוטרים במהלך המרדף ולנוכח הרשעותיו הקודמות הרבות של הנאשם בעבירות תעבורה, והעמיד אותה על ארבע שנים.  במקרה השני אישר בית המשפט העליון עונש מאסר של 55 חודשים בגין ביצוע עבירה זו.

לאחרונה, בפסק דין מיום 27.6.05, בע"פ 342/05 פאזי אלרביעה נ' מדינת ישראל   (טרם פורסם) דחה בית המשפט העליון את ערעורו של הנאשם על חומרת העונש בנסיבות של ביצוע עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, מבלי שלוותה בתוצאות של נזקי גוף או נזקי רכוש, כשלאחר מרדף ממושך עצר הנאשם את נהיגתו לנוכח מחסום דוקרנים אשר הוצב בדרכו. בית המשפט שם מאשר את עונש המאסר בן 4 שנים אשר הושת על הנאשם מבלי שהוא רואה בנסיבות ביצוע העבירה כנסיבות המצדיקות הטלת עונש קל יותר.

אלא שכל מקרה יש לבחון לנסיבותיו; נסיבות המקרה כמו גם נסיבותיו של הנאשם שכן ענישה הינה תמיד ענישה אינדבידואלית. (ראה: ע"פ 289/91 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד ל"ה (4) 442 )

7.      בנסיבות העניין באיזון השיקולים הנוגדים העומדים על הפרק, מחד  גיסא אינטרס הציבור להרתיע ולהעניש בניסיון למגר התנהגות עבריינית ומאידך גיסא נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, גובר האינטרס הציבורי לגמול בענישה מרתיעה את הנאשמים העומדים בפני, כמו גם כדי להוציא מסר הרתעתי לכלל הציבור כי מעבירות שכאלה סולדת החברה.

נתתי את דעתי לנסיבות האישיות של הנאשמים, לעובדה כי לנאשמים הרשעות קודמות הן בפלילים והן בעבירות תעבורה. נתתי את דעתי לעובדה כי האירוע נשוא כתב האישום הסתיים ללא פגיעה בנפש וברכוש וכי בפועל עצרו הם ביוזמתם את כלי רכבם, לאחר המרדף הממושך שהתנהל אחריהם. אמנם, לא היה בכל אלה כדי לראות בנסיבות כנסיבות לקולא, אך לנוכח הנסיבות לא מצאתי לנכון למצות עמם את הדין.

לא מצאתי לנכון לאבחן במידת הענישה בין הנאשמים מקום שבהכרעת הדין ראיתי בהם שותפים מלאים לביצוע העבירה המיוחסת להם. להיפך, מן הראוי להשית על הנאשם 2 עונש חמור יותר מקום שהוסיף ותקף את השוטר שביקש לעכב אותו, תקיפה בנסיבות מחמירות.

8.      לאור כל האמור לעיל אני משיתה על הנאשמים את העונשים הבאים:

על נאשם 1:

א.                 מאסר  בפועל ל- 40  חודשים בהפחתת 33 ימים, ימי מעצרו.

ב.                  מאסר על תנאי ל-12 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה תוך 3 שנים מיום שחרורו.

ג.                   אני פוסלת את הנאשם מלקבל ולהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של  5  שנים מיום שחרורו של הנאשם מהכלא.

על נאשם 2:

א.         מאסר  בפועל ל- 48 חודשים בהפחתת 33 ימים, ימי מעצרו.

ב.          מאסר על תנאי ל-12 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירה של

          סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה תוך 3 שנים מיום שחרורו.

ג.           אני פוסלת את הנאשם מלקבל ולהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של  5

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ