אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 8089/04

גזר דין בתיק פ 8089/04

תאריך פרסום : 11/10/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
8089-04
04/01/2005
בפני השופט:
ח. עמר

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד י. עטר
הנתבע:
זקות מינג'ל
עו"ד אלגרינאוי
גזר דין

1.         הנאשם הורשע, על פי הודאתו - ובעקבות הסדר שהושג בין הצדדים, בעיצומה של פרשת הראיות, ולפיו תוקן כתב האישום המקורי - בעבירת נסיון חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 (א) (2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

נסיבות ביצוע העבירה - כעולה מעובדות כתב האישום המתוקן, ואשר בהן הודה הנאשם, כאמור - הן, כדלהלן:

בתאריך 18.4.04, נסע הנאשם ברכבו לכיוון דימונה. סמוך לצומת חוות ר"מ, ומששוטר הבחין כי הנאשם נוהג ללא חגורת בטיחות, סימן לו לעצור. אך, הנאשם לא ציית להוראת השוטר והמשיך בנסיעתו - תוך שהגביר את מהירותו - לכיוון צומת שגב שלום. בצומת זו, חסמו שני שוטרים אחרים - באמצעות ניידת וג'יפ שבהם נהגו - את נתיב נסיעתו של הנאשם. אך, הנאשם המשיך בנסיעתו, ותוך הגברת מהירותו, היישר אל עבר שני כלי רכב משטרתיים אלה, במטרה לפגוע בשוטרים שהיו בהם, וזאת, כדי להימלט ממעצרו או מעיכובו כדין. מששני שוטרים אלה הבחינו כי הנאשם שועט לעבר רכביהם -  וכדי להימנע מפגיעתו והתנגשותו בהם - נאלצו הם להסיט את רכביהם הצידה, (כשכל אחד מהשוטרים מסיט רכבו לכיוון אחר) וכך חלף הנאשם בין רכביהם. הנאשם המשיך בנהיגתו המהירה  - ותוך ששני השוטרים הנ"ל דולקים אחריו ברכביהם הנ"ל - ובסמוך לצומת נבטים, פנה הנאשם ימינה אל תוך דרך עפר והמשיך בנסיעתו המהירה; ורק לאחר שרכבו נפגע (בעקבות פיצוץ צמיג והיפגעות מיכל השמן) ועקב כך עצר הרכב - נעצר הנאשם.

2.         טרם הטיעונים לענש הוגש, לבקשת הנאשם, תסקיר שירות המבחן אודותיו.

מתסקיר זה (מיום 16.12.04) עולה, כי הנאשם - רווק בן 19 - למד 12 שנות לימוד, והתגורר עם משפחתו בשבט אלהוואשלה; ולדבריו, עבד כמתדלק בתחנת דלק.

על פי התרשמות שירות המבחן - ונוכח רקע גידולו וילדותו של הנאשם - התנהגותו באירוע זה מבטאת התנהגות במצבי לחץ. הנאשם, עצמו, הסביר התנהגותו באירוע זה, על רקע של פחד וחוסר אונים; וגם עתה, נראה, כי מעצרו וההליכים נשוא כתב אישום זה נגדו, גרמו לו למשבר ולחרדה מפני הצפוי לו; וכך גם תחושת בני משפחתו, אשר הביעו הפתעה מהתנהגותו, באירוע זה.

הנאשם נוטל אחריות על מעשיו, ומסבירם בכך שנהג ברכב כדי להסדיר אישורים לרכב זה השייך לאחיו, ומשהבחין בשוטרים חש לחץ ופחד, ועקב כך, נהג כפי שנהג, מתוך פחד שהשוטרים יכוהו וינהגו בו באלימות, ולא מתוך רצון לפגוע בהם.

כן, הביע הנאשם בפני שירות המבחן חרטה על התנהגותו. גם שירות המבחן מתרשם - כך עולה מהתסקיר - כי, אכן, התנהגות הנאשם הונעה מתוך פחד מהמשטרה ומתוך אי הפעלת שיקול דעת, במצב הלחץ שאליו נקלע; וכי מדובר בהתנהגות, שהינה חריגה ביחס לאופי חייו הנורמטיביים של הנאשם.

בסיכומו של דבר - ובין היתר, גם נוכח ההתרשמות, כי ההתנהגות באירוע זה, אינה מאפיינת את אורח חייו ותפיסת עולמו של הנאשם, ולנוכח התמיכה המשפחתית - ממליץ שירות המבחן להסתפק בהטלת מאסר לריצוי בעבודות שירות, אשר די בו (כך הובעה הדעה) כדי לשמש בפני נאשם זה, משום גורם מרתיע; ולאחר שגם מעצרו עד כה, היה בו כדי לשמש גורם מרסן, מרתיע ובסיס להפקת לקחים.

3.         בטיעוניו של ב"כ המאשימה לענש, ביקש הוא לראות את נסיבות האירוע (או - ואי תמצי לומר - ל"קטלג" אותן) במסגרת אותה תופעה - אליה נדרשתי, למרבית הצער,  בעשרות מקרים שנדונו בפני - היא אותה תופעה שהפכה ל"מכת אזור" ברחבי הנגב. המדובר הוא - כך, בתמצית - במרדפים המתנהלים, כמעט דבר יום ביומו, ע"י המשטרה, אחר עבריינים צעירים הנוסעים ברכביהם בחוצות עיר ובכבישים בינעירוניים, בפראות, תוך סיכון ממשי לשלומם, בריאותם וחייהם של נוסעים והולכי רגל; ותוך ביצוע כל עבירת תנועה אפשרית, ובכלל זה: דהירה במעברי חצייה; עקיפות מימין; חציית רמזורים באור אדום; נסיעה בניגוד לכיוון התנועה, לרבות, באזורים מאוכלסים; נסיעה על מדרכות; ועוד כיו"ב.

לשיא חומרתה "ונחישותה" מגיעה הנהיגה הפראית ממין זה, שעה שאותם עבריינים צעירים לא מהססים אף לשעוט ברכביהם, היישר, לעבר שוטרים או כלי רכב משטרתיים - שהוצבו במחסומים, בכיוון נסיעתם, במגמה לעוצרם ולשים קץ להשתוללותם - ותוך שהם מסכנים, במתכווין ובמודע, את שלמות גופם וחייהם של אותם שוטרים, ובלבד, שיעלה בידי עבריינים, פורעי חוק אלה, לחמוק מידי השוטרים הממונים על אכיפת החוק.

רבות נדרשתי, כאמור, לתופעה זו - שאגב, הרשעת נאשמים בקשר עימה, היתה, על פי רוב, בעבירת "סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה", לפי סעיף 332 (2) לחוק העונשין - ולא מעט נדרשתי לכתוב אודותיה; ועל כן, לא אוסיף עוד ואאריך בה, מדידי. 

זאת, גם על שום שלאחרונה נדרש אליה ביהמ"ש העליון בפסק דינו מיום 11.11.04 בע.פ 2410/04 ( מדינת ישראל נ' סלמאן אבולקיען) - במסגרת ערעור על גזר דין של מותב אחר בבימ"ש זה - ובו הנחה והורה להחמיר בעונשיהם של נאשמים כאלה, מעבר לרמת הענישה שננקטה, עד כה, ע"י מותבים שונים של בימ"ש זה, ואשר - כך בלשון בימ"ש העליון  בפסק דין זה -  "ספק, אם רכיב ההרתעה זכה בה למענה הולם".

בפסק הדין האמור נידון עניינו של נאשם, אשר - ובעקבות אי ציות להוראות שוטרים לעצור את רכבו - נתפתח אחריו מרדף (מסוג המרדפים, כאמור לעיל) שבמהלכו סיכן חיי אדם; ובשלב מסויים - וכשתנאי הדרך אילצוהו לעצור את ריכבו - זינקו שני שוטרים לעברו כדי ללוכדו, אך הוא התעשת  עד מהרה, וחידש את נסיעתו, תוך שהוא גורר עימו ברכבו, ואגב כך, אותם שני שוטרים, שאחד מהם נחבל בכף רגלו, כתוצאה מפגיעה של אחד מגלגלי רכבו של הנאשם ברגלו של אותו שוטר.

על יסוד אותה הנחייה, בדבר רמת הענישה הראויה, כאמור - ואשר מהווה למעשה הכתבה (ובלשון ביהמ"ש: "אנו מכתיבים (כי) תיושם ע"י ערכאות קמא"; ההדגשה שלנו - ח.ע.) - החמיר ביהמ"ש העליון בעונשו של אותו נאשם, ובין היתר, העלה אותו (מ - 24 חודשי  מאסר) ל - 4 שנות מאסר בפועל; ותוך שראה להוסיף גם, כי אין זה מדרכה של ערכאת ערעור למצות את הדין עם נאשם.

4.         ואולם - ואף שלמותר לציין, כי מחוייבים אנו בהנחייה, ולייתר דיוק, בהכתבה זו של ביהמ"ש העליון  -   הרי שאין בליבי ספק, כי בדברים אלה לא ביקש ביהמ"ש העליון אלא להכתיב גישה ענישתית עקרונית, בסוג זה של עבירות. אך, אין אני סבור (כפי, שאולי, ניתן להתרשם מטיעוני ב"כ המאשימה, במקרה דנן) כי בדברים הללו ביקש, או נתכווין, ביהמ"ש העליון להעביר, כליל, על מידותיה, שיקוליה ועקרונותיה הידועים של תורת הענישה, שאחד מהם ומרכזי בהם, הוא עקרון האינדיווידואליזציה של הענישה -  שאחד מהיבטיו הוא זה הנוגע לנסיבות הקונקרטיות של מעשה העבירה, ותוך בחינת כל מקרה ומקרה לגופו - ולו מהיבט זה.

5.         ובכך מגיעים אנו - מן הכלל אל הפרט - לנסיבותיו הספיציפיות של המקרה דנן.

            כזכור, ראשיתו של האירוע ותחילת התפתחותו (המיותרת, לחלוטין) נעוצה בענין שאינו מן החמורים, כלל, משהמדובר היה בהוראה שהורו השוטרים לנאשם לעצור, כיוון שנראה נוהג כשאינו חגור חגורת בטיחות. אלא שזה, ותחת לעצור ו"לסיים את הענין" על אתר, וכמקובל, החליט לברוח, וכך התפתח המרדף אחריו.

            אף כי כבר נתקלתי במקרים לא מועטים, במסגרת התופעה הנדונה - שאף בהם, ראשית התפחות המרדפים נעוצה היתה בעניינים קלים, יחסית - הרי, שעל כל פנים, אין ניתן למנות מקרה זה עם אותם מקרים חמורים, אשר בהם גילו אותם צעירים פורעי חוק אך רצון ותאווה, לשמם, לפרוק ריגושים ויצרים, תוך נהיגה פרועה בחוצות עיר, משל ביקשו לראות עצמם כמי "שמככבים בסרט פעולה".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ