אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 8075/07

גזר דין בתיק פ 8075/07

תאריך פרסום : 18/12/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי באר-שבע
8075-07
29/05/2007
בפני השופט:
רחל ברקאי

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד ודים סיגל
הנתבע:
אבו זהרה ווליד
עו"ד אלמכאוי
עו"ד אלעטאונה
גזר דין
  1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), בעבירה של פציעה לפי סעיף 334 לחוק העונשין ובעבירה של כניסה שלא כדין לתחומי מדינת ישראל לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב - 1952.
  1. הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן באה במסגרת הסדר טיעון אשר גובש בין הצדדים במסגרתו תוקן כתב האישום והצדדים עתרו במשותף לענישה של מאסר בפועל למשך 7 שנים מיום מעצרו של הנאשם, מאסר על תנאי על פי שיקול דעת בית המשפט ופסילה מלהחזיק ולקבל רישיון נהיגה למשך 20 שנה מיום שחרורו. לאישורו של הסדר זה הנני נדרשת.
  1. כתב האישום המתוקן מלמד כי הנאשם, יליד 1986, הינו תושב כבר יאטה שבאזור חברון וכי במועד כלשהו עובר ליום 10.2.07, נכנס לתחומי מדינת ישראל, למרות שלא היה ברשותו היתר כניסה ושהייה כדין בישראל. במועד הנ"ל, בסמוך לשעה 15:30, נהג הנאשם בכלי רכב מסוג G.M.Cבכביש מס' 40 מכיוון דרום לצפון לכיוון צומת פלוגות. באותה עת נהג מר ניקולאי לבוטין ז"ל ברכב מסוג שברולט בכביש מס' 35 מכיוון קרית גת לאשקלון, בכיוון צומת פלוגות. בהגיע הנאשם לצומת, בכיוון נסיעתו, דלק אור אדום ברמזור. הנאשם לא ציית להוראת הרמזור, לא עצר את רכבו לפני הצומת ונכנס לתוך הצומת בנסיעה רציפה ומבלי להפחית את מהירות נסיעתו. כתוצאה מכך פגע עם חזית רכבו בדופן השמאלית של רכב השברולט, אשר נכנס אף הוא לתוך הצומת ודחף את השברולט לעבר עמוד הרמזור אשר הוצב על אי תנועה שבמרכז הכביש. חלקים מהעמוד קרסו ופגעו ברכב מסוג פורד, אשר היה נהוג על ידי מר ארז בן שמעון. כתוצאה מהתאונה מצאו את מותם מר ניקולאי לבוטין ז"ל, נהג השברולט, הגב' אולגה יעקובנקו ז"ל וגב' פאולינה יעקובנקו ז"ל, אשר נסעו ברכב השברולט. בנוסף, נפגע כתוצאה מהתאונה קטין, יליד 1998, אשר נסע ברכב השברולט.
  1. הנאשם כאמור גרם לתאונה והביא למותם של המנוחים ולחבלה בקטין עקב נהיגתו הפזיזה בכך שלא האט את מהירות נסיעתו בטרם חצה את הצומת ולא ציית להוראות הרמזור האדום שדלק בכיוון נסיעתו כשהוא יודע ומודע לכך כי כתוצאה מכך צפוי הוא לגרום לתאונה שבה יקופחו חיי אדם.
  1. הצדדים בטיעוניהם לעונש עתרו במשותף כי בית המשפט יאשר את הסדר הטיעון וישית על הנאשם את העונשים לגביהם גיבשו הם הסכמה. ציין התובע כי הענישה המוסכמת תואמת את מדיניות הענישה הנוהגת בבתי המשפט השונים וכן מתחשבת בחסכון זמן שיפוטי יקר שנחסך בתיק זה לאור ההסדר האמור. ציין התובע, כי בתיק זה נמצאו 50 עדי תביעה והשאלות שהתעוררו היו שאלות סבוכות ומורכבות. גם ב"כ הנאשם חזר על דברים אלו כשהוא מדגיש את העובדה כי תקופת המאסר בת 7 שנים, להם הם עותרים, הינה תקופה ממושכת בפרט לנוכח העובדה כי הנאשם, בהיותו תושב השטחים לא יזכה לחופשה כלל וכלל וגם לא יקבל ביקורים.  כמו כן ציין הסנגור כי בהסדר האמור נחסכה עוגמת הנפש והכאב לבני המשפחה של המנוחים, אשר אמורים היו למסור עדותם בהיותם עדים לארוע.
  1. על כיבוד הסדרי טיעון נתן בית המשפט העליון את דעתו, מפי כב' השופטת דורית בייניש בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נז(1) 577 כשהיא סוקרת את הגישות השונות אשר ננקטו לענין זה על ידי שופטי בית המשפט העליון וקובעת כי:

"ככלל, בית-המשפט יראה לקיים את הסדר הטיעון, בשל הטעמים הקשורים בחשיבותם ובמעמדם של הסדרי הטיעון. עם זאת, תמיד חייב בית-המשפט עצמו לשקול את השיקולים הראויים לעונש, שכן תפקידו ואחריותו אינם מאפשרים לו להסתתר מאחורי גבה של התביעה. במסגרת בחינתו של העונש המוצע, ייתן בית-המשפט דעתו לכל שיקולי הענישה הרלוונטיים, ויבחן אם מקיים העונש המוצע את האיזון הדרוש ביניהם. לשם כך, יבחן בית-המשפט את העונש ההולם בנסיבות העניין, וישקיף עליו גם באספקלריה שהעמידה לרשותו התביעה בהסדר  הטיעון שערכה. בבחינת הסדר הטיעון, נקודת המוצא היא מידת העונש המוצע בשים לב לסוג העבירה, לחומרתה ולנסיבות ביצועה. כמו בכל הליך של גזירת-הדין, ייתן בית-המשפט דעתו גם לנסיבות האישיות של הנאשם ולשיקולי מדיניות של ענישה ראויה, ויתחשב בכל אלה. בית-המשפט אינו יכול לקבוע אם התקיים האיזון הראוי בין אינטרס הציבור לטובת ההנאה שניתנה לנאשם, בלא שיבחן מה היה העונש הראוי לנאשם אלמלא הסדר הטיעון, ומהי מידת ההקלה שניתנה לו עקב הסדר הטיעון. לשם הערכת מידת ההקלה יהיה על בית-המשפט לשקול, כמידת יכולתו ובשים לב למגבלות הנובעות מהנתונים שלפניו, את מידת הויתור שויתר הנאשם נוכח סיכויי ההרשעה או הזיכוי אלמלא ההסדר, אף שהנחת היסוד היא כי הרשעת הנאשם מבוססת על הודית אמת, וכי ההרשעה עומדת איתן על רגליה בלא קשר לראיות שבידי התביעה. בית-המשפט יבחן, כמובן, את שיקוליה הפרטניים של התביעה בנסיבות העניין הנדון. כך למשל, ייתן דעתו לקשיים הצפויים בניהול המשפט, לרבות ריבוי עדים, הצורך בגביית עדויות מעדים שאינם בארץ, התחשבות בנפגע העבירה והצורך לחסוך ממנו עדות וחקירות. כן ייתן בית-המשפט דעתו לאינטרס הציבורי שבהשגת הודית הנאשם ובקבלת אחריותו למעשיו. עוד יביא בחשבון את האינטרס הציבורי במובנו הרחב - החסכון בזמן השיפוטי ובמשאבי התביעה, והאינטרס הקיים בניצול יעיל של המשאבים שבידי כלל גורמי האכיפה. בין היתר, יהיה בית-המשפט מודע לצורך בהשגת ראיות נוספות להעמדת עבריינים נוספים לדין, בין באותה פרשה ובין בפרשיות אחרות שאינן קשורות לעניין הנדון."

ועוד קבעה כי:

"בית-המשפט ידחה הסדר טיעון אם ימצא כי נפל פגם או פסול משמעותי בשיקולי התביעה. הנחת עבודה ראויה היא כי התביעה עומדת בחזקת התקינות והכשרות, ובית-המשפט יניח ככלל כי התביעה, כמופקדת על אינטרס הציבור, פועלת בתום לב ומשיקולים ענייניים. על הכבוד ההדדי המתחייב בין התביעה לבית-המשפט כזרועות במערכת אכיפת החוק עמד השופט חשין בפסק-דינו בפרשת יאיר לוי: "...אם עשתה הפרקליטות עסקת טיעון, ראוי לו לבית המשפט שישמור על כבודה של הפרקליטות ויעשה, בין השאר, לכיבוד העסקה" (שם, בעמ' 174).

  1. בנסיבות העניין סבורתני כי הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים מאזן נכונה את האינטרסים הנוגדים העומדים על הפרק.  שוכנעתי כי התביעה שקלה את צעדיה בזהירות רבה בעת גיבוש ההסדר הנדון כשהיא נותנת את הדעת לרמת הענישה הנוהגת ועומדת על הקשיים הרבים אשר עמדו בפניה בניהול התיק.
  1. לאור כל האמור לעיל, אני מאשרת את הסדר הטיעון ומשיתה על הנאשם את העונשים הבאים:

א.                  מאסר בפועל ל-7 שנים החל מיום מעצרו 10.2.07.

ב.                  מאסר על תנאי ל-12 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירת הריגה או פציעה תוך 3 שנים מיום שחרורו.

ג.                    מאסר על תנאי ל-4 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירה לפי חוק הכניסה לישראל תוך 3 שנים מיום שחרורו.

ד.                  הנאשם יפסל מלקבל ולהחזיק רישיון נהיגה למשך 20 שנה מיום שחרורו.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום י"ב בסיון, תשס"ז (29 במאי 2007) במעמד הצדדים

רחל ברקאי, שופטת

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ