אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 8072/04

גזר דין בתיק פ 8072/04

תאריך פרסום : 02/10/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
8072-04
06/02/2006
בפני השופט:
רחל ברקאי

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד רחל אלמקייס
הנתבע:
1. באשי מחמוד - נדון
2. גית טאלב - נדון
3. גית שרחביל

עו"ד ג'ילבר
גזר דין

(בעניין הנאשם 3)

1.                   הנאשם הורשע על פי הודאתו  בכתב אישום מתוקן בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), בעבירה של חטיפה לפי סעיף 369 לחוק העונשין ועבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332 (2) לחוק העונשין.   כתב האישום תוקן לאחר שגובש הסדר טיעון בין הצדדים שבמסגרתו הסכימו הצדדים, בין השאר, להגביל עצמם בטיעונים לעונש, בעניינו של   נאשם 3, באופן שהתביעה ביקשה להשית על הנאשם עונש מאסר של 6 שנים והסנגור טען באופן חופשי. 

2.                   עובדות כתב האישום המתוקן מלמדות כי בסוף שנת 2003 נעלם אחיו של הנאשם 2, הוא אביו של הנאשם 3. הנאשם 2 חשד בואליד עבאסי (להלן: "המתלונן"), תושב חברון, בכך שרצח את אחיו. במועד סמוך לאחר מכן קשרו קשר הנאשמים  2 ו- 3, ואחרים שזהותם אינה ידועה, לחטוף את המתלונן. כאשר נודע לנאשם 1 על רצונם של הנאשמים 2 ו-3 הצטרף הוא לקשירת הקשר והודיע לנאשם 2 כי המתלונן נמצא    בבאר-שבע. במסגרת הקשר הנ"ל ולשם קידומו הגיע הנאשם 2, יחד עם אחרים, ביום 20.3.04 שעה 20:25, בכלי רכב מסוג שברולט גי.אם.סי סוואנה, לבאר-שבע שם פגשו בנאשם 1. הנאשם 1 הוביל את הנאשם 2 ואחרים למגרש חניה בעיר באר-שבע, לשם הוביל בהטעיה את המתלונן. בשעה 20:25 לערך כאשר הבחין הנאשם 2  והקושרים האחרים במתלונן כשהוא מגיע למקום יחד עם נאשם 1, התנפלו על המתלונן וגררו אותו לעבר כלי רכבם במטרה לחוטפו מהמקום. המתלונן התנגד לניסיונות החטיפה אך החוטפים, הצליחו לגרור אותו לתוך כלי רכבם ונמלטו מהמקום כשהמתלונן מוחזק בכלי רכבם שלא בהסכמתו. הנאשם 3, אשר נהג בכלי הרכב ה-ג'י.אם.סי, יחד עם יתר הנאשמים והקושרים האחרים,  החל בנסיעה מהירה מהמקום כשהוא חוצה צומת באור אדום, באופן אשר הסב את תשומת ליבה של ניידת משטרתית שחלפה במקום. או אז, סימנו השוטרים לנאשם 3 לעצור אולם זה לא ציית להוראות השוטרים והמשיך בנסיעה מהירה כשהוא מנסה לפגוע בשוטרים שהיו במקום, בכך שסטה ימינה לנתיב בו נסעו השוטרים באופן בו נאלץ נהג הניידת המשטרתית לסטות ימינה, לכיוון השוליים כדי למנוע התנגדות. הנאשם 3 המשיך בנסיעה מהירה כשהוא חוצה צומת נוסף באור אדום, תוך סיכון חיי אדם הנוסעים בדרך, והמשיך בנהיגה מהירה ופרועה כשהוא סוטה ימינה ושמאלה ועוקף כלי רכב שנסעו בדרך באופן בו גרם לכלי רכב אחרים לבלום או לסטות מנתיב נסיעתם כדי למנוע התנגשות עם כלי הרכב ה-ג'י.אם.סי. רק לאחר שהצליח הנאשם 3 לחמוק מניידת המשטרה עצר הוא את רכב ה-ג'י.אם.סי בסמוך לבית חולים "סורוקה" ואפשר למתלונן לצאת מכלי הרכב.

3.                   התובעת בטיעוניה לעונש במסגרת טיעוניה לעונש ביקשה להשית על הנאשם עונש של שש שנות מאסר כשהיא מדגישה את חומרת המעשים המיוחסים לנאשם אשר בחר בדרך אלימה כדי לנקום באדם בו חשד כי ביצע מעשה אלימות בדודו כשהוא מוסיף חטא על פשע ונוסע בפרעות בחוצות העיר באר-שבע כשהוא חוצה צמתים באור אדום וגורם לכלי רכב אחרים לסטות מנתיב נסיעתם, כדי למנוע התנגשות, הכל תוך בריחה מכוחות המשטרה שדלקו אחריו ותוך סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. התובעת ציינה כי בעניינו של הנאשם 2, הוא אביו של הנאשם 3, אשר הורשע בעבירה של קשירת קשר לחטוף אדם ובעבירה של חטיפת אדם, הושת עליו עונש מאסר של 30 חודשים, כאשר בית משפט ראה בכך את העונש הראוי. לפיכך, טענה התובעת כי עונש מאסר של 6 שנים משקף נכונה את העונש הראוי בנסיבות העניין וזאת לנוכח המאסר שהושת על אביו ולנוכח מדיניות הענישה  בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.

4.                   מנגד ביקש הסנגור ללמד סנגוריה על הנאשם. בטרם עשה כן, באה בפני עדות הגנה מפי מר שי משה אשר סיפר כי הוא מכיר את הנאשם 3 ואת בני משפחתו מאז שנת 1999. העד דיבר בזכות הנאשם ובני המשפחה כשהוא מציין כי הוא מכיר אותם כמשפחה עובדת המתפרנסת בכבוד בהסעת עובדים ואיננה מעורבת לא בפלילים ולא בעבירות ביטחוניות. ציין העד כי מדובר במשפחה המתגוררת בישוב חברון ולאורך שנות האינתיפאדה הקשות, והגם הלחץ שהופעל על המשפחה, בהתחשב בנגישות שלהם לשטחי מדינת ישראל, אף לא אחד מבני משפחת הנאשם היתה מעורבת בפעילות חבלנית עויינת. הוסיף וציין הסנגור כי הנאשם הינו בחור צעיר כבן 30 אשר לו הרשעה קודמת אחת משנת 2003 והיא בעבירה של הפרעה לשוטר. ציין הסנגור כי בפרשה הנדונה מי שהיה בבחינת הרוח החיה מאחורי ארגון האירוע והוצאתו לפועל, הינו הנאשם 2, אביו של הנאשם 3. עוד הוסיף וציין הסנגור כי אין מדובר בעבירה שנסיבותיה פליליות לשמן או כי המניע שעמד מאחורי ביצוע העבירה הינו כספי, אלא, מדובר ברגשות שכן ברור היה לנאשמים כי המתלונן הוא זה אשר רצח את דודו של הנאשם 3. עוד הבהיר הסנגור, כי מכתב האישום לא ניתן לדעת לשם מה בוצעה החטיפה האם בוצעה לצורך העברתו לשלטונות הפלשתינאים או למטרה אחרת. אשר לעניין המרדף ציין הסנגור, כי המרדף נמשך דקות ספורות ובודדות כשמיד לאחר מכן עצר  הנאשם 3 את הנסיעה ושחרר את המתלונן מן הרכב. לפיכך ביקש כי בית המשפט לא ימצה את הדין עם הנאשם 3 ולא ישית עליו את העונש המקסימלי כי אם יתחשב בנסיבות העניין ויראה בחלקו של הנאשם 3 כפחות מחלקו של הנאשם 2 ככל שהדברים נוגעים לאירוע החטיפה וכן יתחשב בנסיבות שהובילו אותו לבצע את העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ובהתחשב בעובדה כי בפועל לא נגרם כל נזק רכוש או נזק גוף למי מן העושים שימוש בנתיב תחבורה.   

5.                   שירות המבחן הניח בפני תסקיר מפורט בעניינו של הנאשם כשהוא מוצא לנכון לציין כי מדובר בבחור צעיר, רווק, הנמנה על בני המשפחה המורחבת המתגוררת בעיר חברון וכי מגיל צעיר סייע בפרנסת המשפחה. הנאשם הביע מצוקה רגשית ונפשית בפני קצינת המבחן, כתוצאה מהמצב אליו נקלעה המשפחה ומהנטל הכבד והאחריות הגדולה אשר הוטלה עליו. הנאשם הביע צער וחרטה על המעשים נשוא כתב האישום כשהוא מסביר את מעורבותו על רקע רצונו לעזור לאביו במצוקתו, לפתור את בעיית העלמות הדוד. שירות המבחן מצא לנכון להמליץ שלא למצות את הדין עם הנאשם ולשלוח אותו לתקופת מאסר ממושכת וזאת בשל החשש כי מאסר לתקופה ממושכת עלול לחזק את חולשת התסכול ולחזק בו דפוסי עבריינות וכך אף לחבל בשיקום חייו בהמשך. 

6.                   אין חולק כי המעשה אותו ביצע הנאשם הינו מעשה חמור אותו אין הדעת סובלת. הנאשם בחר לקחת את החוק לידיים, תחת פניה לרשויות מוסמכות, וביקש לעשות דין עם המתלונן בו חשד כי רצח את דודו. אלא שערה אנוכי לעובדה כי הנאשם 2, אביו של הנאשם 3 הוא זה אשר היה בבחינת הרוח החיה מאחורי האירוע. הוא זה אשר יזם, תכנן והוציא לפועל את הדברים בסיועם של השניים האחרים. הנאשם 3,  התגייס לסייע לאביו במצוקתו מבלי שהוא נותן את הדעת עד תום להשלכות הצפויות ממעשיו. בכך לא היה די והנאשם נקלע למרדף  של כלי רכב משטרתי אחריו כשאין הוא בוחל מלעשות שימוש מסוכן בנתיב תחבורה, תוך סיכון כלי רכב אחרים שעשו שימוש בדרך.  רק לאחר שהצליח להימלט מן המעקב של המשטרה  שוחרר המתלונן לא לפני שנחבל על ידי אחד מן הקושרים האחרים.

7.                   מדיניות הענישה בעבירות של חטיפת בני אדם הנה ברורה ועקבית לפיה  המבצעים עבירה של חטיפת אדם דינם למאסר מאחורי סורג ובריח. כך אישר בית המשפט העליון בע"פ 5462/03 פלוני נ' מדינת ישראל תק- על 2003 (4) 1522 את  עונש המאסר של 3 שנים אשר הושת על המערער בגין עבירה של חטיפה ותקיפה.  בנסיבות בהן חטף את חברתו בכך שמשך אותה בכוח לתוך כלי רכבו והסיעה למקום כלשהו ומשביקשה לצאת מכלי הרכב מנע זאת ממנה ותקף אותה. בע"פ 9645/01 וע"פ 653/02- מדינת ישראל נ' נידאל בן עבד אל פתח עבודי . תק-על 2002(2), 421. הורשעו שני המשיבים הורשעו על פי הודאתם בעבירת חטיפה לפי סעיף 369 לחוק העונשין, והנאשם הראשון הורשע גם בעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל, עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. בגין עבירות אלה נדון המשיב הראשון (להלן: נידאל) לשלושים חודשי מאסר בפועל, בצירוף שנה מאסר בתנאים אותם קבע בית המשפט המחוזי. המשיב השני (להלן: אכרם) נדון לעשרים וארבעה חודשי מאסר בפועל, וכן למאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים בתנאים אותם קבע בית המשפט המחוזי. בנוסף, החליט בית המשפט על חילוט רכבו של אכרם. בית המשפט העליון מוצא לנכון להחמיר בעונשם של המשיבים ומטיל על נידאל עונש מאסר לתקופה של חמש שנים בפועל במקום שלושים חודשים ועל אכרם - עונש של ארבע שנות מאסר בפועל במקום עשרים וארבעה חודשי מאסר.

8.                   אודות העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה מיותר להרבות מילים. בית המשפט העליון אשר נדרש לכך היטיב לומר את הדברים בע"פ 3383/05  אלאסם אנואר נ' מדינת ישראל  דינים עליון, כרך עב' 399 מפי כב' השופט לוי בקובעו:

"בית משפט זה עמד בכמה פסקי דין בעת האחרונה על מרדפים המתרחשים באיזור הדרום ומהווים סיכון לחיי אדם. כך, למשל, נאמר ב-ע"פ 2410/04 מ"י נ' אבולקיעאן (לא פורסם):

'המשיב חטא בהתנהגות אלימה שאך בדרך נס לא הסתיימה בתוצאה קשה יותר. הוא הפגין זלזול בחוק ובאנשים הממונים על אכיפתו, וגם אפשרות לפגיעה פיסית בשוטרים לא הרתיעה אותו. יותר מכך, המערער נהג ברכבו בפראות, בשעה הומה, בטבורה של עיר, ותוך שהוא מסכן את המשתמשים האחרים בדרך. חברה מתוקנת אינה יכולה להשלים ואסור לה להשלים עם בריונות ופריקת עול מסוג זה, ומקל וחומר שאין להשלים עם כך כאשר מדובר בתופעה שרבים חוטאים בה, והמתרחשת כמעשה של יום יום באזור הנגב. את התופעה החמורה הזו יש למגר כדי להבטיח את שלום הציבור, וגם כדי לאפשר לאנשי החוק למלא את תפקידם ללא מורא. תרומתם של בתי המשפט למאמץ שנועד להשיג מטרה זו צריכה לקבל ביטוי ברמת הענישה הנקוטה, ולנוכח פסקי דין שהוצגו בפנינו אנו חוששים כי ברמת הענישה הנהוגה כיום אין די, וספק אם רכיב ההרתעה זכה בה למענה הולם'.

בעניין אבולקיעאן קיבלנו את ערעור המדינה על קולת העונש, העמדנו את עונש המאסר בפועל על 4 שנים ואת תקופת הפסילה על 6 שנים, וציינו כי אנו מצפים שרמת הענישה תיושם בפועל על ידי הערכאות הראשונות (וראו עוד: ע"פ 5536/04 אלסאנע נ' מ"י (לא פורסם); ע"פ 342/05 אלרביעה נ' מ"י (לא פורסם); עניין אלקורעאן)".

באותו עניין אישר בית המשפט העליון את עונש המאסר בן שלוש שנים אשר השית בית המשפט המחוזי על הנאשם. בדומה אישר בית המשפט העליון בע"פ 6845/04 סלימאן אל עטראש נ' מדינת ישראל , דינים עליון עא 160 את עונש המאסר בן ה-3 שנים אשר הושת על הנאשם בבית המשפט המחוזי. ובע"פ 5536/04 אנואר אלסאנע נ' מדינת ישראל , דינים עליון, כרך  175 מאשר בית המשפט העליון את עונש המאסר בן 55 חודשים אשר הושתו על הנאשם כשבית המשפט מתייחס שם להרשעותיו הקודמות של הנאשם בעבירות רכוש.

9.                   על רקע מדיניות זו ולנוכח הנסיבות המיוחדות המאפיינות את הנאשם העומד בפני, כמו גם העובדה כי האירוע הסתיים ללא נפגעים לא ברכוש ולא בגוף וכי הנאשם גילה חרטה על מעשיו וכי התרשמתי כי נגרר לביצוע המעשים מתוך תחושת אחריות ודאגה לאביו,  סבורתני כי אין למצות עמו את הדין כפי שעתרה המדינה.

לאור כל האמור לעיל הנני משיתה על הנאשם 2 את העונשים הבאים:

א.                  מאסר בפועל ל- 4 שנים  החל מיום מעצרו 20.3.04.

ב.                 מאסר על תנאי ל-12 חודשים והתנאי שהנאשם לא  יעבור כל עבירה לפי פרק י' לחוק העונשין שהינה פשע או עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה תוך 3 שנים מיום שחרורו.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום ח' בשבט, תשס"ו (6 בפברואר 2006) במעמד הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ