אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 8036/07

גזר דין בתיק פ 8036/07

תאריך פרסום : 17/12/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי באר-שבע
8036-07
09/07/2007
בפני השופט:
רחל ברקאי

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד אבו טהא
הנתבע:
אבו כף סעדון
עו"ד רחל תמם ממשרד עו"ד מוטי יוסף
גזר דין

1.                   הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, אשר גובש במסגרת הסדר טיעון,  בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז - 1977, בעבירה של יבוא סם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973, בעבירה של החזקת סם מסוכן, שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא, לפקודת הסמים המסוכנים ובעבירה של הסתייעות  ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה, [נוסח חדש] התשכ"א - 1971.

2.                   עובדות כתב האישום המתוקן מלמדות כי במועד כלשהו, עובר ליום 17.1.07, קשר הנאשם קשר עם אחרים, שזהותם אינה ידועה, לבצע עבירות מסוג פשע, דהיינו, לייבא סם מסוכן מסוג הרואין לישראל ולהחזיק בסם הנ"ל, שלא לצריכה עצמית, ללא היתר כדין. במסגרת הקשר, ולשם קידומו, רכש הנאשם כלי רכב מסוג סוזוקי, ויצא מישראל ברכב בתאריך 18.1.07, דרך מסוף "ערבה", לירדן. בירדן, פגש הנאשם אדם אחר ויחדיו הסתירו השניים ברכב 52 חבילות, שבהן סם מסוכן מסוג הרואין, במשקל כולל של 11 ק"ג. במסגרת הקשר ולשם קידומו, הגיע הנאשם ביום 19.1.07, בסמוך לשעה 19:00, למעבר הגבול "ערבה" ונכנס לישראל. בחיפוש שנערך ברכב, במעבר הגבול, נמצא הסם כשהוא מוחבא בתעלות האוורור של מזגן הרכב.

3.                   במסגרת הסדר הטיעון שגובש בין הצדדים, הסכימה המדינה להגביל את טיעוניה לעונש לרף ענישה עליון של 11 שנות מאסר, ומנגד עמדה לבא כוח הנאשם הזכות לטעון באופן חופשי. כמו כן, הסכימו הצדדים כי על הנאשם יושת בנוסף עונש מאסר על תנאי, וכי הרכב בו עשה הנאשם שימוש בעת ביצוע העבירה, אשר נתפס, יחולט לטובת אוצר המדינה. המדינה הסכימה שלא לבקש להשית קנס כספי מעבר לכך. כמו כן, הוסיפה המדינה והגבילה את עצמה בטיעוניה לפסילת הנאשם מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים, כאשר לסנגור נשמרה הזכות לטעון בעניין זה באופן חופשי.

4.                   התובעת בטיעוניה לעונש עמדה על חומרת מעשיו של הנאשם, אשר לא בחל מלקחת חלק פעיל בתוכנית רבת תכנון ורבת ארגון במסגרתה הושג כלי רכב ודרכון לנאשם באמצעותו נכנס לתחומי מדינת ירדן, שם הוטמן הסם בתוך הרכב, כשהוא מחולק למספר רב של חבילות, ומוסתר היטב בתעלות המזגן של הרכב ולאחר מכן, הכניס אותו לתחומי מדינת ישראל. התובעת עמדה על כמות הסם העצומה וכן עמדה על סוג הסם ההרסני במיוחד. בנסיבות אלו, ועל בסיס מדיניות ענישה בעבירות סמים, ביקשה המדינה להשית עליו עונש מאסר לתקופה ממושכת, שלא יפחת מ- 11 שנה, כדי לגמול לנאשם על מעשיו וכדי להוציא מסר הרתעתי ברור ומוחשי. כמו כן, עתרה המדינה להשית על הנאשם עונש מאסר מותנה ולפסול אותו מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה ל - 12 חודשים.

5.                   מנגד, עמד הסנגור המלומד על נסיבותיו האישיות של הנאשם, אשר נגעו ללבם של כל מי שנכח באולם והאזין לעדותו של עד האופי שבא למסור עדות לטובת הנאשם, כמו גם, דברי הסנגור עצמו. מר שחדה אבו כף, אשר מסר עדות אופי, סיפר כי הוא נישא לאמו של הנאשם, כאשר הנאשם היה בן שנה, לאחר שאמו של הנאשם התגרשה מבעלה, אשר נטש אותה והותיר אותה עם תינוק, הוא הנאשם. סיפר מר אבו כף, כי גידל את הנאשם במשך 20 שנה, כשהוא תומך בו, מהווה עבורו בית ומסייע בידו לנהל חיים נורמטיביים לכל דבר ועניין. כך סיפר, כי כאשר הגיע הנאשם לגיל 12, הוציא הנאשם רישיון נהיגה והחל בבניית ביתו כדי להכין את עצמו לנישואין לבת זוגו. אלא, שהנאשם ביצע עבודות בניה מבלי שהיה בידיו היתר בניה כדין והבניה הבלתי חוקית נהרסה על ידי השלטונות. הנאשם נותר מתוסכל וחסר תקווה, וברגע של משבר זה בחיים, ניצלו אותו אחרים, כאשר נכנסו לחייו והציעו לו לבצע את המשימה בתמורה לסך של 20,000 ש"ח, אותם יקבל עם הבאת הסמים ארצה. הנאשם לא השכיל לעמוד בפרץ הפיתוי הנדון והוא לקח על עצמו את ביצוע המשימה.

הוסיף וציין אבו כף כי בהעדר כל תמיכה של אב ביולוגי, או תמיכה אחרת של משפחה ביולוגית, לא זכה הנאשם לכל תמיכה אל מול אותם גורמים עבריינים, אשר פיתו אותו למעשה האמור. מר אבו כף אף הוסיף וציין כי כעסו על הנאשם היה רב, וכי נמנע מלבקר אותו בכלא במשך כל תקופת מעצרו. רק בשלב זה של הדברים החליט לקום ולעשות מעשה, ולהעיד עדות אופי עבורו.

6.                   הסנגור אשר טען ארוכות לעונש הדגיש אף הוא את נסיבות חייו של הנאשם, כפי שניתן היה ללמוד מתסקיר שירות המבחן ומדבריו של עד האופי. אין חולק כי מדובר בבחור צעיר, כבן 22 היום, הנעדר עבירות קודמות ואשר התפתה ברגע של חוסר הפעלת שיקול דעת, לבצע את המעשה הנפשע האמור בתמורה לתקבול כספי, בסך של 20,000 ש"ח. ציין הסנגור כי על טיפשות המעשה ועל ניצולו של הנאשם, ניתן ללמוד מעצם הסכמתו של הנאשם, כבחור צעיר, להסתפק בקבלת תשלום כה מועט, כנגד הסיכון העצום שבפניו עמד. ציין הסנגור כי הנאשם כלל לא היה מודע לחומרת המעשים ולסיכון שבפניו הוא  עומד. טען הסנגור כי הנאשם ביצע את הדברים מתוך דחף רגעי, פיתוי רגעי וחוסר תמיכה של חברה תומכת.

עמד הסנגור על העובדה כי הנאשם הודה מייד לאחר שנעצר, הכה על חטא ובחר להודות בכתב האישום ולחסוך זמן שיפוטי יקר. ציין הסנגור כי עד היום, בשל חששו של הנאשם מפני שולחיו למשימה, לא מסר הוא כל מידע אודות שולחיו ולקח אחריות מלאה על המעשים.

בנסיבות אלו, ובנסיבותיו האישיות הקשות המלמדות על עזובה קשה רגשית ופיזית, ביקש הסנגור כי בית המשפט לא ימצה עמו את הדין, וכי יותיר בפניו קצה חוט של תקווה לשיקום בעתיד. כמו כן, ביקש הסנגור להתחשב בנכונות הנאשם לחלט את כלי הרכב אשר נתפס. אשר למשך תקופה הפסילה ביקש כי זאת תעמוד על 11 חודשים, על מנת שהנאשם לא יידרש להליכי רישוי מחדש, עת ישוחרר מן הכלא.

7.                   שירות המבחן בתסקיר מפורט, גולל בפני את נסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שנשמעו מפי הסנגור ומפי עד האופי. מדובר כאמור בבחור צעיר, אשר הוריו נפרדו כאשר היה בן שנה, ולאורך כל השנים התגורר לסירוגין בבית אמו ובבית אביו וכאשר נדחה על ידי אותם בתים, עבר בגיל 11 להתגורר בבית דודיו. איש מן הקרובים אליו לא התעניין בו, והקשר עם בני משפחתו הביולוגים הינו רופף למדי. שירות המבחן התרשם כי מדובר בבחור צעיר, ערירי, חסר מערכות תמיכה, אשר מגיל צעיר סבל מעזובה רגשית קשה ותחושות דחייה קשות וחוסר שייכות בסיסית למשפחתו. שירות המבחן אף ציין כי לדברי הנאשם נקלע לביצוע המעשים לאחר שהופעל עליו לחץ של חבר משותף לבצע את המעשים. שירות המבחן הדגיש את החרטה הכנה שנשמעת מפי הנאשם, כי מודע הוא למחיר הכבד אותו צפוי הוא  לשלם עבור מעשיו וכן ציין את בדידותו של הנאשם, כאשר משפחתו ניתקה ממנו כל קשר, בעקבות מעצרו.

8.                   עבירת יבוא סמים מסוכנים הינה אחת העבירות החמורות שבפקודת הסמים שכן מהווה היא חוליה מהותית בשרשרת הפצת הסם. לא לחינם נוסח סעיף 13 לפקודת הסמים בנוסח המלמד כי פעולות יבוא ויצוא של סמים חד המה כפעילות סחר בסמים. וכלשון הסעיף:

"לא ייצא אדם סם מסוכן, לא ייבא אותו, לא יקל על יצואו או יבואו, לא יסחר בו, לא יעשה בו שום עיסקה אחרת ולא יספקנו בשום דרך, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, אלא אם הותר הדבר בפקודה זו או בתקנות לפיה או ברשיון מאת המנהל".

ואכן, עבירות על פקודת הסמים, שאינן עבירות של שימוש עצמי בסם, הן בעלות חומרה יתרה, מאחר ויש בהן כדי לחתור תחת יסודותיה של חברה מתוקנת, ובביצוע עבירה של יבוא והחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בכמות כה גדולה, כפי שהחזיק הנאשם, יש כדי להשחית מידותיהם של אזרחים מן השורה.

תפוצתו הרבה של הסם, הנגישות הרבה אליו, והשימוש הקל בו - עלולים להזיק לבריאותם ונשמתם של המשתמשים בו. ביצוע עבירות סמים אף עלול להביא לביצוען של  עבירות נגזרות נוספות, אם בכדי לממן השגת סמים, ואם בשל המצב הנפשי והגופני בו נמצא צורך הסמים, המושלך ונדחק לשולי החברה, ומתקשה בניהול אורח חיים נורמטיבי.

לפיכך נאמר לא אחת כי נגע השימוש בסמים מסוכנים משחית והורס יחידים בחברה, ההופכים לאנשים שאינם תורמים לעצמם ולחברה כולה, ועל כן, יש להרחיק מהחברה כל אשר ידו מסייעת בהפצת הסם, אם לשם עשיית רווח, ואם לצורך אחר - ולשימו מאחורי סורג ובריח, למען תפחת פגיעתו, ולמען יראו אחרים, ידעו את חומרת הענישה, ואת רמתה - וירתעו מביצוען של עבירות הנוגעות לסמים אלה.

וכך, עם התגברות השימוש בסם, קבע המחוקק עונשים מחמירים בשל ביצוע עבירות על פי פקודת הסמים המסוכנים, ומשכך - על בתי המשפט להחמיר בעונשים המוטלים על עברייני סמים, כדי לקדם את הצורך הדוחק להביא להדברת הנגע.

לעניין זה ראה ע"פ 6029/03 גולן שמאני ואח' נ' מ"י , פ"ד נח (2) 734 שם קבע כב' השופט חשין, בערעור על חומרת העונש בעבירות על פקודת הסמים המסוכנים, כי:

" מורה ההלכה כי בקביעת עונשם של עברייני סמים יש להתחשב, בעיקר בחומרת העבירה ובצורכי ההרתעה... כך נקבע, למשל, כי במקרים כגון המקרה שלפנינו - בהם המדובר בייבוא או בהחזקה של סם קשה ברמות משמעותיות - ראוי לגזור על המורשעים עונש הקרוב לעונש המירבי הקבוע בחוק."

על רקע מדיניות זו השיתו בתי המשפט עונשים מחמירים בעבירות של יבוא סמים תוך העדפת האינטרס הציבורי על פני נסיבותיו של הנאשם העומד לדין, הגם נסיבותיו. (ראה  בע"פ 4998/95 מ"י נ' גומז-קרדסו ואח' פ"ד נ"א(3) 789, ע"פ 966/94 אמזלג נ' מ"י, דינים עליון, כרך מב, 859, ברע"פ 8963/04 חמאדן נ' מ"י דינים עליון, כרך עא, 511 ע"פ 3759/03 יצחק תמיר נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך סו' 923.)

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ