אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 8027/05

גזר דין בתיק פ 8027/05

תאריך פרסום : 09/10/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
8027-05
11/07/2005
בפני השופט:
ח. עמר

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד י. עטר
הנתבע:
איזברגה נואף
עו"ד עייאד אלעטאונה
גזר דין

1.      הנאשם הורשע, על פי הודאתו - ובעקבות הסדר, בדבר  תיקון כתב האישום, ובדבר "היסוד הנפשי" הנלווה  אליה - בעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332 (2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

נסיבות ביצוע העבירה - כך על פי עובדות כתב האישום, אשר בהן הודה הנאשם, כאמור - הן, כדלהלן:

הנאשם - שמעולם לא היה לו רישיון נהיגה - נהג, ביום 17.1.05 בשעת לילה, בנתיב הכניסה לבאר שבע, כשעימו שלושה נוסעים ברכב, וכשאין ברשותו רישיון רכב בר תוקף. מששוטרים שהיו ברכב משטרתי במקום (וחבשו כובעי זיהוי משטרתיים) הבחינו כי שימשת רכב הנאשם מנופצת, סימנו והורו לו לעצור, תוך שהם צועקים לעברו כי מדובר בשוטרים. אולם, הנאשם לא שעה להוראה, והמשיך בנסיעה מהירה, ותוך שהוא חוצה צומת ברמזור אדום ופונה במהירות שמאלה; ועקב כך, נאלצו ארבעה כלי רכב, שנכנסו לאותה צומת כשרמזור ירוק אל מול עיניהם, לבלום בלימת חרום ולעצור באמצע הצומת, כדי להימנע מהתנגשות הנאשם בהם; וכן נאלצו הולכי רגל - שהילכו בסמוך ועמדו לחצות את מעבר החצייה - לסגת ולהתרחק מנתיב נסיעת הנאשם, כדי להימנע מלהידרס על ידו.

השוטרים הנ"ל המשיכו לדלוק בריכבם אחר הנאשם, תוך שהם ממשיכים להורות לו לעצור, אולם הוא הוסיף להתעלם מהם ומקריאותיהם והמשיך בנסיעתו המהירה בכביש מתעקל, ועקב נסיעתו המהירה התנגש במדרכה באמצע העיקול.

במצב זה, שילב את ידית ההילוכים להילוך אחורי כדי להמשיך ולהימלט. אולם, אז עצרו השוטרים את הרכב המשטרתי, שבו דלקו אחריו, יצאו הימנו במהירות ואצו, רגלית, לעבר רכב הנאשם, כשהשוטר שוקרון פותח את דלת הנוסע שליד הנהג ודורש מהנאשם לדומם את המנוע; אך רק כשהשוטר הנ"ל הכניס את פלג גופו העליון לתוך הרכב, הואיל הנאשם לדומם את המנוע.

2.         על פי המוסכם בין הצדדים, כאמור, היסוד הנפשי הנלווה למעשי הנאשם בעבירה זו (מבחינת טיב "הכוונה") אינו "רצייה" (בתוצאות), אלא זה האמור בסעיף 20 (ב) לחוק, היינו, "ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי".

            ואכן, וכפי שנפסק להלכה, אך זה לא מכבר, די ביסוד נפשי זה, כמוגדר בסעיף 20 (ב) לחוק, כדי להקים ולבסס את העבירה האמורה בה הורשע הנאשם (ראה פסה"ד של ביהמ"ש העליון, מיום 29.6.05, ב-ע"פ 217/04 חאפז אלקורעאן נ' מדינת ישראל - טרם פורסם).

3.         טרם הטיעונים לענש - ולבקשת הסניגור - הוריתי על הגשת תסקיר שירות המבחן אודות הנאשם.

            מהתסקיר שהוגש (מיום 25.5.05) עולה, כי הנאשם - רווק, בן 20 - סיים 12 שנות לימוד וזכאי לתעודת בגרות חלקית; ומאז תום לימודיו ועד מעצרו בקשר עם תיק זה, עבד מעת לעת, בעבודות שיפוצים עם אחיו אצל קרוב משפחתו. לפני כ - 3 שנים נפטרה אימו, באופן פתאומי, והנאשם - כך על פי התרשמות שירות המבחן - מתקשה עדיין לעבד את ריגשותיו סביב מותה, ובהיותו הבן הצעיר ביותר והמועדף.

            שירות המבחן הביע התרשמותו מהנאשם כבעל שאיפות נורמטיביות, שעד כה תיפקד באורח תקין. אך, עם זאת, עודנו ילדותי, תלותי ובעל דימוי עצמי נמוך הזקוק להשתייכות חברתית; ומתוך כך, עלול הוא, לעיתים, לפעול מתוך רצון לרצות אחרים, בלא לבדוק השלכות מעשיו.

            כן הובעה ההתרשמות, כי תקופת המעצר בתיק זה, עד לשיחרור - על פי המלצת שירות המבחן - שימשה עבורו חוויה טראומטית מרתיעה ומציבת גבולות; ובאופן שהסיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות, עומד על רמה "בינונית".

בהתייחסו לעבירה בה הורשע - טען, כי פעל במהלכה מתוך אי הפעלת שיקול דעת באשר לחומרת מעשיו ותוצאתם, ותוך לחץ חברתי (הנוסעים שנסעו עימו) ושבו התקשה לעמוד. לדעת שירות המבחן, בוצעה העבירה על רקע קווי אישיותו כאמור לעיל; וכי נראה כי מודע הוא למחיר ששילם (בעצם מעצרו).

בסיכומו של דבר, ממליץ שירות המבחן להסתפק בהטלת מאסר לריצוי בעבודות שירות, מהטעם שמאסר לריצוי של ממש עלול לגרום לנסיגה במצבו הנפשי של הנאשם, ומשלנוכח קווי אישיותו, עלול הוא לשמש קורבן לאסירים אחרים וכן להעמיק דפוסי התנהגות בעייתיים; ומאידך, מאסר לריצוי בעבודות שירות, כאמור, עשוי לשמש ענש "אפקטיבי מרתיע ומציב גבולות".

כן - ובצד  עבודות שירות, כאמור - ממליץ שירות המבחן, להעמיד את הנאשם תחת פיקוחו למשך שנה.

4.         אין ספק, כי האירוע דנן הינו עוד אחד מני עשרות רבות (אם לא כבר מאות) של אירועים להם נדרש בימ"ש זה במותבים שונים, כמעט דבר יום ביומו, ואשר נושאים את המאפיינים של התופעה החמורה שפשטה בשנים האחרונות ברחבי הדרום והנגב - היא התופעה של נהיגה פראית בדרכים עירוניות ובינעירוניות, תוך סיכון המשתמשים בדרכים - בין נהגים ונוסעים, ובין הולכי רגל - ועד סיכון חיי אדם; וזאת, במהלך מרדפים, להם נדרשת המשטרה, אחר פורעי חוק, המנסים להימלט מפני המשטרה הדולקת אחריהם כדי לעוצרם או לעכבם. וזאת, אם בשל עבירות שביצעו; אם בשל חשד לביצוע עבירה מסויימת; או אם אך כדי לשים קץ לאותה נהיגה פראית ומסוכנת, שלעיתים, כל שעומד אחריה הוא אך הצורך המפוקפק שבפורקן ריגושים.

לשיא חומרתם מגיעים אירועים אלו, ועיתים רבות, כאשר אותם נהגים לא מהססים גם לפגוע, או לנסות לפגוע, ישירות בניידות הדולקות אחריהם, או בגופם של שוטרים העומדים, לעיתים, במחסומים שהוצבו בדרכם של אותם נהגים כדי למנוע את המשך נהיגתם הפיראית - ובלבד שיעלה בידם לחמוק, ובכל מחיר, מידי החוק.

לתופעה זו, שלבשה מימדים של "מכת איזור", נדרש גם בית המשפט העליון, בפסק דינו (מיום 11.11.04) בע"פ 2410/04 ( מדינת ישראל נגד סלמאן אבולקיען)- במסגרת ערעור על גזר דין של מותב אחר בבית משפט  זה - ובו הנחה ביהמ"ש העליון, והכתיב למעשה, להחמיר בעונשיהם של נאשמים כאלה, מעבר לרמת הענישה שננקטה, עד זה לא מכבר על ידי מותבים שונים של בית משפט זה, ואשר - כך בלשון בית המשפט העליון בפסק דין זה - "ספק, אם רכיב ההרתעה, זכה בה למענה הולם".

ואכן, ובעקבות פסה"ד האמור, ניכרה החמרה משמעותית ברמת הענישה בגזרי דין שניתנו מאז בבימ"ש זה (במותבים שונים) במקרים רבים שמוסיפים לבוא אל פתחנו, כמעט מידי יום, והנושאים את מאפייני התופעה האמורה.

גם לאחר פסה"ד הנ"ל הוסיף ביהמ"ש העליון ונדרש באחרונה לתופעה האמורה וככזו " שבתי המשפט מצווים להרים את תרומתם למיגורה" (ראה פסה"ד מיום 7.6.05 בע"פ 342/05, פאזי אלראביעה נגד מדינת ישראל; וכן פסה"ד מיום 29.6.05 בע"פ 217/04 חאפז אלקורעאן נגד מדינת ישראל).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ