אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 8019/07

גזר דין בתיק פ 8019/07

תאריך פרסום : 18/12/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי באר-שבע
8019-07
15/07/2007
בפני השופט:
צלקובניק יורם

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד סעדון ירון
הנתבע:
1. אבו עראם נאפז
2. אלחממדה חדר

עו"ד ג'ולסון מאיה
גזר דין

1.         הנאשמים הם תושבי הרשות הפלשתינית, שניהם מיאטה. ביום 9.1.2007 שהו הנאשמים בישראל ללא היתר, ולאחר חצות נסעו בכביש 40 שהינו כביש בין עירוני, לכיוון דרום, ברכב מסוג איסוזו, בו נהג נאשם 1, שאין בידו רישיון נהיגה ישראלי. שוטרים בניידת משטרה הורו לנאשמים לעצור את הרכב, באמצעות מערכת כריזה, ונסעו במקביל לרכבם של הנאשמים, שהאטו תחילה את מהירות הנסיעה, וסטו לעבר שולי הכביש, ואולם האיצו את רכבם לפתע, כשהם נוסעים במהירות גבוהה, תוך מעבר מנתיב לנתיב, בנסיעת עקלתון, בין רכבים שנעו על הכביש, במטרה למנוע מהניידת לעקפם. רכבם של הנאשמים הגיע לצומת הכניסה לבאר שבע, כשהנאשמים מתעלמים מהוראות לעצור שהופנו אליהם משוטרים במספר ניידות שהצטרפו למרדף באותו שלב. בכניסה לבאר שבע הוצבו מחסום דוקרנים וניידת משטרתית לצורך חסימה נוספת. הנאשמים שהגיעו בנסיעה מהירה פראית, עקפו את המחסום תוך עליה על המדרכה ועל הדוקרנים, תוך שהם מתעלמים מסימון לעצור של שוטר לבוש מדים שניצב תחילה לפני המחסום, ונאלץ לזוז למדרכה, ולאחר מכן עם עליית הרכב על המדרכה, נסוג גם ממנה כדי לא להיפגע.   

2.         הנאשמים הודו בעובדות אלה הכלולות בכתב אישום מתוקן. נאשם  1 הורשע בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ונהיגה ללא רישיון נהיגה. נאשם 2 הורשע בעבירה של סיוע לסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. שני הנאשמים הורשעו גם בעבירה של שהיה בלתי חוקית לישראל.

3.         נאשם 1, יליד 1985, נעדר הרשעות קודמות. בפני שירות המבחן ציין כי הוא היחידי מבני משפחתו הענפה העוזר בפרנסת המשפחה, ועל רקע זה הפסיק את לימודיו, ונכנס לישראל, ללא היתר, ועסק בעבודות מזדמנות. יצויין, כי הנאשם הכחיש חלקית בפני שירות המבחן כי סיכן מישהו בנהיגתו, ושירות המבחן התרשם כי אינו מקבל אחריות על מעשיו, ואין מקום לפיכך, לבוא בהמלצות כלשהן בעניינו. נאשם 2, יליד 1981, נטול הרשעות קודמות אף הוא. הנאשם נשוי ואב לתינוק, הסובל מבעיות בכבד, ונזקק לאשפוזים תכופים. שירות המבחן מתרשם כי למעצר וההליכים המשפטיים קיימת השפעה מרתיעה על הנאשם, וכי נטל "אחריות משמעתית על מעורבותו הפלילית", הגם שטען כי לא סייע לעבירת הסיכון לחיי אדם. בנסיבות אלה ממליץ שירות המבחן לא להחמיר בעונשו של נאשם זה.

יצויין כי ב"כ הנאשמים הבהירה כי הנאשמים אינם כופרים בנכונותן של עובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודו, ואין ליתן משקל להסתייגויות שהשמיעו בפני שירות המבחן.

4.         ב"כ התביעה, מבקשת להחמיר בעונשם של הנאשמים, נוכח הסיכון שנגרם בנהיגה, בציר הכניסה העיקרי לבאר שבע, נסיבות הנהיגה שסיכנה כלי רכב אחרים בכביש בין עירוני, וההפרות החמורות של הוראות השוטרים ששיאן בניסיון לעקוף מחסומי משטרה, בדרך שהיה בה כדי לסכן את השוטר שניצב במחסום. עוד צויין, כי הנאשמים שהו ללא היתר בישראל, וכי נאשם 1 נהג ברכב ללא רישיון נהיגה.

5.         ב"כ הנאשמים, סוברת כי הנהיגה המסכנת, אינה מצוייה במדרג חומרה גבוה; תחילה יוחסה לנאשמים נהיגה בנסיבות חמורות בהרבה, תוך סיכון קונקרטי של עוברי דרך, ואף עבירה של חבלה בכוונה מחמירה המתייחסת לסיכונו של שוטר המחסום, ואילו לאחר תיקונו של כתב האישום מדובר על סיכון כללי בלבד, הנוגע לנסיעת העקלתון, בשעת לילה מאוחרת, ויש להניח כי התנועה הייתה דלילה יחסית בשעה זו; הנאשמים לא גרמו לפגיעות לגוף או לרכוש, לנהיגה לא נלוותה חצית צמתים באור אדום, או ניגוח כלי רכב משטרתיים כפי שניתן לראות לעיתים, במקרים אלה, ותולדת הנסיעה בעבירה של שהיה בלתי חוקית בישראל, ולא בשל ניסיון להימלט לאחר ביצוע עבירה פלילית חמורה של ממש. נאשם 1 נהג ללא רישיון ישראלי, אולם מדובר בעבירה טכנית במהותה, שכן הינו מיומן בנהיגת רכב, ואילו הסיוע של נאשם 2 לא היה אקטיבי, והוא היה נוסע נלווה שאיתרע מזלו שנקלע למרדף שהתקיים. עוד צויין, כי נאשם 1 טען בחקירתו, ועניין זה אף עולה בתסקיר, כי נמלט מהשוטרים בשל חשש כי יינקט נגדו שימוש בכוח על ידי השוטרים אם ייתפס, וכי לאחר מעצרם הוכו שני הנאשמים על ידי השוטרים, והוגשה תלונה למח"ש.

ב"כ הנאשמים מבקשת ליתן משקל להודאת הנאשמים שנמנעו מניהול משפט וחסכו את זמנו של בית המשפט, למצוקתם הכלכלית שעמדה ביסוד כניסתם לישראל. בנוסף, צויין כי נאשם 2 נותק עקב מעצרו מבנו החולה, וכי כליאתם של שני הנאשמים, בהיותם תושבי הרשות, תהא קשה ומכבידה, נוכח שלילת חופשות וביקורים.

6.         בית המשפט העליון התווה קו ענישה מחמיר נוכח התופעה מסכנת הבריות המתגלית באירועי נהיגה פרועה ופראית שהפכה לחזון נפרץ בכביש הדרום, בשנים האחרונות. לאחרונה עמד על כך בית המשפט העליון במסגרת ע"פ 10656/06 , נעים אבו סיף נ. מ"י, טרם פורסם, שבו אושר עונש מאסר לתקופה של ארבע שנים ומחצה, בגין נהיגה מסוכנת של המערער, תושב השטחים, במהלך הימלטות משוטרים.  כב' השופטת פרוקצ'יה אומרת בעניין זה:

"המערער הורשע במספר עבירות מתחומים שונים, שמשקלן המצטבר יוצר חומרה עבריינית מיוחדת. מעשיו של המערער הפרו נורמות התנהגות בשלושה תחומים עיקריים: האחד - עבירות כלפי שוטרים המגיעות כדי הפרעה לשוטרים במילוי תפקידם, בכך שלא שעה לדרישתם לעצור... ונדרש כח משטרתי רציני כדי ללוכדו לאחר מרדף ממושך; עבירות כלפי גורמי אכיפת חוק נושאות עימן חומרה מיוחדת, בשל היותן סימן ואות לאי קבלת מרות החוק ואי ציות לגורמי אכיפת החוק. השני - עבירות סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, שהן בעלות אופי מסוכן במיוחד במקרה זה. תיאור נהיגתו הפראית של המערער בכבישי הדרום בנסיון להימלט מהשוטרים, תוך התעלמות מוחלטת מתמרורי הדרך, מהמכוניות החולפות בכביש, ומשלומם של המשתמשים בדרך, אגב יצירת סיכון חיים ממש... ושלישי, בד בבד, עבר המערער גם עבירות על חוק הכניסה לישראל בכך שהוא עצמו נכנס לשטח ישראל בלא היתר כניסה, וכן הסיע שלא כדין נוסעים שלא היו בידיהם היתרים. בכך, עבר המערער סדרה נוספת של עבירות על דיני הכניסה לישראל, המעגנים מדיניות שתכליתה להבטיח כי השהייה בישראל של כל אדם תותנה בקיום היתר על פי דין, וכי לא יכנס איש לישראל בלא אישור... שילוב זה של עבירות מתחומים שונים, שלכל אחד חומרה משל עצמו, מצדיק ענישה מחמירה. אולם יותר מכל, נדרשת החמרה בעבירות הנהיגה תוך סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, המסכנות חיי אדם ממש. עוצמת הסיכון הכרוכה בנהיגה עבריינית מסוג זו שבה נהג המערער, כשהיא באה על רקע נפוצותה של תופעה מסוכנת זו במיוחד בכבישי דרום הארץ, הביאה את בית משפט זה לגבש מדיניות ענישה מחמירה במיוחד לסוג זה של עבירות. תכלית ההחמרה להרתיע עבריינים בפועל ובכוח במסר עונשי חריף מהתנהגות עבריינית מסוכנת זו (ע"פ 2410/04, מדינת ישראל נ' אבולקיען; ע"פ 2079/06, אבו עצא נ' מדינת ישראל).

אין מקום להמעיט מחומרת התנהגותם של הנאשמים. הם נטלו "סיכון מחושב" בכניסתם האסורה לישראל, ובנהיגת רכב ללא היתר על ידי נאשם 1. ביקורת משטרתית לא הייתה בלתי צפויה, ותגובתם של הנאשמים שבחרו להימלט מהשוטרים היוותה המשך להפרות החוק על ידם. לכניסה לא מבוקרת לישראל, נלווה סיכון בטחוני, או פלילי למצער, ולא ניתן להימנע מניהול מרדפי משטרה כדי להביא לבירור נסיבות הימצאם של תושבי הרשות בישראל, אם אלה לא מצייתים מתחילה להוראות השוטרים. הנאשמים, שניהם בעלי מניע זהה לחמוק מהשוטרים, נסעו בכביש בין עירוני מרכזי, במהירות גבוהה ובנסיעה פראית. על פי העובדות בהן הודו נעו כלי רכב על הכביש שהנאשמים חלפו ביניהם בנסיעה "מזגזגת" שיש בה כדי לגרום להפתעה רבתי לנהגים האחרים, ולסיכון מוחשי, גם נוכח התאורה החלקית בשעת הלילה בה התנהל המרדף, וההנחה המסתברת  כי עירנות נהגים בשעה מאוחרת זו אינה תמיד מן הגבוהות. אכן, לא נטען כי כלי רכב סטו מחשש לתאונה מנתיבם, ואולם נוכח הנסיבות המתוארות, אין ללמוד מהעדר התגובה על העדר סיכון. לכך יש להוסיף את דרך ההתקרבות המסוכנת למחסום ועקיפתו, בסמוך למקום עמידתו של שוטר המחסום, ומשאין מחלוקת כי נשקף סיכון לחיי אדם עקב הנהיגה, הרי שהטענה כי הנסיעה נעדרת היבטי חומרה בולטים, אינה מוצדקת.

7.         ענישה אינה מכנית, ומקרה אחד אינו זהה בנסיבותיו לאחר, וגם עניינם של הנאשמים נבדל ונמדד על פי נסיבות ורקע היחודיים לכל אחד מהם. הנאשמים ראויים להתחשבות מסוימת. הם הודו באשמות ולא ניהלו דיוני סרק, עברם תקין ויש להניח כי בהלה אחזה בהם נוכח הסיכוי שייתפסו בכף עקב שהייתם בישראל, ולפיכך נמלטו על נפשם. יש לשקול גם את הנסיבות האישיות, ובמיוחד אלה של נאשם 2, והקושי היחסי שבריצוי עונשם בישראל, בניתוק מהמשפחות. שירות המבחן התרשם בחיוב מנאשם 2, ואף בכך יש להתחשב. מטבע הדברים מידת עונשו תושפע גם מכך שהינו בדרגת מסייע בלבד לעבירה העיקרית אותה ביצע הנאשם 1, ואין בעובדות כתב האישום כדי ללמד על "סיוע מדרבן" מצידו של הנאשם.

סופו של דבר שנגזרים עונשים אלה:

על נאשם 1 מוטלים 54 חודשי מאסר מתוכם 42 חודשים לריצוי בפועל, והיתרה תהא מותנית לשלוש שנים מתום המאסר, שהנאשם לא יעבור אחת העבירות בהן הורשע.

הנאשם 1 ייפסל מקבלת רישיון נהיגה למשך 4 שנים מתום מאסרו.

על נאשם 2 מוטלים 42 חודשי מאסר. 30 מתוכם לריצוי בפועל, והיתרה מותנית לשלוש שנים, שלא יעבור עבירה שיש עימה סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, או עבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל.

מניינם מאסרם של שני הנאשמים מיום מעצרם, 9.1.2007.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט העליון.

ניתנה היום כ"ט בתמוז, תשס"ז (15 ביולי 2007) במעמד הצדדים

                                                                                    _________________

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ