אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 8007/05

גזר דין בתיק פ 8007/05

תאריך פרסום : 06/09/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
8007-05
16/10/2005
בפני השופט:
ח. עמר

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
חסיין טורשן
עו"ד ג'וליאן אלון
גזר דין

1.                   הנאשם הורשע - לאחר ניהול פרשת ההוכחות - בעבירות הבאות: סחיטה בכוח, לפי הרישא לסעיף  427 (א) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן:" החוק"); הסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפק' התעבורה; מעשה פזיזות ורשלנות, לפי סעיף 338 (1) לחוק; והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק.

נסיבות ביצוע העבירות פורטו בהרחבה בהכרעת הדין, ולהלן עיקרן:

על רקע שלא הוברר (אך וודאי, לא זה אשר לו טען הנאשם) נסע (רדף) הנאשם ברכבו, ביום 27.12.04 בבאר-שבע, אחר רכב המתלונן - עובד ציבור המשמש מפקח על הבניה במגזר הבדואי - וצפר לו לעצור, אך זה התעלם והמשיך בנסיעתו עד שנכנס לרחבת מוסך. הנאשם, שלא הרפה, המשיך ונסע אחריו לאותו מוסך, ובהיות המתלונן יושב לבד בתוך רכבו, ניגש הנאשם אל רכב המתלונן, פתח את דלו בחוזקה, ודרש מהמתלונן למסור לו את המצלמה, שהיתה ברשות ברכב, בטוענו, תוך צעקות, כי המתלונן צילם אותו; ותוך כדי כך, הכניס הנאשם גופו לרכב וניסה להוציא את מפתחות הרכב מהמתנע ואף לחטוף את המצלמה שהיתה החלק הקדמי של הרכב. אך, המתלונן הרחיק אותו מהמצלמה, והדף אותו, בשלב שבו ניסה הנאשם גם להוציא את מפתחות הרכב מידי הנאשם, לאחר שהמתלונן מנע ממנו הוצאתם מהמתנע והחזיקם בידו.

כן - ולמרות שחברו של המתלונן הבהיר לנאשם, כי המתלונן והוא הינם עובדי ציבור, ולמרות בקשותיהם של השניים מהנאשם כי ירפה מהם - סירב הנאשם, והודיע למתלונן כי יסע אחריו לכל מקום שאליו יסע המתלונן ולא ירפה ממנו, עד אשר יסביר לו מדוע צילם אותו ועד אשר יראה בעצמו את התמונה (או התמונות) לאחר פיתוח סרט הצילום.

ואכן, הנאשם לא הרפה והמשיך בנסיעה אחר המתלונן, עד הגיע זה לפני צומת מרומזרת שבו עצר לפני אור אדום, ושם עצר גם הנאשם את רכבו מימין רכב המתלונן, ותוך חסימתו (חלקית) וכשמשמאלו ומאחריו של רכב המתלונן עמדו עוד שני כלי רכב, שסייעו לנאשם. אירוע זה הגיע לסיומו, רק לאחר שהמתלונן פנה לשוטרים שעמדו באקראי סמוך אחר אותו רמזור, וכך נפרדו דרכיהם של המתלונן והנאשם.

בקשר עם אירוע זה (להלן:" האירוע הראשון") הורשע הנאשם בעבירת סחיטה בכוח, ובעבירת הסתייעות ברכב לביצוע פשע, מבין העבירות בהן הורשע, כאמור לעיל.

שתי העבירות הנוספות בהן הורשע הנאשם (מעשה פזיזות ורשלנות, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו) מתייחסות לאירוע נוסף שהתרחש ביום 30.12.04, היינו, שלושה ימים לאחר האירוע הראשון (להלן:" האירוע השני").

היה זה כאשר - ובעקבות מרדף שהתנהל אחר רכב מסויים (שנוסעיו ביקשו להתנכל למתלונן הנ"ל מהאירוע הראשון) ותוך שהמרדף היה כרוך בסיכון בנתיב תחבורה, ומשנהג אותו רכב הצליח להימלט מהמרדף אחריו -  חשדו שני השוטרים שניהלו את המרדף, כי המדובר הוא בנאשם, ולכן, נסעו לביתו; ומשלא מצאוהו שם, עשו דרכם חזרה משם, ברכבם המשטרתי, בעלותם על שביל עפר, בקירבת מתחם מגוריו של הנאשם. או אז, ובהיותם על אותו שביל עפר צר (שרוחבו אינו עולה על 3 מ', והוא מתוחם - מצידו האחד בגדר של בית ספר; ומצידו המקביל - בסוללת עפר) וכשאור כחול דולק על גג רכבם, הבחינו שני השוטרים ברכב (פג'ארו) שבו נהג הנאשם, כשהוא נוסע מולם במהירות גבוהה על גבי השביל, ובאופן שהשוטר חליבה (שנהג ברכב המשטרתי) נאלץ לסטות באופן חד ימינה, בעת שהנאשם הגיע למרחק קצר הימנו, ועקב הסטייה האמורה נתקע הרכב המשטרתי בגדר ביה"ס. במקביל - ובעת שהשוטר חליבה הנ"ל ביצע את הסטייה, כאמור - הסיט גם הנאשם את רכבו לכיוון הנגדי, במהירות גבוהה ביותר, עד כדי שרכבו "ריחף" מעל אותה תלולית שבצד השביל, ושם נעלם בתוך שדה חרוש, בחסות שובל האבק שהקים.

2.                   מן הדין ומן הראוי לציין, כי כתב האישום ייחס לנאשם עבירות רבות אחרות, או גם נוספות בקשר עם שני האירועים האמורים, ואף חמורות בהרבה מאלו שבהן הורשע בפועל; ובכלל זה, ובין היתר - שלוש עבירות סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332 (2) לחוק, ועבירת נסיון לשוד.  אולם, ופרט לעבירות בהן הורשע, כאמור, זוכה הוא מכל יתר העבירות שיוחסו לו, לרבות, מארבע העבירות החמורות הנ"ל; ולא למותר לציין, כי לגבי חלק מהותי מאוד מאותן עבירות אחרות ונוספות, הסכימה ב"כ המאשימה, בהגינותה, במהלך סיכומיה, כי אלו לא הוכחו (מעבר לספק סביר).

3.                   ואולם, צדק יש בדברי ב"כ המאשימה, כי גם העבירות שבהן הורשע הנאשם, בסופו של יום, וכאמור - ונוכח כלל הנסיבות, כפי שיובאו להלן - הינן חמורות כשלעצמן.

בהתנהגותו של הנאשם כלפי המתלונן שבאירוע הראשון, גילה הוא נחישות, שממנה לא חדל, גם ביודעו כי מדובר בעובד ציבור; ובכך יש משום קריאת תגר על גורמי אכיפת החוק, הראויים לכל הגנה, למען יוכלו לבצע את משימותיהם, ללא חת וללא מורא מפני אזרחים, דוגמת הנאשם, המבקשים להתנכל אליהם.

אותו סממן מובהק של קריאת תיגר על גורמי אכיפת החוק איפיין, למעשה, גם את האירוע השני, שבו סיכן הנאשם את השוטרים שבאותו רכב משטרתי,  ובהימלטו מפניהם, תוך הפרעתם במילוי תפקידם.

בקשר עם אירוע שני זה, אכן, הוראת החיקוק בה הורשע הנאשם (סעיף 338 (1) לחוק) חומרתה פחותה בהרבה מזו נשוא הוראת החיקוק שבסעיף 332 (2) לחוק, שממנה זוכה הנאשם - ועל ההבדל המשמעותי בין שתי הוראות החיקוק יעיד הפער המהותי ביותר בין העונשים המירביים הקצובים לצד כל אחת מהן. אולם, גם באירוע זה אין להקל ראש, כלל ועיקר. זאת, הן מחמת עצם נסיבותיו, כמתואר לעיל; והן משכעולה מגזה"ד האחרון שניתן אך ביום 5.5.04 בעניינו של הנאשם (בתיק פ' 1897/03 של בימ"ש השלום בבאר-שבע) הרי שאין זו הפעם הראשונה בה נוהג הנאשם תוך סיכון חיי אדם. גם אותו גז"ד (שניתן על יסוד הסדר טיעון)  התייחס להרשעת הנאשם (בין היתר) בהוראת החיקוק 338 (1) לחוק.  אך - וכמפורט בגזה"ד הנ"ל - המדובר היה בנהיגה פרועה ומסוכנת ביותר, תוך כדי הימלטות מפני המשטרה ובמהלך מרדף אחריו; ועל כן, גם מיצה ביהמ"ש עם הנאשם, באותו גז"ד, את מלוא הרף העליון שעליו הוסכם במסגרת הסדר הטיעון (15 חודשי מאסר בפועל), בציינו את חומרת הנהיגה הפרועה של הנאשם; וכן, גזר עליו, בנוסף, גם מאסר מותנה לתקופה של 12 חודשים. הנה, כי כן - ופרט לכך, שאין זה כשלונו הראשון של הנאשם בסיכון חיי אדם או בריאותו תוך נהיגה מסוכנת - הרי שגם אותו מאסר מותנה התלוי ועומד נגדו, ושהינו בר הפעלה עתה, לא היה בו כדי להרתיעו.

זאת ועוד, את העבירות נשוא התיק דנן ביצע הנאשם בתקופת היותו אסיר משוחרר ברישיון (שיחרור על תנאי) - עובדה שגם בה לא היה כדי להרתיעו, חרף ההשלכות האפשרויות שיש לכך לעניין הפקעת אותו רישיון.

בנוסף, לנאשם גם הרשעות קודמות בעבירות נוספות - אף כי אינן מכבידות, במיוחד.

בנסיבות, כאמור, אין נראה לי להעתר לבקשת הסניגור להסתפק בהטלת שנת מאסר אחת (בצד הפעלת אותו מאסר מותנה באורח חופף).

4.                   יחד עם זאת - ובבואי לקצוב את עונשו של הנאשם - הרי שלא ניתן להתעלם, לקולא, מאימת וחרדת הדין, שבהן היה נתון בעטיו של כתב האישום המקורי והחמור, לאין  ערוך, מהעבירות שבהן הורשע, בסופו של יום, כאמור.

כן, אביא חשבון, לקולא, ובמידה הראוייה, את עובדת היותו נתון במעצר במשך תקופה משמעותית מאוד, ומשכידוע תנאי מעצר קשים הם ממאסר; וכן, ובמידה הראויה, את היותו צפוי לאפשרות ביטול תקופת השיחרור על תנאי (הפקעת הרישיון) - על כל המשתמע מכך - הגם שאין לנאשם אלא להלין על עצמו, גם בהקשר זה.

הסניגור המלומד ביקש להתחשב גם במצבו הבריאותי של הנאשם, בהיותו נכה, כליל, ברגלו האחת (עקב מחלת שיתוק ילדים - "פוליו") וגם רגלו השנייה אינה בריאה, עקב  תאונת דרכים (ובנוסף לעומס המוטל עליה ממילא), ובה מקובעת מתכת פלטינה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ