אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 7442/99

גזר דין בתיק פ 7442/99

תאריך פרסום : 03/11/2008 | גרסת הדפסה
פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
7442-99
29/09/2005
בפני השופט:
רחל גרינברג

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד רוטמן
הנתבע:
לוקשביץ מיכאל
עו"ד פנינת ינאי
גזר דין

1. הנאשם הורשע לאחר שמיעת ההוכחות במיוחס לו באישומים ראשון, שלישי ורביעי וזוכה מחמת הספק מהאישום השני.

   ואלה העבירות בהן הורשע:

- 2 עבירות של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן  החוק)

- זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, עבירה לפי סעיף 418 לחוק

- שימוש במסמך מזויף, עבירה לפי סעיף 420 לחוק

- גניבה בידי מורשה, עבירה לפי סעיף 393 לחוק.

2.  מעשי ההונאה בהם הורשע בוצעו בשלהי שנת 1996, בעת שריצה מאסר ממושך של 8 שנים, חלקו בחופף. ראה גיליון הרשעות קודמות, מהרשעה מס' 9 ואילך. המאסר הארוך הוטל עליו בגין עשרות תיקי מרמה וזיוף, וכלל הפעלת מאסרים מותנים, ראה גיליון ההרשעות.

עברו הפלילי של הנאשם מלמד כי הוא בחר את הנוכלות והמרמה כדרך חיים; הרשעתו הראשונה היא משנת 79, במרוצת השנים הורשע שוב ושוב בסוג זה של עבירות, ובשנת 88 הוטל עליו מאסר ראשון למשך שנתיים. בהמשך נדון עוד פעמיים למאסרים בפועל לתקופות קצרות, עד שבשנת 92 הוטל עליו בבימ"ש מחוזי בנצרת, המאסר של 8 שנים.

3.  את העבירות נשוא התיק הנוכחי, עבר הנאשם תוך כדי ריצוי מאסרו הנ"ל, בעת שהותר לו לעבוד מחוץ לכלא במסגרת שיקומו - שיקום פרטני אשר על אופיו והתנהלות הנאשם בו, יחד עם הדמויות האחרות, עמדתי בהרחבה בהכרעת הדין. בעת ביצוע העבירות היו תלויים ועומדים נגד הנאשם מאסרים מותנים, אשר אינם ברי הפעלה בתיק הנוכחי משום שלא נכללים בין המצבים המהווים "תקופת תנאי מצטברת", המנויים בסעיף 52(ג) לחוק העונשין.

את קיום המאסרים המותנים ציינתי כנסיבה מחמירה, דהיינו, שנות המאסר הרבות שעשה הנאשם בכלא והמאסרים המותנים המצטברים ל-4 שנים התלויים ועומדים נגדו, לא השיגו את המטרה של הפסקת העבריינות הסדרתית שלו בעבירות מרמה, זיוף וגניבה. ואם לא די באלה, ביצע את העבירות בהן הורשע בהיותו אסיר.

על יסוד העבר הפלילי הכה מכביד של הנאשם, ניתן לקבוע כי הוא מסכן את הציבור בעבירות המרמה עליהן חוזר ללא הרף.

התביעה עותרת להטלת מאסר בפועל משמעותי על הנאשם.

מנגד, טוענת ההגנה, כי לאחר שהנאשם נענש בחומרה כה רבה בגין מעשיו שבעבר, אין לתת לעבר הפלילי משקל נוסף לחומרה, וכן יש להתחשב לקולא במצבו הרפואי ובדברי עדי האופי, כפי שיפורט בהמשך.

4.  כמפורט בהכרעת הדין, הנאשם הציג עצמו בפני המתלוננים, ואחרים, כמי שיכול, על סמך קשריו האישיים, להסדיר עניינים במשרדי ממשלה ועיריות, לקדם עסקאות ולפתור בעיות. הוא הצליח לעורר אמון בלב המתלוננים - במקרה הראשון באמצעות מסמך מזויף - וקיבל משני המתלוננים בתיק, סכומי כסף נכבדים אותם שלשל לכיסו, כפי שהוכח באישומים ראשון ושלישי. טענת הנאשם כי שימש פקיד זוטר במשרדו של ועקנין, נדחתה מכל וכל. אחזור ואומר, כי גם אם יש רגליים לחשד שועקנין או ברנס היו שותפיו של הנאשם, כטענתו, למעשים בלתי כשרים, כולל הפרשיות נשוא כתב האישום, עדיין אשמתו שלו הוכחה מעל לכל ספק, ואין מקום לטענה עליה חזר ב"כ הנאשם בסיכומיו ובטיעוניו לעונש, כי הנאשם "נפל בידיהם של..ועקנין..וברנס...שהיו עדי תביעה, הם אלה שהפעילו את הנאשם", (עמ' 16 ישיבה מיום 14.9.05 ש' 24-25). ממצאי הכרעת הדין סותרים טענות אלה ששימשו כקו הגנה עיקרי של הנאשם.

5.  ועוד טוען הסנגור בהקשר לאמור לעיל, שעל אף מעורבותם של שני האחרים במעשים נשוא כתב האישום, הם לא הועמדו לדין ובכך נמנעה האפשרות לבחון את מידת הדומיננטיות של השלושה בביצוע העבירות, ויש בכך גם משום פגיעה בעקרון השוויון. אליבא דהגנה, השתת מאסר בפועל על הנאשם כשהוא עומד לדין לבדו, פוגעת בתחושת הצדק.

לא אחזור על ממצאי הכרעת הדין לעניין מהימנות העדים ואני מפנה לפרק הממצאים ובמיוחד לסעיפים 2 ו-16 המתייחסים לעדויותיהם של ועקנין וברנס. בקליפת אגוז אומר כי לפי התרשמותי, ועקנין, ברנס ובמיוחד הנאשם, ניסו בעדויותיהם לטשטש ולהסתיר את הקשרים שהיו ביניהם, ודוק, גרסתו המיתממת של הנאשם לפיה נוצל על ידם בעסקת הקרקעות מול דוד מרדכי, נדחתה כולה כבלתי סבירה ולא אמינה, וכן גרסתו לגבי היקלעותו המקרית כביכול לסיפורו של קופל ואי הפקת רווח כספי מנטילת הכסף ממנו - אישום שלישי.

במסגרת החקירה המשטרתית, נחקרו ועקנין וברנס תחת אזהרה וכפי הנראה לא נמצאו נגדם ראיות לביצוע מעשים פליליים בקשר לפרשיות בהן עסקינן, ואין לראות בנסיבות אלה, חוסר שוויון ופגיעה בצדק באי העמדתם לדין לצד הנאשם.

6.  חלוף הזמן

התביעה מבקשת שלא לשקול לקולא את גורם חלוף הזמן משום שהנאשם הוא שהביא להתמשכות המשפט, ההגנה מנגד טוענת כי גם אם הנאשם גרם בהתנהלותו לדחיית סיום המשפט, עדיין גם לתביעה יש חלק בדבר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ