אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 7048/06

גזר דין בתיק פ 7048/06

תאריך פרסום : 19/04/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
7048-06
07/12/2006
בפני השופט:
צבי סגל - סגן נשיא - אב"ד יוסף שפירא יורם נועם

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד ע' אבולעפייה מפרקליטות מחוז ירושלים
הנתבע:
אבטומונוב אולג (ת"ז 322132242)
עו"ד לאה סלובין
גזר דין

1.         ביום 22.10.06, על יסוד הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן ובהתאם להסדר טיעון, הורשע הנאשם בעבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן "החוק"). כרקע כללי יצוין, כי בתחילה ייחסה המאשימה לנאשם עבירת רצח, אלא שלאור הסדר הטיעון שגובש ושהוליך לתיקון כתב האישום, הומרה זו בעבירת הריגה. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש, תוך שאפשר למאשימה להגיש קלטת שחזור ביצוע העבירה כראיה לעונש.

2.         עובדות כתב האישום המתוקן מורות כי בלילה שבין התאריכים 26.7.06-27.7.06, או בסמוך לכך, שהה הנאשם יחד עם ויאצסלב טרופימוב ז"ל (להלן "המנוח") בבית נטוש באזור ליפתא בירושלים. לאחר ששתו השניים וודקה התפתחה ביניהם מריבה, אשר במהלכה אחז הנאשם במוט ברזל והכה באמצעותו בגולגולתו של המנוח לפחות שש פעמים. בנוסף הכה הנאשם את המנוח עם מוט הברזל בצלעות ובעצמות השכם. כתוצאה מהחבטות הללו קרס המנוח ארצה בעוד הנאשם ממשיך ומכה אותו בגופו במוט הברזל. מקבץ המהלומות האמור הסב למנוח חבלות קשות - שברים ודימום בגולגולתו, כמו גם שברים בעצמות הצלעות והשכם. מותו של המנוח נגרם כתוצאה מלפחות שש חבלות קהות ישירות שכוונו לראשו באמצעות מוט הברזל, מה שהסב למוחו נזק חמור מלווה בשברים בגולגולת.

3.         להלן יפורטו הראיות לעונש שהוגשו מטעם הצדדים. המאשימה הגישה את קלטת שחזור ביצוע העבירה בתחנת המשטרה (ת/1), בגדרה נשמע הנאשם אומר את שלושת המשפטים שלהלן: הראשון - "הייתי מרגיש שאני הורג אותו"; השני - "אתה מבין באיזה מצב הייתי ... אם היה קם היה הורג אותי"; והשלישי - "כשקמתי ידעתי שהוא מת, התכוונתי לזה"; המדובר בשחזור השתלשלות האירועים המלאה שבתומה בוצעה העבירה, במהלכו "תקף" הנאשם את אחד מחוקרי המשטרה כאילו היה המנוח. הנאשם הגיש קלטת שחזור ביצוע העבירה בזירה (נ/1) בצירוף תמליל תואם (נ/1/א), ובנוסף - חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו מיום 5.9.06 (נ/2).שחזור זה אמנם נערך בזירה (בבית בליפתא) אך כלל תיאור כללי של נסיבות ביצוע העבירה ללא הדגמתה בפועל ברזולוציה של השחזור בתחנת המשטרה. תחילה נסקור את האמור בתסקיר שירות המבחן ובחוות הדעת הפסיכיאטרית, ולאחר מכן נעבור לטיעוני הצדדים לעונש ולדיון המתבקש.

4.         תסקיר שירות המבחן מלמדנו, כי הנאשם בן 27, בעל אינטליגנציה תקינה עד גבוהה ויכולת מילולית תואמת, יליד אוקראינה, ובן יחיד להוריו שהתגרשו עת היה בן שלושה חודשים. אמו - מוזיקאית הדרה באוקראינה, ואביו - עלה ארצה לפני מספר שנים ומתגורר באשקלון. הנאשם בוגר 12 שנות לימוד ואף רכש השכלה מוזיקלית גבוהה באוניברסיטה בארץ הולדתו, אותה לא השלים מפאת החלטתו לעלות בגפו לישראל מטעמי ציונות. כך, החל משנת 2000 שוהה הנאשם בישראל. בשלב מסוים, נוכח תחושות בדידות, ייאוש וחוסר אונים, כך להערכת שירות המבחן, נקלע הנאשם למצוקה קיומית שקרבה אותו לדת מחד-גיסא, ולצריכת אלכוהול מאידך-גיסא. עוד משכילנו התסקיר, כי משך כשנה וחצי עובר לאירוע נשוא כתב האישום המתוקן צרך הנאשם אלכוהול ללא הגבלה, ואף התגורר בליפתא בהיותו חסר דיור. מה שהובילו לביצוע העבירה מעבר למצב שכרותו דאז אינו נהיר בעבורו, הגם שהנאשם נוטל אחריות מלאה בגינה. התרשמות שירות המבחן היא, כי לאור הטראומות שככל הנראה חווה בעברו זקוק הנאשם  לסיוע נפשי, כי מעשה ההריגה שביצע זעזע אותו באופן עמוק, וכי הלה מצוי בשלבי עיבוד ועיכול התחלתיים של הפרשה. בסופו של יום, משחש הנאשם כי עליו לכפר על מעשיו בתיווכם של המעצר שכבר חווה, משמעותו, והעונש שיושת עליו בתיק זה, ובהתחשב בחומרת העבירה דנן, נמנע שירות המבחן ממתן המלצה טיפולית בעניינו.         

5.         על-פי חוות-דעת פסיכיאטרית בעניינו של הנאשם נמצאנו למדים, כי הלה עוסק בפילוסופיות מזרחיות, נכרך בכת נוצרית כלשהי, בעל הרגלי אכילה מיוחדים, צורך סמים ואלכוהול ונוטה להתבודדות. הנאשם אינו סובל ממחלת נפש או ממצב פסיכוטי, מסוגל להבדיל בין אסור למותר, בין טוב לרע, וכן ביכולתו להבין את משמעות העונש. בכל אופן, לא מסתמנת כל מניעה פסיכיאטרית להכיר בנאשם כאחראי למעשיו. מחמת השלב המשפטי בו הננו נתונים כיום לא נרחיב עוד את הדיבור בהקשר זה. 

6.         בטיעוניה לעונש הטעימה באת-כוח המאשימה את הנסיבות לחומרה בתיק זה, כמו גם את המניע להמרת עבירת הרצח בהריגה. המדובר בעבירה חמורה ביותר, שעצם ביצועה תחת השפעת אלכוהול אינו גורע מן העובדה כי צריכתו נעשתה מרצון חופשי ומבחירה. הנאשם הכה את המנוח במוט ברזל פעם אחר פעם, לאחר שניהל עמו ויכוח מינורי אך סוער, ואף אם לא התכוון לקטול את חייו יש להענישו בחומרה הראויה לנסיבות העניין. זאת ועוד, אליבא דבאת-כוח המאשימה, ביצע הנאשם עבירת הריגה במדרג הגבוה ביותר האפשרי, הנושק לעבירת הרצח. לשם הוכחת טענתה הגישה באת-כוח המאשימה קלטת ודיסק בגדרם נצפה הנאשם בשעת שחזור המעשה בתחנת המשטרה (ת/1). שלושת המשפטים הנשמעים מפי הנאשם באותו המדיום מבססים, לסברתה, את טענתה האמורה, כמצוטט לעיל. לסיכום טענותיה הגישה באת-כוח המאשימה אסופת פסיקה המבטאת לטעמה את מדרג הענישה הרלבנטי לתיק זה, ועתרה להשית על הנאשם עונש הולם שיעלה על 11 שנות מאסר ויעפיל עד כדי 17 שנות מאסר.

7.         באת-כוח הנאשם סבורה, כי העבירה שביצע הנאשם כלל אינה מאמירה כדי קרבה ל"רצח בכוונה תחילה", שכן לא נתלווה אליה היסוד הנפשי הנדרש. כך ניתן ללמוד מהשחזור שנערך בזירת הפשע עצמה ומהודאת הנאשם כי הבחין שהמנוח אינו בין החיים רק למחרת יום ביצוע העבירה (נ/1). לא-זו-אף-זו, השחזור שנערך במשטרה אינו מוכיח כי הנאשם התכוון להביא למותו של המנוח כפי הנטען. בהקשר זה הוסיפה באת-כוח הנאשם והדגישה, כי מעשי הנאשם אף החלו אך כתוצאה מהגנה עצמית והתפתחו למצב הגובל בהגנה עצמית מדומה. כמו-כן, המנוח הנו בעל עבר פלילי של אלימות, בעוד שהנאשם "מוזר" ו"תמהוני" (על-פי חוות הדעת הפסיכיאטרית), ואין להתעלם מן העובדה כי העבירה דנן בוצעה על רקע צריכת אלכוהול של השניים בצוותא. מעבר לכך, נסיבות חייו של הנאשם ואישיותו, וחוסר היכולת לשחזר כיום בדיעבד ובמדויק את נסיבות ביצוע העבירה, מצדיקים הקלה בעונשו. לסיכום הדגישה באת-כוח הנאשם, כי הנאשם נעדר דפוסי אלימות בהתנהגותו, וכי פוטנציאל שיקומו ניכר ורב.

8.         הנאשם הוסיף וטען לפנינו, כי למעשה היה חברו של המנוח, כי צריכת האלכוהול המשותפת של שניהם היא ששמשה תמריץ לפרשה כולה, כי זכרונו באשר לפרטי האירוע אינו צלול או שלם, וכי צער בלבו ואף חרטה על מעשיו.    

9.         חיי אדם נקטלו לחינם. אלכוהול שנצרך במשורה אכן משמח לבב אנוש, אך כמה נורא הוא כוחו להשחית אם רק יציף עורקי אדם כאילו היה דמו ממש. הנאשם והמנוח, שני אנשים שגורלם לא האיר להם פנים, מצאו דרכם למבנה ששימש להם בית, בו דרו בתת-תנאים, שם נאחזו בחיים ככל יכולתם. יום הולך ויום בא, ואותו לילה גורלי הגיע. שתו השניים וודקה, הויכוח פרץ והתוצאה ידועה. כעת לנו להכריע מה עונשו של זה שהורשע בהריגה על-פי הודאתו - באותן הנסיבות.

10.       קדושת חיי אדם אינה נדרשת באור נרחב. לערך החיים אין מחיר או תחליף - מקודשים הם מעצם טבעם ושומה עלינו להגן עליהם מכל משמר. לכן, לא בכדי קבע המחוקק כי נוטלי החיים שלא כדין ישאו בענישה מכבידה ומשמעותית. על החומרה המפליגה של עבירה הכרוכה בקטילת חיים עמד כב' השופט י' קדמי בע"פ 4419/95 שחר חדד נ' מדינת ישראל (פ"ד נ(2)  752) כהאי לישנא:

"השמירה על קדושת החיים - לרבות קביעתה של קדושה זו בהכרת הכל - היא העומדת בראש תכליות הענישה, במקום שמדובר בנטילת חיי אדם; ועל בית המשפט לשוות זאת לנגד עיניו בגזרו את הדין בעבירות רצח והריגה. לא בכדי, הוצב הדיבור "לא תרצח" בראש הדיברות המבטאות את הכללים הבסיסיים של חיים בחברה מתוקנת; שאין לך מעשה נורא הימנו".

(שם, עמ' 765-766)

11.       הנה-כי-כן, הריגת המנוח מחייבת כי נשית על הנאשם ענישה משמעותית שיהא בה כדי להביע את הסלידה המוחלטת של החברה ממעשים כגון אלה שביצע. עם-זאת, לדעתנו ניתן זאת הפעם לילך כברת דרך מסוימת לקראת הנאשם. הוא הודה במיוחס לו מבלי שצרך זמן שיפוטי מיותר, נטל אחריות על מעשיו, והביע חרטה וצער כנים על קרות האירוע הטרגי. יצוין, כי לאחר שצפינו בחומרי הראיות לעונש שהוגשו לבית המשפט לא מצאנו בהם ראיה ניצחת דווקא לחובת הנאשם. והנה, שחזור ביצוע העבירה בתחנת המשטרה אינו מוכיח כי הנאשם התכוון להמית את המנוח בקור רוח של רוצח, מה גם שהשחזור שנערך בזירה מדגיש זאת במשנה-תוקף. המדובר בבית הנחזה להיות נטוש, בו לנו הנאשם והמנוח על גבי מזרונים, אור הנר שם שימש ככל הנראה תחליף לתאורה המונעת מכוח חשמל. ועוד, במהלך אותו שחזור בזירה נמצא סכין שהונח על רצפת החדר בו לנו השניים, שאין לשלול נפקותו לפרשה באופן המיטיב עם הנאשם. משהסכימו הצדדים להגיש חומרי הראיות הללו בשלב זה, על כל המשתמע מכך, הרי שניתן לזהות בהם אינדיקציות של ממש להקלה בעונשו של הנאשם. בהקשר זה יודגש, כי אופן התנהלותו של הנאשם בשני השחזורים מקנה נופך אותנטי לטענתו כי מסך האלכוהול הוא שטשטש את הכרתו באותם הרגעים הקריטיים בהם קיפד את חיי המנוח, ולא כוונה מפוכחת ושקולה היא שגרמה לו לעשות כן. אכן, הלום ושפוף נצפה הנאשם בשחזורים, אדם שגורלו המר הכה בו מבלי שבחר בו מרצונו הטוב. לכך יוסף, כי המשפטים שהגה הנאשם מפיו בשעת השחזור בתחנת המשטרה רק מדגישים את חוסר הבהירות הכללי שאפף את האירוע ולא את המיוחס לו, דהיינו - כוונתו להרוג המנוח. ודוק, לו ביקשה המאשימה להתעקש על הוכחת יסוד נפשי במדרג כזה או אחר לצרכי ענישה, אין זו הדרך לעשות כן בשלב המשפטי הנתון. בסופו של יום, נותרנו עם תשתית עובדתית מעורפלת אך תחומה - ויכוח בין שיכורים שהתרחש באישון ליל ולאור הנר - בנסיבות עלומות - שהסתיים באקט של הריגה.  

12.       לכאורה, היה מקום לאמץ רף הענישה לו עתרה באת-כוח המאשימה, עד כי ימוצה הדין עם הנאשם עד תום. אלא שכאן, כאמור לעיל, יש לשקול הנסיבות לקולה - המטות את הכף לעבר הענישה המקלה יותר. יש ונסיבות כגון אלו מצדיקות הפעלת אמצעי ענישה מרוככים במידת מה - הן בשל נסיבותיו האישיות של הנאשם והן בשל נסיבותיו המיוחדות של האירוע. תסקיר שירות המבחן וחוות הדעת הפסיכיאטרית משרטטים קווים לדמותו של נאשם שאין להחמיר בדינו יתר על המידה מחד-גיסא, והשחזורים שהתקיימו אינם מפריכים מסקנה זאת מאידך-גיסא. התנהגותו של המנוח עובר להריגתו אינה ידועה לנו, אך ברי כי נוכח היותו נתון להשפעת אלכוהול בשעת האירוע אין לשלול תזות הגנה כאלו ואחרות שהיו עשויות לרקום עור וגידים לו התנהל המשפט לגופו של עניין.

13.       הפסיקה אליה כיוונה באת-כוח המאשימה אינה תואמת או דומה לנסיבות שלפנינו. הנתונים הייחודיים של תיק זה מאפשרים אפוא לסברתנו נקיטה בעמדה עונשית נקודתית, שאינה משקפת את דעתנו בדרך כלל במקרים דומים בהם אכן מן הראוי להשית עונשים כבדים ביותר על עבריינים מסוג זה. אולם, כאמור, הנאשם שלפנינו הציב בפנינו דילמה מורכבת שאין לשכוח פרטיה וראשיתה.  

14.       לאחר שהבאנו בכלל חשבון שיקולי ענישה לחומרה ולקולה כאחד, משנחה דעתנו כי לנאשם פוטנציאל ממשי לשיקום - לו אך ישוב לדרך הישר ויפיק את הלקח ההכרחי ממעשיו החמורים -  באנו לכלל דעה ומסקנה כי יש להשית עליו את העונשים הבאים:

א.                  מאסר בפועל לתקופה של 11 שנים החל מיום מעצרו (30.7.06);

ב.                  שנתיים מאסר על-תנאי, שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו הנוכחי,  עבירת אלימות כלשהי מסוג פשע.

הודעה לנאשם זכותו לערער לבית-המשפט העליון תוך 45 יום.

ניתנה היום ט"ז בכסלו, תשס"ז (7 בדצמבר 2006) במעמד הצדדים.

ס ג ן   נ ש י א                                            ש ו פ ט                                  ש ו פ ט

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ