אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 7017/06

גזר דין בתיק פ 7017/06

תאריך פרסום : 04/12/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
7017-06
05/09/2007
בפני השופט:
1. משה רביד - אב"ד
2. אורית אפעל-גבאי
3. אהרן פרקש


- נגד -
התובע:
1. מדינת ישראל
2. באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים

עו"ד אשרת שהם
עו"ד פליקס גלפרין
הנתבע:
שמואל בירנבאום
עו"ד משה בראון
גזר דין

1.         הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות הבאות: שלוש עבירות של מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 16 שנים, שלא בהסכמתו החופשית, לפי סעיפים 348(ב) ו-345(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

            על פי האמור באישום הראשון בכתב האישום המתוקן, בשנת 2002 הזמין הנאשם קטין, יליד 1989, לחדר ששכר, כדי להראות לו אוסף חיות שגידל. בעת שהיו השניים בחדר, התפשט הנאשם, חיכך את איבר מינו בגופו של הקטין, הכניס ידו מתחת לבגדיו של הקטין ונגע באיבר מינו. על פי האמור באישום השני, בשנת 2002 הזמין הנאשם קטין אחר, יליד 1989, לחדרו. כשהיו השניים בחדר, נגע הנאשם באזור איבר מינו של הקטין מעל לבגדיו. על פי האמור באישום השלישי, בשנת 2004, הזמין הנאשם קטין נוסף, יליד 1991, לביתו. כשהיו השניים בבית, התפשט הנאשם בפני הקטין, התחכך בו ונגע באיבר מינו של הקטין. כל המעשים בוצעו כדי להגיע לסיפוק מיני, בקטינים שטרם מלאו להם 16 שנים, ושלא בהסכמתם.

2.         בהסדר הטיעון הוסכם, כי יוגש תסקיר שירות המבחן אודות הנאשם ותסקירי נפגעים אודות הנפגעים, בכפוף להסכמתם. עוד הוסכם, כי הצדדים יהיו חופשיים בטיעוניהם לעונש.

3.         שירות המבחן ערך תסקיר ראשון אודות הנאשם ביום 27.12.06.

על פי האמור בתסקיר, הנאשם הוא בן 30, נשוי ואב לשלושה ילדים, ואשתו נמצאת בשלבי הריון מתקדמים. הנאשם מנהל אורח חיים חרדי ועוסק בניהול פינת חי בישוב בו הוא מתגורר. שירות המבחן התרשם, כי לנאשם רמה קוגניטיבית גבוהה, הוא גדל בתנאי הזנחה הורית, ניכור והעדר יציבות, ונוצל מינית בילדותו. משפחת הנאשם עלתה לישראל מארה"ב בעת שהיה ילד, ואולם לאחר מספר שנים, לנוכח קשיי הסתגלות, חזרה לארה"ב. הנאשם עלה לישראל בגפו בגיל 17, ובהיותו בן 20 נישא בשידוך. במשך השנים חש הנאשם דחפים מיניים מוגברים והתקשה לספקם במסגרות בהן היה נתון - מסגרות חינוך מחמירות ונוקשות מבחינה דתית. הנאשם פיתח נטיה הומוסקסואלית וקשר קשרים עם נערים בני גילו. לפני שנישא שיתף את הרב שהדריך אותו בנטייתו המינית, אך הלה אמר לו כי נטייתו תתהפך לאחר הנישואין וקיום חיי אישות עם רעייתו. כיום מתאר הנאשם חיי נישואין תקינים, אך "שקריים" בשל כך שאשתו אינה יודעת על נטיותיו המיניות. הנאשם חש תסכול בנישואיו, חוסר סיפוק, ובכך הרקע לביצוע העבירות שבהן הורשע.

בפני שירות המבחן נטל הנאשם אחריות מלאה לביצוע העבירות והביע חרטה. לדבריו, לא חש משיכה מינית לקטינים, ובחירתו בהם היתה בשל היעדר אפשרות לממש את נטייתו המינית במגזר החרדי. שיתוף הפעולה של הנאשם עם שירות המבחן היה מלא, בפתיחות ובכנות, והוא הביע רצון ומוטיבציה גבוהה לטפל בבעייתו. הנאשם פנה לטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי חצי שנה לפני עריכת התסקיר. הערכת הפסיכולוג המטפל היתה, כי הנאשם הצליח לחזק את משיכתו לנשים, וכיום הוא אינו מהווה סיכון לחברה. כמו כן, פנו הנאשם ואשתו לטיפול זוגי, ובכוונת הנאשם לשתף את אשתו לראשונה בבעיותיו.

לסיכום, שירות המבחן המליץ על אימוץ הכיוון השיקומי והטלת צו מבחן למשך שנה. התוכנית המוצעת היא השתתפות בקבוצה טיפולית, והמשך הטיפול הזוגי והקשר הפרטני עם הפסיכולוג. כמו כן, כעונש מוחשי, הוצע עונש של מאסר בעבודות שירות.

תסקיר משלים של שירות המבחן נערך ביום 25.6.07. על פי האמור בו, השתתף הנאשם בקבוצה טיפולית לעברייני מין. הנאשם הגיע בהתמדה למפגשי הקבוצה והשתתף בהם באופן פעיל. הנאשם שיתף את הקבוצה בבעיותיו, בפתיחות ובכנות, והחל לפתח מודעות עצמית ותובנות לגבי עומק בעייתו. הנאשם ביטא לאורך כל הטיפול רצון אמיתי לחולל שינוי בחייו. כמו כן, המשיך הנאשם בקשר אינטנסיבי עם הפסיכולוג ובטיפול הזוגי עם אשתו. לסיכום, חזר שירות המבחן על המלצתו להטלת מאסר בעבודות שירות וצו מבחן.

4.         ב"כ הנאשם הגיש כראיה לעונש את מכתבו של הפסיכולוג המטפל בנאשם, דון יוסף ברנד, מיום 30.10.06, לפיו הנאשם מתקדם בטיפול, והוא אינו מהווה סיכון לילדים או לנערים. לאחר מכן, ביום 24.6.07, ערך הפסיכולוג חוות דעת מעודכנת. על פי האמור בה, ממשיך הפסיכולוג בטיפול בנאשם, במיוחד בהעמקת הכרתו בקיומו של רצון עצמאי של הזולת. להערכתו, הנאשם מסוגל עתה להכיר בכך שפגע בנפגעי העבירה ובכך שמעשיו מהווים הפרה של האמון שנתנו בו. עוד נאמר שם, כי חלק גדול מהטיפול בנאשם מוקדש לאמצעי איפוק וריסון, תוך חיזוק האפשרות למצוא סיפוק בחיי הזוגיות עם אשתו. הפסיכולוג המטפל מתרשם, כי הנאשם מתייחס לעבודה הטיפולית ברצינות ובשקידה רבה.

5.         כמו כן, הוגש לעיוננו גליון ההרשעות הקודמות של הנאשם, הכולל הרשעה בעבירות של הצתה וקשר לפשע, אשר בוצעו בשנת 1995. בגין אותן עבירות ריצה הנאשם מאסר בעבודות שירות.

6.         ב"כ המאשימה טען, כי העונש הראוי לנאשם הוא מאסר ממש. לטענתו, באיזון שבין האינטרס הציבורי, שיקולי הגמול וההרתעה ועידוד קורבנות העבירה להתלונן מזה, לבין שיקולי השיקום והנסיבות האישיות מזה, על האחרונים לסגת. ב"כ המאשימה ציין, כי העבירות שביצע הנאשם נחשפו כתוצאה מפנייתו של הנאשם למשטרה והגשת תלונה על ידו בגין סחיטה באיומים. אותה תלונה נסגרה, והתוצאה היתה חשיפת העבירות בתיק זה. נסיונות שנעשו לערוך תסקירים אודות הנפגעים נכשלו, בשל חוסר שיתוף פעולה מצד משפחותיהם. ואולם, גם ללא תסקירים ניתן לתאר מה גודל הנזק, הקושי והסבל שנגרמו לקורבנות העבירות כתוצאה ממעשיו של הנאשם. ב"כ המאשימה הפנה לחומרת העבירות ולעובדה, כי נעשו בתחכום ובעורמה, תוך פיתוי הקטינים. המעשים המיניים שעשה הנאשם בקטינים הם מעשים פוגעניים, בהיבטים רבים, אשר יותירו בנפשם חותם שלא יימחה. כמו כן, אין המדובר במעידה חד פעמית אלא בריבוי עבירות. לנוכח טיב המעשים ונסיבותיהם יש לגזור על הנאשם עונש, אשר יבטא את חומרתם וכן את שיקולי ההרתעה - הרתעת היחיד והרבים. בהקשר זה הפנה ב"כ המאשימה לסעיף 355 לחוק העונשין, הקובע בצידה של העבירה בה הורשע הנאשם " עונש מזערי" של שנתיים וחצי מאסר, אשר ממנו ניתן לסטות, לקולא, רק " מטעמים מיוחדים שיירשמו". כמו כן, ביקש ב"כ המאשימה לגזור על הנאשם מאסר על תנאי ולחייב אותו לפצות את המתלוננים.

7.         ב"כ הנאשם טען, כי יש לקבל את המלצתו של שירות המבחן לנוכח נסיבותיו המיוחדות של המקרה. מיוחדות עניינו של הנאשם נובעת מהצטברותם של הטעמים הבאים: הנאשם הודה בביצוע העבירות ביוזמתו, חשף את המקרים שהעיקו על מצפונו, והגיע להסדר טיעון בבית המשפט; הסדר הטיעון חסך את הצורך בהעדת הקטינים, נפגעי העבירות, וכן חסך מזמנו של בית המשפט; בהסדר הטיעון לא הובטח לנאשם דבר לענין רמת הענישה; הודאתו של הנאשם בעבירות מעידה על הפנמה עמוקה של העבירות וחומרתן; העבירות שביצע הנאשם מצויות במדרג החומרה הנמוך של עבירות המין. לא נעשה שימוש באלימות ולא היתה חדירה לאיברים אינטימיים. הנאשם הפסיק את מעשיו מיד כשראה שהילדים מבחינים בהם; אין לנאשם עבר פלילי בתחום עבירות המין; הנאשם עבר הליך טיפולי ממושך ומשמעותי בחסות ההליך המשפטי ועשה כברת דרך רצינית בתקופה שבה מתנהל המשפט. הנאשם מטופל במסגרת פרטנית, זוגית וקבוצתית ומצוי בדרך הנכונה לפתור את הבעייתיות שברקע העבירות; אשר לנפגעי העבירות - אין זה הוגן לטעון נגד הנאשם השערות בדבר עוצמת הפגיעה בהם, בהיעדר ראיות של ממש לכך. לעומת זאת, ניתן להניח לזכותו של הנאשם את האפשרות, שנזקי המעשים חלפו ונפגעי העבירות ממשיכים בחייהם ומתגברים על הפגיעה בהם. ב"כ הנאשם הפנה לכך, שהנאשם איננו אדם צעיר, יש לו משפחה, והוא עושה מאמצים עילאיים לקיים את משפחתו ולשקם עצמו. לסיכום, הפנה ב"כ הנאשם לאמור בתסקירי שירות המבחן ובחוות הדעת של הפסיכולוג המטפל.

שני הצדדים הגישו לעיוננו פסיקה התומכת בטענותיהם בדבר רמת הענישה הראויה.

8.         הנאשם בדברו האחרון שיתף את בית המשפט בפירוט ובכנות רבה בתולדות חייו. הנאשם אמר, כי הוא מצטער מאוד על המעשים שעשה ומודה למערכת אשר העמידה לרשותו כלים טיפוליים להתמודדות עם בעיותיו. הנאשם סיפר על ילדותו ועל כך שהיה "ילד רחוב", אשר סבל מאלימות ונוצל מינית. הנאשם תיאר כיצד התגבשה נטייתו המינית לבני מינו, ונטיה זו לא השתנתה גם לאחר שהתחתן. הנאשם הבחין בבעיותיו בתחום המיני, ואף ניסה לטפל בכך, אך ללא הועיל. הנאשם הסביר, כי חשב שיוכל לגעת בקטינים מבלי שירגישו, אך כיום ברור לו כי עולל להם נזק גדול. לדבריו, כיום, לאחר הטיפול האינטנסיבי שעבר, ראשו "נקי" והוא משתוקק לאשתו. הנאשם הוסיף ותיאר את קשייו הכלכליים בפרנסת משפחתו, אך ציין כי אינו חוסך בכל הנוגע להוצאות הטיפול אצל הפסיכולוג והטיפול הזוגי.

עד כאן טיעוני הצדדים והראיות לעונש.

9.         קשה היא מלאכת גזירת העונש, ועניינו של הנאשם יוכיח. מחד גיסא, ביצע הנאשם עבירות חמורות של מעשים מגונים בקטינים. המדובר בשלוש עבירות, אשר בוצעו בשנים 2002 ו-2004 כלפי שלושה קורבנות שונים, ילדים-נערים בני 13. אין המדובר במעידה חד פעמית, אלא בהתנהגות שחזרה על עצמה, ובמשך שנים. המעשים המיניים שביצע הנאשם בקטינים, במיוחד באישומים הראשון והשלישי, אינם מן הקלים. הנאשם התפשט בפני הקטנים. במקרה הראשון חיכך את איבר מינו בגופו של הקטין ונגע באיבר מינו של הקטין מתחת לבגדיו, ואף במקרה השני התחכך הנאשם בקטין ונגע באיבר מינו של הקטין. כל המעשים נעשו בביתו של הנאשם, לשם הוזמנו הקטינים באמתלות שונות. מאידך גיסא, נראה כי הנאשם מכה על חטא ומתחרט. הנאשם הודה במעשים ולמעשה חשף אותם בפני המשטרה. הנאשם עבר הליך שיקום משמעותי ורציני בחסות ההליך המשפטי. הוא נפנה לטפל בבעיותיו במסגרות טיפוליות שונות - הן במסגרת שירות המבחן והן באמצעות פנייה לפסיכולוג ולטיפול זוגי עם אשתו. נראה, כי הנאשם "הסתער" על בעיותיו והוא מנסה להדבירן בכל דרך אפשרית, במגמה למצוא אושר וסיפוק בחייו, במחיצת אשתו ומשפחתו. לא ניתן להקל ראש גם בקורות חייו של הנאשם ובחוויות הילדות הקשות שעבר, אשר הותירו משקעים בנפשו והיוו את הרקע לביצוע העבירות על ידו.

לנוכח האמור לעיל, שיקולי הענישה בדבר גמול והרתעה מכוונים להטלתו של עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה ממושכת, שכן רק עונש כזה יבטא נכונה את הסלידה ממעשיו של הנאשם, אשר ניצל קטינים בראשית התבגרותם לסיפוק תאוותיו המיניות, ועשה כן פעמים חוזרות. גם ללא תסקירי נפגעים, ניתן לתאר את הנזק שנגרם לקורבנות העבירות - שלושה קטינים בני 13 - אשר נחשפו למעשים המינים שביצע בהם הנאשם, אדם מבוגר, אשר נתנו בו אמון והגיעו לביתו. ואולם, לא ניתן להמעיט במשמעותן של נסיבותיו האישיות של הנאשם, כאמור לעיל, הן באשר לקורות חייו והן באשר לרצונו העז בתיקון ובשינוי, אשר קיבל ביטוי מעשי בתהליך השיקום הרציני שהוא עבר ועובר בימים אלה, במסגרת שרות המבחן ובמסגרות פרטיות.

10.       עיקר התלבטותנו היה בשאלה האם ניתן להסתפק בנסיבות הענין בהטלתו של עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, או שתוצאה עונשית כזו תבטא איזון בלתי ראוי בין השיקולים לחומרה ולקולא בנסיבות הענין שבפנינו. בסופו של יום, הגענו לכלל מסקנה כי אין מנוס מהטלת עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח. אנו סבורים, כי החומרה המיוחדת שיש בביצוע עבירות מין כלפי קטינים, פעמים חוזרות, מחייבת הטלת ענישה קשה ומכאיבה, שבצידה מסר בלתי מתפשר בדבר התגובה העונשית ההולמת לנוכח כיעורם של המעשים ופגיעתם הקשה. עם זאת, אנו רואים לתת משקל של ממש לנסיבות האישיות וליתר הנסיבות לקולא שנמנו לעיל, בקביעת משך תקופת המאסר.

נתנו דעתנו לגזרי הדין שניתנו על ידינו ב-פ"ח 7004/06 מדינת ישראל נ' מאיר לוין (מיום 5.11.06) וב-פ"ח 852/05 מדינת ישראל נ' פלוני (מיום 3.7.06), שם ראינו להטיל עונשי מאסר לריצוי בעבודות שירות על נאשמים שהורשעו בעבירות של מעשה מגונה בקטין ומעשה מגונה בבן משפחה. לאחר בחינתם של אותם מקרים בהשוואה לעובדות שבפנינו הגענו לכלל מסקנה, כי לא נוכל לאמץ את אמת המידה המקלה שננקטה באותם עניינים לעובדות שבפנינו, וזאת, בין היתר, בשים לב לריבוי העבירות, לריבוי הנפגעים ולטיב המעשים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ