אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 7013/06

גזר דין בתיק פ 7013/06

תאריך פרסום : 09/12/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
7013-06
01/07/2007
בפני השופט:
1. משה רביד - אב"ד
2. אורית אפעל-גבאי
3. אהרן פרקש


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד שלומית בן יצחק
הנתבע:
איתן תורן
עו"ד זכריה שנקולבסקי
גזר דין
                                                 

1.         הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות הבאות: אינוס, עבירה לפי סעיף 345(א)(1) ו-(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); מעשה סדום, עבירה לפי סעיף 347(ב) לחוק; החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף
7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים), והחזקת כלי לצריכת סם מסוכן, לפי סעיף 10 לפקודת הסמים.

פרטי העובדות שבבסיס ההרשעה פורטו בהרחבה בהכרעת הדין, ואנו מפנים לאמור שם בנושא זה. לצורך ענייננו נזכיר, כי המתלוננת, א', ש', (ילידת 1983) התגוררה בשכנות לנאשם. ביום 24.7.05, בשעות הערב, הציע הנאשם למתלוננת לעשן עמו סם מסוג מריחואנה. המתלוננת נענתה להצעה והגיעה לדירת הנאשם, והשניים עישנו יחד את הסם מתוך "באנג". בשלב כלשהו, חשה המתלוננת עייפות רבה וחולשה, הנאשם ביקש ממנה להישאר בדירתו, והיא נשכבה על הספה בדירה. הנאשם עיסה את כפות רגליה, ולאחר מכן העביר אותה מן הספה אל המיטה, והניח אותה על בטנה. הנאשם עיסה את גבה של המתלוננת באמצעות שמן, פישק את רגליה, החדיר את אצבעותיו לנרתיקה, הרים את פלג גופה התחתון על מנת לאפשר חדירה לאיבר מינה, ולאחר מכן החדיר את איבר מינו לאיבר מינה. כאשר הנאשם סיים לבעול את המתלוננת בפעם הראשונה, הוא קם וזרק עליה שמיכה. המתלוננת לא נעה ולא אמרה דבר. הנאשם שוחח בטלפון, ולאחר מכן חזר למיטה ומצא את המתלוננת כפי שהניח אותה. הנאשם ניסה לבעול את המתלוננת מספר פעמים באיבר מינה, ולאחר מכן החדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה. פעולה זו הסבה למתלוננת כאב עז וגרמה לגופה להגיב באופן אינסטינקטיבי על ידי תנועות לא רצוניות. הנאשם הפסיק את מעשיו, המתלוננת התעטפה בשמיכה ורעדה, היא ביקשה מן הנאשם ללכת לשירותים כדי שתוכל להתלבש, וכשהסכים התלבשה במהירות וברחה מן המקום.

בעת שהנאשם ביצע במתלוננת את המעשים המיניים כמתואר לעיל, שכבה המתלוננת כגוף חסר חיים. גופה היה כמשותק, אך תודעתה הייתה עירנית, והיא הייתה מודעת למה שהנאשם עושה בה. בהכרעת הדין נקבע, כי הנאשם ידע על אי הסכמתה של המתלוננת למגע מיני עמו והיה מודע למצב בו הייתה, בו נמנע ממנה לבטא באופן אקטיבי את חוסר הסכמתה לקיום יחסי המין עמו, או לכל הפחות עצם את עיניו לגבי נסיבות אלה. עצימת עיניים זו שקולה לידיעה. כפי שנאמר בהכרעת הדין, "... המתלוננת לא הייתה שותפה למעשים המיניים שנעשו בה. היא הייתה פסיבית באופן מוחלט - לא נעה ולא השמיעה קול, כגוף חסר חיים. המתלוננת שימשה עבור הנאשם כלי לסיפוק צרכיו. הנאשם ראה את מצבה, אך הדבר לא הפריע לו להמשיך ולבצע את זממו. הנאשם לא פנה אל המתלוננת בשום שלב. הוא לא הפסיק את מעשיו וחזר ובעל את המתלוננת וביצע בה מעשה סדום, על אף שנוכח בחוסר שיתוף הפעולה המוחלט שלה. לא כך מתנהלים יחסי מין בהסכמה, או במצב המאפשר מתן הסכמה חופשית, והנאשם ידע זאת". בהכרעת הדין התייחסנו גם לאפשרות, שמא יכול היה הנאשם לסבור כי המתלוננת מעוניינת בקיום יחסי מין עמו מכוח העובדה שעישנה עמו "גראס", לא התנגדה לעיסוי ברגליה, ולאחר שהועברה על ידי הנאשם מן הספה אל המיטה והוא אמר שיעסה את גבה, הפטירה כלפיו כי ייזהר על הקעקוע שבגבה. וכך נאמר בהכרעת הדין באשר לכך: "הסכמתה של המתלוננת ניתנה למגע ראשוני שאינו מיני מובהק, שלאחריו 'התקדם' הנאשם במהירות ליעדו בעוד המתלוננת נותרה 'מאחור'. יש להדגיש, כי כבר בעת ביצוע המסג' ברגליה, ובוודאי לאחר מכן, הייתה המתלוננת נתונה להשפעת הסם. תגובותיה היו קהות, עיניה היו עצומות, והנאשם היה צריך להעביר אותה מן הספה למיטה... לפיכך, גם אם יכול היה הנאשם לחשוב שהמתלוננת מעוניינת במסג', לא יכול היה להניח, כי היא מעוניינת גם במגע מיני מלא עימו ללא בירור עניין זה עימה... הנאשם לא יכול היה שלא להבחין במצבה של המתלוננת, אשר לא נעה ולא זעה, ולא הוציאה הגה, מעת שהתייחסה לקעקוע ועד להחדרת איבר המין (או האגודל) לפי הטבעת שלה. הנאשם אכן הבחין בכך, שהרי הוא פישק את רגליה של המתלוננת והרים את ירכיה על מנת שיוכל לחדור לאיבר מינה ועוד".

2.         שירות המבחן ערך תסקיר אודות הנאשם.

הנאשם הוא בן 41, גרוש פעמיים ואב לשלושה ילדים. הנאשם שוחרר בחודש אוקטובר 2006 ממאסר לתקופה של שנה בגין ביצוע עבירות אלימות כלפי ילדיו הקטינים. לפני חמישה חודשים נישא לאישה עמה יצר קשר זמן קצר לפני שחרורו מהמאסר, ואולם בחודש מרץ 2007 השניים התגרשו.

שירות המבחן התרשם, כי הנאשם מרוכז בעצמו ובמילוי צרכיו ומתקשה לראות את האחר העומד מולו. ברקע העבירות שביצע מצויים מאפייני אישיותו, כאמור לעיל, קושי בדחיית סיפוקים לטווח ארוך, והתנהגות שהיא בבסיסה אלימה וחסרת שליטה. לנאשם יכולת מילולית גבוהה, והוא נוטה לעשות שימוש בה בניסיון לרכוש את אהדת הסביבה ולהשיג את מטרותיו. הנאשם אומץ כתינוק, וגדל במשפחה בה חש דחוי ומקופח. בילדותו בלטו קשיי הסתגלות למסגרות השונות בהן שהה. הנאשם ביצע עבירות מגיל צעיר, במהלך השנים היה מעורב בעבירות רכוש וסמים, ואף ריצה עונשי מאסר. לאורך השנים נתון הנאשם בתהליך של חיפוש זהות וחיפוש דרך. התנהלותו מתאפיינת בחוסר יציבות, הן במישור הכלכלי והן במישור האישי. במהלך השנים האחרונות ניסה הנאשם להוכיח לעצמו ולסביבתו כי ביכולתו לתפקד באופן נורמטיבי, אולם על רקע נושאים לא פתורים מילדותו ויחסים מורכבים עם משפחת המוצא שלו, נראה כי לא הצליח ליצור מערכת זוגית ומשפחתית המבוססת על הבנה והדדיות בקשר. מתוך גיליון הרישום הפלילי של הנאשם נראה, כי בין השנים 1997-2002 חלה התמתנות בהתנהגותו הפלילית. בשנת 2002 נפתח לנאשם תיק בגין תקיפת אשתו, וחודש הקשר עם שירות המבחן. במהלכה של תקופה זו ביצע הנאשם עבירות נוספות כלפי בני משפחתו, עד שנכלא בגין עבירות אלימות כלפי ילדיו הקטינים.

בכל הנוגע לעבירה מושא תיק זה, מסר הנאשם לעורכת התסקיר כי הוא נוטל אחריות על מעשיו, אם כי ציין בפניה כי הבין שהמתלוננת מסכימה לכל מעשיו. כמו כן אמר, כי לאחר הכרעת הדין הבין כי טעה וביקש עזרה וטיפול. הנאשם הפנה לאירוע של תקיפה מינית אשר חווה בנערותו והותיר בו חותם, וכן לעובדה כי אומץ ולא זכה לגדול בצורה תקינה. שירות המבחן התרשם, כי על אף לקיחת אחריות מסוימת כיום, מתקשה הנאשם לראות את הנפגעת ולגלות אמפתיה כלפיה ותובנה אמיתית לפגיעה שחוותה מהתנהגותו במהלך ביצוע העבירות. נראה, כי הנאשם היה מרוכז בעצמו ובצרכיו ולא הבחין בחוסר האונים והמצוקה של המתלוננת. לסיכום, עורכת התסקיר סבורה כי הנאשם אינו מתאים לטיפול במסגרת שירות המבחן ולכן נמנעה מהמלצה.

3.         הוגש לעניינו גם תסקיר נפגעת אודות המתלוננת.

המתלוננת כיום בת 24, רווקה. המתלוננת בכתה כל מהלך הראיון עם עורכת התסקיר. המתלוננת עלתה עם משפחתה לישראל והוריה התגרשו בעת שהייתה ילדה. מגיל 14 עד גיל 18 הייתה המתלוננת בטיפול פסיכולוגי בשל דיכאון שלווה גם במחשבות אובדניות. המתלוננת נעזרה בתרופות נוגדות דיכאון. הפסיכולוג המטפל, עמו נוצר קשר, מסר כי מצוקותיה של המתלוננת היו על רקע המצב במשפחה. בסיום הטיפול מצבה היה טוב, וגם בשנה לאחר מכן. המתלוננת המשיכה ליטול תרופות נוגדות דיכאון עד לשנה השנייה בשירות הלאומי. המתלוננת ציינה בפני עורכת התסקיר, כי מאז מעשה האונס היא אינה מסוגלת לעבוד בעיסוי, מקצוע אותו למדה ולגביו חשה כי מצאה בו את ייעודה המקצועי. המתלוננת מתייחסת לאירוע שעברה כאירוע ש"רצח את נפשה". המתלוננת חששה שהנאשם ישוחרר מהמעצר, ולכן החליטה לעזוב את הארץ. המתלוננת לא הצליחה להירדם והיו לה הפרעות קשות בשינה. בתקופה הראשונה לא יכלה המתלוננת לשאת שיגעו בה, וגם כיום היא רגישה מאוד למגע. זכר מעשה הסדום קשה לה ביותר, ולדבריה בעניין זה המדובר בצלקת שתלווה אותה כל החיים. כאשר המתלוננת נזכרת באירוע הפגיעה בה, היא חשה בכאבי בטן ובדפיקות לב חזקות ומגיבה כבהתקף פאניקה. המתלוננת נעשתה חשדנית כלפי סביבתה, היא מבלה פחות, נמנעת מלהימצא במקומות חשוכים ולא מסתובבת לבדה בלילה. בתקופה שלאחר האונס, התקשתה המתלוננת להיות בקשר פיזי עם גבר. היום יש לה חבר, אך מתעוררים קשיים מסוימים באשר לקשר הפיזי עמו. לדבריה, אין היא רוצה ללדת ילדים. היא מרגישה פגומה, ולא רואה עצמה כדוגמא טובה לילדים. המתלוננת שבה לישראל בחודש מרץ השנה. היא מעוניינת לפנות לטיפול נפשי, בתקווה שהטיפול יחזיר לה את היכולת לעסוק בעיסוי וייתן לה כלים להתמודד עם תוצאות הפגיעה המינית בה.

סופו של דבר, כולל תסקיר הנפגעת המלצה להטיל על הנאשם פיצוי למתלוננת, אשר יוכל לשמש למימון הטיפול.

4.         במסגרת הראיות לעונש הגישה ב"כ המאשימה את הרישום הפלילי של הנאשם. המדובר בגיליון ארוך הכולל עבירות שבוצעו החל משנת 1979. המדובר בעבירות רכוש, בריחה ממשמורת חוקית, איומים ואחרות, בגינן נדון הנאשם, עוד בעת שהיה קטין, למעון נעול. לאחר מכן חזר הנאשם וביצע עבירות שונות ומגוונות, לרבות עבירות סמים. אכן, כפי שהתרשם שירות המבחן, חלה התמתנות מסוימת בפעילות הפלילית של הנאשם החל משנת 1997. מאז שנת 1997 נדון הנאשם בעיקר בגין עבירות איומים ואלימות. ביום 3.4.06 נדון למאסר למשך שנה בגין עבירות אלימות נגד ילדיו. באותו מקרה היה מדובר, בין היתר, בהכאת בתו הפעוטה של הנאשם שטרם מלאו לה שנתיים.

הנאשם העיד לזכותו את חכם (הרב) אהרון ביטון, המשמש ראש ישיבה. לדברי העד, הנאשם נמצא בקשר עם הישיבה ולומד בה מזה 13 שנים, באופן לא רצוף. העד אמר כי המדובר באדם טוב, המגלה מסירות נפש, בעל מידות טובות, אשר עבר קשיים רבים בחייו, ניסה "להתחזק" והצליח בכך. הנאשם נישא לאחרונה, אך החליט להתגרש מאשתו לנוכח עונש המאסר הצפוי לו.

5.         ב"כ המאשימה, עו"ד בן יצחק, טענה כי העונש הראוי למעשיו של הנאשם הוא מאסר ממושך, מאסר על תנאי על עבירות מין ואלימות, וכן פיצוי למתלוננת. ב"כ המאשימה ציינה, כי נקודת המוצא לקביעת העונש צריכה להיות עונש המינימום הקבוע בחוק בצד העבירות שביצע הנאשם. כמו כן, יש להביא בחשבון את הנסיבות המחמירות בתיק זה. המדובר בצבר של נסיבות מחמירות, כך שיש לאמץ ענישה אשר תשקף את האינטרס הציבורי ולא תיתן משקל רב לפן האישי. ב"כ המאשימה הפנתה לנסיבותיו של המקרה, כפי שנקבעו בהכרעת הדין, כדלהלן: הנאשם התייחס למתלוננת כאל גוף חסר חיים, הוא השתמש בה לסיפוק צרכיו, ובעת שהיתה נעדרת יכולת לזוז ולהגיב, בעל אותה הנאשם ואף ביצע בה מעשה סדום. אכן, הנאשם לא נהג באלימות פיזית כלפי המתלוננת ולא הכה אותה, אך הוא לא נדרש לעשות כן מעצם הסיטואציה שבה היתה נתונה המתלוננת, אשר היתה נעדרת יכולת להגיב או להתנגד. המתלוננת הדגישה בעדותה, כי מעשה הסדום הסב לה כאב רב, ודבריה בענין זה נתמכים בממצאים הרפואיים שקבע פרופ' היס. ב"כ המאשימה הטעימה, כי העובדה שהנאשם ביצע במתלוננת גם מעשה אינוס וגם מעשה סדום מהווה נסיבה מובהקת לחומרה. עו"ד בן יצחק הפנתה לתסקיר הנפגעת, המתייחס להשפעות המתמשכות של האירועים שחוותה המתלוננת על חייה כיום. הנאשם היה אדיש לסבלה של המתלוננת, הן בעת מעשה והן כיום. התייחסותו כלפיה התבטאה באופן בוטה בעת העימות עם המתלוננת, כפי שהדברים הובאו בהכרעת הדין, ואף בעדותו בבית המשפט. הנאשם ניסה להשחיר את פניה של המתלוננת, להטיל דופי באופיה, ולהיבנות מכך לצורך הפחתת האחריות על מעשיו. אכן תסקיר שירות המבחן מתייחס לנטילת אחריות מסוימת של הנאשם כיום, ואולם בד בבד עם אמירה זו מביא התסקיר את עמדת הנאשם, כי חשב שהמתלוננת מעוניינת בקשר עמו. ב"כ המאשימה הזכירה, כי אין המדובר במי שזו עבירתו הראשונה, והעבר הפלילי העשיר של הנאשם מתאפיין בעבירות אלימות רבות. אמנם אין בעברו עבירות מין, אך, כאמור, קיימות עבירות אלימות. שירות המבחן לא מצא את הנאשם מתאים לטיפול, ולכן התסקיר אינו כולל המלצה. ב"כ המאשימה טענה, לסיכום, כי העונש הראוי לנאשם הוא עונש מאסר של שנים רבות, ובנסיבות העניין אין מקום לתת משקל רב לנסיבותיו האישיות.

6.         ב"כ הנאשם, עו"ד שנקולבסקי, ביקש, מטבע הדברים, להקל עם הנאשם. ב"כ הנאשם הפנה לאמור בהכרעת הדין בדבר היסוד הנפשי של הנאשם בעת ביצוע העבירה. אשר לכך נאמר, כי הנאשם היה מודע לכך שהמתלוננת אינה מעוניינת לקיים עמו יחסי מין, או, לכל הפחות, עצם את עיניו בנסיבות שבהן עצימת העיניים שקולה לידיעה. טענת הסנגור בהקשר זה היא, כי דינו של מי שעצם את עיניו שונה ממי שידע במפורש שהמתלוננת מתנגדת, ויש להקל בעונשו של נאשם שהיה נתון במצב של עצימת עיניים לעומת נאשם שפעל ביודעו שהנפגעת מתנגדת למעשיו. ב"כ הנאשם הוסיף, כי הנאשם לא נקט בשום אקט של אלימות כלפי המתלוננת; המתלוננת שיתפה פעולה עד שלב מסוים. היא באה לחדרו מרצונה; נתנה לו לגעת בה, והנאשם לא יכול היה לדעת שהסם אותו צרכו יחד ישפיע עליה באופן השולל את היכולת להביע התנגדות. אשר לאמור בתסקיר הנפגעת, הביע ב"כ הנאשם מחאה על כך שהמדובר במסירתה של עדות ראשית מבלי לאפשר לנאשם לאמתה בדרך של חקירה נגדית. תסקיר הנפגעת כולל עובדות רבות מאוד, שלנאשם קשה להתמודד איתן. אילו היתה עומדת לו האפשרות לחקור את המתלוננת בחקירה נגדית, היתה מתבררת התמונה האמיתית. אשר לנאשם, המדובר באדם שקורות חייו מורכבים וקשים. מבנה אישיותו וההסטוריה האישית שלו יכולים להסביר במידה רבה כיצד הגיע למצב של ביצוע מעשים מיניים תוך עצימת עיניים למצבה של בת זוגו. ב"כ הנאשם הפנה לפסק דין שניתן בבית משפט זה בתיק פ"ח 8002/07, שם, במקרה דומה, התקבל הסדר טיעון בדבר הטלת מאסר בפועל לתקופה של ששה חודשים שירוצה בעבודות שירות על מי שהורשע בעבירת אינוס לפי סעיף 345(א)(4) לחוק. באותו מקרה נפגשו הנאשם והמתלוננת בפאב. המתלוננת שתתה משקאות חריפים והיתה נתונה תחת השפעת אלכוהול. המתלוננת נסעה עם הנאשם לדירתו ונרדמה שם. בשלב מסוים הנאשם העיר אותה, הפשיט אותה מבגדיה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, כשהיא עדיין תחת השפעת אלכוהול, בערנות חלקית וללא מודעות למעשיה. המתלוננת הרתה לנאשם, וההריון הופסק מספר שבועות לאחר מכן. ב"כ הנאשם טען, כי ניתן ללמוד מאותו ענין גזירה שווה לענייננו.

7.         הנאשם בדברו האחרון סקר את קורות חייו. הוא התייחס לתקיפה מינית נוספת לזו שהוזכרה בתסקיר שירות המבחן, לה היה קורבן בצעירותו. הנאשם התייחס גם להשפעה שהיתה על חייו לעובדה שהיה ילד מאומץ. בנוגע לעבירות בתיק זה, הנאשם אמר כי אינו מתכוון "להתווכח" עם הכרעת הדין, אך הלכה למעשה התייחס לאמור בהכרעת הדין וחלק על הממצאים העובדתיים שנקבעו בו. הנאשם הפנה לכך, כי הוא מבקש לשקם את חייו ולהקים משפחה. נסיונו האחרון בעניין זה נכשל, והוא התגרש בגלל העונש הצפוי לו בתיק זה. לדבריו, הכאתה של בתו הקטינה היתה מבחינתו "חציית קו אדום", עליה שילם בעונש המאסר שריצה. הנאשם אמר, לסיום, כי הוא מבקש לשים קץ לגורלו המר; הוא לא רצה לגרום צער למתלוננת; המדובר במעשה שלא נעשה ביודעין ובכוונה תחילה, והנאשם  מבקש עליו סליחה.

דיון

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ