אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 6406/00

גזר דין בתיק פ 6406/00

תאריך פרסום : 06/10/2009 | גרסת הדפסה
פ
בית משפט השלום באר שבע
6406-00
16/10/2007
בפני השופט:
יעקב שפסר

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד יגאל מינדל
הנתבע:
אדרת אהרון
עו"ד יובל שטנדל
גזר דין

רקע

1. הנאשם הורשע בביצוע עבודות והקמת מבנים הטעונים היתר, ללא היתר, ושימוש במקרקעין ללא היתר, עבירות לפי סעיפים 145, 204 ו - 208 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה -  1965 (להלן: החוק), בכך שבנה במושב אורות (להלן: המשק), סככת איסכורית בשטח של 324 מ"ר, וכן עשה או הירשה לאחרים לעשות שימוש, במבנים נוספים הבנויים בשטח הנ"ל, בשטח של כ - 1,100 מ"ר ואשר נועדו לשימוש חקלאי, כחנות ומחסני איחסון של מוצרי פלסטיק ונייר, שימוש שהינו חורג הטעון היתר. רקע העבירות, הראיות והשתלשלות העניינים שאפיינה את מהלכו של תיק זה, מפורט בהרחבה בהכרעת הדין ואיני מוצא איפוא טעם לחזור עליו שוב.

תמצית טיעוני הצדדים

2. ב"כ המאשימה, ציין כי ביום 24.2.05 הוצא היתר בניה לסככה המפורטת לעיל, וכי קיימת בקשה להיתר לשימוש חורג, שהוגשה על ידי הנאשם עוד בשנת 2002 אשר טרם אושרה, אם כי חלק מן המבנים שסומנו בה להריסה, אכן נהרסו.

3. לגופו של עניין, הדגיש ב"כ המאשימה כי לעבירות נשוא תיק זה מלאו עשור שנים, כשבבית המשפט תלוי ועומד הוא קרוב ל - 7 שנים, ואף עתה, למעלה מ - 8 חדשים מעת שהורשע הנאשם, נמשך ביצוע העבירות על ידי הנאשם. בעניין זה טען, יש להחמיר עם עברייני בניה, הן בשל נפיצות העבירה, הן בשל התפיסה הרווחת בציבור כי המדובר בעבירות ממדרג חומרה נמוך, והן בשל העובדה כי המדובר בעבירות כלכליות אשר רב הרווח בצידן. בנסיבות אלה ביקש להטיל על הנאשם מאסר בפועל ולפחות מאסר מותנה, צו הפסקת שימוש וקנס כספי מרתיע, לרבות לגבי הבניה שקיבלה בשנת 2005 היתר, בגין עצם העבירה שבוצעה עד אותו מועד.  

4. ב"כ הנאשם ציין כי כבר בתחילת 1998 הוגשה בקשתו של הנאשם לשימוש חורג, כשעוד בשנת 2002, הושלמו הדרישות להעברת החומר לדיון, המתעכב מאז רק במינהל מקרקעי ישראל. בנסיבות אלה, לא ניתן לראות בנאשם כמזלזל בהליך ועל כן אין להחמיר עימו. עוד ציין כי יש לשים לב לנקודת הזמן בה בוצעו העבירות, בה רף הענישה היה נמוך ולא זו הנוהגת היום, בעיקר נוכח המפורט לעיל. לגופם של דברים ציין, כי העבירות בוצעו על ידי הנאשם בלית ברירה, כתוצאה מאובדן היכולת להתפרנס מחקלאות, ומעבר כללי של ענפי החקלאות לבתי עסק, בניגוד לאידיאולוגיה של הנאשם עצמו.  עוד יש לזכור כי אין המדובר בהשכרת מבנים אלא בשימוש עצמי שעושה הנאשם במבנים, זאת להבדיל מפסיקה אחרת ((ע"פ 7110/06 גרוסי נ' ו.מ. לתכנון ובניה שמעונים), אליה התייחסו הצדדים בדבריהם.

5. הנאשם לא מצא לנכון להוסיף מצידו לדברים שנאמרו לעיל.

דיון

6. מקובלים עלי דברי ב"כ המאשימה, כי מדובר בעבירות חמורות על חוק התכנון והבנייה, המניבות רווחים כלכליים למבצעיהן וכך אף יש להתייחס אליהן. סוג עבירות זה, לא זו בלבד שהפך להיות רעה חולה במחוזותינו, בבחינת מכת מדינה ממש, אלא שבסוג עבירות זה, המדובר בעבריינים הנמנים לרוב על חברת אנשים נורמטיביים לכל הדעות, אשר למרבה הצער, אינם רואים את העבירות האמורות כחמורות ולעיתים אף לא מתייחסים כלפיהן כעבירות כלל, עניין המגביר את הצורך באכיפה וענישה הרתעתית.

7. אף בנסיבותיו הספציפיות של המקרה שלפנינו, ניתן לומר כי המדובר בהיקף בנייה ושימוש ניכר לכל הדעות, הן מבחינת שטח המבנים הכולל והן מבחינת משך ביצוען של העבירות, למעלה מעשור שנים.

8. יתרה מכך, הנאשם עשה דין לעצמו והמשיך את השימוש משך כל שנות הדיונים ואף לאחר הכרעת הדין המרשיעה, למרות שידע כי פעילותו מנוגדת לחוק. צודק איפוא ב"כ המאשימה, כי המדובר בעבריינות כלכלית, לשם הפקת רווחים בסדרי גודל משמעותיים, פגיעה בערכים תכנוניים ובאיזון החברתי הכולל, תוך פגיעה וזלזול בשלטון החוק, משך תקופה של שנים רבות.

9. הליכי התכנון משקפים איזון רחב וכולל של שיקולים חברתיים, הנוגעים לחלוקת שימוש ויעוד קרקע, לצורך הפקת מירב התועלת החברתית ממנה, לרבות בהיבט הניצול הכלכלי. לאחרונה עמד על כך בית המשפט העליון בעע"מ 2273/03 אי התכלת שותפות כללית ואח' נ' החברה להגנת הטבע ואח' (מיום 7.12.06 טרם פורסם):

"לתכנון במדינה מודרנית תכליות שונות: התכלית המרכזית, הינה לקבוע את המדיניות הרצויה להתפתחות הפיזית של המדינה בהווה ובעתיד, תוך ראיית צרכי החברה והפרט בתוכה; במסגרת מדיניות זו, מבקש התכנון לקבוע את ייעוד שטחי הקרקע במדינה, בהתחשב בצרכי האוכלוסיה מבחינת הכלכלה, מקורות פרנסה, תרבות ורווחה, ואיכות החיים. רשויות התכנון מכוונות את פעולות הבנייה והפיתוח על-פי מדיניות התכנון שנקבעה, ומפקחות על יישומו הלכה למעשה (דברי השר משה חיים שפירא, קריאה ראשונה של חוק התכנון והבניה בכנסת, דברי הכנסת 37, תשכ"ג, עמ' 1828).

בדורות האחרונים, התגברה ההכרה כי מקרקעין הם משאב ציבורי החשוף לכלייה באם ניצולו ייעשה בלא שים לב לצרכי הדורות הבאים... לפיכך, דיני התכנון כיום נותנים ביטוי גם לצורך בשימור הקרקע, ובוחנים את השפעותיהן הכלכליות, חברתיות, חלוקתיות ואקולוגיות של תכניות, לצד ההכרה בצורך בפיתוח ובבנייה...

 ת כלית נוספת של דיני התכנון עניינה בקיום שלטון החוק ובאכיפת החוק. חוק התכנון והבניה חותר להגשים מטרות הנעוצות בטובת הכלל בדרך של הסדרת השימושים בקרקע וקביעת אמות מידה לבנייה, בהתחשב בשיקולים ובאינטרסים שונים. למימוש מטרות אלה, קובע החוק עקרונות של סדר ציבורי ואמות מידה להתנהגות מחייבת בתחום זה. בנייה או שימוש בקרקע בדרך בלתי חוקית הסותרת את דיני התכנון, נוגדים את אינטרס הציבור וחותרים תחת מושגי יסוד של שלטון החוק. פעולות בנייה ופיתוח המנוגדות לחוקי התכנון, פוגעות באינטרסים של פרטים ושל הציבור גם יחד. קידום טובת הציבור והפרט מחייבת כי פיתוח ובנייה ייעשו על-פי החוק ועל פי תכניות והיתרי בנייה שהוצאו על-פי דין ...

...היבט ההגנה על שלטון החוק בקיום דיני התכנון חשוב לא רק להבטחת השיטה והמנגנון הראויים לניצול יעיל של הקרקע במדינה, אלא גם כמסר חינוכי לפרט בחברה, בדבר החובה לכבד את הנורמות המחייבות על-פי הדין, הן ככלל, והן בתחום הבנייה ופיתוח שטחי הארץ בפרט. עצימת עין מהפרת שלטון החוק בתחום אחד של הפעילות האנושית, סופה שתביא לזלזול בחוק גם בתחומי חיים אחרים. כיבוד הדין, ויישומו בכל תחום, ובכלל זה בתחום התכנון והבניה, מהווים יסוד הכרחי לקיום החברתי ותנאי לתקינות פעילותו". (סעיפים 37-41 לפסק הדין) .

10. מימד האחריות החברתית והערך המוגן בדיני התכנון והבניה, בא לידי ביטוי  גם בבג"צ 1161/06 - תנועת "אנחנו על המפה" נ' שר הבטחון, (2007 - טרם פורסם), בדנ"א 1333/02 הועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה נ' יהודית הורוויץ ואח', פ"ד נ"ח (6) 289 בעמ' 299 וכן ר' גם בג"צ 2683/92 מכבים ישוב קהילתי במודיעין ואח' נ' הועדה לבניה ומגורים במחוז מרכז ואח', פ"ד מ"ח (1) 535 בעמ' 542 ובג"צ 2920/94 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה ע"ר ואח' נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה ואח', פ"ד נ' (3), 441, בס' 21 לפסה"ד).

11. מסכים אני איפוא, עם ב"כ המאשימה לעניין הצורך בענישה חמורה ומשמעותית, כזו שתביע את הגינוי החברתי כמו גם את הפן הכלכלי המובהק של עבירות מהסוג שלפנינו.

12. בד בבד עם האמור לעיל, אין ביכולתי להתעלם ממכלול הנסיבות האישיות של הנאשם: ראשית, מאמציו להכשיר את העבירה, תוך קבלת היתרי בניה ושימוש חורג למבנים נושא תיק זה. לא ניתן להתעלם מהעובדה כי הנאשם הגיש עוד בשנת 1998 את בקשותיו ולפי האינפורמציה שנמסרה על ידי בא כוחו, לפחות מזה 5 שנים, משנת 2002, מצוי הנושא בטיפול הרשויות, שאינו קשור בהכרח בנאשם. כמובן אין בכך כדי להכשיר את זכותו של הנאשם להמשיך ולעשות שימוש שלא כדין, ואולם, יש כמובן להתנהלות הרשויות בעניין זה משום נסיבה מקילה לעניינו של הנאשם. שנית, העובדה כי נתקבל היתר בשנת 2005 לחלק מהמבנים נשוא תיק זה, אף היא עומדת לזכותו של הנאשם ושלישית, העובדה כי אכן הרס מבנים שלא נכללו בבקשתו - גם היא תעמוד לימינו.

13. הואיל והצדדים לא מצאו לנכון להניח בפני אינפורמציה כלשהיא או ראיות בדבר נסיבות אישיות כלשהן של הנאשם, אני מניח כי בעניין זה לא היה להם מה להוסיף. לצערי לא מצאו הצדדים אף לנכון להביא מידע כלשהוא בדבר הרווח אותו הפיק הנאשם במהלך השנים מביצוע העבירה, זולת הטענה הכללית שהועלתה בעניין זה. מאידך, לא אוכל לקבל את הטענה, בדבר הצורך בפרנסה מיידית של הנאשם ו"בגידה", כהגדרת הסניגור, מחוסר ברירה של הנאשם בייעודו החקלאי ומעבר לעסקים, תוך שלא היה ברצונו להרויח כספים טובים יותר. אכן טענה שנונה היא, אך אין בידי לקבלה, שאם אעשה כן, מה זכות מוסרית תעמוד כנגד כל יתר עברייני הבניה, אלה שסגרו מרפסות ושטחים אחרים בשל הרחבת המשפחה, אלה שבנו בתים כשגדלה משפחתם, ואלה שמשיקולי מצוקה כאלה או אחרים, מבצעים עבירות אחרות, הן בתחום התכנון והבניה והן בתחומים פליליים נוספים?! מובן מאליו, כי טענה כאמור לא יכולה להתקבל.

14. לאחר ששקלתי איפוא את האיזונים הנדרשים בין חומרת העבירות ומטרות הענישה מחד, תוך שהבאתי בחשבון את היקף העבירה ולרבות אופייה הכלכלי, אל מול השיקולים העומדים לקולא לזכותו של הנאשם כמפורט לעיל מאידך, הנני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים :

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ