אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 5665/06

גזר דין בתיק פ 5665/06

תאריך פרסום : 27/12/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
5665-06
19/09/2007
בפני השופט:
מרים דיסקין

- נגד -
התובע:
מדור תביעות פלילי ת"א
הנתבע:
משיח הרצל
עו"ד וייס
גזר דין

מכוח הסדר טעון דיוני עם התביעה, ולאחר תיקון כתב האישום בדרך של הקלה עם הנאשם, הורשע הנאשם על יסוד הודאתו בתקיפה חבלנית של אשתו ואיומים כלפיה, בנסיבות בהן ביום 20.6.05, על רקע סכסוך על רכוש, תקף אותה בכך שחבט בבטנה באמצעות בקבוק קולה, וגרם לה שטף דם. למחרת, על רקע אותו ריב, איים עליה הנאשם כי ירצח אותה, והמשיך להלך עליה אימים, באומרו: "אם תלכי למשטרה ותתלונני שם אני ארצח אותך".

בהסכמת הצדדים הופנה הנאשם לשירות המבחן לקבלת תסקיר שנועד לבחון את מערכת היחסים הבין אישית, ונדרש למידת מסוכנותו של הנאשם למתלוננת, ועוצמת החשש להישנות האלימות כלפיה.

התמונה העולה מהתסקיר בעייתית, יש לומר, הן בהיבט של הודיית הנאשם במעשיו, הן בשלילתו התנהגות אלימה בעבר, בניגוד להרשעותיו הקודמות, והן בדחיית כל נזקקות טיפולית, ונכונות לטפל בבעיית האלימות.

כאן המקום לעמוד על השיקולים שהובילו את שירות המבחן להימנע מהמלצה להעמיד את הנאשם תחת פיקוחו, ולקבוע כי להתרשמותו קיים סיכון להישנות התנהגות אלימה בעתיד. כדי לא לפגוע בצנעת הפרט לא אעמוד על ממצאיה הקשים של תמונת אבחון מורכבת שהתגבשה אודות הנאשם, אלא רק בקצירת האומר. תמונה קודרת זו מלמדת על נאשם בעל קווי אישיות נוקשים ומקובעים, הנוטה להתנהגות אלימה ושתלטנית כלפי בני משפחתו במצבי מצוקה ודחק. אדם בעל סף תסכול נמוך וקושי בריסון ושליטה עצמית על דחפיו ויצריו התוקפניים. נאשם שאל מול שירות המבחן חזר בו למעשה מעיקרי הודייתו, הודה רק חלקית בתקיפת אשתו, שלל לחלוטין את איומיו כלפיה או את תקיפתה במכוון,  ונמנע מנטילת אחריות על ביצוע העבירות בהן הורשע. דפוס השלילה אפיין גם את התייחסותו להתנהגותו האלימה בקשר הזוגי לאורך השנים, זאת על אף עברו בעבירות אלימות באופן המצביע על דפוס התנהגות. שירות המבחן התרשם מנאשם המשליך את האחריות  בקשיים הזוגיים על אשתו וגורמים חיצוניים, נעדר הכרה אמיתית בקיומה של בעיית אלימות ביחסיו עם אשתו, כמו גם להשלכותיה, ומאלה נגזרה מסקנתו לקיומו של סיכון ממשי למתלוננת, שלא ניתן להפיגו בהעדר טיפול והתמודדות אמיתית ועמוקה של הנאשם עם גורמי התוקפנות ומחולליה. ללא התגייסות להליך שיקומי, הסכנה נותרה בעינה במלוא חריפותה והקרקע פורייה להתפרצות אלימה מחודשת.

התביעה נסמכת על האמור בתסקיר, המצטרף לחומרת העבירות, עברו הפלילי של הנאשם, העובדה שעונש מאסר על תנאי לא הרתיעו, והוא לא למד את לקחו וחזר לסורו, עתרה לבית המשפט להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל, כמצוות פסיקה עקבית של בית המשפט העליון, המנחה לענישה קשה של בעלים מכים המתעללים בנשותיהם וגורמים סבל, כאב ומצוקה. הסנגור לעומתה, עשה כול שניתן לשכנעני לא למצות את מלוא חומרת הדין עם הנאשם, בבקשו להסתפק בעונש מותנה, תוך מתן משקל  בכורה ל- 30 שנות נישואי בני הזוג, מצבם המשפחתי, ובעיקר להתחשב באיזון העדין שהושג ביניהם לאחרונה, כדיווחה של המתלוננת, ולא לגרום לזעזוע שיערערו וימוטטוהו. בהתייחס לעברו הפלילי הצביע על כך שמדובר בהרשעות ישנות.

דומה, כי לא תהא מחלוקת שעבירות האלימות ככלל, וכלפי בני משפחה בפרט, ראויות לתגובה עונשית כואבת וקשה, הכוללת רכיב מאסר, כהנחייתה של פסיקת בית המשפט העליון. ענישה שתתן ביטוי לסלידה ושאט הנפש מהתנהגותם של בעלים מכים ותוקפניים כלפי נשותיהם, ההופכים אותן לשק חבטות לפריקת תסכוליהם וכעסם, ונוהגים בהם  כבחפץ דומם, נטול רגשות, ותוקיע באופן נחרץ כול שימוש בכוח הזרוע ביחסים בין אדם לזולתו. מתוקף האינטרס הציבורי המובהק של מיגור תופעת האלימות, או למצער הקטנת ממדיה, מתחייבת ענישה מרתיעה ומוחשית, ולא על דרך הדיבור בלבד, שיגולם בה מסר ברור מהו המחיר שייגבה מנאשמים כאלה על מעשיהם בבוא היום. ידעו הם, ושכמותם, כי לא ינקו.

לא ניתן להתייחס בסלחנות למעשי העבירה שביצע הנאשם, ולא להקל ראש באלימות המילולית והפיזית שהפגין כלפי המתלוננת, תוך שהוא מהלך עליה אימים וזורה סביבו פחד וחרדה. על רקע עברו הפלילי, ובעיקר העובדה שהוא מוכתם בעבירות מאותו סוג, ובשים לב לכך שכבר הוזהר ולא הורתע, אין לראות בהם גם אפיזודה חולפת, אלא דפוס התנהגות אופייני, חוזר ונשנה. כול שימוש בכוח או באיומים הוא פסול ונפסד, ואין נפקא מינא, מה היו סיבותיו של הנאשם ואלו הם מניעיו. אין אדם אמור להתמודד עם בעיות בקשר הזוגי או לפתור את סכסוכיו עם אשתו בכוח הזרוע ובהטלת מורא עליה. חומרתם של מעשי הנאשם טבועה, אפוא, מעצם טיבם ומהותם. קל וחומר, בהעדר הכרה בנאשם ואי מוכנות מצידו להתמודד עם יצר התוקפנות והדחפים האלימים חרף נזקקות ברורה. הסכנה הממשית להישנות האלימות שרירה וקיימת במלוא עוצמתה. לא רק זאת אף זאת. רק במקרים בהם בית המשפט משתכנע כי הנאשם עשה כל שניתן כדי להתמודד עם שדי האלימות, נרתם לטפל בבעיותיו, עלה על דרך השיקום והסכנה להישנות האלימות פחתה או קטנה, רק אז ניתן יהיה להעדיף במקרים מסוימים את שיקול השיקום על פני יתר שיקולי הענישה. רק במקרים כאלה יסטה בית המשפט מההלכה הברורה, המחייבת ענישה הולמת כמידת מעשיו של הנאשם. ואין זה המקרה הנדון, שלא רק שאינו חריג משום בחינה מהעונש המתחייב ממעשיי העבירה בהם הורשע הנאשם, אלא שהשיקום הוא הרחק ממנו והלאה.

איני מתעלמת מהנסיבות האישיות של הנאשם, גילו, וגם לא מן העובדה שהוא מפרנס את משפחתו, אך אין באלה כדי לגבור על יתר שיקולי הענישה, ובמרכזם שיקולי ההרתעה, ולבטלם. במקרים כגון דא, אין ליתן משקל משמעותי לנסיבות אישיות, המתגמדות אל מול ההכרח לענישה מרתיעה וחד משמעית.

שמעתי בקשב רב את טיעוני ב"כ הצדדים לעונש, שיוויתי לנגד עיני מחד גיסא את נימוקי התביעה, העותרת למיצוי הדין עם הנאשם, ולא אטמתי אזני מאידך גיסא לנימוקי הסנגור, העותר בכול לב לנהוג בנאשם במידת הרחמים. וככול ששבתי ובחנתי את העובדות, הנתונים והנסיבות, כך הלכה ונתחזקה דעתי שלא אוכל במקרה זה להטות את הכף לצד הקולא. בית המשפט סבור, כי מי שנוהג כך בזוגתו, עמה הוא אמור לחלוק את חייו - מאיים על חייה, ומעמידם בסכנה, מקומו בבית האסורים. סבורני, כי סלחנות מצד בית המשפט בענישה מקלה נוכח אלימות כה קשה, כמוה כהשלמה עמה, כהתפשרות עם ערכים ונורמות שהחברה אמורה להגן, והפקרת נשים לחסדי בני זוגן.

אם ראיתי להתחשב בנאשם במידה מסוימת, הרי זה בשל הודאתו שחסכה את עדות המתלוננת, ואגב כך גם זמן שיפוטי יקר, ובמידת העונש יישקל גם גילו.

אשר על כן, לאחר ששקלתי את כול השיקולים לקולא ולחומרה, הנני גוזרת על הנאשם את

העונשים הבאים:

א.     6 חודשי מאסר. הנאשם יוכל לרצות עונש זה בעבודות שירות היה ויימצא מתאים על ידי הממונה על עבודות השירות.

ב.      10 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך שלוש שנים מהיום על העבירות בהן הורשע.

ג.       1,500 ש"ח קנס או חודש מאסר תמורתו. הקנס ישולם בתוך 45 יום מהיום.

ד.      הנאשם יחתום על התחייבות על סך 3,000 ש"ח להימנע במשך שנתיים מהיום מביצוע העבירות בהן הורשע. אי חתימה תגרור אחריה 10 ימי מאסר.

ניתן היום, ז' בתשרי, תשס"ח (19 בספטמבר 2007), במעמד הצדדים.

מ.דיסקין, שופטת

החלטה

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ