אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 5241/06

גזר דין בתיק פ 5241/06

תאריך פרסום : 29/11/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי חיפה
5241-06
06/06/2007
בפני השופט:
מנחם פינקלשטיין

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד רמי סלאמה
הנתבע:
1. אחסאן בן עארף ג'בארין ת"ז 043377415
2. אשרף בן מחמוד ג'בארין ת"ז 032774093

עו"ד ריאד אניס
עו"ד פריד ג'בארין
גזר דין

כללי

1.         הנאשם 1, אחסאן ג'בארין (להלן: אחסאן), והנאשם 2, אשרף ג'בארין (להלן: אשרף), תושבי אום אל פחם, הורשעו, לפי הודאתם בכתב אישום מתוקן, בעבירות של סחר בנשק ושיבוש מהלכי משפט.

2.         להלן יובאו עיקרי העובדות, כפי שהם עולים מכתב האישום המתוקן.

בתחילת חודש נובמבר 2006 הגיעו לידיו של חסן חסארמה, תושב תרשיחא (להלן: חסן), מקלע מא"ג 7.62 מ"מ, השייך לצה"ל (להלן: המא"ג), וכן שרשראות כדורים למא"ג (להלן: הכדורים). המא"ג והכדורים הוסתרו באיזור תרשיחא. בהמשך פנה חסן לנאשם  1, אחסאן, והציע למכור לו כלי נשק, וזאת בלא שציין את סוג הנשק. אחסאן הסכים לכך וקבע להיפגש עם חסן בביתו של חסן בתאריך 9.11.06. אחסאן פנה לנאשם 2, אשרף, וביקש שיסיע אותו לתרשיחא, שם הוא מתכוון לרכוש כלי נשק. אשרף הסכים, והשניים נסעו במועד האמור, ברכבו של אחסאן, לביתו של חסן בתרשיחא. שני הנאשמים נפגשו עם חסן כאמור, ושם מסר חסן לאחסאן כי מדובר בכלי נשק גדול בעל חלקים רבים. אחסאן הסכים לקנות את הנשק, אך ציין שעליו לחזור לאום אל פחם כדי להצטייד בכסף. אחסאן ואשרף, יחד עם חסן, נסעו, ברכבו של אחסאן, לאום אל פחם. במקום זה "השיגו" אחסאן ואשרף סכום של 27,000 ש"ח לצורך מימוש עיסקת הנשק, ואז חזרו לביתו של חסן בתרשיחא.

בביתו הראה חסן לשני הנאשמים את המא"ג והכדורים, ואז החלו אחסאן וחסן להתמקח על המחיר. חסן אמר לאחסאן שיוכל למכור את המא"ג במחיר גבוה בשטחי הרשות הפלסטינית, ואילו אחסאן התקשר לקרוב משפחתו אחמד ג'בארין (להלן: אחמד) והתייעץ איתו באשר למחיר המא"ג בשטחי הרשות הפלסטינית ובאשר לכדאיות העיסקה. לאחר מכן סיכמו אחסאן וחסן טלפונית שחסן יעביר את המא"ג לאחסאן באום אל פחם תמורת סכום של כ-30,000 ש"ח. אחסאן עידכן את אשרף בדבר הגעתו הצפויה של חסן עם המא"ג. אחסאן הציע לאשרף כי השניים ימכרו את המא"ג בסכום העולה על סכום רכישתו, ואז יתחלקו ברווחים. אשרף הסכים לכך.

בהמשך, נפגשו שני הנאשמים עם חסן בשכונת ג'בארין באום אל פחם. חסן העביר שם את המא"ג מרכבו לרכב של אחסאן בו נהג אשרף, ואחסאן העביר לחסן - בנוכחותו של אשרף - 27,000 ש"ח, הוא הסכום המסוכם כאמור לעיל.

ב-9.11.06 בלילה, ולמחרת בבוקר, שוחח אחסאן עם אחמד מג'נין, והודיע לו כי קנה את המא"ג, וכי בכוונתו להעבירו אליו (אל אחמד) - וזאת בהמשך לשיחתם הקודמת. אחסאן ביקש מאחמד שימצא אדם אשר יעביר את המא"ג מישראל לג'נין, ואחמד מסר לאחסאן את מספר הטלפון של טארק קבהא, תושב ברטעה המזרחית (להלן: טארק), כדי שהאחרון יבצע את ההעברה. טארק כונה בשם "אמג'ד" (להלן ייקרא: טארק או אמג'ד). 

אחסאן עידכן את אשרף אודות העברת הנשק לשטחי הרשות באמצעות אמג'ד, ושני הנאשמים סיכמו עם אמג'ד כי העברת הנשק תתבצע למחרת.

ב-11.11.06 בבוקר העבירו שני הנאשמים את המא"ג והכדורים מאום אל פחם לברטעה. הנשק והתחמושת היו מוסתרים בתוך שק בתא המטען ברכבו של אחסאן. ברכב זה נהג אשרף, בעוד אשר אחסאן נסע ברכב אחר לפניו, וזאת כדי להתריע על מחסומים בדרך וכדי למנוע את תפיסת המא"ג והכדורים.

שני הנאשמים נפגשו בברטעה עם טארק. אל טארק התלווה אחמד קבהא, אשר הגיע ברכבו לצורך העברת המא"ג לשטחים. שני הנאשמים העבירו לטארק ולאחמד את המא"ג והכדורים, כדי שיעבירו אותם לשטחי הרשות כמתוכנן.

לאחר מכן התקשר אחסאן לאחמד מג'נין והודיע לו כי העביר את המא"ג כמסוכם.

עם שובם של שני הנאשמים לאום אל פחם, הם השמידו את מכשיר המירס וכרטיס הסים, שבאמצעותם ביצעו את ההתקשרויות לטארק, וכל זאת כדי לשבש מהלכי משפט.

3.         בתאריך 11.11.06,  בשעת בוקר, נעצרו טארק ואחמד עם רכבם במחסום ריחן, ובחיפוש שנערך ברכב נתפסו המא"ג והכדורים.

4.         בתאריך 12.11.06 הגיע אחסאן לג'נין, ושם מסר לו אחמד 30,000 ש"ח עבור המא"ג והכדורים. לאחר מכן העביר אחסאן לאשרף סכום של למעלה מ-10,000 ש"ח עבור חלקו בעיסקה.

5.         שני הנאשמים הודו במסגרת הסדר לעניין הכרעת הדין, כאשר הטיעון לעונש היה "פתוח". יצוין כי הוסכם בין הצדדים, ששני הנאשמים היו מודעים לאפשרות הקונקרטית כי הנשק יימכר לצד שלישי בשטחים.

6.         הנאשם 1, אחסאן, הוא בן 26. הוא הורשע בעבר בעבירות איומים ואלימות שונות, וכן בשני מקרים של סיכון אדם בנתיב תחבורה והשתתפות בהתפרעות (המדובר בחמש הרשעות). הנאשם 2, אשרף, הוא בן 29. לחובתו עבירה אחת של החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית.

7.         כזכור השתתפו בקשר הפלילי טארק ואחמד תושבי ברטעה המזרחית. שניהם נדונו בבית המשפט הצבאי בשומרון בעבירה של סחר באמל"ח. טארק נדון, במסגרת הסכם טיעון,  ל-18 חודשי מאסר בפועל, ואחמד ל-15 חודשי מאסר בפועל (בנוסף הוטלו עליהם עונשי מאסר על-תנאי וקנס). יצוין שהתובע הצהיר בבית המשפט הצבאי, כי העבירה שבה הורשע טארק לא נעשתה במסגרת חברות בארגון טרור כלשהו. בגזר דינו צוין - בהמשך לדברי התובע והסניגור - כי טארק נקלע שלא מיוזמתו "לסיטואציה של כמעט חוסר ברירה" שהביאה אותו להובלת הנשק. באשר לאחמד הוסיף בית המשפט הצבאי, כי חלקו אף פחות מחלקו של טארק.

טיעוני הצדדים

8.         התובע, עו"ד סלאמה, עמד על חומרת העבירות והסכנה הטמונה בהן. העונש הקבוע בצידן של העבירות שעניינן עיסקה בנשק, שבהן הורשעו שני הנאשמים, הוא 15 שנות מאסר. הדברים אמורים במשנה תוקף לנוכח מצבה הבטחוני של מדינת ישראל, קל וחומר כאשר הנאשמים היו מודעים לאפשרות שהנשק יימכר לצד שלישי בשטחים. גם אם מניעיהם של הנאשמים היו כלכליים ולא אידיאולוגיים - עדיין מדובר בהתנהגות חמורה ומסוכנת. העברת הנשק לשטחים הייתה עלולה לגרום לכך שהנשק יפול לידיים עוינות. עוד עמד התובע על סוג הנשק כנימוק לחומרה, והוסיף כי העובדה שהנשק לא הגיע לבסוף לשטחים לא הייתה בזכות הנאשמים או בעקבות זאת שהתחרטו; הנשק נמצא במחסום. אין להקיש לענייננו משיעור העונש שהוטל על טארק ואחמד, הן לאור השוני במה שמיוחס להם לעומת מה שמיוחס לנאשמים שבפניי, והן לאור העובדה שאותם שניים אינם אזרחי מדינת ישראל. התובע ביקש להטיל על שני הנאשמים עונש מאסר בפועל ארוך, וכן עונשי מאסר על-תנאי וקנס.

9.         סניגורו של הנאשם 1, אחסאן, עו"ד אניס ריאד, הטעים כי הנאשם הודה הן במשטרה והן בבית המשפט. הודאתו זו מבטאת חרטה כנה. מדובר בכישלון חד-פעמי הנובע מרוח שטות שאחזה בנאשם. אותן עבירות המצויות ברישום הפלילי שלו - אין להשוותן כלל לעבירות דנן מבחינת הסוג או החומרה, וחלקן אף ישנות יחסית. אין כל רקע פחע"י למקרה זה. היוזמה לעיסקה והספקת הנשק לא באו מצד הנאשם. לא היה כאן אלמנט של בגידה או הפרת אמונים. לפיכך ביקש הסניגור שלא להחמיר עם מרשו, שהוא נשוי ויש לו שני ילדים קטנים. 

10.        דברים דומים שמעתי מפי סניגורו של נאשם מס' 2, עו"ד פואד ג'בארין. הסניגור ציין כי לחובת מרשו עבירה אחת בלבד, משנת 2002, שעניינה החזקת סם לשימוש עצמי ובגינה נדון לקנס. הסניגור טען שאין מקום לקשור קשר כלשהו, גם פוטנציאלי, בין העבירות במקרה זה לבין פעולות טרור. גם עו"ד ג'בארין הדגיש את ההודאה המהירה של מרשו אשר חסכה זמן שיפוטי, ומבטאת חרטה. לדעת הסניגור חלקו של מרשו במקרה זה איננו דומיננטי. המצב הכלכלי של משפחת הנאשם 2 הוא קשה, והמניע להתנהגות הנאשם במקרה זה הוא מניע כלכלי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ