אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 5176/06

גזר דין בתיק פ 5176/06

תאריך פרסום : 04/12/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי חיפה
5176-06
06/05/2007
בפני השופט:
מנחם פינקלשטיין

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד ערן בר-אור
הנתבע:
מחמד בן שריך מסארוה ת"ז 061297693
עו"ד אניס ריאד
גזר דין

כללי

1.         הנאשם, מוחמד מסארוה, הורשע, לפי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 + 335(א)(1) לחוק העונשין, והחזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק. יצוין כי תחילה כפר הנאשם והתנהלו כמה ימי הוכחות. ואולם, לקראת סיום עדויות התביעה, הודה הנאשם, לאחר שהחליף סניגור. ההודאה הייתה במסגרת הסדר טיעון, אם כי אין הסדר לעניין העונש.

2.         לפי האמור בכתב האישום המתוקן, היה הנאשם מאורס לאחותו של המתלונן, ועל רקע זה קיים סיכסוך בין הנאשם לבין המתלונן ומשפחתו. המתלונן הוא קנדיל (נקרא גם: מנאל) עוויסאת. בתאריך 5.9.06, סמוך לשעה 12:00, הגיע הנאשם לחנות "עוף בלדי" בבאקה אל גרביה. המתלונן הוא אחד מבעלי החנות. הנאשם נכנס לחנות, והתפתח דין ודברים בינו לבין המתלונן ואחיו הלאל. האחים דרשו מהנאשם לעזוב את החנות, והמתלונן דחף את הנאשם לכיוון היציאה. הוויכוח נמשך ביציאה מהחנות. בשלב זה דחף המתלונן את הנאשם, ואילו הנאשם שלף סכין מכיסו האחורי ודקר את המתלונן שתי דקירות. דקירה אחת גרמה לפצע עמוק בזרוע שמאל. דקירה שנייה הייתה בראש, בצד שמאל (ת/10, וכן מסמכים רפואיים של בית חולים הלל יפה וד"ר מג'אדלה). הפצעים נתפרו, והמתלונן אושפז שלושה ימים.

3.         הנאשם הוא בן 25. אין לו כל עבר פלילי. הוגש בפניי תסקיר שירות המבחן למבוגרים, והמסמך הוא חיובי מאוד.

            הנאשם בן למשפחה מוסלמית המתגוררת בבאקה אל גרביה. יש לו חמישה אחים בין הגילאים 17 עד 30. אביו הוא מורה בתיכון, מרצה במכללה, מפקח, ולומד במקביל לתואר דוקטורט. החינוך האקדמי הוא ערך חשוב במשפחה, וכל אחיותיו של הנאשם הן אקדמאיות. אמו של הנאשם היא אם מסורה ודואגת. היחסים בין ההורים לבין הנאשם טובים מאוד.

            הנאשם נטל אחריות מלאה על העבירה, הביע צער וחרטה, וביקש יחד עם זאת להזכיר את הרקע שקדם לעבירה, שהוביל לתגובתו הקיצונית.

לדבריו של הנאשם, ברקע האירוע עמד רצונו להיפרד מארוסתו, שהיא אחותו של המתלונן. משפחת הארוסה התנגדה לכך, וכך התפתח סיכסוך בין הנאשם לבין משפחת הארוסה, שהוביל למעורבותם של גורמים נוספים. לדברי הנאשם, הרי סמוך לביצוע העבירה הוא קיבל באופן תדיר איומים על חייו, והוא הוזהר שאם יבטל את אירוסיו ייאלץ לשלם על כך מחיר כבד. הנאשם החליט ליזום פגישה עם אביה של ארוסתו במטרה שיופסקו האיומים שהוא קיבל. כשהגיע לבית העסק של משפחת הארוסה, לא נכח האב במקום. להמשך האירוע נתייחס להלן, ואולם נציין כבר עתה, כי הנאשם סיפר שמעשה הדקירה שלו בא רק לאחר שהותקף על ידי המתלונן.

קצינת המבחן התרשמה כי גירסתו של הנאשם בפניה איננה באה כדי למצוא צידוקים למעשיו. הנאשם ער לחומרת התנהגותו, אך מבקש ליצור רצף הגיוני באירוע. ניכר בו, לדברי קצינת המבחן, כי חש מבוכה וחוסר נוחות ממעשיו, ומהעובדה כי הגיע לכדי אובדן שליטה, מה עוד שלדבריו הוא מיטיב לקיים קשרים בינאישיים, והוא  בעל יכולת לפתור בעיות.

קצינת המבחן התרשמה, כי מדובר בצעיר בעל יכולות וכישורים, בעל מעמד חברתי ומשפחתי ובעל הישגים, אשר מכיר היטב בחומרת מעשיו. מדובר בצעיר נורמטיבי שאינו מבטא כלל דפוסי התנהגות או דפוסי חשיבה עבריניים. קצינת המבחן העריכה כי מדובר אכן באירוע חריג ובתגובה קיצונית, על רקע נסיבות משפחתיות מורכבות. אין כאן נטייה להתנהגות חריגה או ראיית האלימות כדרך לגיטימית לפתרון סיכסוכים. האירוע ותוצאותיו הקשות מהוים עבור הנאשם גורם מרתיע משמעותי ביותר, שהביא אותו לתהליך של חשבון נפש. לאור כל זאת הגיעה קצינת המבחן לכלל דעה, כי אין לבוא במקרה זה בהמלצה בעלת אופי טיפולי שיקומי, הגם שהנאשם מצידו ביטא נכונות להשתלב בכל תוכנית שתוצע בפניו.

יצוין, כי בסיום חוות דעתה ציינה קצינת המבחן כי אין היא באה בהמלצה בעניינו של הנאשם, וזאת נוכח הגורמים החיוביים הרבים שצוינו לעיל מצד אחד, לעומת חומרת העבירה מצד שני.

4.         כאן המקום להשלים ולציין, כי בכתב האישום המתוקן מדובר אמנם על כך שהמתלונן דחף את הנאשם לכיוון היציאה ולאחר מכן דחף את הנאשם בפתח המפעל, כאשר הנאשם דקר את המתלונן לאחר מכן. ואולם, מקרה זה מתייחד בכך שהעבירה עצמה מתועדת במצלמות של המפעל, ולבית המשפט הוגש דיסק, ת/13, שבו תיאור חלקים של האירוע לרבות ארוע הדקירה. המראה תועד על ידי בית המשפט בעמ' 54 לפרוטוקול. בקטע השלישי, שהוא הקטע העיקרי, נראה הנאשם מחוץ למפעל כשהוא מוקף באנשים. נראה בבירור כי המתלונן ניגש אליו והשתמש נגדו בכוח. הדקירה באה לאחר מכן.

            יחד עם זאת יצוין, כי ממכלול העדויות עולה התנהגות מילולית בוטה של הנאשם, כאשר הגיע למפעל ודיבר עם המתלונן ואחיו, ואין תימה כי התבקש לעזוב את המקום.

טיעוני הצדדים

5.         הנאשם היה עצור 30 יום, ומאז במשך כשבעה חודשים הוא במעצר בית, בברטעה.

התביעה מבקשת כי יוטל על הנאשם, בין השאר, עונש של מאסר בפועל בכליאה. התובע היפנה למסמכים הרפואיים בדבר פציעת המתלונן וחומרתה, והטעים כי לפי הפסיקה יש מקום להחמיר במיוחד באלה שדוקרים בסכין, תופעה שהולכת ופושה, ומביאה אף לתוצאות קטלניות. אכן, התובע ציין בהגינותו, כי זהו מקרה ש"אינו פשוט" לעניין העונש, וזאת הן מאחר שמדובר בצעיר שאינו בעל עבר פלילי, והן לאור התסקיר החיובי יוצא הדופן לגביו. ואולם, לדעת התביעה, הרי לאור חומרת העבירה וטיבה, היינו מה שמכונה תת-תרבות הסכין, אין בכל זאת מנוס, מהחמרה בענישה כאמור.

הסניגור הצביע מטבע הדברים על הנסיבות המקלות. המדובר בצעיר ללא עבר פלילי, שהיה כבר עצור חודש בבית מעצר, ובמעצר בית שבעה חודשים.  הרקע המשפחתי שימש יסוד בטיעון לקולא, ובמיוחד עמד הסניגור על נסיבות האירוע עצמן, המתועדות כאמור, וניתן להבחין בנקל, כי הדקירה באה בעקבות תקיפה פיסית ממשית מצד המתלונן. הן לאור הנסיבות האישיות והמשפחתיות, הן לאור התסקיר החיובי, והן לאור נסיבות האירוע עצמן, סבור הסניגור, כי ניתן להסתפק במקרה זה בהטלת עונש מאסר בעבודת שירות, וכן במאסר על-תנאי ותשלום פיצויים.

6.         שני הצדדים צירפו פסיקה לעניין העונש - זה בכה וזה בכה.

7.         יצוין כי ביום 29.3.07 הוריתי על מתן חוות דעת של הממונה על עבודת שירות בעניינו של הנאשם. חוות דעת זו היא חיובית.

דיון

8.         התנהגותו של הנאשם במקרה זה הייתה חמורה. גם על רקע הנסיבות המקלות, שאכן קיימות, הרי בולטת העובדה, שהוא אשר הגיע למפעל, התנהג בצורה בוטה, וכאשר הובל החוצה על ידי בעלי המפעל - אגב שימוש בכוח הידיים - שלף הנאשם סכין שהייתה ברשותו, וללא כל צידוק דקר את המתלונן. המדובר בשתי דקירות, ונראה כי הפגיעה ביד היא משמעותית. צודק התובע, כי בתי המשפט אינם נלאים מלפסוק שמן הראוי להחמיר בעונשם של אלה המשתמשים בסכין כדי לפתור סיכסוכים. הסכין הוא למעשה כלי נשק, וההבדל בין פגיעה קלה לבין פגיעה קשה, ואף קטלנית, הוא לעיתים כחוט השערה. לפיכך נכון ככלל להטיל במקרים של דקירות שלא כדין עונשי מאסר בפועל, משמעותיים בשיעורם, וממילא בכליאה בדרך ריצוים.

9.         ואולם, שורה של טעמים - בהצטברותם - הביאו אותי לכלל מסקנה, כי ניתן להקל במידה מסוימת במקרה זה. אין הכוונה להקלה עד כדי הימנעות מהטלת עונש מאסר בפועל, אלא שנראה לי כי ניתן במקרה זה להסתפק בהטלת עונש מאסר בפועל שירוצה בעבודת שירות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ