אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 5009/06

גזר דין בתיק פ 5009/06

תאריך פרסום : 07/09/2006 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי חיפה
5009-06
10/04/2006
בפני השופט:
ר. שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
1. יוני בן אנדריי קריצ'בסקי סטופין ת"ז 307460154
2. רמי בן אמין טליסבייבר ת"ז 314542622 - נדון

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333+335(א)(1) + (2) + סעיף 29 לחוק העונשין (בהתייחס לשני מקרים). על פי עובדות כתב האישום בו הורשע הנאשם, היה הנאשם במועדון לילה ביחד עם הנאשם מס' 2. הנאשם מס' 2 הסתכסך עם המתלונן. הנאשם מס' 1 חבר אליו ודקר את המתלונן עם בקבוק זכוכית שבור בבטנו ובהמשך דקר גם אדם נוסף שהיה ביחד עם המתלונן, גם הוא בבטנו. אחד מהנפגעים ברח על נפשו ואולם הנאשם רדף אחריו ודקר אותו פעם נוספת וגרם לחתך בגבו.

כאמור, הודה הנאשם והורשע. בשים לב לגילו הצעיר (יליד 1986) הופנה לתסקיר לפני טיעון לעונש. יצוין כי על פי הסדר הטיעון הוסכם כי התביעה תעתור לעונש של 4 שנות מאסר בעוד שהנאשם יטען לעונש של שנת מאסר אחת.

שירות המבחן הגיש תסקיר בו פירט את נסיבות חייו הקשות של הנאשם. הוריו עלו לארץ ממדינות חבר העמים. מערכת היחסים בבית לא הייתה תקינה עד שהסתיימה בפרידה מהאב. אמו של הנאשם גידלה את בנה, למעשה, לבד, תוך שהיא מתמודדת הן עם הקושי הכלכלי והן עם מערכת יחסים קלוקלת עם בן זוגה. כל אלה השפיעו על דפוסי התנהגותו. בנוסף ועקב בעיות רפואיות אובחן הנאשם כמי שנזקק לטיפול תרופתי מהסוג הפסיכיאטרי. כל אלה השפיעו על התנהגותו.

הסתבכותו בפלילים החלה בהיותו נער והוא אף שהה תקופה מסוימת בהוסטל. עם זאת, עשה את המאמצים הנדרשים וגויס לצה"ל ואולם הבעיות המשפחתיות הובילו לנפקדות משירות צבאי. שירות המבחן התרשם כי מדובר בנאשם המבין את חומרת מעשיו והענישה לה הוא צפוי. עם זאת, לא מצא שירות המבחן מקום להמליץ על מסלול טיפולי, למעט טיפול מתאים במסגרת של שירות בתי הסוהר.

בטרם טיעון לעונש העידה בפני אמו של הנאשם, אשר פירטה את נסיבות חייה ונסיבות חייו וגדילתו של הנאשם. האם לוקחת על עצמה אחריות להתדרדרות של בנה. דבריה יצאו מהלב ונכנסו אל הלב וניכר בה כי היא רוצה לעזור לו ובעיקר חוששת מהתדרדרותו לחברה העבריינית בתחומי הכלא.

ב"כ המאשימה ציינה את חומרתו של האירוע כאשר הנאשם חבר לנאשם מס' 2 כדי לסייע לו ותקף בבקבוק שבור את שני המתלוננים, דקר אותם ופצע אותם פציעה חמורה. עברו הפלילי כולל 3 מעורבויות ב- 7 אירועים פליליים, שכולם הסתיימו ללא הרשעה מחמת גילו. בנסיבות אלו, כאשר ניכר דפוס של עבריינות בהתנהגותו, עותרת המאשימה לגזור עליו עונש של מאסר במסגרת הרף העליון שבגבולות הסדר הטיעון.

הסניגור ביקש שלא למצות עם הנאשם את מלוא חומרת הדין. לעניין זה הפנה הסניגור לתסקיר ולדברי האם בכל הנוגע לקשיי ילדותו של הנאשם. עוד ציין הוא כי הנאשם מעוניין לנסות ולהשלים את שירותו הצבאי ובנסיבות אלו, מהטעמים שפורטו בהרחבה, ביקש הוא כי ביהמ"ש יגזור את הדין ברף הנמוך של הענישה במסגרת גבולות ההסדר.

הנאשם עצמו הביע חרטה.

סבור אני כי מעשה זה ומעשים דומים מחייבים ענישה הולמת ומרתיעה. ער אני להבדלי הענישה במקרים שונים בהם הורשעו נאשמים בשימוש בסכין לשם דקירת קורבנותיהם. אבהיר כי במקרה זה אין מדובר בדקירה באמצעות סכין, אלא באמצעות בקבוק שבור ואולם חרף טיעוניו של הסניגור לעניין זה, איני רואה בכך כל הבדל. בקבוק שבור, כמו גם כל חפץ חד אחר, שנעשה בו שימוש לחדור לגופו של אדם ולגרום לו לנזק, משול הוא לסכין והגם שאין בחוק עבירה של החזקת בקבוק שבור, הרי שמרגע שנעשה בו שימוש הזהה לשימוש האסור בסכין, וזאת לדקירת אדם, יש לראות את אותו מעשה באותה חומרה כאילו היה מדובר בשימוש בסכין ממש. 

החרפת האלימות בחברה מחייבת מחשבה נוספת של בתי המשפט בכל הנוגע לרמת הענישה הראויה לנאשמים מסוג זה, ובהם גם הנאשם. סבור אני כי ההלכה לפיה מי שעושה שימוש בכלי חד ודוקר אחר יאסר לתקופה ממושכת צריכה להיות אמת המידה המנחה את ביהמ"ש בבואו לגזור את הדין. ההרתעה של נאשם זה ושל אחרים צריכה להיות מעצם ביצועו של המעשה המסוכן, גם אם תוצאותיו במקרה זה לא היו בדרגת חבלה חמורה ביותר או למעלה מזאת.

אדם העושה שימוש בחפץ חד ודוקר אחרים מעיד על עצמו, למעשה, כי הוא מוכן לקפד חיי אדם. העובדה שדקירה מסתיימת בסופו של דבר בחבלת גוף, ולא בפגיעה בנפש, אמנם נזקפת לזכותו מעצם חומרת הוראת החיקוק המיוחסת לו בכתב האישום ואולם אינה יכולה להפחית את הצורך במימד ההרתעתי של הענישה. מי שעושה שימוש בסכין או בכלי חד אחר ודוקר אדם צריך לדעת כי ביהמ"ש יענישו לא רק לפי התוצאה של מעשיו אלא גם בהתחשב בסיכון שגרם לאדם שנפגע. איננו צריכים להמתין לתוצאות קטלניות וזאת כדי להלחם בתופעת הסכינאות והאלימות הגואה. יש להדביר את התופעה גם במקרים בהם הסכינאות או שימוש בכלי משחית אחרים גורמים אך לנזק קל (ובמקרה זה חבלות הגוף שנגרמו למתלוננים אינן קלות). מכאן שהכלל המנחה צריך להיות החמרה בענישה.

על זאת יש להוסיף, לחומרה, כי אין זו מעורבותו הראשונה של הנאשם בפלילים. עוד יש להוסיף לחובתו כי באירוע דקר שניים וכאשר אחד מהנדקרים נמלט הוא המשיך לרדוף אחריו ולדקור אותו, וכל זאת כאשר הסכסוך למעשה אינו לו אלא בין המתלוננים לנאשם השני.

הבאתי בחשבון במסגרת שיקולי את מגבלותיו של הסדר הטיעון וכן את דברי אמו של הנאשם. אכן סבור אני כי במסגרת הענישה יש להביא בחשבון כי הנאשם לא ריצה בעבר מאסר ויש לגזור עונש שישאיר לו קרן אור ואולי ירחיקו מחברה עבריינית ולא יחברו אליה. ואולם עם כל זאת, ועם כל ההתחשבות בנתונים שעלו מתסקיר המבחן בכל הנוגע לילדותו ומכלול הבעיות שליוו את גדילתו, סבור אני כי הענישה צריכה להביא לידי ביטוי, בראש ובראשונה, את ההגנה על שלום הציבור.

הבאתי בחשבון עוד לעניין הענישה את העונש שנגזר על הנאשם מס' 2, שמעורבותו בדקירות עצמן הייתה פחותה ואולם הוא היה זה שגייס את נאשם מס' 1 לעזרתו ולמעשה הוא היה זה שגרם להתלהטות האירוע. העובדה שעל הנאשם הנוסף נגזר עונש של מאסר מותנה בלבד, הגם שחלקו שונה, משפיעה במידת מה על רמת הענישה של נאשם מס' 1, וזאת בשים לב למעורבות המשותפת באותה פרשה ועקרון העל של האחידות בענישה, תוך הבאה לידי ביטוי את ההבדל בין המעורבים.

אוסיף עוד כי על אף מצבו הכלכלי של הנאשם שבפני סבור אני, כשם שנקבע בעניינו של נאשם 2, כי עליו לפצות את נפגעי העבירה. ער אני לקושי הכלכלי שיוטל עליו ואולם מי שדוקר אחר בבקבוק, רודף אחר אדם שנמלט ממנו וממשיך לדקור אותו, וכל זאת על רקע סכסוך לא לו, ראוי שיפצה את הניזוק. לא מצאתי עילה לסטיה מעקרון זה המביא לידי ביטוי את הדאגה שיש לתת לנפגע העבירה, דאגה שצריכה להיות לפחות באותה מידה שיש לתת לשיקומו של נאשם.

אשר על כן ובסיכומו של דבר, אני מורה כדלקמן:

בשים לב להלכה שנקבעה בע"פ 1958/98, פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נז(1), 577, אני מאשר את הסדר הטיעון. אני קובע כי רמת הענישה שנקבעה בו, הגם שהיא קלה ביחס לחומרת העבירות, היא משקפת את הענישה הראויה בנסיבותיו של המקרה ובנסיבותיו האישיות של הנאשם.

אני גוזר על הנאשם לרצות 36 חודשי מאסר, מהם 24 חודשים לריצוי בפועל ו- 12 חודשי מאסר מותנה. התנאי הוא שהנאשם לא יעבור כל עבירה של אלימות פיזית בדרגת פשע וזאת בתוך 24 חודשים משחרורו ממאסר.

סך הכל ירצה הנאשם 24 חודשי מאסר שמניינם החל מיום 3.1.06, מועד מעצרו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ