אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 4941/07

גזר דין בתיק פ 4941/07

תאריך פרסום : 05/11/2008 | גרסת הדפסה
פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
4941-07
15/07/2008
בפני השופט:
שריזלי דניאלה

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד מפלג תביעות ת"א
הנתבע:
1. שבי שפיק גדעון
2. שבי חגי

עו"ד אבי חימי
גזר דין

1.       הנאשמים, אב ובנו, עומדים לדין בצוותא בגין מעשי אלימות שביצעו כנגד מגדולין שבי (המתלוננת).

המתלוננת היא אחותו של נאשם 1. מיד עם פטירתה של אמם, ז"ל (להלן: "המנוחה"), בחודש ינואר 2006, פרצו ויכוחים חריפים בין המתלוננת לבין אחיה, הנאשם 1, שנמשכו בתקופת "השבעה", והם הביאו ב-10.1.06, להתערבותו של בנו, הנאשם 2.

הנאשם 2, נאמר בכתב האישום, הכה את המתלוננת בחזה ואיים עליה שיפגע בה 'אם תתעסק עם אביו'; וב-14.1.06, בשעה 18:00, הדף הנאשם 1 את המתלוננת וגרם לנפילתה. כתוצאה מכך נגרם למתלוננת שבר בירך שהצריך ניתוח וקיבוע השבר ע"י שלושה ברגים, ואשפוז ממושך.

2.       הצדדים הציגו בפניי הסדר טיעון שכלל את תיקונו של כתב האישום, פיצוי למתלוננת בסך 25,000 ש"ח, ומסגרת עונשית מוסכמת, לפיה, ניתן יהיה להימנע מהרשעתו של הנאשם 2, אם ימליץ על כך שרות המבחן; ואשר לנאשם 1, הגבילה התביעה עצמה לעתור לעונש של שלושה חודשי מאסר, אותם יוכל הנאשם לשאת בעבודות שרות, וכן, מאסר על תנאי. ב"כ הנאשמים רשאי היה, על פי ההסדר, לטעון לעונש כראות עיניו.

3.       הנאשמים הודו בעובדות כתב האישום המתוקן, ועל כן, הורשע הנאשם 1 בגרימת חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), ובעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין. הכרעת הדין בעניינו של נאשם 2 נדחתה עד לאחר קבלתו של תסקיר מבחן.

4.       תסקיר המבחן שהוגש ב-6.7.08 בעניינו של נאשם 2 פורש בפניי תמונה רחבת יריעה לגבי נסיבותיו האישיות של הנאשם, שהוא אדם צעיר ורציני, בן 27, הגון ובעל ערכים, שנתוניו האישיים חיוביים ביותר, והם כוללים, בין השאר, שרות צבאי מוערך, לימודים לתואר ראשון (בחוג לכלכלה ומינהל עסקים) באוניברסיטת בר אילן, עבודה מסודרת, ולימודי המשך בתחום ניהול תיקי השקעות במסגרת רשות ניירות ערך.

קצינת המבחן התרשמה שהנאשם 2 הוא צעיר שהתנהגותו דרך כלל הולמת בכל המישורים, ואין לו כל דפוסי התנהגות אלימים. האירוע שיוחס לו ארע, כך נראה, על רקע המשבר שחוו הנאשמים על רקע מות המנוחה, והמטענים הרגשיים שהיו כרוכים בכך. הנאשם 2, נמסר בתסקיר, חש בושה ואכזבה על שנקלע שלא בטובתו להליך פלילי, מה שאינו מאפיין אותו ואת אורחותיו.

לאור נתוניו האישיים של הנאשם 2, לאור הנזק המקצועי הוודאי שעתידה הרשעה לגרום לו, ובעיקר לנוכח החרטה שהביע, המליצה קצינת המבחן להימנע מהרשעה ולהטיל צו של"ץ בהיקף של 220 שעות.

5.       הנאשם 1 הוא בן 55, נשוי ואב לשלושה, ועובד עשרות שנים בבנק הפועלים. בתסקיר המבחן שהגישה סקרה קצינת המבחן בהרחבה את נסיבותיו המשפחתיות והאישיות של הנאשם 1, את מורכבות יחסיו עם אחותו, המתלוננת, ואת התפרצותו של הסכסוך ביניהם, עם מות אמם. בתסקיר תוארו אובדנו של הנאשם 1 וסערת הנפשות שפקדה אותו, ואשר היוותה את הרקע והסיבה להתנהגותו כלפי המתלוננת באירוע נשוא כתב האישום.

          מאחר שתפקודו של הנאשם 1, ככלל, תקין וחיובי, נוכח התרשמותה מכנות החרטה שהביע הנאשם 1 באשר להתנהגותו כלפי המתלוננת והתוצאות החבלתיות, וכן, נוכח חששו של הנאשם 1 מפגיעה בפרנסתו אם ירצה מאסר בעבודות שרות, המליצה קצינת המבחן להטיל על הנאשם 1 צו של"צ בהיקף נרחב.

6.       נושא הענישה והדרך הרצויה ליישומה בכלל, ובמקרים פרטניים, נבחנו על-ידי מלומדים שונים העוסקים בתחומים אלה, לרבות, קרימינולוגים, משפטנים ושופטים, ומוסכם היום על כולם, כי בגזירת עונשם של נאשמים, ראוי לאזן נכונה בין אינטרסים אחדים: אינטרס הציבור, מצד אחד, שעיקרו בענישה חברתית-שוויונית שתחול על כל הפרטים באורח שווה, ותהווה פונקציה של סוג העבירה וחומרתה, כאשר המטרה היא הוקעה, גמול, ריסון והרתעה; ומן הצד האחר - האינטרס האישי של הנאשם העומד לדין, תוך הבנת אישיותו המיוחדת והאינדיבידואלית, גילו ועברו, הבנת תכונותיו והרקע האישי והחברתי ממנו צמח, צרכיו האינדיבידואליים, והסיכוי לשיקום או להישנות העבירות.

7.       על איזון מורכב זה נטושה המחלוקת בין הצדדים, בכל הנוגע לנאשם 1; שכן, לגבי הנאשם 2 - מוסכם על הצדדים לעתור לצו של"צ, ללא הרשעה בדין. ב"כ המאשימה מבקש לתת משקל מכריע לחומרת מעשיו של הנאשם 1 ולתוצאותיהם, ולגזור עליו עונש מאסר בן 3 חודשים אותם יוכל לשאת בעבודות שרות, אם יימצא מתאים לכך, ובנוסף - עונש מאסר על תנאי.

8.       הסנגור הבהיר בטיעוניו, כי אינו מקל ראש בחומרת המעשים ותוצאותיהם, אלא שלדעתו, אופיו הנורמטיבי והערכי של הנאשם, ובמיוחד, הנסיבות המיוחדות הכרוכות במעשים, קרי: קנטרנותה של המתלוננת, שהאשימה את הנאשם 1 בהאשמות שווא, על רקע סכסוכיהם הרכושיים, וזאת, בעיצומו של האבל על מות אמם, גרמה למעשה להתפרצותו של הנאשם 1 כלפיה. אלא שהנאשם הפיק את הלקח, ההליך הפלילי היווה עבורו מכה קשה. הוא מצר על ההתפרצות, כועס על עצמו, ואין סיכוי שיחזור אי פעם על התפרצותו. לכן, גם מיהר לפצות את המתלוננת בסכום נכבד. עתירת הסנגור היא להסתפק, כהמלצת שרות המבחן, בעונש של עבודות של"צ בכל שיעור שייקבע.

9.       טיעוני הסנגור מקובלים עליי. אין לי ספק, כי הנאשם 1, אדם מן הישוב, שאין בעברו כל הסתבכות פלילית מכל סוג, מצר על התפרצותו, מצר על הכוח בו השתמש כלפי המתלוננת ומבין את חומרת המעשה. אין בי כל ספק, נוכח דבריו לפניי, כי הוא מצטער על המעשה מעומק ליבו. סביר להניח כי הסיכוי להישנות האלימות - אפסית. אני נכונה לזקוף לזכות הנאשם 1, בנוסף, את העובדה שעקב האבל על מות אמו נתון היה באותה תקופה בסערת רגשות, וכי התפרצותו באה בתגובה לקינטורים, טרוניות והאשמות שהטיחה בו המתלוננת. אילולא שיקולים אלה, הממתנים את מצבו של הנאשם 1- היה עונשו חמור מאוד.

שכן, מעשים כמעשהו של הנאשם 1, שגרם לנפילת המתלוננת, גרם לה שבר מורכב בירך, מלווים ללא ספק בכאב ובסבל, הם חמורים מאוד, וראויים לענישה משמעותית. לגישתי, חרג הנאשם 1 מהסטנדרטים הקבועים בחוק להתנהגות נאותה, וצריך שהנאשם וגם הציבור יראה אותם סטנדרטים מיושמים בפועל, ומהווים חלק בלתי נפרד מנוהגים חברתיים מקובלים המגינים על גופו, רכושו וכבודו של כל אחד מתוכו. התעלמות מהתנהגות אלימה שגרמה חבלה חמורה, והטלת עונש קל על העבריין, עלולה להביא להתמוטטות עכבות מוסריות, להתפרש כהתפשרות על ערכים ועל נורמות, לפגוע באמינות מימושו של האיום בעונש שמאחורי החוק ולהעביר מסר שלילי לעבריינים פוטנציאלים. באותו אופן בו השתת עונש ממשי הוא בבחינת ביטוי חברתי חריף לגינוי לו ראוי מעשה חמור, כך, אימוץ גישה סלחנית עלולה להחליש את הכרת האיסור שבהתנהגות.

בשל כל אלה סברתי מלכתחילה, כי העונש שעותרת לו התביעה חורג לקולא ממדיניות הענישה הראויה.

10.     אולם, לאחר ששקלתי את הנתונים הרלוונטיים, לחומרה ולקולא; לאחר שבחנתי שוב ושוב את העולה מתסקיר המבחן ומטיעוני התובע והסנגור; ונתתי משקל נכבד לעובדה שהנאשם 1 הודה מיד במעשים, ניחם עמוקות על התפרצותו האלימה כלפי אחותו, וכבר פיצה אותה בסכום נכבד; החלטתי לבוא לקראתו במידת מה.

11.     אני גוזרת על הנאשם 1 את העונשים הבאים:

א.     2 חודשי מאסר בפועל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ