אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 4801/05

גזר דין בתיק פ 4801/05

תאריך פרסום : 28/01/2008 | גרסת הדפסה
פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
4801-05
24/01/2006
בפני השופט:
דורית רייך - שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד מתמחה - ליפשיץ
הנתבע:
דוידוביץ חיים
עו"ד קופל
גזר דין

חיים דוידוביץ' (להלן: " הנאשם") יליד 1978, הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה על סעיף 12א(ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952.

הנאשם הודה שבתאריכים 8.10.03-10.10.03 העסיק את קמאל טוויל (להלן: " קמאל"), תושב השטחים, בעבודות ריצוף במסעדה שברח' ז'בוטינסקי 9 בני ברק וזאת למרות שלקמאל לא היה היתר חוקי לשהות ולעבוד בישראל.

במסגרת הסדר הטיעון המליצו בפני ב"כ הצדדים להסתפק במאסר על תנאי וקנס מרתיע שגובהו לא הוסכם (עמ' 2 לפרוטוקול).

התביעה ביקשה מבית המשפט לכבד את ההסדר, למרות חומרת העבירה והסתפקה בהפניה להודאת הנאשם, עברו הנקי, תוך שהיא מקבלת שהנאשם פגש בקמאל בטבורה של עיר, לא ידע שהוא מחוייב בבדיקת חוקיות שהייתו של קמאל בישראל, לא היה מודע לסכנות הגלומות בהעסקתו של תושה שטחים בלתי מורשה ושכר אותו לעבודות שיפוץ מסעדה השייכת למעסיקו (של הנאשם).

הסנגור, הצטרף באופן טבעי לעמדת התביעה וגם הוא ביקש לכבד את הסדר הטיעון, הצטרף להנמקות התובעת והוסיף שהנאשם לא ידע, שחובתו לבדוק רשיונותיו של קמאל. הסנגור נדרש למגעיו של הנאשם עם קמאל ולעובדה שהנאשם הוא זה שהפנה אותו למשטרה וכך התגלתה העבירה שבביצועה הודה. הסנגור טוען שיש להתחשב במשקלן המצטבר של מספר נסיבות מיוחדות כדלקמן: א) הנאשם שכר את קמאל בשליחות מעבידו. ב) הנאשם פגש את קמאל בטבורה של העיר בני ברק ובנסיבות שבהן היה לו יסוד להניח ששהותו בארץ חוקית. ג) לנוכח טענות שהעלה קמאל ביחס לכשרות התשלום, שהנאשם שילם לו, הנאשם הוא זה שהפנה את קאמל למשטרה. ד) נסיבותיו האישיות של הנאשם, שהוא אדם צעיר, שנישא לפני כשנה וחצי, אב לתינוקת בת 7 חודשים, משתכר שכר לא גבוה כעולה מהתלושים במ/2+3.

לאחר ששמעתי את הטיעונים ועיינתי באסמכתאות שהובאו בפני הגעתי למסקנות כדלקמן:

1.      ככלל, חזקה על התביעה שהיא מפעילה שיקול דעת מקצועי לפני שהיא מתקשרת בהסדר טיעון ומתחשבת במכלול הנסיבות הרלבנטיות, ביניהן עברו של הנאשם, נסיבותיו האישיות, מהות העבירה נשוא ההרשעה ורמת הענישה הראויה. על התביעה להביא בפני ביהמ"ש את מכלול שיקוליה כדי שאפשר יהיה לבדוק אותן.

2.     לאחר בדיקת שיקול דעתה של התביעה, נוהגים בתי משפט לכבד הסדרי טיעון סבירים המאזנים בין האינטרסים הנוגדים, לכאורה, של כלל הציבור מחד גיסא והנאשם הספציפי מאידך גיסא. ראו לעניין זה פסיקה עקבית שיצאה מלפני בית המשפט העליון החל מסוף שנות ה-60 וראשית שנות ה-70, בעפ 532/71 בחמוצקי נ' מדינת ישראל, דרך ע"פ  6675/95 שילוח נ' מדנית ישראל, דיון נוסף 1312/93 פלדר נ' מדינת ישראל ועד לפסק הדין המסכם בע"פ 1958/98 - פלוני נ' מדינת ישראל . פ"ד נז(1), 577, (בהרכב מורחב של תשעה שופטים).

3.      יחד עם זאת הלכה היא שהסדר טיעון איננו "סוף פסוק" ועל בית המשפט האחריות הסופית לעונש המוטל על נאשם. בית המשפט לא קשור בהסדר אליו הגיעו הצדדים, ועליו לבחון כל מקרה לגופו, תוך התייחסות לעקרונות כלליים, ביניהם בדיקת התאמת ההסדר למדיניות ענישה ראויה, והתייחסות לעבירות נשוא ההרשעה בכל מקרה ומקרה, ראו לעניין זה פסה"ד בתפ"ח 1097/01 (מחוזי ת"א) מ"י נ' סרגיי ואירינה שכטמן (לא פורסם), וע"פ 70145/02 (ת"א) יוסף סעדה נ' מ"י, שבו פסק הרכב בראשות כב' השופטת ברלינר, שגם ההלכה שקבע בית המשפט העליון בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, איננה משחררת את בית המשפט, הגוזר את הדין, מאחריותו לתוצאה העונשית. דברה של התביעה איננו בבחינת סוף פסוק. ראו בנוסף ובאותה רוח פסק דינו החדיש  של בית המשפט העליון בע"פ 4886/02 גלישקו נ' מ"י, פ"ד נז(1) 875.

  1. מדיניות ענישה ראויה משמע תגובה שיפוטית בגין המעשה נשוא ההרשעה שיש בה להגשים את מטרת המחוקק, ולהוציא מהכח את הפועל כוונתו. על מנת שהעונש יהיה בעל משמעות מחנכת ומרתיעה הוא חייב להיות פרופורציונאלי לעונש הקבוע בחוק, תוך התחשבות בהודאה ובנסיבות האישיות של הנאשם העומד לדין. ראו לעניין זה פסה"ד בע"פ 1399/91 ליבוביץ נ' מ"י. וע"פ 5106/99 אבו נאג'ימה נ' מ"י.
  2. ויודגש, שכמעט אין נאשם המובא לביהמ"ש, שאין לו נסיבות אישיות ונימוקים אישיים להצדקת התנהגות הבלתי חוקית. התחשבות יתר בנסיבות אישיות עשויה להפוך ענישה לפנים משורת הדין, לענישה שהיא בגדר שורת הדין, שמשמעה מסר הרתעתי שלילי.
  3. עבירות על חוק הכניסה לישראל הן עבירות חמורות, שגלום בהן סיכון בטחוני לכלל אזרחי ותושבי המדינה. מאז ספטמבר 2000 סובל הציבור בארץ מפגיעתם הרעה והקשה של מפגעים הנכנסים לתחומי המדינה שלא כדין. המציאות מחייבת את כל הציבור לשמור שמירה קפדנית על החוק ועל בית המשפט להגיב תגובה שיפוטית ראויה והולמת במקרים של הפרה.
  4. מדיניות הענישה הראויה בעבירות הרלוונטיות נקבעה בפס"ד שיצא מלפני בית המשפט העליון ברע"פ 5198/01, ח'טיב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1), 769, עמ' 774-775 (להלן: "הלכת חטיב"), שלאור צוק העיתים הדגיש את הצורך בהחמרה. רק במקרה בו עומדות לעבריין ספציפי נסיבות יוצאות מגדר הרגיל, ימנע בית המשפט מלגזור מאסר לריצוי בפועל, ולהסתפק במאסר שניתן להמירו בעבודות שירות.
  5. על הרציונל שבהלכת חטיב חזר בית המשפט העליון במספר החלטות מאוחרות, בין השאר: רע"פ 2194/04 לביש ני מדינת ישראל מיום 28.03.04; רע"פ 3511/04 רפידי נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(2), 327; רע"פ 3444/03 משראקה נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2) 894. ולאחרונה ברע"פ 10632/04 קלפה נ' מדינת ישראל מיום 28.02.05 מפי כב' השופט עדיאל (להלן: "עניין קלפה") ורע"פ 10730/04 אדויאת נ' מדינת ישראל מיום 3.03.05 מפי כב' השופט ג'ובראן (להלן: "עניין אדויאת").
  6. על הערכאות הנמוכות לפסוק ולגזור עונשים בהתאם להנחיות ביהמ"ש העליון,  אלא אם כן אכן עומדות לנאשם ספציפי נסיבות חריגות, המצדיקות שלא לעשות כן.
  7. ברע"פ 3444/04 קלפה הנ"ל, נטען שבית המשפט קמא טעה ביישום הלכת חטיב לנוכח עברם הנקי של הנאשמים שם, ומחויבויותיהם המיוחדות למשפחותיהם הגדולות. בית המשפט העליון מפי  כב' השופט עדיאל פסק:

"במקרה זה, המחלוקת בין הצדדים לא נסבה על מדיניות הענישה הראויה בסוג זה של עבירות, מדיניות שכבר נקבעה על ידי בית משפט זה בהלכת ח'טיב, אלא ביישומה של מדיניות זו על עניינם הפרטי של המבקשים. בפסק הדין בעניין ח'טיב, בית המשפט העליון אמנם קבע, שאותה הלכה לא תחול במקום בו "עומדות לעבריין נסיבות יוצאות מגדר הרגיל". על רקע זה, אף ניתנה רשות ערעור במספר בקשות שנסיבותיהן נמצאו ראויות לבחון קיומן נסיבות כאמור. במקרה שלפני לא מצאתי שמתקיימות נסיבות חריגות, אשר בשלהן ראוי לתת רשות ערעור כדי לבחון החרגתו של מקרה זה מהלכת ח'טיב".

11.  על בית המשפט לשקול את מהות העבירות נשוא ההודאה וההרשעה, נסיבות ביצוען, התוצאה העונשית המוצעת, תוך התייחסות לקשת רחבה ודו קוטבית של שיקולים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ