אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 473/04

גזר דין בתיק פ 473/04

תאריך פרסום : 21/08/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
473-04
03/08/2005
בפני השופט:
יעקב צבן

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד מחוז ירושלים
הנתבע:
יוסף שליו שנגולף
עו"ד דב גורטלר
גזר דין

1.      הנאשם יוסף (בן אבינועם) שליו (שנגולף) הורשע בעבירות לפי סעיפים 329(א)(1) (חבלה בכוונה מחמירה) ו- 186 (החזקת אגרופן או סכין שלא כדין) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

ביום 21.11.04, בשעה 04:30, הגיע הנאשם למועדון "גלאסנוסט" ברח' הלני המלכה בירושלים (להלן: "המועדון"). הנאשם ביקש להיכנס למועדון, אך המאבטחים, קונדרט וארטום (להלן: "קונדרט" או "ארטום" או "המאבטחים") מנעו זאת ממנו. בתגובה, קילל אותם הנאשם ואיים שהוא יראה להם מי הוא ושלא כדאי להם להתעסק איתו. במהלך הויכוח בין הנאשם למאבטחים הגיע לכניסה בעל המועדון והורה למאבטחים לאפשר לנאשם להיכנס למועדון.

הנאשם התיישב לשתות על הבר. אלא, שזעמו על המאבטחים לא שקט, והוא קם ממקומו והסתובב במועדון עד שהצליח להשיג שני סכיני מטבח השייכים למועדון והחביאם בכיסו. בסמוך לשעה 05:00, הנאשם התנפל על ארטום, דקר אותו בצווארו באמצעות אחד הסכינים והחל להימלט לכיוון היציאה מן המועדון. קונדרט אשר הבחין במתרחש, רדף אחר הנאשם וניסה לתפסו. בתגובה החל הנאשם להכות את קונדרט מכות נמרצות ולדקרו באמצעות הסכין בראשו ובפניו מספר רב של דקירות. ארטום ניסה לסייע לקונדרט להשתלט על הנאשם אך לא הצליח, והנאשם המשיך לדקור את קונדרט, ואז, שלף ארטום את אקדחו וצעק לעבר הנאשם "עצור או שאני יורה". הנאשם לא הפסיק ואז ירה ארטום אל עבר הנאשם. למרות היריה המשיך הנאשם לדקור את קונדרט, וארטום ירה אל גוף הנאשם פעם שניה וכתוצאה מכך התמוטט הנאשם לאחר מספר שניות.

כתוצאה ממעשי הנאשם נגרם לארטום פצע דקירה עמוק בצוואר, ולקונדרט נגרמו מספר רב של חתכים בפניו, מספר פצעי דקירה וחתכים בראשו. כתוצאה מהירי נפצע הנאשם בבטנו ונאלץ לעבור ניתוח בו נמצאו קרעים בדואודנום, במעי הדק ובמעי הגס וכן קרע מלא של הוריד המזנטריאלי התחתון. עד היום, כ- 8 חודשים ממועד האירוע, צמודה לגוף הנאשם שקית ניקוז לצרכיו והוא מועמד לניתוח נוסף.

2.      הנאשם הנו רווק יליד 1978, ללא עיסוק או עבודה קבועים, בעל עבר פלילי שיפורט  להלן.

3.      לטענת ב"כ המאשימה, יש להחמיר עם הנאשם, וזאת בשל העבירות שביצע ובשל עברו הפלילי. לנאשם עבר עשיר באלימות, לרבות עבירות כלפי מאבטחים במועדונים, וחלפו אך כשנתיים מיום שהנאשם סיים לרצות מאסר בפועל של 3 שנים. הנאשם הוכיח במעשיו את מסוכנותו לחברה וכן שאינו נרתע מישיבה ממושכת בכלא.

לטענת המאשימה, השיקול העיקרי ביחס לענישת הנאשם הוא השיקול המניעתי של הרחקתו מהחברה. במקרה זה אין לקחת בחשבון את עובדת פציעת הנאשם, כיוון שהנאשם הביא זאת על עצמו, ומשכך אין לו להלין אלא על עצמו. ארטום הזהיר את הנאשם בטרם ירה "עצור או שאני יורה" ולמרות זאת הנאשם לא הפסיק לדקור את קונדרט ולמעשה רק היריה השניה היא זו שהפסיקה את הנאשם מלדקור ולא כל סיבה אחרת.

4.      לטענת ב"כ הנאשם, מבלי להמעיט מחומרת מעשיו של הנאשם, פציעות המאבטחים אינן חמורות. המצב במועדונים במדינת ישראל, בהם נעשות סלקציות בסוגי האנשים הרשאים להיכנס למועדונים, הינו בעייתי. אין לתאר תחושה של אדם אשר נמנע ממנו להיכנס למועדון, ומי שנופל לתגובה פלילית בעקבות כך אלה הם אותם אנשים שסף הפגיעה שלהם הוא נמוך יותר.

מעבר לכך טוען הסנגור, כי מצבו הרפואי של הנאשם צריך להילקח בחשבון בכמה מישורים. ראשית, במישור הפרקטי, היינו, שב"ס לא ערוך בצורה מלאה לטפל באנשים שזקוקים לאשפוז במצבו של הנאשם. שנית, במישור ההרתעתי, הנאשם קיבל את עונשו בפציעתו הקשה והוא למד את הלקח די והותר. הנאשם נמצא בסוף שנות ה- 20 לחייו, יש לו חברה מזה 6 שנים והם עומדים להינשא. יש לתת לנאשם הזדמנות לפתוח דף חדש בחייו ולהקים חיי משפחה נורמטיביים.

מהי הענישה הראויה בעבירות הסכינאות והאם העובדה שהנאשם נפצע צריכה להילקח בחשבון כשיקול לעניין העונש?

עבירות הסכינאות

5. עבירות הסכינאות הפכו למכת מדינה והביטוי שהושרש בפסקי הדין הוא "תת תרבות הסכין". בתי המשפט קראו תיגר לא פעם על תופעה זו ואין ספק שמכה זו הינה בבחינה "רעה חולה" אשר בהתקיימותה לא יכולה חברה תקינה לנהל חיים תקינים. כך ר', למשל, דברי בית-המשפט העליון בע"פ 5753/04 מדינת ישראל נ' ירון רייכמן, תק-על 2005 (1) 1224 (להלן: "פס"ד רייכמן", עמ' 1226):

"לאחרונה נתקלים אנו במעשי בריונות שלא ידענו בעבר. שאם בעבר יישבו צעירים, וגם מי שאינם צעירים, חילוקי דיעות שביניהם בסכינים שנעצו בגופו של הזולת - 'תת תרבות הסכין' קראנו לתופעה ממאירה זו - הנה כיום עלינו - או שמא נאמר: ירדנו - ברמה ובחומרה; לא עוד יישוב סיכסוכים בנשק קר אלא יישוב סיכסוכים בנשק חם. 'סיכסוכים' קראנו לאותם חילוקי דיעות שאנשים מבקשים ליישבם באלימות קשה, אלא שלמרבה התמיהה והצער אין המדובר, ברוב המקרים, בסיכסוכים של ממש אלא בסיכסוכים שניתן לכנותם סיכסוכי-זוטא. סיכסוכי-זוטא אלה מעורבים בהם, על הרוב, אנשים צעירים, ועל דברים של מה-בכך נשלפת סכין וננעצת בגוף הזולת. לאחרונה, כאמור, נשלף כלי ירייה קטלני.

תופעה נוראה זו פשתה בחברתנו, היתה כמחלה ממארת, וחובה היא המוטלת עלינו, על בית-המשפט, להעלות תרומתו למלחמה קשה זו. מלחמה היא שאסור לעשות בה ויתורים, שאם נוותר ונסלח תתגבר התופעה ותלך. חברתנו הפכה להיות[ה] חברה אלימה, ותרומתו של בית-המשפט למלחמה באלימות היא בהטלת עונשים ראויים. בבואנו לגזור עונשים על עבריינים כמשיב שלפנינו, שומה עלינו לשוות נגד עינינו לא רק את המשיב ואת צורכי שיקומו; לא רק את משפחתו הסובלת בשל מעשיו; אלא גם את הנפגעים ממעשיו של המשיב ואת הנפגעים ממעשים-בכוח שייעשו אם לא נגיב בחומרה על מעשים כמעשה המשיב".

דברים אלה צוטטו על ידי בית-המשפט העליון גם בע"פ 2909/04 פנחס סדון נ' מדינת ישראל, מיום 14.2.05 (פורסם באתר נבו) (להלן: "פס"ד סדון"). בע"פ 1650/05 מדינת ישראל נ' אמלקה איינהו, מיום 2.6.05 (פורסם באתר נבו) (להלן: "פס"ד אמלקה") חזר בית-המשפט העליון ואמר:

"בתקופה בה האלימות הפכה לתושב קבע במחוזותינו ותת-תרבות הסכינים הפכה מעשה שבשגרה, חייב לצאת מבית משפט זה מסר חד וברור לפיו, מעשה אלימות, ובודאי מעשה שנעשה תוך כדי שימוש בסכין, יביא לתגובה חריפה מצד בית-המשפט. לא ניתן להשלים עם מצב בו אזרח תמים, עובר אורח ברחוב, בגן הציבורי או נער במועדון הופך חשוף לסיכון ממשי לגופו ולשלומו. עלינו לתרום חלקנו להפסקת תופעות אלה" (שם, בפיסקה 4).

בפסקי הדין רייכמן ופס"ד סדון הנ"ל בוצעו מעשי אלימות חמורים מהמקרה שבפנינו ונגזרו על הנאשמים 6 ו-7 שנות מאסר בפועל (בהתאמה), והודגשה שוב המגמה להחמיר בענישה על אלימות קשה.

בפס"ד אמלקה הנ"ל, המשיב דקר בדקירות סכין והכה באמצעות אבנים. אחד המתלוננים היה במצב קריטי. הוא נותח ושהה בבית החולים במשך כשבועיים וחצי נוספים ואילו המתלונן השני אושפז למשך 4 ימים, שוחרר ואושפז לארבעה ימים נוספים לאחר מכן. המשיב היה מעורב בשני אירועים אלימים נוספים וכן היה נשא של מחלה מדבקת. בית-המשפט העליון התחשב בנסיבותיו האישיות של המשיב ואמר:

"בנסיבות האירוע שבפנינו, שוכנענו שהמשיב מסוכן והחזרתו לחברה בתום תקופת מאסר קצרה, יש בה כדי להוות סיכון לסביבתו הקרובה. עם זאת, לא נוכל להתעלם ממחלתו של המשיב והקשיים עימם הוא מתמודד בכלא כתוצאה ממצבו הרפואי. לפיכך אנו נמנעים מלהשית עליו את מלוא העונש שראוי היה לגזור עליו בנסיבות המקרה בגין מעשיו החמורים" (שם, בפיסקה 4).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ