אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 440/04

גזר דין בתיק פ 440/04

תאריך פרסום : 02/08/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
440-04
31/05/2005
בפני השופט:
יעקב צבן

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד ניק קאופמן
הנתבע:
1. מוחמד חמד
2. רזק נימר
3. אסחאק חמד

עו"ד גנאם
עו"ד ענאן
גזר דין

1.         הנאשם 1, מחמד חמד, הורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של התפרעות - לפי סעיף 152 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להן - החוק); נסיון לגרום חבלה במזיד - לפי סעיף 413ה + 25 לחוק; נסיון לחבול חבלה בכוונה מחמירה - לפי סעיף 329 + 25 לחוק. הנאשם 2, רזק נימר, הורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה - לפי סעיף 329 לחוק; התפרעות - לפי סעיף 152 לחוק וחבלה במזיד - לפי סעיף 413ה לחוק.

            ואלה המעשים: ביום 27.8.2004, בשעה 18:00, נסעו שתי משאיות ובהם ארבעה אנשים: אולשבסקי, שבו, ארכדי ואיליה באזור הישוב בית-אל, תעו בדרכם ועברו בסמוך למחנה הפליטים קלנדיה. תושבים מקומיים הבחינו, כי נוסעי המשאיות הם יהודים, והחלו להתגודד ולתקוף אותם במקלות, ברזלים, אבנים ובקבוקים. ההתפרעות התעצמה וצברה עוד משתתפים (ובהם הנאשמים), אשר זרקו אבנים וברזלים, טיפסו על המשאית, שברו ועקרו חלקים של המשאית, תקפו ופצעו את הנוסעים. אחת המשאיות אף הוצתה. במהלך האירוע הותקף וניזוק רכב של ערבי שנחשב תחילה כיהודי. ההתקפה הסתיימה כאשר הגיעו למקום כוחות הבטחון.  שלושה מבין הנוסעים במשאיות נפצעו, כלי הרכב ניזוקו באופן רציני ונגנבו מתוכם פריטים. הנאשמים נטלו חלק בהתפרעות ובפעילות האלימה הקשה. הנאשם 1 זרק 2-3 אבנים לעבר משאית הזבל והנאשם 2 זרק שתי אבנים אשר פגעו בתא הנהג של משאית הזבל.

2.         הנאשם 1, יליד 1983, בן למשפחה בת 17 נפשות. אחיו נהרג לפני מספר שנים מירי כוחות הבטחון. הנאשם עובד בעבודות שונות ובעבר הורשע שלוש פעמים. בשנת 2000 הורשע בפריצה לבנין ובתקיפה בתנאים מחמירים, ונגזרו עליו שישה חודשי מאסר, באותה שנה הורשע בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ונידון למאסר של 20 חודשים. בשנת 2001 הורשע בעבירת הצתה ונדון למאסר על תנאי.

הנאשם 2, יליד 1985, בן למשפחה מרובת ילדים וקשת יום. עברו נקי.

3.         ב"כ המאשימה עמד על האירוע הקשה בו התנפל המון מתפרע ואכזרי על המשאיות וארבעת היהודים שבו, ואלמלא הופיע הצבא - הקורבנות היו לטרף. לדבריו, אין מדובר באירוע של מחאה שיצא מכלל שליטה, אלא באלימות קשה שיש לאבחנה היטב מעבירות אחרות של זריקת אבנים בנתיב תחבורה בשל נסיבותיה המחמירות, ההמון הרב והשימוש בכמויות רבות של נשק קר. בעיקר הדגיש, כי הנאשמים חברו יחד והפכו להמון רב-כוח ומסוכן שרצה לבצע לינץ' בעוברי הדרך. ב"כ המאשימה היפנה לפסיקה דומה וביקש לגזור על הנאשמים עונשי מאסר משמעותיים, אשר לפי הפסיקה שהגיש הינה בין 5-7 שנות מאסר.

4.         ב"כ הנאשם 1 טען, כי הנאשם אמנם כפר באשמה אך לא הכביד על ניהול ההליך וסייע ככל האפשר בהסכמות דיוניות וראייתיות על מנת לייעל ולקצר המשפט. לטענתו, חלקו של נאשם 1 באירוע כולו הינו שולי, אינו בין יוזמי האירוע, והכל הסתכם בזריקת אבנים שכלל לא פגעו. לאור טענות אלה, ביקש להסתפק בתקופת מעצרו. כמו כן, הפנה לנסיבות אישיות של הנאשם.

ב"כ נאשם 2 טען, כי מרשו נקלע למקום במקרה בדרכו לחתונה, אינו מיוזמי האירוע, השתתפותו היתה קצרה ומינורית. הנאשם 2 הודה בעובדות והסתפק בטענות משפטיות ובכך חסך זמן ניכר, לא הכביד על ניהול ההליך ודבר זה צריך להיזקף לזכותו. עוד הפנה לנסיבות האישיות של הנאשם למצב ומשפחתו.

5.         התנפלות המון על נוסעים תמימים בדרכים היא מעשה אלים ואכזרי, שתוצאתו עלולה להיות קטלנית והרת אסון. כל אדם יכול לשוות בנפשו אפשרות שיקלע לתוך קבוצת צעירים ברוטאלית העושים שימוש באבנים, לבנים, מקלות וברזלים, פוצעים הנוסעים והורסים כלי הרכב. גם אם התוצאות הפיזיות של המקרה לא ישאירו חותם לצמיתות, ברור כי הפחדים ורגעי האימה ויחרטו בנפשם של הקורבנות, ולשם כך אין צורך בעדות של מומחה. מהעובדות שבפני נקל להבין כי אלמלא הגיעו כוחות הבטחון, היו הנהגים והנוסעים בשתי המשאיות טרף להמון.

יש לעשות אבחנה ברורה בין זריקת אבנים ובקבוקים לעבר כלי רכב הנעים בכביש לבין התנפלות המונים ואכזריות על כלי רכב, וזאת הן ברמת הכוונה הפלילית והן ביכולת הממשית של העבריינים להגשימה. בהתנפלות אלימה כזו האפשרות של המשתתפים, ובהם הנאשם, לכלות את הקורבנות עם אבנים וברזלים, היא אפשרות אמיתית וקרובה, ומכאן החומרה היתרה שיש במקרה זה.

לפיכך, שיקול הענישה העיקרי הינו ההרתעה, קרי יש לנקוט מדיניות עונשית שתרתיע מפני ביצוע עבירות כאלה, כדי שידע כל אחד כי אם יטול חלק באירועים אכזריים כאלה, דינו למספר שנות מאסר ולא חודשי מאסר.

            אף אם הנאשמים לא יזמו את האירוע אלא הצטרפו אליו, אין בכך נסיבה של ממש לקולא, שכן טיבם וטבעם של התפרעויות אלימות כאלה לא רק בתחילתן וביזומן אלא גם בהצטרפות ההמונים אליהם, והיא שמתסיסה ויוצרת את הגוון הבלתי נשלט של המון הפוגע באדם וברכוש.

6.         לנאשם 1 עבר פלילי משמעותי. הוא הורשע שלוש פעמים, ישב בכלא, לא למד לקח ונראה כי אורח חייו מאופיין גם בקווים עבריניים אלימים. לקולא ניתן לציין אך כי האבנים שזרק לא פגעו במשאית.

            לנאשם 2 אין עבר פלילי, אולם במקרה זה הוא היה בלב האירוע וזרק אבנים בכוונת מכוון לקבינה של המשאית בה יושב הנהג.

7.         בפסיקה נדונו מקרים דומים. בע"פ 5225/03 וליד חבאס נ' מ"י, תקדין עליון 2003, השתתף המערער באירוע דומה לאירוע שבפנינו, ובערעור הופחת עונש המאסר והועמד על חמש שנות מאסר בפועל. במקרה חבאס נמנו נסיבות לקולא, כגון העובדה כי האבנים שהשליך לא פגעו ישירות, המערער לא היה בין יוזמי האירוע וכי איבד עינו לאחר המקרה מירי כוחות הבטחון. כמו כן, נעשתה השוואה בין עונשו לעונשו של משתתף אחר באירוע ובנוסף חלוף הזמן בין המקרה ובין העמדתו לדין (3-4 שנים). במקרה שלפני אין לשני הנאשמים נסיבות של ממש לקולא.   

בת"פ 535/00 (י-ם) (לא פורסם) השתתף הנאשם באירוע דומה לאירוע שבפנינו ונדון ל-18 חודשי מאסר בפועל. בית-המשפט ציין כי לא היה מהסס להטיל עונש חמור בהרבה אלמלא נדון שותפו של הנאשם ל-18 חודשי מאסר בלבד.

            בת"פ 1153/00 (י-ם) מ"י נ' סעיד קוסבה ואח', נדון אירוע דומה ובו נדון נאשם לשבעה חודשי מאסר בלבד, אך בגזר הדין צויין כי הנאשם לא התקרב כלל לאוטובוסים המותקפים ובעיקר כי הנאשם אובחן כמי שמתפקד ברמה של פיגור שכלי קל שפגעה באופן חלקי בשיפוט הכללי.

8.         מדיניות הענישה העולה מפסיקה זו מלמדת על גישה מחמירה יחסית. לדעתי, אין לבחון רק את מעשיהם הספציפיים של הנאשמים אלא את האירוע כולו, בו כאמור עצם ההשתתפות יוצרת את הפוטנציאל המסוכן והקשה הגלום בהתפרעות המונית שתכליתה פגיעה באותם נהגים ונוסעים תמימים ובכלי רכב. הנאשמים 1, 2 ראויים לעונשי מאסר ארוכים יותר מאשר הנאשם 3 שנדון לשלוש שנות מאסר לאחר שהשתתף בארוע וזרק אבנים, ואין יודעים אם פגעו או לא. הנאשם 1 בשל עברו הפלילי המכביד, ואילו נאשם 2 בשל העבירה שעבר כאן והאבנים שזרק ישירות דווקא לקבינה. עם זאת, לא אמצה מלוא חומרת הדין עמם, הן בשל העובדה כי ניהלו משפטם באופן ענייני וסייעו לחסוך זמן ניכר והן על מנת שלא לסטות יתר על המידה מעונשם של משתתפים אחרים באירוע בשל כלל אחידות הענישה.

            בהתחשב במכלול השיקולים האלה, אני גוזר על הנאשמים 1 ו-2 את העונשים הבאים:

            א.         מאסר בפועל לתקופה של 40 חודשים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ