אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 4283/05

גזר דין בתיק פ 4283/05

תאריך פרסום : 10/09/2009 | גרסת הדפסה
פ
בית משפט השלום באר שבע
4283-05
27/09/2005
בפני השופט:
יעקב שפסר

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד נימרוד פלדמן
הנתבע:
ראפת אבו קוידר
עו"ד שמעון שרביט
גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכניסה לישראל שלא כחוק, עבירה  לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב - 1952, התחזות לאדם אחר במטרה להונות, עבירה לפי סעיף 441 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 והפרעה לשוטר, עבירה לפי סעיף 275 לחוק הנ"ל, זאת בגין עבירה מיום 1.9.05 עת נמצא הנאשם שהינו תושב חברון בסמוך למחסום שימעה, הציג עצמו כאדם אחר וזאת בכוונה להכשיל את השוטר כשהוא ממלא תפקידו כחוק.

במסגרת טיעוניה לעונש, עתרה ב"כ המאשימה, עו"ד הילה אליהוא מתביעות נגב, להשתת עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מעבר למקובל, וכן להטיל מאסר על תנאי, זאת, על רקע העובדה כי לא מדובר בהתחזות רגילה, אלא בעבירה של הצגת תעודת זהות מזויפת שהוכנה מבעוד מועד, ובאמצעותה ניתן היה לעבור את העבירה מספר רב של פעמים.

ב"כ הנאשם, עו"ד שרביט, הרחיב טיעוניו הן לענין נסיבותיו האישיות של הנאשם והן לענין העובדה כי לא מהווה הוא סיכון בטחוני ולא נטען דבר כזה בענינו.

על רקע פסק הדין המנחה בעניין חטיב (רע"פ 5198/01 טלעת ח'טיב נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(1), 769), הדורש נסיבות מיוחדות לסטיה מרמת הענישה בת 4 החדשים, הסביר הסניגור בענין זה,  כי הנאשם הוא הבכור למשפחה בעלת 7 ילדים כשאביו חולה. הוא עצמו נשוי לישראלית תושבת אופקים ובימים אלו פתח בהליכים לאיחוד משפחות תוך הגשת בקשות בעניין זה למשרד הפנים. הוא מפרנס את כל המשפחה הנסמכת על שולחנו, לרבות אחות, הסובלת ממחלת כליות הממתינה להשתלת כליה, וכל שעושה הנאשם הוא לאסוף כסף לניתוח, לאחר שבשטחים אין מימון ממשלתי ואף לא ביטוח בריאות,  כשהוא עצמו מהווה אף אחד מהמועמדים לתרומת הכליה הנדרשת. 

עצם מעצרו השיג את אפקט ההרתעה הנדרש וללא ספק לא ישוב עוד על מעשיו.  עוד ביקש הסניגור לזקוף לזכותו של הנאשם את הודייתו המיידית וחסכון מזמנו של בית המשפט, העובדה כי חסר הוא עבר פלילי ואשר פעל ללא מניע כלשהוא זולת האמור לעיל.

לסיום דבריו היפנני ב"כ הנאשם לפסקי דין שניתנו בנושא זה מבית משפט השלום בירושלים וקרית גת, מבית המשפט המחוזי בירושלים ומבית המשפט העליון.

בנסיבות האמורות ביקש להסתפק בהטלת מאסר מותנה ולצמצם את ימי המאסר למינימום.

קודם דיון בנסיבותיו האישיות של הנאשם, אני מוצא לנכון לציין ביחס לטענת הסניגור,  לפיה לא נטען על ידי התביעה כי הנאשם מהווה סיכון בטחוני ועל כן יש להקל בדינו, כי בעבירות מסוג זה, לא צריכה כלל לדעתי התביעה לטעון טענה כאמור, באשר מובנית היא בעצם העבירה עצמה. לא אחת הבעתי דעתי,  כי שעה שמצויים אנו במלחמה מתמדת כנגד הטרור, המוצא דרכים שונות ומגוונות לחדור לשטח המדינה ואף מצליח למרבה הצער לעשות כך לעיתים, בין היתר, באופן המתואר בכתב האישום נשוא עניננו, מהווה הדבר הכבדה על המערכת הביטחונית. ההכבדה העצומה הנופלת על רשויות הצבא והמשטרה, באה לידי ביטוי בין היתר בכך, שאין הם יכולים למקד מאמציהם לאיתור חוליות טרור, וצריכים הם להעמיד משאבים כלכליים ואנושיים רבים, אף כלפי אנשים שפניהם מועדות לחיפוש עבודה, ולא לשם ביצוע פיגועים, ואציין כי למרבה הצער רובם של הנאשמים הבאים בפני בענין זה נכנסו לארץ אכן לצרכי עבודה.  בעניננו מקבל המקרה משנה חומרה בכך שלא זו בלבד שהנאשם נכנס לתחומי המדינה שלא כדין,  אלא אף נלוו לעבירה זו עבירות נוספות של הפרעה לשוטר והתחזות.

עיינתי בפסקי הדין שהגיש לי ב"כ הנאשם: לעניין פסקי הדין מבית משפט השלום, הרי שזולת העובדה שאינם מחייבים ואף לא מנחים, הרי שהן בפ' 4061/05 והן בפ' 1945/04 המדובר הוא בהסדר טיעון, כשבאחרון מצאה התביעה לנכון אף לציין חד משמעית כי המדובר ב"חריג שבחריגים". בפ' 1523/03 היתה עבירת השב"ח טפלה להסעת הרכב עצמו שהיתה כשרה לחלוטין, ממחסום צה"ל החוצה לעבר השטחים ואף לוותה בהמלצת שירות המבחן. בע"פ 8588/04 (מחוזי י-ם), הוחמרה ענישה שהושתה על ידי בית משפט השלום ממאסר  מותנה ל - 45 ימי מאסר בפועל, זאת לאחר שבית המשפט שם סקר את "אבני הדרך" בפסיקת בית משפט העליון ותוך שהדגיש כי המדובר במקרה בודד, בו הסיע הנאשם את בן דודו לכיוון בית לחם כשהנוסע נבדק על ידי המשטרה ושוחרר, תוך שנתפס רכבו של הנאשם עצמו. ברע"פ 1267/03 נדחתה הבקשה לרשות ערעור על עונש שהוטל על הנאשם שם ובו נגזרו חודש וחצי מאסר בפועל, ואף נקבע כי העונש אינו חורג מנורמת הענישה הראויה לעבירה מהסוג שבוצע, זאת כשהמדובר היה באיש צבא קבע, החתום על חוזה לשלש שנים, ללא עבר פלילי ובן לאם חולת סרטן.

לאור הסקירה האמורה, נראה שלא תורמים פסקי הדין אליהם הפנני ב"כ הנאשם,  תרומה של ממש לעניננו.

היריעה קצרה מלהכיל את מגוון פסקי הדין השונים שניתנו בגין עבירות על חוק הכניסה, וראויים לציון לענין זה אף שני פסקי דין שניתנו לאחרונה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ע"י הרכב בראשות כב' הנשיא פלפל,  הסוקרים באופן נרחב את מדיניות הענישה בנושא השהיה הבלתי חוקית (ע"פ (ב"ש) 7437/04 מדינת ישראל נ' גטאס מחמד ואח' מיום 14.11.04 וע"פ 7086/05 מדינת ישראל נ' מורד שאולוב ואברהם לב), אשר הבהירו באופן חד ערכי את מדיניות הענישה הראויה, אשר מונחה אני על ידי בית המשפט בערכאה הגבוהה יותר לקבלה.   עוד ראוי לציון רע"פ 1751/04 עדנאן חוסיני נ' מדינת ישראל (תק' על'  2004 (1)), בו נדחתה טענה כי הנאשם עצמו היה לאחר ניתוח השתלת כליה ולא מועמד לתרומה כבעניננו.

גם עובדת היותו נשוי לאשה בעלת אזרחות ישראלית אשר הגיש בקשה לאיחוד משפחות , הגם שיש בה משום נסיבה מקלה, אינה עומדת לנאשם. הגשת בקשה כאמור או נישואיו בבית הדין השרעי אינם מאפשרים לו לעבור על החוק, וכל עוד לא אושרה הבקשה לא יכול הוא לעשות דין לעצמו. אדרבא, לו הייתי מקבל טיעון זה, הרי שהייתי נותן בכך פתח לרבים אחרים לעשות כאמור ולהמלט משיני החוק, דבר שאינו מתקבל על הדעת.

בד בבד עם כל האמור לעיל,  איני יכול להתעלם מנסיבותיו האישיות של הנאשם, ומשפחתו, היותו נשוי לישראלית,  הודייתו המיידית, הגעתו כך נראה, לצרכי עבודה בלבד ולא לשום צורך אחר, חרטתו כפי שהובעה בפני והתרשמותי כי אכן כנה היא, והעובדה כי מטפל הוא באחותו המיועדת להשתלת כליה. לא ירדתי לסוף דעתו של הסניגור בהבדילו בין עניניהם של השוהים הבלתי חוקיים לענינו של הנאשם, ונראה לי כי רובם אכן באים מתוך מצוקה כלכלית ולצרכי עבודה.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את האיזונים הנדרשים בין חומרת העבירה ורמת הענישה המנחה כמפורט לעיל מחד, ובהביאי בחשבון כי לעבירתו נלוו עבירות נוספות, (הקשורות הן כמובן לעבירה "הראשית"), אל מול נסיבותיו האישיות כמפורט לעיל,  לא אוכל להפחית מרמת הענישה המנחה בעניין זה ואולם מאידך לא אחמיר עימו מעבר לה כמבוקש על ידי המדינה. בנסיבות הכוללות איפוא של תיק זה, הנני דן את הנאשם למאסר למשך 9 חודשים, מתוכם יהיו 4 חודשים לריצוי בפועל ומנינם מיום מעצרו (1.9.05)  והיתרה תהא על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור על הוראות חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952,  במשך שלש שנים  מהיום.

הואיל ולא נתבקש קנס כספי על ידי המדינה, לא אטילו גם אני. 

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתנה היום כ"ג באלול, תשס"ה (27 בספטמבר 2005) במעמד הצדדים.

יעקב שפסר, שופט

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ