אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 4140/05

גזר דין בתיק פ 4140/05

תאריך פרסום : 27/09/2006 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי חיפה
4140-05
28/02/2006
בפני השופט:
כ. סעב

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
ראסם בן סמי נג'אר ת"ז 026195214
גזר דין

הנאשם הודה והורשע בשתי עבירות של גרימת חבלה בכוונה מחמירה, בניגוד לסעיף 329 (א)(1) ועבירת נשק לפי סעיף 144 (ב), הכל לחוק העונשין, תשל"ז 1977.

בכתב האישום המתוקן נטען כי ביום 20.8.05, הגיע הנאשם כשהוא חמוש באקדח שהחזיק ללא רשיון למוסך בג'סר אל זרקה, באותה עת היו במוסך מ. ש. (להלן: "האב") ושני בניו הקטינים "ע. ש." ו- "ש. ע.", כולם יקראו "המתלוננים".

בעת שהמתלוננים ישבו במוסך עם הגב לכניסה והמתינו לתיקון רכבם, הגיע הנאשם למקום, פנה אל בעל המוסך, שוחח איתו ואז שלף אקדחו וירה מטווח קצר לכיוון האב מספר יריות ואח"כ המשיך בירי לכיוון ע. ש., בכוונה לגרום להם חבלה חמורה.

בין משפחת המתלוננים לבין משפחת הנאשם קיים סכסוך. הנאשם ירה במתלוננים מבלי שקדם לירי כל ויכוח ועימות מילולי או פיזי כלשהו, ביניהם.

כתוצאה מהירי האב והבן נפצעו, אושפזו ונותחו. האב עבר שני ניתוחים בבטנו - במעי הדק עקב פצע ירייה ודימום בטני, ע.ש. הבן, נפגע בירך, ונמצאו: "חורי כניסה ויציאה בירך, ללא דימום פעיל, עם סימני שיתוק מלא של שרירים". הוא עבר ניתוח ריווזיה ברגלו. בוצעה תפירה של הקרע והושם לו סד גבס - ראו ת/20 ו- ת/21.

לטענת המאשימה, בנס לא הסתיים האירוע בתוצאה טראגית וחמורה עוד יותר, גם הסנגור לא חלק על טיעון זה.

בשנת 2002 הורשע הנאשם באותה עבירה, אך בפרשה זו, הוא השתמש בסכין. באותו מקרה דקר הנאשם את שכנו, שהיה מסוכסך עמו. הוא דקר אותו בבטנו, גרם לו לפגיעה בכבד, הוא הורשע ונגזרו לו שנתיים וחצי מאסר בפועל תוך התחשבות בעברו הנקי, בגילו וחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה. מתקופת מאסר זו נוכה שליש, כך שהנאשם ריצה שנה וחצי מאסר בפועל בלבד - ראה ת/22.

העבירה נשוא כתב האישום בוצעה לאחר שהנאשם ריצה עונש מאסר, שוחרר בניכוי שליש, מתוך תקווה כי הוא הפנים חומרת מעשיו, למד את הלקח וחרטתו הייתה כנה ואמתית. אך מתברר כי הוא ביצע את העבירה נשוא כתב האישום זמן קצר לאחר שהסתיימה תקופת התנאי. התנהגות מעין זו, מעידה על אדם מחושב, המתכנן את מעשיו מתוך שיקול דעת רציונאלי.

אכן האלימות פושה בחברתנו ומכה בכל חלקה טובה. הרושם שנוצר מהריבוי של תופעת האלימות נוטע בלב את התחושה שכל דאלים גבר ויש לעשות שרושם זה לא יהפוך למציאות חיינו. הנאשם לא נרתע מלחזור על התנהגותו הקודמת, ואף עשה שימוש במקרה שבפני בנשק חם. התנהגות מעין זו, מחייבת לנהוג בנאשם במידת הדין ולא במידת הרחמים. ביהמ"ש העליון נדרש לתופעת האלימות שכב' השופט חשין הטיב להתייחס לה זו בפסה"ד שניתן בבש"פ 2181/94 -  איליה מיכאלי נגד מדינת ישראל תק-על 94 (2), 129.

על תפקידו של בימ"ש עמד כב' הנשיא ברק לפני שנים רבות, הוא כתב בע"פ 212/79 פלוני נגד מ"י, פד"י לד (2) 421 כי המשפט הפלילי מגדיר התנהגות אסורה וקובע בצידה בדרך כלל סנקציה מקסימאלית, תוך שהוא מעניק לבימ"ש שיקול דעת לקבוע את הסנקציה הספציפית שהולמת את הנאשם האינדיבידואלי.

בנושא הפעלת שיקול הדעת הוא כתב כי זה:

" .... אחד מתפקידיו האחראיים והקשים ביותר של השופט. הפעלתו של שיקול הדעת מכוונת תמיד לעניין אינדיבידואלי - ובכך, בין השאר, נבדל השופט מהמחוקק - אך השיקולים אותם רשאי וחייב השופט לשקול הם רבים ומגוונים, והם כוללים בחובם הן שיקולים כלליים והן שיקולים שהם אינדיבידואליים לנאשם העומד לדין. מקובל לציין, בין מכלול השיקולים שיש לקחתם בחשבון, את שיקולי ההרתעה הכללית וההרתעה האינדיבידואלית, את שיקולי המניעה והתגמול, ואת השיקול השיקומי. כל אחד מאלה הוא שיקול לגיטימי. אלה שיקולים העומדים ביסוד מעשה החקיקה הקובע את העבירה והעונש שבצדה, ועל כן זה אף שיקול העומד ביסוד מעשה הענישה הבא להוציא את דבר החקיקה מהכוח אל הפועל".

בית המשפט ובעצם כל שופט ושופט הנדרש להפעיל את שיקול דעתו, מוטלת עליו החובה לבחון את העניין האינדיבידואלי של הנאשם שבפניו ובזה הוא נבדל מהמחוקק, חלק מהשיקולים שעליו להפעיל הם כלליים והחלק האחר רב ומגוון ובין השאר עליו לתת את הדעת לגורם ההרתעה האינדיבידואלית - ביחס לנאשם שבפניו וכן לגורם ההרתעה הכללית. כמו כן, עליו לשקול את שיקולי המניעה - הגנת הציבור, התגמול והשיקום - שיקול נוסף הוא ישום תכלית החקיקה, קרי ישום מעשי ידיו של המחוקק שקבע את העבירה והעונש שבצידה - בהטלת עונש. כאן  ביהמ"ש בעצם מוציא את דבר המחוקק מהכוח אל הפועל - זוהי מלאכת הענישה שדורשת איזונים בין מכלול השיקולים ועליה נאמר:

"במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב  השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" - אם תרצה פשרה - של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון. מלאכת "שקלול" זו אינה מלאכה מדעית, אך היא אף אינה מלאכה שרירותית".(ראה גם כן; דברי השופט טירקל בע"פ 9338/01 פד"י נז(1), 529).

לא נוכל להתעלם מהצורך והחובה לתת לכל מי שמעד את ההזדמנות לחזור למוטב. זהו שיקול חשוב המשפיע על הענישה ורמתה מסיבות שונות. בענייננו, ניתנה לנאשם הזדמנות אך הוא בחר את דרכו וחזר לסורו תוך הבעת זילזול באושיות החוק והסדר, יחד עם זאת, אין לחסום בפניו דרך זו, גם הפעם.

שאלה גדולה היא האם החמרה בענישה לבדה תביא למצב המיוחל, קרי הורדת רמת האלימות. שאלה זו הנה מורכבת וקשה.

ניתן לומר כי הענישה או גזירת הדין היא מלאכת ריקמה עדינה ומורכבת, קשה ולא אחת גם מייסרת. בעבר בית המשפט התמקד בעבריין שבפניו, נסיבותיו ונסיבות ביצוע העבירה, אך היום התווסף לכל אלה קורבן העבירה ששמורה לו הזכות להשמיע את קולו ולהביע את עמדתו גם ביחס לפגיעה בו ולנזק שנגרם לו.

בפסק דין אחר - ע"פ 494/05 - רסול קובטוב נ' מדינת ישראל . תק-על 2005(2), 3218 ,עמ' 3220, נאמר:

"  פרץ כזה של אלימות חסרת-מעצורים, היה חייב לזכות בתגובה עונשית קשה, במיוחד לנוכח האלימות הגואה בחברה הישראלית. בימים לא-רחוקים, כל אירוע פלילי שהסתיים בשפיכות דמים, היה מלווה בזעזוע והלם קשים בקרב הציבור, באשר קדושת חיי אדם הייתה מאז ומתמיד ערך נעלה, שגם בחברה שסועה במחלוקות כחברתנו, הקפידו הכול לשמור עליו מכל משמר. אולם, למרבה הדאבה, השתנתה המציאות גם בתחום זה ללא הכר, ונדמה לעיתים כי הלב נעשה גס עד שאירועים המסתיימים בקיפוד פתיל חייהם של עוד ועוד אנשים, שוקעים עד מהרה בתהום הנשייה, בדרך כלל, כדי לפנות את מקומם לאסונות נוספים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ