אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 40224/05

גזר דין בתיק פ 40224/05

תאריך פרסום : 24/08/2006 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי בתל אביב
40224-05
29/12/2005
בפני השופט:
כבוב חאלד

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד עליזה הרפז
הנתבע:
מאיר אברג'יל
עו"ד שוורצברג
גזר דין

1.         הנאשם הורשע, עפ"י הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, באישום הראשון בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, ובאישום השני בעבירות של זיוף מסמך, שימוש במסמך מזוייף, התחזות לאחר ושיבוש מהלכי משפט, כל זאת במסגרת ארועים שהיו ב- 19.7.05 סמוך לשעה 22.00, עת הגיע הנאשם ביחד עם אחר לגן ציבורי, גן העיר ברח' הנביאים בעיר בת-ים, שם שהו אותה עת שני המתלוננים אזרחי סין, כאשר הנאשם והאחר שהגיעו ברכב, הציגו עצמם בכזב כאנשי משטרה ודרשו מהמתלוננים להציג את דרכוניהם ולרוקן את כיסיהם, ובהמשך הם נטלו מהמתלונן הראשון סך של 1,500 ש"ח ו- 150 דולר ארה"ב, ומהמתלונן השני סך של 1,500 ש"ח, נכנסו לרכב והחלו בנסיעה, כאשר אחד המתלוננים ניסה להיכנס לרכב כדי לעכב את הנאשם ושותפו, אך אלה עצרו את הרכב, ירדו ממנו, תקפו את המתלונן וגרמו לו לחבלות של ממש בעינו, בחזהו, בבטנו וברגלו ונמלטו מהמקום.

לפי המפורט באישום השני, ביום המחרת משאותר הנאשם והרכב שבאמצעותו בוצע מעשה השוד ערב קודם לכן, הציג עצמו הנאשם בכזב כאחיו, והמשיך לעשות כן גם לאחר שנלקח לתחנת המשטרה, כאשר הוא מציג בפני אנשי המשטרה תעודת זהות מזוייפת, כדי להכשיל את חקירת המשטרה.

2.         ב"כ המאשימה טענה בפני ביהמ"ש שבהגיעה לאותו הסדר טיעון עליו המליצה בפני ביהמ"ש, הביאה התביעה בחשבון את הודאת הנאשם, העובדה שהודאה זו חסכה עדותם של המתלוננים שהינם עובדים זרים שלא קיימת ודאות להתייצבותם בביהמ"ש, לקחה בחשבון את טענות הנאשם לגבי הרקע לארוע ועל כן עתרה לביהמ"ש לכבד את הסדר הטיעון, במסגרתו עתרה היא להטלת עונש מאסר לתקופה של 28 חודשים.

לציין, שבמסגרת הסדר הטיעון המוסכם, ביקש הנאשם למחוק ולבטל את ע"פ 71827/03, ערעור שקבוע להמשך דיון בבימ"ש מחוזי בת"א בפני הרכב בראשות כב' השופט גרוס, כאשר שמונת חודשי המאסר שהוטלו על הנאשם באותו תיק (בימ"ש שלום ברמלה ת"פ 2430/02 ע"י כב' השופט ברוך) ירוצו חציים בחופף וחציים במצטבר, ובסה"כ יירצה הנאשם 28 חודשי מאסר.

כמו כן הוסכם בין הצדדים שערעור שהוגש לבימ"ש מחוזי בבאר שבע שמספרו 7391/05, ערעור הוגש ע"י המדינה כנגד קולת העונש, במידה והערעור יתקבל, ירוצה העונש שיוטל על הנאשם בחופף לעונש המאסר המוסכם בתיק שבפניי.

כמו כן, עתרה המאשימה להטלת עונש מאסר מותנה, חיוב הנאשם לפצות את אחד המתלוננים בסך של 1,500 ש"ח ואת המתלונן השני בסך של 2,000 ש"ח, וכן לחייבו בתשלום קנס סמלי לפי שיקול דעת ביהמ"ש, שיהיה בו כדי להבטיח את תשלום הפיצויים ע"י הנאשם.

עוד ראוי לציין שבמסגרת הסדר הטיעון, הסנגוריה טענה להטלת עונש של 18 חודשי מאסר בלבד ולהפעלת עונש המאסר המותנה בחופף.

3.         מדובר בהסדר טיעון שהוא חריג ויוצא דופן במובן זה שהעונש המומלץ הינו מקל באופן מופלג, כל זאת ביחס לחומרת המעשים בהם הודה הנאשם כמפורט באישום הראשון.

לשאלות ביהמ"ש, טען עו"ד סיימון, שבבסיס הסדר הטיעון עמדה אותה הנחה שלא ניתן לסתור אותה, לפיה קיים קושי ראייתי לא מבוטל בתיק זה לאתר את המתלוננים ולהבטיח את התייצבותם לצורך מתן עדות בביהמ"ש, כל זאת בהנחה שהתיק היה נקבע לשמיעת ראיות, אז המאשימה היתה נתקלת בקושי לא מבוטל לזמן את המתלוננים.

עו"ד סיימון הוסיף וטען שזה השיקול שעמד בבסיס הסכמת הצדדים לעונש עליו המליצו בפני ביהמ"ש, כל זאת בנוסף לנסיבות אישיות של הנאשם, לרבות הודאתו במיוחס לו בכתב האישום, העובדה שבעת מעצרו הנוכחי נולד בנו בכורו לאחר שנות נישואין רבות ולאחר טיפולי הפרייה לא מבוטלים - ונמנע מהנאשם להשתתף אף בטקס ברית המילה, שלא לדבר על נוכחות בלידה עצמה.

מדובר בנאשם יליד שנת 1976 שלחובתו גליון הרשעות מכביד ביותר, הכולל הרשעות רבות בעבירות רכוש, עוד מגיל צעיר שעה שנדון בבתי משפט לנוער, כבר בשנת 1992, אז בתי המשפט באו לקראתו פעם אחר פעם ונמנעו ממיצוי הדין עימו, כל זאת בתקווה שישכיל לתקן את דרכו ולזנוח את אורח חייו, תקוה שנכזבה ועל כך יעידו אותם תיקים שנפתחו כנגדו בהמשך ובגינם הורשע בשורה ארוכה של עבירות רכוש, עד אשר ביהמ"ש הטיל עליו עונש מאסר כבר בשנת 1992 ולא לתקופה קצרה. כך היה בהמשך בשנת 1999, גם אז נדון לעונש מאסר לתקופה לא קצרה, גם הפעם בגין עבירות רכוש אך גם בגין עבירות סמים, כך גם פעם נוספת בשנת 2001, ב- 2003.

המדובר בנאשם שבילה חלק ניכר משנות חייו מאחורי סורג ובריח ולמרבה הצער הסתבכויותיו הקודמות, כמו גם עונשי המאסר בפועל שהוטלו עליו, עונשי המאסר המותנים שאמורים היו להשיג מטרה הרתעתית - כל אלה לא השיגו את יעדם ולא היה בהם כדי להרתיע את הנאשם מלשוב לאותו מעגל של עולם הפשע, כל זאת מתוך בחירה של הנאשם.

ביהמ"ש מתקשה מאד לקבל טענה של נאשם שהוא מבקש את רחמי ביהמ"ש, לאחר שמאס בשנים רבות של פעילות עבריינית, כאשר דברים אלה נאמרים מן הפה אל החוץ מבלי שיהיו נתמכים במעשים מצידו של הנאשם, ויש להניח שתחינה שכזו באה מפיו של הנאשם כל אימת שהוא חושש מאימת הדין כאשר הוא ניצב בפני ביהמ"ש בטרם נגזר דינו.

עבירות של שוד בכלל, וכלפי עובדים זרים בפרט, הינם עבירות לא רק חמורות אלא יש בהן כדי לעורר סלידה ושאט נפש מניצול חולשתם של המתלוננים וחוסר יכולתם להגן על עצמם שעה שהם מצויים בארץ נכר, כאשר שהייתם בארץ נועדה לצורך אחד ויחיד של עבודה ופרנסה, ויש להניח שבחירה זו היא תולדה של מצב כלכלי קשה בארץ המוצא, כאשר הנאשם מנצל חולשה זו של המתלוננים, מציג עצמו בכזב כאיש משטרה, נוטל את כספם של אלה ובהמשך אף אינו נרתע מתקיפת אחד המתלוננים באופן שגרם לו פציעות ממשיות, הכל כדי למנוע כל התנגדות מצידו.

ביהמ"ש העליון קבע בשורה ארוכה של החלטות ופסקי דין שמחובת ביהמ"ש במקרים שכאלה להניף את חרב הענישה, כל זאת משום שציפיותיה של החברה מביהמ"ש לשמש ככתובת שאמורה לענות על התופעה הבזויה והבלתי נסבלת של ניצול חולשתם של חסרי הישע, הישישים, הילדים, וגם העובדים הזרים נכללים בתוך קטגוריה זו, של מי שאינם מסוגלים בדרך כלל להגן על עצמם.

השימוש הציני שעשו הנאשם ושותפו שעה שהציגו את עצמם כמשרתים ברשות אכיפת החוק, לא רק שפסולה היא ויש לעוקרה מן השורש, אלא גם מוציאה דיבה היא על אנשי המשטרה והרי אותם עובדים זרים לא יכלו לדעת אם אכן מדובר באנשי משטרה אם לאו, ומכאן ניתן ללמוד על הפגיעה בשמה הטוב של משטרת ישראל בעיני אותם עובדים זרים.

במקרה שכזה, מחובת ביהמ"ש לראות לנגד עיניו לא רק את נסיבותיו האישיות של הנאשם, אלא עליו לשוות לנגד עיניו את קורבן העבירה, הקורבן בפועל וגם הקורבנות הפוטנציאליים, עליו לשוות לנגד עיניו את אותו יחיד שאיתרע מזלו להיות קורבן, עליו לראות לנגד עיניו את כלל החברה שחוששת מפני ריבוי מקרים שכאלה.

מלאכת האיזון בין השיקולים הראויים במקרה שכזה מחייבת את ביהמ"ש למצות את הדין עם הנאשם ולהטיל עליו עונש שיהיה בו כדי להרתיע, אך גם כדי לגמול לו על מעשיו הבזויים.

4.         אין ספק שהסדר הטיעון סוטה סטיה מהותית וניכרת משיקולי הענישה הראויים במקרה זה, עד אשר נותר ספק בלבי אם קיימת הצדקה לאמץ את הסדר הטיעון ואם ראוי לעשות כן, בנסיבות כפי שפירטתי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ