גזר דין בתיק פ 3972/03

1.         לאחר שמיעת ראיות הורשע הנאשם בשתי עבירות של קבלת דבר בתחבולה לפי סעיף 416 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 , והורשע עפ"י הודאתו בשתי עבירות של עיסוק כחוקר ללא רשיון לפי סעיף 3 +30 לחוק חוקרים פרטים ושרותי שמירה תשל"ב - 1972.

            הנאשם יליד 1962, נשוי ואב ל-4 ילדים.

לנאשם הרשעות קודמות רבות בעבירות מסוג פשע של מירמה וזיוף בנסיבות מחמירות וכן בעבירות מירמה מסוג עוון וריצה בגינם עונשי מאסר ארוכים. עפ"י גליון הרשעות קודמות שהוצג מתברר כי הורשע בתאריך 6.8.06 גם בגין עבירות זיוף ומירמה שביצע ביולי 2004, דהיינו כשנתיים לאחר ביצוע העבירות שבתיק זה, ונדון על כך למאסר בפועל של 10 חודשים והסנגור טען שהענין תלוי ועומד במסגרת ערעור שהגיש הנאשם והוא טרם ריצה את המאסר.

2.         ב"כ המאשימה עותרת להשית על הנאשם מאסר בפועל ולהפעיל מאסר על תנאי של שנתיים וחצי שהושת עליו בת.פ. 198/96 של ביהמ"ש המחוזי בחיפה עפ"י גזר דין שהוצג וסומן ת/13, שם הורשע הנאשם ב-7 עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך והפצתו בנסיבות מחמירות, תצהיר שקר, נסיון לקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות ו-11 עבירות של זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות.

ב"כ המאשימה טוענת שהמאסר על תנאי הוא חב הפעלה הואיל והנאשם הורשע בתיק זה בשתי עבירות מתחולת התנאי. לעומת זאת טוען הסנגור כי המאסר על תנאי הנ"ל אינו חל ואינו בר הפעלה וזאת בהסתמך על נוסח גזר הדין בת.פ. 198/96 הנ"ל ועל פסיקה בענין זה.

3.         להלן  נוסח גזר הדין בת.פ. 198/96 הנ"ל שם הושת עליו המאסר על תנאי הנדון: 

            "אי לכך אני גוזרת על הנאשם עונש מאסר של 5.5 שנים, מתוכם ירצה בפועל מאסר של 3 שנים בניכוי ימי מעצרו מיום 1.4.96 ועד 3.4.96. יתרת התקופה, 2.5 שנים תהיה על תנאי שלא יעבור בתקופה של שנתיים מיום שחרורו כל עבירה מסוג העבירות בהן הורשע."

            הנאשם הורשע בת.פ. 198/96 הנ"ל בעבירות הבאות: 7 עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, 11 עבירות של זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך והפצתו בנסיבות מחמירות, תצהיר שקר, נסיון לקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות.      

העבירות שבתיק זה בוצעו בחודשים פברואר-מרץ 2002 ועפ"י פלט המאסרים של הנאשם שהוצג וסומן ת/12 ניתן לקבוע כי העבירות בוצעו בתוך תקופת התנאי שהושת בגזר הדין בת.פ. 198/96 הנ"ל והמחלוקת בין הצדדים כדלקמן:

א.         האם ניתן להפעיל מאסר על תנאי של שנתיים וחצי על עבירה של קבלת דבר בתחבולה שעונשה המירבי הוא שנתיים מאסר בלבד.

ב.         מה הפרשנות לנוסח "מסוג העבירות בהן הורשע" לצורך הפעלת התנאי.

האם עבירה של קבלת דבר בתחבולה, שהורשע הנאשם בתיק זה, היא "מסוג העבירות בהן הורשע" בת.פ. 198/96 הנ"ל בהתחשב שהעבירה של קבלת דבר בתחבולה היא מבין העבירות שבאותו סימן ו' שלפרק י"א לחוק העונשין שכותרתו: "עבירות מירמה, סחיטה ועושק".

4.         להלן סעיפי חוק העונשין הרלוונטים לעניננו:

            סעיף 52 (ב)  "מי שנידון למאסר על תנאי לא ישא את עונשו אלא אם עבר - תוך תקופה שנקבעה בגזר דינו ושלא תפחת משנה ולא תעלה על 3 שנים (להלן: תקופת התנאי) - אחת העבירות שנקבעו בגזר הדין והורשע בשל עבירה כזאת (להלן: עבירה נוספת) תוך תקופת התנאי או לאחריה.

            סעיף 52 (ד)  " קביעת העבירות לפי סעיף קטן (ב) יכול שתהיה בציון סוג של עבירות או בפרוט עבירות מסוימות, או דרך תאורן ואם דרך אזכור הוראות חוק...".

            סעיף 55 (א)  "מי שנדון למאסר על תנאי והורשע בשל עבירה נוספת, יצווה בית המשפט על הפעלת מאסר על תנאי".

סעיף 35 (א)   "ביהמ"ש שהרשיע אדם בשל עבירה, רשאי להטיל עליו כל עונש אשר אינו עולה על העונש שנקבע בדין לאותה עבירה".

5.         ברע"פ 5798/00 סעיד ריזי נ' מ"י (פד"י נ"ה (3) 1)  נדונה השאלה אם רשאי ביהמ"ש להטיל מאסר על תנאי כולל בגין עבירות אחדות והאם רשאי הוא להטיל מאסר על תנאי העולה על העונש המירבי הקבוע בחוק לעבירה הנוספת שבתחולת התנאי.

שם נקבע כי "יש להקפיד בניסוח התנאי כדי שאפשרות הפעלתו תהיה ברורה ומהירה.