אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 3953/04

גזר דין בתיק פ 3953/04

תאריך פרסום : 04/10/2009 | גרסת הדפסה
פ
בית משפט השלום באר שבע
3953-04
17/01/2008
בפני השופט:
אקסלרד ישראל

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד יגאל מינדל
הנתבע:
אלדאדא חסיין - בעצמו
עו"ד פאייז אלשאמי
גזר דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין ביצוע עבירה של הקמת בניין ללא היתר, עבירה לפי סעיפים 145 (א) 204 (א) (ג), 208, 219 (א) (1) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") וכן בגין עבירה של אי קיום צו של בית משפט, עבירה לפי סעיף 210 לחוק.

הנאשם הורשע בעבירות האמורות לאחר שהודה בביצוען בשני שלבים שונים של הדיונים בתיק זה. ההרשעה בעבירה על סעיף 210 לחוק באה בעקבות שני פסקי דין אשר חייבו את הנאשם להרוס מבנה שבנה, ואביא להלן את הדברים בתמצית.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בתיק פ. 5681/00 בגין בניית מבנה ושימוש בו ללא היתר. בגזר הדין נצטווה הנאשם להרוס את המבנה נשוא אותו כתב אישום, אך הנאשם לא ציית לצו בית משפט. על כן, הוגש כנגד הנאשם כתב אישום שני בתיק פ. 4405/02 בעבירה של אי קיום צו בית משפט לפי סעיף 210 לחוק. גם בתיק זה הורשע הנאשם והוא נצטווה שוב להרוס את המבנה, וזאת עד לתאריך 1.6.04. גם צו הריסה זה הופר על ידי הנאשם, מכאן נולד כתב האישום שבפניי עתה.

לאחר שהורשע הנאשם בתיק פ. 5681/00 ונצטווה לראשונה להרוס את המבנה, לא רק שנמנע הנאשם מלקיים את צו בית המשפט, אלא הוסיף חטא על פשע בכך שבנה תוספת למבנה אותו נצטווה להרוס, תוספת בשטח של כ-20 מ"ר. בגין בניה בלתי חוקית זו הורשע הנאשם בתיק שבפניי, יחד עם הרשעתו בעבירה נוספת של אי קיום צו שיפוטי באשר, כאמור, לא קיים את צו ההריסה הנוסף שניתן כנגדו בעקבות אי קיום הצו הראשון.

לסיכום נקודה זו, המדובר הוא בנאשם אשר הורשע בדין ונצטווה להרוס מבנה, הוא לא עשה כן אלא הוסיף תוספת בניה לאותו המבנה, נצטווה בשנית להרוס את המבנה המקורי ושוב הפר את הצו, ובתיק שבפניי הוא הורשע שוב בהפרת צו שיפוטי ובהקמת התוספת הבניה האמורה, מבלי שהיה בידו היתר בניה.

ב"כ המאשימה ביקש להחמיר עם הנאשם בהדגישו את חומרת העבירות. הוסיף ב"כ המאשימה והפנה את תשומת לב בית המשפט כי גם קנסות שהוטלו על הנאשם לא שולמו על ידו.

ב"כ המאשימה הפנה לפסיקת בתי המשפט על פיה יש להחמיר עם עברייני בניה בשל היות התופעה של בניה בניגוד לחוק בגדר מכת מדינה. ביקש ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר בפועל, להפעיל מאסר על תנאי שנגזר בת.פ 4005/02, לממש ההתחייבות שנתן הנאשם במסגרת אותו התיק וכן להטיל על הנאשם קנסות גבוהים.

הסניגור מצידו, טען במסגרת טיעוניו לעונש, כי למרות שתוספת הבניה התגלתה לפני הגשת כתב האישום בפ. 4005/02, לא מצאה המאשימה לנכון לכלול עבירה זו באותו כתב האישום. לטענתו, המדובר הוא במדיניות אשר מטרתה להטיל על הנאשם קנסות גבוהים, מדיניות שהיא מסוכנת, קלוקלת וגרועה, הפוגעת בנאשמים וגורמת לעינוי דין. עוד התרעם ב"כ הנאשם על המאשימה על כך שלא ביקשה, במסגרת ההליכים הקודמים, כי במידה והנאשם לא יהרוס את המבנה כצו בית המשפט, תהיה רשאית המאשימה לעשות כן במקומו. לטענתו, גם כאן המדובר הוא במדיניות אשר מטרתה לפגוע בנאשם וכדבריו "המאשימה רואה בבית המשפט ובכבודו מכונה ליצור כסף הרי מה יהיה גזר הדין? קנס והתחייבות והם יודעים את זה. כאן המקום לציין כי לא מדובר בוועדה לתכנון ובניה אלא בוועדה להריסת הנאשם". בהמשך הדברים ציין ב"כ הנאשם את מצבו האישי והכלכלי של מרשו בהיותו מורה, אב לשלושה עשר ילדים, אשר אחת מבנותיו נכה בשיעור של 100%, משתכר 5,100 ש"ח לחודש, נעדר רישיון נהיגה וחסר רכב.

ברצותו להסביר את הסיבה לאי ציות לצווי בית המשפט, טען ב"כ הנאשם כי בני משפחתו של מרשו מתנגדים לביצוע ההריסה.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, לא נותר בליבי ספק כי זהו מקרה בו מצווה בית המשפט להחמיר החמרה של ממש, עם נאשם העובר עבירות על פי חוק התכנון והבניה. הנאשם בפניי גילה במשך כ-8 שנים זילזול מוחלט בחוק ובפסקי דין של בתי המשפט.

מצופה היה מאדם שהורשע בדין ונצטווה להרוס מבנה, כי יקיים את צו בית המשפט ככתבו וכלשונו. הנאשם בפניי התעלם לחלוטין מגזר הדין שניתן כנגדו, ואין דרך בוטה יותר מלהפגין זילזול כלפי אותו פסק הדין, מאשר להוסיף למבנה שנצטווה להרוס  תוספת בניה, שוב, כמובן, ללא היתר בניה כדין.

אודה כי לא עלה בידי להבין מה תרעומת הביע ב"כ הנאשם משטען שהמאשימה לא פעלה כשורה משלא כללה את בניית התוספת שלא כדין בכתב האישום הראשון שהוגש כנגד הנאשם בגין הפרת צו שיפוטי. נכון הדבר כי ניתן היה לכלול את אותה העבירה באותו כתב אישום (פ. 4005/02) ויתכן שהדבר נעשה מתוך השמטה. יחד עם זאת, העבירה בוצעה על ידי הנאשם והיא נכללה בכתב האישום שבפניי. מה מסקנה לזכות הנאשם מבקש ב"כ הנאשם ללמוד מן העיכוב שחל בהגשת כתב אישום כנגד מרשו בגין תוספת הבניה - לא אדע ולא אבין.

משלא ציית הנאשם לצו בית המשפט, הוגש כנגדו כתב האישום השני, הוא הראשון בגין אי ציות לצו שיפוטי. הנאשם הורשע בעבירה זו. סביר היה לצפות מן הנאשם כי ילמד ויבין שמערכות אכיפת החוק דורשות ממנו להתייחס ברצינות הראויה לפסקי דין של בית המשפט וכי לאחר שהורשע כאמור, נצטווה שוב להרוס את המבנה, הושתו עליו קנס גבוה ואף מאסר על תנאי למשך 5 חודשים, יחזור בו מסורו, יהרוס את המבנה במועד שנקבע בגזר הדין.

מתברר כי העונשים אשר נגזרו על הנאשם לא היה בהם כדי להרתיע אותו מלהמשיך ולזלזל בחוק ובבית המשפט. מכאן התיק שבפניי.

לא למותר לציין כי התעלמותו המוחלטת של הנאשם מהדין, מתבטאת גם בכך שלא שילם ולו תשלום אחד מתשלומי הקנסות שהושתו עליו בהליכים הקודמים.

כאמור, טוען הנאשם כי לא הרס את המבנה בשל התנגדות בני משפחתו. יקשה עלי ביותר לקבל נימוק זה, או שמא עלי לומר תירוץ זה, ככזה אשר יצדיק אי קיום הצו השיפוטי. המדובר הוא בטענה שנולדה עתה, במסגרת הטיעונים לעונש בתיק הנוכחי ולא קודם לכן. הקושי להתייחס ברצינות לטענה זו נובע גם מהעובדה שלא רק שהנאשם לא ציית לצו ההריסה הראשון, אלא שהנאשם גם הוסיף ובנה תוספת בניה על המבנה שלידתו בחטא. שמא יבוא עתה הנאשם ויאמר כי משפחתו היא זו שחייבה אותו לבצע עבירה נוספת ולבנות את התוספת שלא כדין?!

ב"כ הנאשם טען בלהט כנגד המאשימה על כך שזו לא ביקשה במסגרת ההליכים הקודמים להליך זה, שיותר לה לבצע את ההריסה במקום הנאשם, אם זה לא יציית לצו בית משפט. נכון הדבר כי לעיתים קרובות כך נקבע בגזרי דין המצווים על הריסת מבנה בלתי חוקי. יחד עם זאת, העובדה כי לא כך הורו בתי המשפט במסגרת שני גזרי הדין הקודמים בעניינו של נאשם זה, אינה פוטרת אותו מחובתו לציית לגזרי הדין. אין זו נסיבה מקלה עבור נאשם זה.

עוד לא אוכל לקבל את טענת הנאשם כי המאשימה נקטה במדיניות שכל מטרתה היא הריסת הנאשם על ידי חיובו לשלם קנסות גבוהים. בכל הכבוד הראוי, הרי בצדק רב הושתו על הנאשם הקנסות שהושתו, ואם רצה הנאשם להמנע  מתשלום קנס נוסף, כל שהיה עליו לעשות הוא להרוס את המבנה כפי שנצטווה בשתי הזדמנויות קודמות.

בנסיבות כה חמורות של ביצוע העבירות בתיק שבפניי, סבור אני כי המשקל שיש לתת לנסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שבאו לידי ביטוי בדבריו ובדברי בא כוחו, אינו מן הגבוהים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ