אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 3902/05

גזר דין בתיק פ 3902/05

תאריך פרסום : 08/04/2008 | גרסת הדפסה
פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
3902-05
20/03/2006
בפני השופט:
דן מור

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד ורד סלומון
הנתבע:
1. פלדמן גדעון
2. הראל אברון
3. שרווי שמואל

עו"ד פרופ' קנת מן
גזר דין

1.         הנאשמים הודו והורשעו בעבירות כמפורט בכתב האישום המתוקן. על פי האמור שם היה

הנאשם 1 מנכ"ל ודירקטור בחברת נ. פלדמן ובניו בע"מ (להלן: "החברה"), חברה ציבורית אשר מניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בת"א ונמצאות בידי הציבור. החברה עוסקת ביבוא ושווק של ציוד כבד וציוד נוסף והיא אף מחזיקה בבעלות מלאה בחברה אחרת, יבואנית ומשווקת של משאיות. נאשם 1 החזיק, יחד עם בני משפחתו כ- 60% מהון המניות המונפק והנפרע של החברה, דהיינו, היינו בעל שליטה בה. הנאשם 2 היה סמנכ"ל בחברה והחזיק ב- 2.5% מהון מניותיה ובשנים 1994 עד יוני 2001 שמש אף כמנהל הכספים וחשב החברה, וגם לאחר מכן, מתוקף תפקידו כסמנכ"ל היה אחראי על מחלקת הנהלת הכספים של החברה. בתקופה הרלוונטית של כתב האישום היו נאשמים 1

ו-2, יחד עם בני משפחה אחרים של נאשם 1, קשורים בהסכם הצבעה, כך שלמעשה גם נאשם 2 היה בעל עניין ובעל שליטה בחברה.

הנאשם 3 היה בין השנים 1994 ליולי 2001 חשב החברה. תפקיד זה כולל טיפול שוטף בנושא הנהלת החשבונות והכספים בחברה כולל הכנת הדו"חות הכספיים והעברת  המסמכים והנתונים לרו"ח של החברה בקשר לדו"חות הכספיים.

בהתאם לאמור באישור הראשון משך נאשם 1, בשנים 1998 - 2002, מעת לעת, כספים מקופתה של החברה, לשימושו האישי. משיכות אלה נעשו בהעברות בנקאיות מחשבון החברה לחשבונו האישי או לחשבון פרטי אחר על פי הוראותיו. המשיכות נרשמו בכרטיסו האישי של נאשם 1 בחברה. במהלך שנת 2002 הגיעה יתרת החוב בכרטיסו האישי של נאשם 1 לשיא של 2,400,000 ש"ח, לא כולל רבית. נאשם 2 סייע לנאשם 1 במשיכת הכספים וזאת בידיעה מלאה על מהות הפעולה.

משיכת הכספים ע"י הנאשם 1, בסיועו של נאשם 2, נעשתה אך ורק לצורכיו הפרטיים של נאשם 1 ולא לכל קידום מטרה או תכלית של החברה ומבלי שהחברה מקבלת תמורה כלשהי בגין המשיכה ומבלי שהחברה קיבלה בטחונות כלשהם בקשר למשיכת כספים אלה, וללא חיוב בריבית לה זכאית החברה כמלווה.

משיכת כספים אלה הינה למעשה עסקה חריגה בין חברה ציבורית לבעל שליטה בה ועיסקה זו חייבת לעמוד בתנאים הנקובים כיום ב חוק החברות תשנ"ט - 1999 וקודם בפקודת החברות (נוסח חדש). עסקאות אלו חייבות אף לעמוד בתנאי תקנות ניירות ערך (הגבלות בעניין ניגוד עיניינים בין חברה רשומה לבין בעל שליטה בה) תשנ"ד - 1994 ומאוחר יותר בתקנות ניירות ערך (עסקה בין חברה ובעל שליטה בה) תשס"א - 2001. אישור עסקה כזו מחייבת אישור בועדת הביקורת, בדירקטוריון החברה הציבורית, הגשת דו"ח מיידי על פרטי העסקה והליכי אישורה, ואשור העיסקה באסיפה כללית של החברה כאשר לשם כך דרוש רוב  שלפחות שליש מבעלי המניות שאינם נגועים בעניין אישי, וכמובן שאישור העיסקה במסגרות החברה מותנה בכך שהעיסקה אינה פוגעת בטובת החברה ומשרתת את מטרותיה.

הנאשמים 1 ו-2 נמנעו בכוונה מנקיטת ההליכים החוקיים כמפורט לעיל והסתירו מן הדרקטוריון, מועדת הביקורת, מבעלי המניות ומצבור המשקיעים את משיכת הכספים, וזאת על מנת לאפשר את המשך משיכות הכספים, כאשר הייתה להם סיבה של ממש להאמין כי משיכות אלו לא יאושרו במוסדות החברה, ומכל מקום - לא באסיפה הכללית.

מעשים אלה מהווים עבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד ואי קיום הוראות סעיף 36 לחוק ניירות ערך והתקנות הנ"ל - עבירה לפי סע' 53(א) (4) לחוק ניירות ערך.

האישום השני נוגע לפעולות הסוואת משיכות הכספים כאמור לעיל. על פי החוק והתקנות נדרשת החברה להעמיד את דוחותיה הכספיים הרבעוניים והשנתיים לביקורת של רו"ח החברה, טרם הגשת הדו"חות ופרסומם. בכל דו"ח תקופתי, רבעוני, יש לכלול בדו"ח כל תשלום ששילם התאגיד לנושא משרה בו וכן כל טובת הנאה שקיבל בעל עניין בתאגיד (ראה תקנות ניירות ערך (דוח"ות תקופתיים ומיידים) תש"ל - 1970). בדו"ח הכספי השנתי על החברה לפרט בביאור שבדו"ח כל עסקה עם בעל עניין, יתרות בעלי עניין  ויתרות גבוהות של בעל עניין במהלך השנה, וכל שכר וטובת הנאה שניתנה לו (ראה תקנות ניירות ערך (עריכת דוחות כספיים שנתיים), תשנ"ג 199).

על מנת שלא לשקף את משיכות הכספים של נאשם 1 בהנהלת חשבונות של החברה, כך שרו"ח של החברה לא יגלו זאת והדברים לא יישתקפו בדוחות הכספיים כאמור לעיל, פעלו הנאשמים 1 ו-2 להסוות את משיכת הכספים. מידי רבעון, סמוך לפני ביקורת רו"ח של החברה ולקראת הגשת הדו"חות הכספיים הרבעוניים, פנה הנאשם 1, באמצעות הנאשם 2, לבנק וקיבל הלוואה על שם הנאשם 1 למספר ימים ובכסף זה כוסתה יתרת החובה בכרטיסו האישי של נאשם 1 בהנהלת החשבונות של החברה. לאחר מספר ימים החזיר נאשם 1 ההלוואה לבנק וכרטיסו בהנה"ח חויב שוב ביתרת החובה שהייתה בו קודם לכן.

נאשם 3, חשב החברה, ידע על כך ולמרות זאת סיפק לרו"ח נתונים כוזבים ביחס ליתרת בעלי העניין הגבוהות במהלך השנה, לצורך הביאור בדו"ח השנתי, כך שהביאור היה כוזב ומטעה. הוא אף תיאם עם נאשמים 1 ו-2 את כיסוי יתרת החובה בכרטיס נאשם 1, כאמור לעיל. בפעולות הסוואה אלה הציג הנאשמים 1, 2 ו-3 מצג כוזב בפני הרו"ח לפיו יתרת חובו של נאשם 1 כבעל עניין בחברה נמוך ומאופס ואף ביתרת זכות. כתוצאה מכך הוצגו בדו"חות הרבעונים נתונים כוזבים לגבי טובות ההנאה שמקבל בעל השליטה מהחברה והדו"ח הכספי השנתי כלל ביאור כוזב לפיו אין לנאשם 1 יתרת חובה גבוהה בחשבונו בחברה. יש לציין כי דרישת התקנות הנ"ל להצגת היתרה הגבוהה של בעל העניין נועדה בראש ובראשונה למנוע מצגי שווא של כיסוי יתרות חובה באופן מלאכותי לקראת פרסום הדוחות הרבעוניים במהלך השנה. פעולות אלו מהוות את העבירה של קבלת דבר במרמה, עבירה על סעיף 415 לחוק העונשין.

האישום השלישי עניינו בהגשת דו"חות כוזבים.

כידוע, על פי הדין, נדרשת החברה להגיש מידי שנה את דו"חותיה התקופתיים, כולל את הדו"ח הכספי השנתי. בין השנים 1998 - 2000 דוחות אלה הוכנו ע"י הנאשמים 2 ו-3 במסגרת תפקידהם בחברה. דו"ח התקופתי ל-2001 הוכן ע"י הנאשם 2. הנאשמים 1 ו-2 אישרו את הדו"חות התקופתיים לשנים אלו וחתמו עליהם. נאשם 1 ואביו שהיה יו"ר הדרקרטוריון אישרו את הדו"חות הכספיים השנתיים וחתמו עליהם. הנאשמים גרמו להכללת פרטים מטעים בדו"חות התקופתיים ובדו"חות הכספיים השנתיים בשנים 1998 - 2001, וזאת על מנת להסתיר את משיכות הכספים כאמור לעיל, את ההטבה שקיבל נאשם 1 מהמשיכות, העדר תשלום ריבית, העדר תאריך פרעון והעדר הבטחונות. בדו"חות התקופתיים, הפרטים מטעים הינם לעניין תשלומים וטובות הנאה לנושא משרה בכירה, הנאשם 1. בדו"חות השנתיים, בביאור 29(א) העוסק בעיסקאות עם בעלי עניין לא צויינו משיכות הכספים. בביאור 29(ד) לא פורטה טובת ההנאה שקיבל הנאשם 1, ובביאור 29(ג) הוסתרו היתרות הגבוהות הנובעות ממשיכת הכספים של נאשם 1. בכל אחת מהשנים 1998 - 2002 הוסתרה יתרת חובה בסכום שנע בין מיליון ש"ח עד למעלה מ- 2 מליון ש"ח.

העבירות נשוא אישום זה בהם הודו הנאשמים הן 8 עבירות בניגוד לסעיף 53(א)(4) לחוק ניירות הערך, כשלגבי נאשם 3 רק 6 עבירות כאלה. העבירה היא שבניגוד להוראות סעיף 36 לחוק מסרו הנאשמים פרטים כוזבים וחסרים בדו"חות אלו, פרטים מטעים העלולים להטעות משקיע סביר. הנאשמים אף כללו פרטים כוזבים וחסרים בדו"חות וזאת על מנת להטעות משקיע סביר. לגבי שנת 2001 עבירה זו אינה מיוחסת לנאשם 3.

בקליפת אגוז ניתן לומר שהנאשמים הודו בסדרת עבירות, כשמטרת הנאשמים בביצוען הייתה למשוך כספים מהחברה, חברה צבורית, לידי בעל השליטה שלה, שלא למטרות החברה אלא למטרותיו הפרטיות של בעל השליטה, נאשם 1, תוך הטעיות רו"ח ותוך הגשת דו"חות כוזבים, כשלשם הסוואת המשיכות פועלים הנאשמים במרמה ובכל רבעון ורבעון מבצעים פעולות אקטיביות של קבלת הלוואה מבנק לכיסוי יתרת החובה בחשבונו של נאשם 1, כך שהמשיכות הוסתרו מעיניהם של רו"ח החברה בעת הביקורת, ותוך הטעיית ציבור המשקיעים הנזון מהדוחות התקופתיים והשנתיים שכללו את אותם פרטים כוזבים ומטעים.

2.         המאשימה טוענת כי מן הדין להטיל על הנאשמים עונשי מאסר בפועל וקנסות משמעותיים, זאת על נאשמים 1 ו-2, ולגבי נאשם 3 עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות וכן קנס מתאים.

            הנימוקים שמעלה ב"כ המאשימה לעניין חומרת העונש הן עצם הפעולות בהן נקטו הנאשמים, עסקאות בעל שליטה של משיכות כספים מהחברה הצבורית, כסף שאינו שלו, במאות אלפי שקלים, ללא ההליכים החוקיים הנדרשים, דהיינו שיעבוד החברה הצבורית לצרכיו האישיים של נאשם 1, בהתעלמות מכל דרישות החוק כמו אישור ועדת ביקורת, אישור דרקטוריון ואישור אסיפה כללית, וכל זאת ששלושת הנאשמים פועלים, לרוב, ביד אחת, ובתחכום רב.

            חומרה נוספת מוצאת התובעת, ובצדק, במשך תקופת ביצוע עבירות, כשעבירות מבוצעות במשך כ- 4-5 שנים, אף כי למעשה הפעולות החלו אף קודם לכן, אולם חלקן התיישן עקב חלוף הזמן. העבירות נעברות שוב ושוב לפחות 4 פעמים כל שנה, לקראת הביקורת שלצורכי הדיווח התקופתי והדיווח השנתי. אם ניתן היה בתחילה לראות בפעולה שכזו ככשלון חד פעמי, הנובע ממצוקה כספית אליה נקלע הנאשם 1, הרי העובדה כי הוא ממשיך במשיכות מהקופה ציבורית, מעת לעת, לפי צרכיו, תוך שהוא חוזר ומבצע את כל עבירות ההסוואה והדיווח הכוזב, מלמדת על פעולה מחושבת ומתוכננת, כשהנאשמים טועים לחשוב כאילו מדובר בחברה פרטית כשבבעלותם ושנשכח מהם כי  פנו לצבור לרכוש את מניות החברה, שמרכישות אלה נהנתה החברה, ואין הם סוברים כי עליהם ליתן דין וחשבון מדוייק על מעשיהם לפני איש. לא זו אף זו, שהם מטעים את "השומר", רו"ח של החברה, שמונה על פי הוראה מפורשת מחוק החברות כדי להוות את הגורם הפעיל בהגנה על האינטרסים הכספיים של בעלי המניות בחברה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ