אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 385/98

גזר דין בתיק פ 385/98

תאריך פרסום : 13/08/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
385-98
03/04/2005
בפני השופט:
יהונתן עדיאל

- נגד -
התובע:
משרד המסחר והתעשיה-הרשות להגבלים עסקיים
עו"ד אשר גושן
הנתבע:
1. חברת טגר בע"מ
2. אהוד (בן מנחם) ארזי
3. חברת אס.אר.אס הנדסה וסוכנויות בע"מ
4. אלי (בן יהודה) שיפמן

עו"ד רמי קרגולה
עו"ד יעל גרוסמן
עו"ד נאוה יורוקסל
גזר דין

הנאשמים הורשעו, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של עשיית הסדר כובל בניגוד לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן - החוק). שיתוף הפעולה נשוא ההסדרים הכובלים התייחס בעיקר לקניית חלקי חילוף תעופתיים מאת משרד הבטחון, תוך תיאום מחירים ורווחים, תיאום כמויות, וחלוקת שוק בין הצדדים להסדרים הכובלים. חלק מהרכישות המשותפות נעשו באמצעות מכרזים (אישומים 1 ו-3). הנאשמים 1 ו-2 הורשעו בשש עבירות ואילו הנאשמים 3 ו-4 הורשעו בשתי עבירות. העובדות הנוגעות לעניין פורטו בהכרעת הדין ולא אחזור עליהן במסגרת זו.

עו"ד גושן, בא-כוח המאשימה, הזכיר בטיעונו, כשיקולים לחומרא, את השיקולים הבאים: ההסדרים הכובלים בביצועם הורשעו הנאשמים הם כולם הסדרים אופקיים אשר נכללים בגרעין הקשה של ההסדרים הנופל בגדרו של סעיף 2(ב) לחוק. בחלק מן ההסדרים דובר בתיאום רכישות במכרזים (עסקת המיראז' (אישום 1) ועסקת האוויוניקה (אישום 3)). ההסדרים הכובלים פגעו בקופת הציבור, ובאופן ספציפי בתקציב הבטחון שאליו מופנות ההכנסות ממכירת עודפי הציוד של חיל האוויר. הנאשמים ניסו להסתיר את מהות ההסדרים והנאשם 2 אף הגיש במסגרת עסקת המיראז' הצעה בחוסר תום-לב שנועדה להטעות את משרד הבטחון וליצור מראית עין של תחרות בין שתי הנאשמות. כך הוא נהג גם בעסקת האוויוניקה נשוא האישום השלישי. עוד הזכיר עו"ד גושן, כי הנאשמים 2 ו-4 הנם בעלים של החברות (נאשמות 1 ו-3) ואינם עובדים שכירים בחברות אלו, והמעורבות האישית שלהם בביצוע ההסדרים הייתה גבוהה ביותר. למעשה, נאשמים אלו היו הנפשות הפועלות הדומיננטיות בכל ההסדרים נשוא הכרעת הדין. מהכרעת הדין עולה, שההסדרים אף בוצעו בפועל וזאת על פני תקופת זמן של שנים.

עם זאת, בהתחשב בתקופה בה בוצעו ההסדרים, בשנים 90'-94', לא ביקשה המאשימה לגזור על הנאשמים עונשי מאסר בפועל שירוצו בין כותלי הכלא, אלא עונשי מאסר בעבודות שירות. המאשימה הבחינה לעניין זה בין הנאשם 2, אהוד ארזי, שעליו היא ביקשה לגזור עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, לבין הנאשם 4, אלי שיפמן, שלגביו התבקש עונש של 4 חודשי מאסר בעבודות שירות. כמו-כן ביקשה המאשימה לגזור על הנאשמים עונשי מאסר על תנאי וקנסות. לעניין האחרון ציין עו"ד גושן, כי היקף העסקאות שהנאשמת 1 הייתה צד להן במסגרת ההסדרים הכובלים, עמד על 5,350,000 דולר, ואילו היקף העסקאות שאס.אר.אס הייתה צד להן עמד על 4,100,000 דולר.

באי-כוח הנאשמים ביקשו, בראש ובראשונה, לבטל את ההרשעות. בקשה זו בוססה, לבד מהשיקולים שנזכרו כשיקולים להקלה בעונש, על הטענה שלאור עיסוקם של הנאשמים, במיוחד הנאשמים 1 ו-2, הרשעה תפגע קשה בפרנסתם. לגבי הנאשמים 1-2 נטען שלאור עיסוקם של אלו כקניינים של משרד הבטחון, הרשעה בתיק משמעה, בסבירות גבוהה מאד, השעיה מיידית מעיסוקם בנושא הציוד הבטחוני בכלל, וניתוק קשריהם עם משרד הבטחון בפרט. תוצאה זו גוזרת כליה על עסקיהם ופרנסתם של נאשמים אלו. עו"ד קרגולה, בא-כוח הנאשמים 2-1, הגיש בהקשר זה את הוראת משרד הבטחון מספר 49.05 "ועדות לאישור פסילת ספקים - הפעלה". העיון בהוראה זו אכן מלמד שההרשעה עלולה בהחלט להביא להשעייתם של נאשמים אלו מכל עיסוק בסחר של חלקי חילוף תעופתיים עם משרד הבטחון, מאידך, לא הוברר האם לעניין זה נודעת משמעות, מבחינתו של משרד הבטחון, לביטולה של ההרשעה, שעדיין תותיר על כנה את הכרעת הדין הקובעת שהנאשמים ביצעו את העבירות נשוא כתב האישום.

עו"ד גרוסמן, באת-כוח הנאשמים 4-3, הסבירה בטיעוניה, שחברת אס.אר.אס כבר הושעתה מפעילות מול משרד הבטחון בקשר לעניין אחר. מבחינה זו, ההרשעה לא תשליך על פעילותם של נאשמים אלה בתחום חלקי החילוף התעופתיים או בקשרים שלהם עם משרד הבטחון. מאידך, טענה עוה"ד גרוסמן, שמאז פסילתו של מר שיפמן מלעסוק בתחום זה על-ידי משרד הבטחון, בשנת 2000, הוא למעשה חסר פרנסה. כיום הוא מנסה למצוא את פרנסתו באפיקים אחרים, בין היתר, בפיתוח פטנט שאותו הוא מבקש לשווק בארה"ב. אם יורשע בדין יחסם בפניו, לפי הטענה, גם עיסוק זה, שכן תמנע כניסתו לארה"ב.

כשיקולים להקלה בעונש הזכירו באי-כוח הנאשמים את העובדה שהעבירות בהן הורשעו הנאשמים בוצעו כולן בתחילת שנות ה-90', בתקופה שבה המודעות הציבורית לחוק ההגבלים העסקיים על מגבלותיו ואיסוריו הייתה בשפל. שיקול נוסף להקלה בעונש, טוענים הנאשמים, יימצא בכך שהעבירות בוצעו תוך הסתמכות על ייעוץ משפטי שניתן להם על-ידי עורכי דינם. טענה זו אמנם, לא התקבלה כטענת הגנה מפני עצם ההרשעה. אולם, בכך אין, לשיטתם של הנאשמים, כדי לשלול את העובדה שמעשיהם הונחו על-ידי עורכי דינם, מה שצריך לעמוד לזכותם לפחות לעניין העונש.

שיקול מרכזי נוסף בטיעוני הנאשמים בנושא זה עניינו במעורבותם של ממלאי תפקידים בכירים במשרד הבטחון בביצוע העסקאות. אמנם, גם כאן נדחתה טענת ההגנה מן הצדק שהעלו הנאשמים כנגד ההרשעה. עם זאת, נטען, לא ניתן להתעלם ממעורבות זו של אנשי משרד הבטחון, שהיו מודעים, באופן כללי, ובשני מקרים גם באופן ספציפי, לשיתוף הפעולה בין הנאשמים ובמקרה אחד אף עודדו שיתוף פעולה זה, כשיקול להקלה בעונש. בנוסף, מזכירים הנאשמים את התקופה הארוכה שחלפה מאז ביצוע העבירות, בשנים 90'-93' ועד ההרשעה, תקופה שבה היו הנאשמים נתונים בחקירות משטרה, בחקירות הרשות להגבלים עסקיים, ולאחר מכן ניהלו את ההליך הפלילי משך כ-6 שנים.

            עו"ד גרוסמן הדגישה בטיעונה, שחלקם של הנאשמים 4-3 במעשים פחות בהרבה מזה של הנאשמים 1-2. זאת, משום שהאחרונים הורשעו בשישה אישומים, בעוד הנאשמים 1-2 הורשעו רק בשני אישומים. גם היא מדגישה את עינויי הדין שעברו הנאשמים במהלך התקופה, שמאז תחילת החקירה בעניינם. לטענתה, גם לא הוכח שלמדינה או למשרד הבטחון נגרם נזק כלשהו עקב ההסדרים הכובלים. כדבריה, "אין הצר שוה בנזק המלך".

            עו"ד גושן טוען, כי משנדחו טענות ההגנה של הנאשמים בעניין ההסתמכות ובנושא ההגנה מן הצדק, אין להתחשב בטענות אלה גם לעניין העונש. הוא גם מתנגד לבקשה לביטול ההרשעה. לטענתו, על-פי הפסיקה, נדרשים שני תנאים בלעדיהם אין לביטול הרשעה: האחד - פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם; השני - אי פגיעה בשיקולי הענישה האחרים. לעניין השיקול האחרון, טוען בא-כוח המאשימה, כי ביטול ההרשעה יהא בגדר איתות שלילי לציבור. ההרשעה גם לא תפגע, לטענתו, בסיכויי השיקום של הנאשמים, שכן פגיעה בפרנסה אין משמעה, בכל מקרה, פגיעה בהליך השיקום.

            לאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין, טיעוני הצדדים וגם את העדויות שהשמיע מר ארזי לעניין העונש, הגעתי לכלל מסקנה, שאין מקום במקרה זה לבטל את ההרשעה. כפי שנקבע בפסיקה, "הכלל, לגבי בגירים הוא הרשעה, וההימנעות ממנה היא החריג" (ע"פ 1042/03, 1058/03 מצרפלס שותפות מוגבלת בע"מ (1974) ואח' נ' מדינת ישראל). כפי שציינתי במקום אחר (ת"פ 1131/00 מדינת ישראל נ' מוטוגריידר בע"מ (טרם פורסם) עבירות בתחום ההגבלים העסקיים הן עבירות חמורות, אשר פוגעות קשה בערכי יסוד כלכליים וחברתיים שהמחוקק שם לו למטרה לשמר, זאת גם באמצעות ענישה פלילית. ככלל, נקבע בפסיקה, "הימנעות מהרשעה בכגון דא יש בה משום 'איתות שלילי' לציבור. איתות כזה אינו עולה בקנה אחד עם הצורך להחדיר לתודעתם של מנהלי עסקים שעבירות על חוק ההגבלים העסקיים, עבירות 'רגילות' הן, שכלל יש להרשיע בגינן" (ע"פ 1042/03, 1058/03 לעיל). עם זאת, מכאן לא נובע כי "לעולם יימנע בית המשפט מביטול הרשעה בעבירה על חוק ההגבלים העסקיים" ויש לשקול, בכל מקרה את כלל נסיבות העניין. במקרה שלפנינו אני סבור כי אין מקום לבטל את ההרשעה. אמנם, מקובלת עלי טענת הנאשמים, במיוחד טענתם של נאשמים 1-2, שההרשעה תפגע, בסבירות גבוהה, בפרנסתם. מקובל עלי גם שניתן לראות פגיעה כזו כפגיעה בשיקומם של הנאשמים בהיבט הרחב של מונח זה. אולם, נראה שתוצאה זו הנה כמעט תוצאה הכרחית במקרים רבים מסוג זה, שבהם מעורבים בדרך-כלל אנשים נורמטיביים בכל היבט אחר וחסרי עבר פלילי. מאידך, יש להביא בעניין זה בחשבון את החומרה הרבה הטמונה בעבירות שביצעו הנאשמים ואת הסממנים המחמירים שנלוו לעבירות כמפורט בהמשך. בכלל זה, יש להביא בחשבון (לגבי הנאשם 2) את הגשת ההצעות הפיקטיביות למכרזים, תוך יצירת מצג כוזב לפיו הנאשמות מתחרות זו בזו, בעוד שבפועל הן שיתפו ביניהן פעולה במגמה להכשיל את התהליך התחרותי בו נקט משרד הבטחון. בנסיבות אלו, מקובלת עלי עמדת המאשימה, שביטול ההרשעה ישא בכנפיו מסר שלילי לציבור ויכרסם בהיבט ההרתעתי של הליכים פליליים בתחום ההגבלים העסקיים. לאור האמור אני דוחה את הבקשה לביטול ההרשעה.

מבחינת שיקולי הענישה, כשיקולים לחומרא יש למנות את העובדה שמדובר בהסדרים כובלים אופקיים, הנמנים על הגרעין הקשה של ההסדרים הכובלים הפוגעים בתחרות לפי סעיף 2(ב) לחוק. כמו כן, מדובר בהסדרים שבוצעו הלכה למעשה משך תקופה ארוכה. כפי שציין ב"כ המאשימה בטיעוניו, שניים מן ההסדרים בוצעו באמצעות הגשת הצעות מתואמות במכרזים, דבר המתאפיין בחומרה מיוחדת. מקובל עלי שיש להביא בחשבון בהקשר זה גם את העובדה שמדובר בנאשמים שהם בעלים של החברות שמעורבותם האישית בהסדרים אלו הייתה גבוהה.

            עם זאת, קיימים במקרה זה גם שיקולים לקולא. בין אלה יש למנות את העובדה שהתקופה בה נעברו העבירות, התאפיינה בתת אכיפה של דיני ההגבלים העסקיים ובהעדר מודעות ציבורית רחבה לתחום זה; כמו כן יש להביא בחשבון את משך הזמן הרב שחלף מאז תחילת החקירות בעניינם של הנאשמים ועד לסיום ההליך הפלילי; מקובלת עלי הטענה שיש להביא לזכותם של הנאשמים, גם את מעורבותם של אנשי משרד הבטחון, בידיעה כללית, במקרים מסוימים גם בידיעה ספציפית על ההסדרים הכובלים, ובמקרה אחד אף בעידוד של ממש לשיתוף פעולה בין הנאשמים, ואי נקיטת צעדים כלשהם על-ידי משרד הבטחון נגד דפוס התנהגות זה, על יסוד ההשקפה ששיתופי פעולה כאלה מקדמים את האינטרס הכלכלי של משרד הבטחון. מאידך, משלא גולו לבאי כוח הנאשמים כל העובדות הנוגעות לעניין וכאשר חלק מהעבירות בוצעו עוד קודם לקבלת הייעוץ המשפטי, אינני סבור שיש להביא לזכותם של הנאשמים את הייעוץ המשפטי שקיבלו בנושא זה.

            בסופו של יום, לאחר שהבאתי בחשבון את כלל השיקולים לקולא ולחומרא, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:

            על הנאשם 2, אהוד בן מנחם ארזי, אני גוזר עונש מאסר לתקופה של 5 חודשים אשר ירוצו בעבודות שירות. בנוסף, אני גוזר על נאשם זה עונש מאסר לתקופה של 12 חודשים, שאותו הנאשם לא ירצה אלא אם יעבור בתקופה של 3 שנים מהיום עבירה לפי חוק ההגבלים העסקיים ויורשע בעבירה זו בתוך תקופת התנאי או לאחריה. אני מטיל על הנאשם 2, בנוסף, תשלום קנס בסכום של 100,000 ש"ח.

            על הנאשם 4, אלי בן יהודה שיפמן, אני גוזר עונש מאסר לתקופה של 3 חודשים אשר ירוצו בעבודות שירות. בנוסף, אני גוזר על נאשם זה עונש מאסר לתקופה של 12 חודשים, שאותו הנאשם לא ירצה אלא אם יעבור בתקופה של 3 שנים מהיום עבירה לפי חוק ההגבלים העסקיים ויורשע בעבירה זו בתוך תקופת התנאי או לאחריה. אני מטיל על הנאשם 3, בנוסף, קנס בסכום של 70,000 ש"ח.

            על הנאשמת 1, חברת טגר בע"מ, אני מטיל קנס בסכום של 150,000 ש"ח, ועל הנאשמת 3, אס.אר.אס הנדסה וסוכנויות בע"מ, אני מטיל קנס בסכום של 100,000 ש"ח.

            הודע על זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.

ניתן היום כ"ג באדר ב' תשס"ה (3 באפריל 2005) במעמד ב"כ המאשימה, הנאשמים ובאי-כוחם.

                                                                                       י' עדיאל, שופט

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ