אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 3819/06

גזר דין בתיק פ 3819/06

תאריך פרסום : 05/03/2008 | גרסת הדפסה
פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
3819-06
10/08/2006
בפני השופט:
דורית רייך - שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד סבג
הנתבע:
האני זכארנה
עו"ד פאדיילה
גזר דין

האני זכארנה יליד 1980 (להלן: "נאשם") הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, שביום 23.05.06 שהה בישראל שלא כדין, בניגוד לסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "החוק").

בהתאם להסדר הטיעון, המליצו בפני ב"כ הצדדים להשית על הנאשם מאסר, מתוכו שלושה וחצי חודשים לריצוי בפועל, ויתרתו על תנאי. הוסכם בין ב"כ הצדדים, ש- 45 ימי מאסר על תנאי שהושת על הנאשם בת.פ 3557/05 של בית משפט השלום בירושלים, יופעל בחופף למאסר שיושת בתיק זה.

למרות חומרת העבירות, המליץ התובע על ההסדר, בהתחשב בעובדה, שבעבר הונפקו לנאשם אישורי כניסה לישראל, והוא שהה בה כדין.

באופן טבעי בקשה הסנגורית, עו"ד פאדיילה, לכבד ההסדר. היא הדגישה את גילו הצעיר, הודאתו של הנאשם ובקשה לקבל, שהנאשם הגיע לישראל על מנת לעבוד, כפי שמעידים בגדי העבודה בהם נתפס, ולא על מנת לבצע כאן עבירות מכל סוג שהוא, ובוודאי שלא על מנת לפגוע בביטחון המדינה ושלום הציבור.

לאחר ששמעתי הטיעונים, ושקלתי השיקולים, הגעתי למסקנות כדלקמן:

  1. חומרת העבירה- הנאשם הורשע בעבירה חמורה, המצדיקה ענישה שתוציא מן הכח אל הפועל כוונת המחוקק, כפי שבית המשפט העליון העריך, בין השאר, ברע"פ 5198/01, טלעאת חטיב נ' מדינת ישראל ברע"פ 1751/04 עדנאן חוסני עזאם נ' מדינת ישראל.
  2. בע"פ (ב"ש) 7437/04 מ.י נ' גטאס מחמד (פורסם באתר המשפטי נבו מיום 14.11.04), נדרש בית המשפט המחוזי לעונשים היוצאים מלפני הערכאות השונות בעבירות של שהייה בלתי חוקית, וקבע לעניין זה:

"יתכן כי המסקנה המתבקשת היא, כי הגיע הזמן להעלות את רמת הענישה של השוהים בישראל ונכנסים לתוכה שלא כדין. לדעתי אין להסתפק כיום בעונשים של שלושה או ארבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל אלא יש להטיל עונשים חמורים יותר...."

"לא הייתי מאריך בדברים, כפי שעשיתי ולא היה צורך לצטט בהרחבה את כל פסקי הדין שנסקרו לעיל אלמלא חלק משופטי השלום היו, לצערי הרב, באופן עקבי, דנים את הנאשמים שבפניהם לתקופות מאסר כל כך קלות בניגוד מפורש להנחייתנו ומה שחמור יותר בניגוד לפסיקה המחייבת של בית המשפט העליון".

  1. לעניין התחשבות בית המשפט בנסיבותיו האישיות של הנאשם, קבע כב' השופט הנדל:

" שיקולי הבטחון אינם שרירותיים. כורח המציאות דורש החמרה. צוק העתים מטה את הכף להיבט ההרתעתי של הענישה. התופעה על היקפה ואפיוניה המיוחדים, הולידה הצורך לקבוע רמת ענישה כללית. ייתכן יוצא מן הכלל, אך אין זה המקרה בפנינו. הגישה האינדיוידואלית דורשת בחינת נסיבות המקרה. ואולם, גיל צעיר, העדר הרשעות קודמות ומניע מוצהר של כניסה לצרכי עבודה אינם נתונים חריגים בנוף העבריינות הזו".

  1. לצד החומרה, על בית המשפט הגוזר את הדין ליתן משקל לנסיבות ספציפיות, הרלבנטיות למקרה שבפניו, ובכלל זה הסדר הטיעון, אליו הגיעה התביעה עם הנאשם ו/או ב"כ, במידה והוא סביר והגיוני, ויש בו כדי לאזן בין האינטרסים הנוגדים לכאורה של הנאשם הספציפי, מחד וכלל הציבור, מאידך, ואינם מתערבים בהסדרי טיעון המוגשים בפניהם, וזאת בהתאם להלכה שיצאה מלפני בית המשפט העליון, בהרכב תשעה שופטים בעפ 1958/98 פלוני נ' מ"י, פ"ד נז (1), 577 בעמ' 590, הלכה עליה חזר בית המשפט העליון בפסקי דין רבים, ביניהם בע"פ 11579/04 מ.י נ' זוהר טל מיום 21.06.06.
  2. הפעלת מאסר על תנאי   - סעיף 58 לחוק העונשין קובע, שככלל, מי שהוטל עליו עונש מאסר בשל עבירה נוספת, והופעל מאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו, ירוצו המאסרים במצטבר, כפי שנקבע בפסקי דין רבים, בין השאר בע"פ 656/85 מ.י נ' מחמיד, פד"י מ' (2), 726, בע"פ 3244/94 אליאס נ' מ.י וערעורים שכנגד, תקדין עליון 95(1), עמ' 569.
  3. מן הכלל אל הפרט- במקרה דנן יש ליתן משקל לחומרה, לעובדה שהנאשם ביצע את העבירה כשמאסר על תנאי בר הפעלה תלוי ועומד נגדו, ולאחר ריצוי ארבעה וחצי חודשי מאסר בפועל. בנסיבות אלה, התלבטתי אם ראוי שאכבד את הסדר הטיעון שהובא בפני, המקל מאוד עם הנאשם, וחורג מעמדתה השיגרתית של התביעה במקרים כגון אלה.
  4. לאחר מחשבה, ולאור הוראת בית המשפט העליון באשר להסדרי טיעון מצד אחד, והוראת החוק והפסיקה באשר להטלת מאסר על תנאי במצטבר, אני גוזרת כדלקמן:

א.          11.5 חודשי מאסר, מתוכם שלושה וחצי לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי, והתנאי הוא, שבמשך שנתיים מיום שיחרורו מהכלא לא יעבור הנאשם עבירה מהעבירות המנויות בחוק הכניסה לישראל.

ב.           אני מפעילה את המאסר המותנה שהושת עליו בת.פ 3557/05 באיזון שבין היעדר נסיבות מיוחדות, המבססות מדוע לסטות מהוראת סעיף 58 החוק  באשר להפעלה מצטברת של מאסר על תנאי מחד גיסא, והסדר הטיעון מאידך גיסא, אנו קובעים  21 יום אשר ירוצו במצטבר והיתרה בחופף.

זכות  ערעור בתוך  45 יום לביהמ"ש המחוזי.

ניתן היום ט"ז באב, תשס"ו (10 באוגוסט 2006) במעמד הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ